מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שני
|
| הגייה* |
sheni
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
שׁ־נ־י/ה ב
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
נ׳ שֵׁנִית או שְׁנִיָּה, ר׳ שְׁנִיִּים, נ"ר שְׁנִיּוֹת
|
- הבא לאחר זה שבראש.
- ”אֶת־הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר; וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.“ (שמות כט, פסוק לט)
- ”וַיִּשְׁלַח, רֹכֵב סוּס שֵׁנִי – וַיָּבֹא אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה־לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל־אַחֲרָי.“ (מלכים ב׳ ט, פסוק יט)
- ”בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה, סוּסִים אֲדֻמִּים; וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית, סוּסִים שְׁחֹרִים.“ (זכריה ו, פסוק ב)
- מקראי, מן שנים '2'. מקביל לארמית תִּנְיָין (בחילופי ש־ת מהאות הפרוטו־שמית ṯ, משם עברית תנייני 'משני'), אכדית šanû 'שני', מן šinā 'שניים', פיניקית 𐤔𐤍𐤉 (שני)[1].
- מקור המילה קיים כבר בשפה קדם-שמית בהגיית: תִֿין -ṯin. אכדית: בהגיית -שִׁינַא 𒋛𒅔 šinā . מצרית-קדומה: senui, בהוראת שניים (נקבה - שֶֹנְתִי), ראו גם: ṯnj בהוראת "כפול". מושאלת ללשון קופטית, בהגיית - (snay) ⲥⲛⲁⲩ בהוראת שתיים [2] (ממנה נגזר במצרית עתיקה senu פירוש - שֶני ,עמית. se-nu בהוראת - "תוסף"[3]). ערבית: איתַֿני اِثْنَانِ .
- צורת הסודר של המילה שניים
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שוני
|
| הגייה* |
shoni
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
שׁ־נ־י/ה א
|
| דרך תצורה |
משקל קֹטֶל
|
| נטיות |
|
- עברית חדשה (יש לשכתב פירוש זה): הבדל.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שני
|
| הגייה* |
shani
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- צבע אדום עז, המופק מתמצית של כנימת־מגן.
- ”בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, אֶל־שָׁאוּל בְּכֶינָה; הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי, עִם־עֲדָנִים – הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב, עַל לְבוּשְׁכֶן.“ (שמואל ב׳ א, פסוק כד)
- ”לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה – אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ; אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע, כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.“ (ישעיהו א, פסוק יח)
- שם פרטי לנקבה.
- באכדית, משלח היד של צובעי הטקסטיל נקרא: šintu או šanū.
- יש שיטות שהצבע מופק מעפצים. (ו'תולעת' הוא מראה כמו תולעת בתוך הצבע) לדעת הרמב"ם[4] השם 'שני' כי היה צורך לצבוע בו "פעם שניה".
- ↑ A Comparative Semitic Lexicon of the Phoenician and Punic Languages, TOMBACK Richard, page 427
- ↑ "An Egyptian Hieroglyphic Dictionary" מאת: ארנסט ווליס, עמ' 673
- ↑ "An Egyptian Hieroglyphic Dictionary" מאת: ארנסט ווליס, עמ' 603
- ↑ כך התפארת ישראל בהקדמה לסדר מועד מביא בשמו (פיה"מ פ"ג פרה) אך בדבריו לפנינו לא נמצא
יש להוסיף לדף זה את הערך: שִׁנִּי.
ערך בוויקיפדיה: שני (צבע)