לדלג לתוכן

חרב

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
יש להוסיף לדף זה את הערך: חֵרֵב.

חֶרֶב

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חרב
הגייה* kherev
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ח־ר־ב
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ חֲרָבוֹת; חֶרֶב־, ר׳ חַרְבוֹת־; כ׳ חַרְבְּךָ, חַרְבוֹתָיו
חרב
חרב של מפרשית
  1. לשון המקרא כלי נשק קר, בעל להב ארוך, קשיח ומשונן הכולל קת לאחיזה.
    • ”וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם, וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב (שופטים א, פסוק ח)
    • ”וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ“ (שמואל א׳ יז, פסוק מה)
    • ”וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר עַד תֻּמָּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם“ (ירמיהו כד, פסוק י)
    • ”הַחְזֵק בּחֶרֶב יְרוֹא הָאֵל וְשִׁרְיוֹן לְבַשׁ / מִתֹּם וְיֹשֶׁר וְאֶת־אַרְיֵה בְסֻכּוֹ פְּגַשׁ“ (החזק בחרב, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
    • ”ויהודה אמר לשלֹף את חרבו מתערה ולא יכֹל, כי דבקה החרב בתער...“ (מספורי האגדה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
  2. אחד מחלקי המחרשה העתיקה.
    • החרב שפירשה עם יתדות המחרישה הרי זו טמאה מפני שהוא מנקר בה חוליות של באר העיין שבמעצד והעיין שבמחרישה והמסוה שבמעדר בזמן שהן קבועין חבור לטומאה ולהזאה“ (תוספתא, מסכת כליםפרק א, הלכה ב)
  3. עברית חדשה (ימאות) בהשאלה: לוח עץ או מתכת, דמוי סנפיר, הבולט מתחתית סירת מפרשים באמצעיתה, על קו השדרית. משמש להגדלת התנגדות הסירה לטרידה עקב פעולת הרוח על המפרשים.
    • "החרב אינה קבועה במקומה, כדי שאפשר יהיה להעלותה בשעה שמתקרבים לחוף או בשעת הפלגה במים רדודים." (שמואל טנקוס, שיט מפרשים, 1945)

גיזרון

[עריכה]
 1. ארמית: חַרְבָּא; ערבית: حَرْب (חַרְב) – מלחמה.
 3. על שום הדמיון לחרב (1). הלוח סָב על ציר בפינתו הקדמית העליונה או מורד אנכית כדרך שמחדירים "חרב" לנדנה. ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940; האקדמיה ללשון העברית, מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013.
  • להלן התפתחותה הסמנטית של תיבת: "חרב", אכדית: בין המאות 16-20 לפנה"ס בהגיית חַרְבֻּם (𒄑𒀳𒌆𒆥) בהוראת מחרשה גדולה [1], כאשר בין המאות 15-10 לפנה"ס מתפתחת בדרך המטונומיה תיבת: חַרְבֻּ (ḫarbu) ועתה גם בהוראת: ארץ שוממה,להיות שומם. באותן שנים מתפתחת נגזרת אכדית בצורת: חַרְבֻּ, שהופך משם-עצם לפועל שהגייתו: חַרַפֻּ (ḫarapu) בהוראת "לחתוך". אוגריתית: מאה 14 לפנה"ס מצוייה בצורה: חֶרֶב . ארמית עתיקה מן המאה ה-10 לפנה"ס בהגיית: סֵפִר (sefire)[2]. ארמית-ממלכתית: חרב. ערבית של המאות הראשונות לספירה בהגיית חרבָּא (حربة) בהוראת כידון, חוד חנית בעוד בהגיית חרבְּ (حرب) מקבל משמעות של:מלחמה ,לוחמה.
ניתן לראות שלתיבת "חרב" שורשים עמוקים בלשון השמית בשדה סמנטי המתמקד במאבק (ברגבי אדמה מסולעים, ובין אדם-לאדם) , בעוד תיבת "סיף" ששויכה לשורש ס-ו-ף שהשדה הסמנטי שלה מתמקד במושגים של: "קצה" (-חרב) ,"סוף" ,מצוייה ברובד יוונית-עתיקה ומאוחרת לתיבת "חרב", שתחילת השימוש בה מתוארך למאות הראשונות לספירה ובשפה ארמית-עתיקה [3]

צירופים

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]
  • אנגלית:
  1. sword‏, sabre‏‏‏‏‏
  2. blade‏‏‏‏‏
  3. centerboard‏‏‏‏‏
  • צרפתית: épée‏, sabre‏‏‏‏‏ (1)
  • ספרדית: espada‏‏‏‏‏ (1)

ראו גם

[עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכה]
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: חרב
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: Centerboard
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרבות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Centerboards

