רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/כא

(א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אֵלֶּה" פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, "וְאֵלֶּה" מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים: מָה הָרִאשׁוֹנִים מִסִּינַי, אַף אֵלּוּ מִסִּינַי. וְלָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשָׁת דִּינִין לְפָרָשָׁת מִזְבֵּחַ? לוֹמַר לְךָ שֶׁתָּשִׂים סַנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּקְדָּשׁ (שמות רבה ל,ג).
אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֹא תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לוֹמַר אֶשְׁנֶה לָהֶם הַפֶּרֶק וְהַהֲלָכָה שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, עַד שֶׁתְּהֵא סְדוּרָה בְּפִיהֶם כְּמִשְׁנָתָהּ, וְאֵינִי מַטְרִיחַ עַצְמִי לַהֲבִינָם טַעֲמֵי הַדָּבָר וּפֵרוּשׁוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: "אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", כְּשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ וּמוּכָן לֶאֱכוֹל לִפְנֵי הָאָדָם (עירובין נ"ד ע"ב).
לִפְנֵיהֶם – וְלֹא לִפְנֵי גוֹיִם (גיטין פ"ח ע"ב). וַאֲפִלּוּ יָדַעְתָּ בְדִין אֶחָד שֶׁהֵם דָּנִין אוֹתוֹ כְדִינֵי יִשְׂרָאֵל, אַל תְּבִיאֵהוּ בָעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהַמֵּבִיא דִינֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גוֹיִם מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּמְיַקֵּר שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה לְהַחְשִׁיבָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב,לא): "כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאוֹיְבֵינוּ פְּלִילִים", כְּשֶׁאוֹיְבֵינוּ פְּלִילִים זֶהוּ עֵדוּת לְעִלּוּי יִרְאָתָם.

(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי – עֶבֶד שֶׁהוּא עִבְרִי. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַבְדּוֹ שֶׁל עִבְרִי, עֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלְּקַחְתּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר "שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבוֹד"? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם" (ויקרא כה,מו), בְּלָקוּחַ מִן הַגּוֹי, אֲבָל בְּלָקוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל יֵצֵא בְּשֵׁשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טו,יב): "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּאָחִיךָ.
כִּי תִקְנֶה – מִיַּד בֵּית דִּין שֶׁמְּכָרוּהוּ בִגְנֵבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כב,ב): "אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ". אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּמוֹכֵר עַצְמוֹ מִפְּנֵי דָּחְקוֹ, אֲבָל מְכָרוּהוּ בֵית דִּין לֹא יֵצֵא בְשֵׁשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא כה,לט): "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ", הֲרֵי מוֹכֵר עַצְמוֹ מִפְּנֵי דָּחְקוֹ אָמוּר. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "כִּי תִקְנֶה"? בְּנִמְכַּר בְּבֵית דִּין.
לַחָפְשִׁי – לְחֵירוּת.

(ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא – שֶׁלֹּא הָיָה נָשׂוּי אִשָּׁה, כְּתַרְגּוּמוֹ: "אִם בִּלְחוֹדוֹהִי". וּלְשׁוֹן "בְּגַפּוֹ", בִּכְנָפוֹ, שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא כְּמוֹת שֶׁהוּא, יְחִידִי, בְתוֹךְ לְבוּשׁוֹ – בִּכְנַף בִּגְדוֹ.
בְּגַפּוֹ יֵצֵא – מַגִּיד שֶׁאִם לֹא הָיָה נָשׂוּי מִתְּחִלָּה, אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים (קידושין כ' ע"א).
אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא – יִשְׂרְאֵלִית.
וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ – וְכִי מִי הִכְנִיסָהּ שֶׁתֵּצֵא? אֶלָּא מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו (קידושין כ' ע"א, כ"ב ע"א).

(ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה – מִכַּאן שֶׁהָרְשׁוּת בְּיַד רַבּוֹ לִמְסוֹר לוֹ שִׁפְחָה כְנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְיִשְׂרְאֵלִית? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ", הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּכְנַעֲנִית, שֶׁהֲרֵי הָעִבְרִיָּה אַף הִיא יוֹצְאָה בְשֵׁשׁ, וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי שֵׁשׁ אִם הֵבִיאָה סִימָנִין יוֹצְאָה (קידושין י"ד ע"ב), שֶׁנֶּאֱמַר: "אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה" (דברים טו,יב), מְלַמֵּד שֶׁאַף הָעִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְשֵׁשׁ.

(ה) אֶת אִשְׁתִּי – הַשִּׁפְחָה.

