אפיגוניות

אפיגוניות (מיוונית: ἐπίγονοι, נולד אחרי) היא תכונה ספרותית של יצירה חקיינית, ההולכת בעקבות דגם ספרותי מצליח. החקיינים, הממשיכים הספרותיים, נקראים אפיגונים.

האפיגונים הראשונים שנזכרו בהיסטוריה היו משוררים יווניים שלא התעלו למעלת קודמיהם הגדולים, ורק הלכו מתוך חיקוי בעקבותיהם. יצירתם של האפיגונים היא לרוב חסרת מקוריות, חסרת גדולה, ומנצלת את הצלחת קודמיהם.

המילה אפיגון משמשת הרבה כנשק במלחמות ספרותיות. אם בין דורות של סופרים, אם בין חבורות ואם בין כתבי עת. כל צד נוהג להאשים את הצד שכנגד באפיגוניות. יוצרים גדולים ויצירות גדולות מולידים אפיגונים קטנים. כך למשל כונו המשוררים העבריים שכתבו בנוסח נתן זך משנות החמישים, אפיגונים של נתן זך. וכך למשל, בעקבות הופעת ספריו של גבריאל גארסיה מארקס בעברית, בראשית שנות השבעים, קמו בארץ שחיקו את כתיבתו, המכונה "ריאליזם פנטסטי" והוגדרו אפיגונים.