חָרֵב

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חרב
הגייה* kharev
חלק דיבר שם־תאר
מין זכר
שורש ח־ר־ב א
דרך תצורה משקל קָטֵל
נטיות ר׳ חֲרֵבִים; נ׳ חֲרֵבָה, נ"ר חֲרֵבוֹת (במקרא: חֳרֵבוֹת)
  1. הרוס, דבר ששלמותו נפגעה עד כדי חוסר תועלת.
    • ”וָאוֹמַר אֲלֵהֶם אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה.“ (נחמיה ב, פסוק יז)
    • ”ויחל רוח לפעמו ויבוא אל המחנה וינבא על הכוכב, אשר דרך מיעקב לגאול שבטי־יה מגלות העמים, וכי בימיו יוָשעו ותחדל כל תענית בציבור על העיר החרבה...“ (על המשיח, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
  2. שומם, שאין בו אנשים.
    • ”כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין־אָדָם וְעַד־בְּהֵמָה וּבְכָל־עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן.“ (ירמיהו לג, פסוק יב)
  3. חסר נוזלים, יבש.

צירופים

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

ניגודים

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]


השורש חרב א

השורש ח־ר־ב א הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

[עריכה]
ח־ר־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל חָרַב חָרֵב יֶחְרַב -אין- לַחֲרֹב
נִפְעַל נֶחְרַב נֶחְרָב יֵחָרֵב הֵחָרֵב לְהֵחָרֵב
הִפְעִיל הֶחְרִיב מַחֲרִיב יַחֲרִיב הַחֲרֵב לְהַחֲרִיב
הֻפְעַל הֻחְרַב מֻחְרָב יֻחְרַב -אין- -אין-
פִּעֵל חֵרֵב מְחָרֵב יְחָרֵב חָרֵב לְחָרֵב
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

חָרַב

[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא חרב
שורש וגזרה ח־ר־ב א, גזרת השלמים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. נהרס, הוצא מכלל תפקוד.
    • ”וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב, אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּרוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפַּנְדַּרְיָא.“ (משנה, מסכת מגילהפרק ג, משנה ד)
    • פעמיים חרבה ירושלים: פעם אחת בידי בבל ופעם אחת בידי רומא.
  2. יָבַשׁ, אבדו ממנו נוזליו.
    • ”וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.“ (בראשית ח, פסוק יג)

גזרון

[עריכה]

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

סימוכין

[עריכה]
  1. שיועדה לסילוק רגבי אדמה חרבים או עבודות-בנייה "גסות",בניגוד למחרשה אחרת ו"עדינה" יותר שיועדה לחקלאות
  2. הוראת השם חרב מתחלפת למילה שהגייתה קרובה לסיף
  3. בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט; דו־קרב לשוני - דיון על מונחי הסיוף. יג‎, (תשפ"ב / 2021), עמ': 157
  4. Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III and Shalmaneser V: An at-a-glance Akkadian glossary of the Rinap 1 Corpus, (2011-2012), p. 8.


השורש חרב א

השורש ח־ר־ב א הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

[עריכה]
ח־ר־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל חָרַב חָרֵב יֶחְרַב -אין- לַחֲרֹב
נִפְעַל נֶחְרַב נֶחְרָב יֵחָרֵב הֵחָרֵב לְהֵחָרֵב
הִפְעִיל הֶחְרִיב מַחֲרִיב יַחֲרִיב הַחֲרֵב לְהַחֲרִיב
הֻפְעַל הֻחְרַב מֻחְרָב יֻחְרַב -אין- -אין-
פִּעֵל חֵרֵב מְחָרֵב יְחָרֵב חָרֵב לְחָרֵב
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

חֹרֶב

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חורב
הגייה* khorev
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ח־ר־ב
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות חֹרֶב־
  1. חוסר נוזלים, יובש.
    • ”הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת־גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל־הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל־כָּל־הָאָרֶץ חֹרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי־תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת־יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.“ (שופטים ו, פסוק לז)
    • ”וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל־הָאָרֶץ וְעַל־הֶהָרִים וְעַל־הַדָּגָן וְעַל־הַתִּירוֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָר וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה וְעַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל־יְגִיעַ כַּפָּיִם.“ (חגי א, פסוק יא)
    • ”עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי; וְעַצְמִי־חָרָה מִנִּי־חֹרֶב.“ (איוב ל, פסוק ל)
    • ”התנשאה החמה, הומה כל הרחוב מאדם – והוא, זיעה תכסנו ובפיו חורב; עכשיו יתחיל, – ומן מי?“ (הדורך, מאת ש' בן ציון, בפרויקט בן יהודה)
    • ”בכדי שתדע מתי ניסן ומתי תשרי, מתי קיץ ומתי חורף; בכדי שתדע מתי גשמים יורדים ומתי חורב על הארץ; בכדי שתדע מתי יום מעונן ומתי אור צח...“ (חזון הרוחות, מאת אלחנן ליב לוינסקי, בפרויקט בן יהודה)

גזרון

[עריכה]

ראו לעיל, גזרוני: "חֵרב" , ו"חַרב". ר' חרבה.

מילים נרדפות

[עריכה]

ניגודים

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]