(ו) אֶל הָאֱלֹהִים – לְבֵית דִּין, צָרִיךְ שֶׁיִּמָּלֵךְ בְּמוֹכְרָיו שֶׁמְּכָרוּהוּ לוֹ.
אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה – יָכוֹל שֶׁתְּהֵא הַמְּזוּזָה כְשֵׁרָה לִרְצוֹעַ עָלֶיהָ? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טו,יז): "וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת", בַּדֶּלֶת וְלֹא בַמְּזוּזָה. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה"? הִקִּישׁ דֶּלֶת לִמְזוּזָה: מַה מְּזוּזָה מְעֻמָּד, אַף דֶּלֶת מְעֻמָּד (קידושין כ"ב ע"א).
וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ – הַיְמָנִית. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁל שְׂמֹאל? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֹזֶן", "אֹזֶן", לִגְזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כַּאן "וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ", וְנֶאֱמַר בִּמְצֹרָע "תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית" (ויקרא יד,יד). מַה לְּהַלָּן הַיְמָנִית, אַף כַּאן הַיְמָנִית. וּמָה רָאָה אֹזֶן לֵרָצַע מִכָּל שְׁאָר אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף? אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אֹזֶן זֹאת שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי "לֹא תִגְנֹב" (לעיל כ,יג), וְהָלַךְ וְגָנַב, תֵּרָצַע. וְאִם מוֹכֵר עַצְמוֹ: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (ויקרא כה,נה), וְהָלַךְ וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, תֵּרָצַע. רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה דּוֹרֵשׁ מִקְרָא זֶה כְּמִין חוֹמֶר [רָצָה לוֹמַר קֶשֶׁר צָרוּר מְבֻשָּׂם שֶׁתּוֹלִין בַּצַּוָּאר לְתַכְשִׁיט]: מַה נִּשְׁתַּנּוּ דֶּלֶת וּמְזוּזָה מִכָּל כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דֶּלֶת וּמְזוּזָה שֶׁהָיוּ עֵדִים בְּמִצְרַיִם כְּשֶׁפָּסַחְתִּי עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, וְאָמַרְתִּי "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים", עֲבָדַי הֵם וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים, וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, יֵרָצַע בִּפְנֵיהֶם (קידושין כ"ב ע"ב).
וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם – עַד הַיּוֹבֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְעוֹלָם כְמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כה,י): "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ", מַגִּיד שֶׁחֲמִשִּׁים שָׁנָה קְרוּיִם "עוֹלָם". וְלֹא שֶׁיְּהֵא עוֹבְדוֹ כָּל חֲמִשִּׁים שָׁנָה, אֶלָּא עוֹבְדוֹ עַד הַיּוֹבֵל, בֵּין סָמוּךְ בֵּין מֻפְלָג (קידושין ט"ו ע"א).

(ז) וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה – בִּקְטַנָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. יָכוֹל אֲפִלּוּ הֵבִיאָה סִימָנִים? אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר: וּמַה מְּכוּרָה קוֹדֶם לָכֵן יוֹצְאָה בְּסִימָנִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף" (להלן פסוק יא), שֶׁאָנוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְסִמָּנֵי נַעֲרוּת (קידושין ד' ע"א), שֶׁאֵינָהּ מְכוּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִמָּכֵר (ערכין כ"ט ע"ב)?
לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים – כִּיצִיאַת עֲבָדִים כְּנַעֲנִים שֶׁיּוֹצְאִים בְּשֵׁן וָעַיִן. אֲבָל זוֹ לֹא תֵצֵא בְּשֵׁן וָעַיִן, אֶלָּא עוֹבֶדֶת שֵׁשׁ אוֹ עַד הַיּוֹבֵל אוֹ עַד שֶׁתָּבִיא סִמָּנִין. וְכָל הַקּוֹדֵם קוֹדֵם לְחֵירוּתָהּ, וְנוֹתֵן לָהּ דְּמֵי עֵינָהּ אוֹ דְּמֵי שִׁנָּהּ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" בְּשֵׁשׁ וּבַיּוֹבֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טו,יב): "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה"; מַקִּישׁ עִבְרִיָּה לְעִבְרִי לְכָל יְצִיאוֹתָיו: מָה עִבְרִי יוֹצֵא בְּשֵׁשׁ וּבַיּוֹבֵל, אַף עִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּשֵׁשׁ וּבַיּוֹבֵל. וּמַהוּ "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים"? לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כַּעֲבָדִים כְּנַעֲנִיִּים. יָכוֹל הָעִבְרִי יוֹצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה"; מַקִּישׁ עִבְרִי לְעִבְרִיָּה: מָה הָעִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף הוּא אֵינוֹ יוֹצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.

(ח) אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ – שֶׁלֹּא נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו לְכָנְסָהּ.
אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ – שֶׁהָיָה לוֹ לְיַעֲדָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְכֶסֶף קְנִיָּתָהּ הוּא כֶסֶף קִדּוּשֶׁיהָ. וְכַאן רָמַז לְךָ הַכָּתוּב שֶׁמִּצְוָה בְּיִעוּד, וְרָמַז לְךָ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים (קידושין י"ט ע"ב).
וְהֶפְדָּהּ – יִתֵּן לָהּ מָקוֹם לְהִפָּדוֹת וְלָצֵאת, שֶׁאַף הוּא מְסַיֵּעַ בְּפִדְיוֹנָהּ. וּמַה הוּא מָקוֹם שֶׁנּוֹתֵן לָהּ? שֶׁמְּגָרֵעַ מִפִּדְיוֹנָהּ בְּמִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁעָשְׂתָה אֶצְלוֹ, כְּאִלּוּ הִיא שְׂכוּרָה אֶצְלוֹ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁקְּנָאָהּ בְּמָנֶה וְעָשְׂתָה אֶצְלוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, אוֹמְרִים לוֹ: יוֹדֵעַ הָיִיתָ שֶׁעֲתִידָה לָצֵאת לְסוֹף שֵׁשׁ, נִמְצָא שֶׁקָּנִיתָ עֲבוֹדַת כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשִׁשִּׁית הַמָּנֶה. וְעָשְׂתָה אֶצְלְךָ שְׁתֵּי שָׁנִים, הֲרֵי שְׁלִישִׁית הַמָּנֶה. טוֹל שְׁנֵי שְׁלִישִׁיּוֹת הַמָּנֶה וְתֵצֵא מֵאֶצְלְךָ (קידושין י"ד ע"ב).
לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ – שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְמָכְרָהּ לְאַחֵר, לֹא הָאָדוֹן וְלֹא הָאָב (קידושין י"ד ע"ב).
בְּבִגְדוֹ בָהּ – אִם בָּא לִבְגוֹד בָּהּ, שֶׁלֹּא לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת יִעוּד. וְכֵן אָבִיהָ מֵאַחַר שֶׁבָּגַד בָּהּ וּמְכָרָהּ לָזֶה (קידושין י"ח ע"ב).

