לדלג לתוכן

רשב"ם על בראשית לח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(ב). כנעני: כתרגומו תגרא, כמו כנעניה נכבדי ארץ, כנען בידו אזני מרמה. כי מבנות כנען היו נזהרים:


(ה). והיה בכזיב: יהודה ושם נולד לו בן:

(ט). כי לא לו יהיה הזרע: ומקפידים היו בכך:
נתן זרע: חטף קמץ, שכל תיבת מלא פום שטעמה באות אחרונה, ותיבה הסמוכה לה טעמה באות ראשונה הרי הם במקף, והמלא פום נהפך לחטף קמץ. וכן ארך אפים וגדול חסד, ואם שלש אלה לא יעשה לה, אבל את שלש הערים מלא פום הוא:


(י). גם אותו: דרשו חכמים, כי בעון כזה מת ער, על שהיה משחית זרעו שלא תתעבר ותכחיש יופיה:

(יד). ותכס ראשה בצעיף שאין זה דרך אלמנות:
ותתעלף: כסתה פניה, שלא יכירנה יהודה:
בפתח עינים: בשער של פרשת דרכים שהכך עוברים ונראים לעינים דרך שם, והמפרשו שם עיר טועה, שהרי כתוב לפנינו היא בעינים ואילו היה שם עיר, היה לו לומר בעינים הבי"ת בחטף, שלא מצינו שיאמר בבית אל, ביריחו, בירושלים:


(טו). כי כסתה פניה: עכשיו, לפי הפשט, כדכתיב ותתעלף:


(יז). עד שלחך: רפי שתשלח שלוחך שיביא הגדי, וגם יש רגיל לומר לשון רפי בשליחות דורון כדכתיב מנחה היא שלוחה, אני שלחתי את הגדי:


(יח). חותמך: טבעתך:
פתילך: אזור:
ומטך: שלשה כלים הללו מזומנים לתת כי אינן מלבוש:

(כא). הקדשה: מיועדת ומזומנת לכל באיה כדכתיב וגם קדש היה בארץ, ולא תהיה קדשה מבנות ישראל:

(כג). תקח לה: מה שבידה, כי לא אשלח עוד אליה, פן נהיה לבוז לחזר אחר הקדשות:

(כד). זנתה תמר כלתך: ואם תאמר מי יודע אם אמת שזינתה? תדע שהרי גם הרה היא כבר:
ותשרף: לפי הפשט כך היה מנהגם מאחר שזקוקה ליבם:

(כה). היא מוצאת: לאחר שהוציאוה שלחה הערבון, ועדיין לא רצתה לגלות אלא אמרה לאיש אשר אלה לו:

(כו). צדקה ממני: יותר ממני שאני צויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה, היא השלימה תנאי שצויתיה, אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה, כי לא נתתיה לשלה בני, וכן על צדקו נפשו מאלהים, יותר מאלהים, וכן בשאול, ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני, יותר ממני:
ולא יסף: לא הוסיף, שאם אתה מפרשו ולא פסק, היה לו לכתוב ולא יסף עוד מלדעתה:

(ל). זרח: בשביל השני שהוא אדום, וזרח לשון אדמומית הוא כדכתיב והצרעת זרחה במצחו, וכן כל זריחת שמש בבקר ובערב אדום הוא וכתיב ויהי בבוקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם, וכן בבבא בתרא בהמוכר את הספינה, האי שמשא סומקתי הוא והאי דלא סמקא אלא בפניא ורמשא, משום דנהורין לא ברי, בשביל מאור היום הגדול: