אהבל
אַהְבָּל
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אהבל |
| הגייה* | Ahbal או Ahabal |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ה־ב־ל |
| דרך תצורה | משקל אֶקְטָל |
| נטיות | נ׳ אַהְבַּלִית או אַהְבְּלָה; ר׳ אַהְבַּלִים; נ"ר אַהְבַּלוֹת |
- [סלנג, כינוי גנאי] חסר שכל, קשה הבנה.
- ראה את האהבל הזה. הוא חושב שהוא טוב מכולם.
גיזרון
- מערבית: أهْبَل (אַהְבַּל)
- יש קושרים לפועל הבל במקרא "וילכו אחרי ההבל ויהבלו"