(ט) וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה – הָאָדוֹן, מְלַמֵּד שֶׁאַף בְּנוֹ קָם תַּחְתָּיו לְיַעֲדָהּ אִם יִרְצֶה אָבִיו (קידושין י"ז ע"ב). וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים, אֶלָּא אוֹמֵר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְיֻעֶדֶת לִי בַּכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל אָבִיךְ בְּדָמָיִךְ (קדושין י"ט ע"ב).
כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת – שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה.

(י) אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ – עָלֶיהָ.
שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע – מִן הָאָמָה שֶׁיָּעַד לוֹ כְּבָר (קדושין י"ט ע"ב).
שְׁאֵרָהּ – מְזוֹנוֹת.
כְּסוּתָהּ – כְּמַשְׁמָעוֹ.
עֹנָתָהּ – תַּשְׁמִישׁ (קדושין י"ט ע"ב; כתובות מ"ז ע"ב).

(יא) וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ – אִם אַחַת מִשְּׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ. וּמָה הֵן הַשָּׁלוֹשׁ? יִיעָדֶנָּה לוֹ, אוֹ לִבְנוֹ, אוֹ יְגָרֵעַ מִפִּדְיוֹנָהּ וְתֵצֵא. וְזֶה לֹא יְעָדָהּ, לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ, וְהִיא לֹא הָיָה בְיָדָהּ לִפְדּוֹת אֶת עַצְמָהּ.
וְיָצְאָה חִנָּם – רִבָּה לָהּ יְצִיאָה לָזוֹ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרִבָּה לַעֲבָדִים. וּמַה הִיא הַיְצִיאָה? לִמֶּדְךָ שֶׁתֵּצֵא בְסִמָּנִין וְתִשְׁהֶה עִמּוֹ עוֹד עַד שֶׁתָּבִיא סִמָּנִין. וְאִם הִגִּיעוּ שֵׁשׁ שָׁנִים קוֹדֶם סִמָּנִין, כְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁתֵּצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו,יב): "הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים". וּמַהוּ הָאָמוּר כַּאן "וְיָצְאָה חִנָּם"? שֶׁאִם קָדְמוּ סִמָּנִים לְשֵׁשׁ שָׁנִים תֵּצֵא בָהֶן. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁתֵּצֵא אֶלָּא בְּבַגְרוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֵין כָּסֶף", לְרַבּוֹת יְצִיאַת בַּגְּרוּת. וְאִם לֹא נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר: "וְיָצְאָה חִנָּם" זוֹ בַּגְרוּת. לְכָךְ נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחֲלוֹק (קידושין ד' ע"א).

(יב) מַכֵּה אִישׁ וָמֵת – כַּמָּה כְתוּבִים נֶאֶמְרוּ בְפַרְשַׁת רוֹצְחִין, וּמַה שֶּׁבְּיָדִי לְפָרֵשׁ לָמָּה בָאוּ כֻלָּם, אֲפָרֵשׁ.
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד,יז): "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי הַכָּאָה בְּלֹא מִיתָה. תַּלְמוּד לוֹמַר: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת" – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְהַכָּאָה שֶׁל מִיתָה. וְאִם נֶאֱמַר "מַכֵּה אִישׁ", וְלֹא נֶאֱמַר "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה", הָיִיתִי אוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּה אִישׁ, הִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם" – אֲפִלּוּ קָטָן וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה. וְעוֹד: אִלּוּ נֶאֱמַר "מַכֵּה אִישׁ", שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ קָטָן שֶׁהִכָּה וְהָרַג יְהֵא חַיָּב. תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה" – וְלֹא קָטָן שֶׁהִכָּה. וְעוֹד: "כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם" – אֲפִלּוּ נְפָלִים בְּמַשְׁמָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מַכֵּה אִישׁ" – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּה בֶן קַיָּמָא הָרָאוּי לִהְיוֹת אִישׁ.

(יג) וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן.
צָדָה – לְשׁוֹן "אָרַב", וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמ"א כד,יא): "וְאַתָּה צֹדָה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "צָדָה" לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כז,לג), שֶׁצֵּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל הֵ"א בַּפּוֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ "צַיִד". וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ "צְדִיָּה", וּפוֹעַל שֶׁלּוֹ "צוֹדֶה", וְזֶה הַפּוֹעַל שֶׁלּוֹ "צָד". וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְתַרְגּוּמוֹ: "וּדְלָא כְמַן לֵיהּ". וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק "צָד צַיִד", וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ. וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחֲלָקוֹת שֶׁל "צָד", נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו סו,יב), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמ"א כ,כ), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז,כה). אַף כַּאן "אֲשֶׁר לֹא צָדָה" – לֹא צִדֵּד לִמְצוֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה. וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן "אוֹרֵב" הוּא.
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ – זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהלים צא,י), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי יב,כא), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מל"ב ה,ז) – מִזְדַּמֵּן לִמְצוֹא לִי עִלָּה.
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ – וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד (שמ"א כד,יג): "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע", וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע"? "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ". בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ. זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה. וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָּק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם, וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת. נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג.
וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם – אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה. וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכות י' ע"ב).

(יד) וְכִי יָזִיד – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "מַכֵּה אִישׁ..." (לעיל פסוק יב), שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ גוֹי, וְהָרוֹפֵא שֶׁהֵמִית, וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהֵמִית בְּמַלְקוּת אַרְבָּעִים, וְהָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וְהַשּׁוֹגֵג. תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְכִי יָזִיד" – וְלֹא שׁוֹגֵג, "עַל רֵעֵהוּ" – וְלֹא עַל גּוֹי, "לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה" – וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין, וְהָרוֹפֵא, וְהָרוֹדֶה בְנוֹ וְתַלְמִידוֹ; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְזִידִין אֵין מַעֲרִימִין.
מֵעִם מִזְבְּחִי – אִם הָיָה כֹהֵן וְרוֹצֶה לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה, תִּקָּחֶנוּ לָמוּת (יומא פ"ה ע"א).

(טו) וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ – לְפִי שֶׁלָּמַדְנוּ עַל הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְתַשְׁלוּמִין וְלֹא בְמִיתָה, הֻצְרַךְ לוֹמַר עַל הַחוֹבֵל בְּאָבִיו שֶׁהוּא בְמִיתָה. וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְהַכָּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה (סנהדרין פ"ה ע"ב).
אָבִיו וְאִמּוֹ – אוֹ זֶה אוֹ זֶה.
מוֹת יוּמָת – בְּחֶנֶק (סנהדרין פ"ד ע"ב).

(טז) וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו" (דברים כד,ז), אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁגָּנַב נֶפֶשׁ. אִשָּׁה אוֹ טוּמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס שֶׁגָּנְבוּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ". וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כַּאן "וְגֹנֵב אִישׁ", אֵין לִי אֶלָּא גֹנֵב אִישׁ, גּוֹנֵב אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "גֹּנֵב נֶפֶשׁ". לְכָךְ הֻצְרְכוּ שְׁנֵיהֶם: מַה שֶּׁחִסֵּר זֶה גִּלָּה זֶה.
וְנִמְצָא בְיָדוֹ – שֶׁרָאוּהוּ עֵדִים שֶׁגְּנָבוֹ וּמְכָרוֹ, וְנִמְצָא כְבָר בְּיָדוֹ קוֹדֶם מְכִירָה.
מוֹת יוּמָת – בְּחֶנֶק. כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם, חֶנֶק הִיא (סנהדרין פ"ד ע"ב). [וְהִפְסִיק הָעִנְיָן וְכָתַב "וְגֹנֵב אִישׁ" בֵּין "מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ" לִ"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ". וְנִרְאֶה לִי הַיְנוּ פְלוּגְתָּא: דְּמַר סָבַר מַקְשִׁינָן הַכָּאָה לִקְלָלָה, וּמַר סָבַר לֹא מַקְשִׁינָן (סנהדרין פ"ה ע"ב).]

(יז) וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו" (ויקרא כ,ט), אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁקִּלֵּל אֶת אָבִיו. אִשָּׁה שֶׁקִלְּלָה אֶת אָבִיהָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ", סְתָם, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה (סנהדרין פ"ה ע"ב). אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל"? לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן.
מוֹת יוּמָת – בִּסְקִילָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "דָּמָיו בּוֹ" – בִּסְקִילָה. וּבִנְיָן אָב לְכֻלָּם: "בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אוֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ,כז), וּבִמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כ,ט): "דָּמָיו בּוֹ" (סנהדרין ס"ו ע"א).

(יח) וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "עַיִן תַּחַת עַיִן" (להלן פסוק כד), לֹא לָמַדְנוּ אֶלָּא דְּמֵי אֵבָרָיו, אֲבָל שֶׁבֶת וְרִפּוּי לֹא לָמַדְנוּ. לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָרָשָׁה זוֹ.
וְנָפַל לְמִשְׁכָּב – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְיִפּוֹל לְבוּטְלָן", לְחוֹלִי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ.

(יט) עַל מִשְׁעַנְתּוֹ – עַל בּוּרְיוֹ וְכֹחוֹ.
וְנִקָּה הַמַּכֶּה – וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּהָרֵג זֶה שֶׁלֹּא הָרַג? אֶלָּא לִמֶּדְךָ כַאן שֶׁחוֹבְשִׁים אוֹתוֹ עַד שֶׁנִּרְאֶה אִם יִתְרַפֵּא זֶה. וְכֵן מַשְׁמָעוֹ: כְּשֶׁקָּם זֶה וְהוֹלֵךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, אָז "נִקָּה הַמַּכֶּה". אֲבָל עַד שֶׁלֹּא יָקוּם זֶה, לֹא נִקָּה הַמַּכֶּה (כתובות ל"ג ע"ב).
רַק שִׁבְתּוֹ – בִּטּוּל מְלַאכְתּוֹ מֵחֲמַת הַחוֹלִי: אִם קָטַע יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, רוֹאִין בִּטּוּל מְלַאכְתּוֹ מֵחֲמַת הַחוֹלִי כְאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שֶׁהֲרֵי אַף לְאַחַר הַחוֹלִי אֵינוֹ רָאוּי לִמְלֶאכֶת יָד וָרֶגֶל. וְהוּא כְּבָר נָתַן לוֹ מֵחֲמַת נִזְקוֹ דְּמֵי יָדוֹ וְרַגְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק כד): "יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל" (בבא קמא פ"ג ע"ב).
וְרַפֹּא יְרַפֵּא – כְּתַרְגּוּמוֹ ("וַאֲגַר אַסְיָא יְשַׁלֵּים"), יְשַׁלֵּם שְׂכַר הָרוֹפֵא (בבא קמא פ"ה ע"א).

(כ) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ – בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעִבְרִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי כַסְפּוֹ הוּא" – מַה כַסְפּוֹ קָנוּי לוֹ עוֹלָמִית, אַף עֶבֶד הַקָּנוּי לוֹ עוֹלָמִית. וַהֲרֵי הָיָה בִכְלַל "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת" (לעיל פסוק יב)? אֶלָּא בָא הַכָּתוּב וְהוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל, לִהְיוֹת נִדּוֹן בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם: שֶׁאִם לֹא מֵת תַּחַת יָדוֹ וְשָׁהָה מֵעֵת לָעֵת – פָּטוּר.
בַּשֵּׁבֶט – כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית? תַּלְמוּד לוֹמַר בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר לה,יז): "וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ". וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה יִּשְׂרָאֵל חָמוּר אֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הִכָּהוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְעַל אֵבֶר שֶׁהוּא כְדֵי לָמוּת בְּהַכָּאָה זוֹ, עֶבֶד הַקַּל לֹא כָּל שֶׁכֵּן (מכילתא)?
נָקֹם יִנָּקֵם – מִיתַת סַיִף. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו,כה): "חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" (סנהדרין נ"ב ע"ב).

(כא) אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם – אִם עַל יוֹם אֶחָד הוּא פָטוּר, עַל יוֹמַיִם לֹא כָּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא יוֹם שֶׁהוּא כְיוֹמַיִם, וְאֵיזֶה? זֶה מֵעֵת לְעֵת.
לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – הָא אַחֵר שֶׁהִכָּהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה מֵעֵת לְעֵת קוֹדֶם שֶׁמֵּת – חַיָּב.

(כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים – זֶה עִם זֶה, וְנִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה (סנהדרין ע"ט ע"א).
וְנָגְפוּ – אֵין "נְגִיפָה" אֶלָּא לְשׁוֹן דְּחִיפָה וְהַכָּאָה, כְּמוֹ: "פֶּן תִּגּוֹף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ" (תהלים צא,יב), "וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם" (ירמיהו יג,טז), "וּלְאֶבֶן נֶגֶף" (ישעיהו ח,יד).
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן – בָּאִשָּׁה (סנהדרין ע"ט ע"א).
עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ – לְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל. שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הָיְתָה רְאוּיָה לִמָּכֵר בַּשּׁוּק, לְהַעֲלוֹת בְּדָמֶיהָ בִּשְׁבִיל הֶרְיוֹנָהּ (בבא קמא מ"ט ע"א).
עָנֹשׁ יֵעָנֵשׁ – יִגְבּוּ מִמֶּנּוּ מָמוֹן, כְּמוֹ (דברים כב,יט): "וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף".
כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו... – כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ הַבַּעַל בְּבֵית דִּין, לְהָשִׁית עָלָיו עֹנֶשׁ עַל כָּךְ.
וְנָתַן – הַמַּכֶּה דְּמֵי וְלָדוֹת בִּפְלִלִים – עַל פִּי הַדַּיָּנִים.

(כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה – בָּאִשָּׁה.
וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ – רַבּוֹתֵינוּ חוֹלְקִים בַּדָּבָר: יֵשׁ אוֹמְרִים נֶפֶשׁ מַמָּשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים מָמוֹן, אֲבָל לֹא נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, שֶׁהַמִּתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר מִמִּיתָה, וּמְשַׁלֵּם לְיוֹרְשָׁיו דָּמָיו כְּמוֹ שֶׁהָיָה נִמְכָּר בַּשּׁוּק (סנהדרין ע"ט ע"א).

(כד) עַיִן תַּחַת עַיִן – סִמָּא עֵין חֲבֵרוֹ – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ, כַּמָּה שֶׁפָּחֲתוּ דָּמָיו לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק, וְכֵן כֻּלָּם. וְלֹא נְטִילַת אֵבֶר מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּפֶרֶק "הַחוֹבֵל" (בבא קמא פ"ג ע"ב).

(כה) כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה – מִכְוַת אֵשׁ. וְעַד עַכְשָׁו דִּבֶּר בְּחַבָּלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּחַת דָּמִים, וְעַכְשָׁיו בְּשֶׁאֵין בָּהּ פְּחַת דָּמִים אֶלָּא צַעַר, כְּגוֹן כְּוָאוֹ בִשְׁפוּד עַל צִפָּרְנָיו, אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטּוֹל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ (בבא קמא פ"ד ע"ב).
פֶּצַע – הִיא מַכָּה הַמּוֹצִיאָה דָם, שֶׁפָּצַע אֶת בְּשָׂרוֹ, נברדור"א [navredure = פציעה^[1]] בְּלַעַ"ז. הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא: אִם יֵשׁ בּוֹ פְּחַת דָּמִים נוֹתֵן נֶזֶק, וְאִם נָפַל לְמִשְׁכָּב נוֹתֵן שֶׁבֶת וְרִפּוּי וּבֹשֶׁת וָצַעַר. וּמִקְרָא זֶה יָתֵר הוּא, וּבְ"הַחוֹבֵל" (בבא קמא פ"ד ע"ב) דְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ לְחַיֵּב עַל הַצַּעַר אֲפִלּוּ בִמְקוֹם נֶזֶק, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ – אֵין פּוֹטְרִין אוֹתוֹ מִן הַצַּעַר, לוֹמַר הוֹאִיל וְקָנָה יָדוֹ יֵשׁ עָלָיו לְחָתְכָהּ בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. אֶלָּא אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ לְחָתְכָהּ בְּסַם שֶׁאֵינוֹ מִצְטַעֵר כָּל כָּךְ, וְזֶה חֲתָכָהּ בְּבַרְזֶל וְצִעֲרוֹ (בבא קמא פ"ה ע"א).
חַבּוּרָה – הִיא מַכָּה שֶׁהַדָּם נִצְרָר בָּהּ וְאֵינוֹ יוֹצֵא, אֶלָּא שֶׁמַּאֲדִים הַבָּשָׂר כְּנֶגְדּוֹ. וּלְשׁוֹן חַבּוּרָה טי"א [taje = כתם] בְּלַעַ"ז, כְּמוֹ "וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרוֹתָיו" (ירמיהו יג,כג). וְתַרְגּוּמוֹ "מַשְׁקוֹפִי", לְשׁוֹן חֲבָטָה, בטדור"א [batdure = מכה^[2]] בְּלַעַ"ז. וְכֵן (בראשית מא,ו): "שְׁדוּפוֹת קָדִים" – "שְׁקִיפָן קִדּוּם" חֲבוּטוֹת בָּרוּחַ. וְכֵן (לעיל יב,ז): "עַל הַמַּשְׁקוֹף", עַל שֵׁם שֶׁהַדֶּלֶת נוֹקֵשׁ עָלָיו.

(כו) אֶת עֵין עַבְדּוֹ – כְּנַעֲנִי. אֲבָל עִבְרִי אֵינוֹ יוֹצֵא בְשֵׁן וָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ אֵצֶל "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (לעיל פסוק ז).
תַּחַת עֵינוֹ – וְכֵן בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִים: אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וְהַחוֹטֶם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה שֶׁהוּא גִּיד הָאַמָּה (קידושין כ"ה ע"א). וְלָמָּה נֶאֱמַר שֵׁן וְעַיִן? שֶׁאִם נֶאֱמַר עַיִן וְלֹא נֶאֱמַר שֵׁן, הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה עַיִן שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ – אַף כָּל שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ, וַהֲרֵי שֵׁן לֹא נִבְרָא עִמּוֹ. וְאִם נֶאֱמַר שֵׁן וְלֹא נֶאֱמַר עַיִן, הָיִיתִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ שֵׁן תִּינוֹק שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֲלִיפִּין; לְכָךְ נֶאֱמַר עַיִן (קידושין כ"ד ע"א).

(כח) וְכִי יִגַּח שׁוֹר – אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בְּהֹוֶה (בבא קמא נ"ד ע"ב).
וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ – מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר "סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נְבֵלָה, וּנְבֵלָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה? אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"? שֶׁאֲפִלּוּ שְׁחָטוֹ לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ – אָסוּר בַּאֲכִילָה. בְּהַנָּאָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי", כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: יָצָא פְלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו, וְאֵין לוֹ בָהֶם הַנָּאָה שֶׁל כְּלוּם. זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ (בבא קמא מ"א ע"א). וּפְשׁוּטוֹ כְמַשְׁמָעוֹ: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּמּוּעָד "וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת", הֻצְרַךְ לוֹמַר בְּתָם "וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי".

(כט) מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם – הֲרֵי שָׁלוֹשׁ נְגִיחוֹת (מכילתא).
וְהוּעַד בִּבְעָלָיו – לְשׁוֹן הַתְרָאָה בְעֵדִים, כְּמוֹ (בראשית מג,ג): "הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ" (בבא קמא כ"ד ע"א).
וְהֵמִית אִישׁ... – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִגַּח", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהֱמִיתוֹ בִּנְגִיחָה. הֱמִיתוֹ בִנְשִׁיכָה, דְּחִיפָה, בְּעִיטָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהֵמִית".
וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת – בִּידֵי שָׁמָיִם. יָכוֹל בִּידֵי אָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר לה,כא): "מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רוֹצֵחַ הוּא" – עַל רְצִיחָתוֹ אַתָּה הוֹרְגוֹ, וְאִי אַתָּה הוֹרְגוֹ עַל רְצִיחַת שׁוֹרוֹ (סנהדרין ט"ו ע"ב).

(ל) אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו – "אִם" זֶה אֵינוֹ תָלוּי, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ (לעיל כב,כד): "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה", לְשׁוֹן "אֲשֶׁר", זֶה מִשְׁפָּטוֹ שֶׁיָּשִׁיתוּ עָלָיו בֵּית דִּין כּוֹפֶר.
וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ – דְּמֵי נִזָּק, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: דְּמֵי מַזִּיק (בבא קמא מ' ע"א).

(לא) אוֹ בֵן יִגָּח – בֵּן שֶׁהוּא קָטָן.
אוֹ בַת – שֶׁהִיא קְטַנָּה. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פסוק כט): "וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה", יָכוֹל אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַגְּדוֹלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אוֹ בֵן יִגָּח...", לְחַיֵּב עַל הַקְּטַנִּים כַּגְּדוֹלִים (מכילתא).

(לב) אִם עֶבֶד אוֹ אָמָה – כְּנַעֲנִיִּים.
שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן – גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא: בֵּין שֶׁהוּא שָׁוֶה אֶלֶף זוּז, בֵּין שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא דִינָר (ערכין י"ד ע"ב). וְהַשֶּׁקֶל מִשְׁקָלוֹ אַרְבָּעָה זְהוּבִים, שֶׁהֵם חֲצִי אֻנְקִיָּא לְמִשְׁקָל הַיָּשָׁר שֶׁל קוֹלוֹנִיָּ"א.

(לג) וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר – שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה וְגִלָּהוּ.
אוֹ כִּי יִכְרֶה – לָמָּה נֶאֱמַר? אִם עַל הַפְּתִיחָה חַיָּב, עַל הַכְּרִיָּה לֹא כָל שֶׁכֵּן? אֶלָּא לְהָבִיא כוֹרֶה אַחַר כּוֹרֶה שֶׁהוּא חַיָּב (בבא קמא נ"א ע"א).
וְלֹא יְכַסֶּנּוּ – הָא אִם כִּסָּהוּ – פָּטוּר (בבא קמא נ"א ע"א). וּבְחוֹפֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים דִּבֶּר הַכָּתוּב (בבא קמא מ"ט ע"ב).
שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר – הוּא הַדִּין לְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "שׁוֹר וַחֲמוֹר", אָנוּ לְמֵדִין אוֹתוֹ "שׁוֹר"-"שׁוֹר" מִשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כג,יב): "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמוֹרֶךָ". מַה לְּהַלָּן כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשׁוֹר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר "וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ" (דברים ה,יד), אַף כַּאן כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשׁוֹר. וְלֹא נֶאֱמַר "שׁוֹר וַחֲמוֹר" אֶלָּא "שׁוֹר" וְלֹא אָדָם, "חֲמוֹר" וְלֹא כֵלִים (בבא קמא י' ע"ב).

(לד) בַּעַל הַבּוֹר – בַּעַל הַתַּקָּלָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבּוֹר שֶׁלּוֹ, שֶׁעֲשָׂאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, עֲשָׂאוֹ הַכָּתוּב בְּעָלָיו לְהִתְחַיֵּב עָלָיו בִּנְזָקָיו (בבא קמא כ"ט ע"ב).
כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו – "יָשִׁיב" לְרַבּוֹת שְׁוֵה כֶסֶף, וַאֲפִלּוּ סֻבִּין (בבא קמא ז' ע"א).
וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ – לַנִּזָּק. שָׁמִין אֶת הַנְּבֵלָה וְנוֹטְלָה בְּדָמִים, וּמְשַׁלֵּם לוֹ הַמַּזִּיק עָלֶיהָ תַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ (בבא קמא י' ע"ב).

(לה) וְכִי יִגֹּף – יִדְחוֹף: בֵּין בְּקַרְנָיו, בֵּין בְּגוּפוֹ, בֵּין בְּרַגְלָיו, בֵּין שֶׁנְּשָׁכוֹ בְשִׁנָּיו – כֻּלָּן בִּכְלָל "נְגִיפָה" הֵם, שֶׁאֵין "נְגִיפָה" אֶלָּא לְשׁוֹן מַכָּה.
שׁוֹר אִישׁ – שׁוֹר שֶׁל אִישׁ.
וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר... – בְּשָׁוִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁהֵמִית שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, בֵּין שֶׁהַנְּבֵלָה שָׁוָה הַרְבֵּה, בֵּין שֶׁהִיא שָוָה מְעַט, כְּשֶׁנּוֹטֵל זֶה חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, וְזֶה חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת – נִמְצָא כָל אֶחָד מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק שֶׁהִזִּיקָה הַמִּיתָה. לָמַדְנוּ שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, שֶׁמִּן הַשָּׁוִין אַתָּה לָמֵד לְשֶׁאֵינָן שָׁוִין, כִּי דִּין הַתָּם לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. אוֹ יָכוֹל אַף בְּשֶׁאֵינָן שָׁוִין בִּדְמֵיהֶן, כְּשֶׁהֵן חַיִּים אָמַר הַכָּתוּב יֶחֱצוּ אֶת שְׁנֵיהֶם? אִם אָמַרְתָּ כֵן, פְּעָמִים שֶׁהַמַּזִּיק מִשְׂתַּכֵּר הַרְבֵּה, כְּשֶׁהַנְּבֵלָה שָׁוָה לִמָּכֵר לְנָכְרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדְּמֵי שׁוֹר הַמַּזִּיק, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב שֶׁיְּהֵא הַמַּזִּיק נִשְׂכָּר. אוֹ פְעָמִים שֶׁהַנִּזָּק נוֹטֵל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדְּמֵי נֶזֶק שָׁלֵם, שֶׁחֲצִי דְּמֵי שׁוֹר הַמַּזִּיק שָׁוִין יוֹתֵר מִכָּל דְּמֵי שׁוֹר הַנִּזָּק. וְאִם אָמַרְתָּ כֵּן, הֲרֵי תָם חָמוּר מִמּוּעָד! עַל כָּרְחֲךָ לֹא דִּבֶּר הַכָּתוּב אֶלָּא בְּשָׁוִין, וְלִמֶּדְךָ שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. וּמִן הַשָּׁוִין תִּלְמוֹד לְשֶׁאֵינָן שָׁוִין, שֶׁהַמִּשְׁתַּלֵּם חֲצִי נִזְקוֹ שָׁמִין לוֹ אֶת הַנְּבֵלָה, וּמַה שֶּׁפָּחֲתוּ דָּמָיו בִּשְׁבִיל הַמִּיתָה, נוֹטֵל חֲצִי הַפְּחָת וְהוֹלֵךְ (בבא קמא ל"ד ע"א). וְלָמָה אָמַר הַכָּתוּב בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, וְלֹא אָמַר "יְשַׁלֵּם חֶצְיוֹ"? לְלַמֵּד שֶׁאֵין הַתָּם מְשַׁלֵּם אֶלָּא מִגּוּפוֹ, וְאִם נָגַח וּמֵת – אֵין נִזָּק נוֹטֵל אֶלָּא הַנְּבֵלָה, וְאִם אֵינָהּ מַגַּעַת לַחֲצִי נִזְקוֹ, יַפְסִיד. אוֹ שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה חֲמֵשׁ מֵאוֹת זוּז – אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא אֶת הַשּׁוֹר, שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב הַתָּם לְחַיֵּב אֶת בְּעָלָיו לְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּה (בבא קמא ט"ז ע"ב).

(לו) אוֹ נוֹדַע – אוֹ לֹא הָיָה תָם אֶלָּא "נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא" הַיּוֹם וּ"מִתְּמוֹל וּמִשִּׁלְשׁוֹם" – הֲרֵי שָׁלוֹשׁ נְגִיחוֹת (בבא קמא כ"ג ע"ב).
שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר – נֶזֶק שָׁלֵם.
וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ – לַנִּזָּק, וְעָלָיו יַשְׁלִים הַמַּזִּיק עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם נִזָּק כָּל נִזְקוֹ (בבא קמא י' ע"ב).

(לז) חֲמִשָּׁה בָקָר... – אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: חָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת. שׁוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו וְלֹא נִתְבַּזָּה בוֹ הַגַּנָּב לְנוֹשְׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ – מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה. שֶׂה שֶׁנּוֹשְֹאוֹ עַל כְּתֵפוֹ – מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה, הוֹאִיל וְנִתְבַּזָּה בוֹ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְדוֹלָה כֹּחָהּ שֶׁל מְלָאכָה! שׁוֹר שֶׁבִּטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ – חֲמִשָּׁה. שֶׂה שֶׁלֹּא בִּטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ – אַרְבָּעָה (בבא קמא ע"ט ע"ב).
תַּחַת הַשּׁוֹר, תַּחַת הַשֶּׂה – שְׁנָאָן הַכָּתוּב, לוֹמַר שֶׁאֵין מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וְשֶׂה בִּלְבַד (בבא קמא ס"ז ע"ב).

הערות

1. כתבנו בלי יו"ד לפני הדל"ת, כי כך הוא בכל הגרסאות. וייתכן, שלא היה מקום ל־e, כי ה־d בצרפתית הייתה אילמת בתקופה ההיא או כמעט אילמת.
2. ר' מה שנאמר לגבי navrdure באותו פסוק לעיל (מס' 3103). אבל כאן כתב־יד אחד נותן בטידור"א batedure. רש"י מסביר פעמיים את המלה "חבורה" אחת לפי העברית ("כתם") ואחת לפי תרגום אונקלוס ("משקופי").