באצ'קו פטרובו סלו
 סמל באצ'קו פטרובו סלו | |
 | |
| מרכז הכפר | |
| מדינה |
 סרביה |
|---|---|
| מחוז | באצ'קה הדרומי |
| נפה | בצ'יי |
| חבל ארץ |
 וויבודינה |
| שטח | 123 קמ"ר |
| גובה | 86 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 6,350 (2011) |
| ‑ צפיפות | 59 נפש לקמ"ר (2002) |
| קואורדינטות | 45°42′17″N 20°04′19″E / 45.70472°N 20.07194°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
בָּאצְ'קוֹ פֶּטְרוֹבוֹ סֶלוֹ (בסרבית קירילית: Бачко Петрово Село, בסרבו-קרואטית: Bačko Petrovo Selo, בהונגרית: Péterréve, ביידיש: פעטראוואסעלע) הוא כפר בצפון סרביה בשטח הפרובינציה האוטונומית וויבודינה, השוכן על גדת הנהר טיסה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר מאוזכר לראשונה בכתובים בשלהי המאה ה-11 עת נשלט האזור על ידי ממלכת הונגריה. בהמשך נשלט היישוב על ידי דספוטט סרביה וב-1526 נכבש האזור על ידי צבאו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. ב-1699, לאחר הסכם קרלוביץ נסוגו העות'מאנים מהאזור, הכפר עבר לחזקת ממלכת הבסבורג ובהמשך נכלל בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר היישוב לשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941 במהלך מלחמת העולם השנייה כבשה גרמניה הנאצית את ממלכת יוגוסלביה ולאחר הכיבוש, סופח אזור באצ'קה ובכלל זה הכפר באצ'קובו פטרובו סלו, להונגריה.[1] באוקטובר 1944 שוחרר הכפר על ידי כוחות הצבא האדום ולאחר תום המלחמה נכלל בשטחי יוגוסלביה עד לפירוקה. לאחר פירוק יוגוסלביה עבר הכפר לחזקתה של סרביה.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1921 הגיע אוכלוסיית הכפר לשיא גודלה עת נמנו 10,748 תושבים. מאז מצוי מספר התושבים במגמת קיטון. בין 1961 ל-2011 ירד מספר התושבים במקום ב-39 אחוזים. מנתוני מפקד האוכלוסין שנערך ב-2002 עולה, כי מבחינת התמהיל האתני, 70.72 אחוזים מתושבי הכפר היו הונגרים, 21.41 אחוזים היו סרבים ו-3.32 אחוזים היו בני רומה. הגיל הממוצע של תושבי הכפר היה 40.5 שנים. 49.1 אחוזים מתושבי הכפר היו גברים ו-50.9 אחוזים היו נשים.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכפר התקיימה קהילה יהודית דתית קטנה עד מלחמת העולם השנייה (שם הכפר במקורות היהודיים העבריים מופיע כפטרוביסלה, או ביידיש: פעטראָוואָסעלע). הייתה זו קהילה חרדית אורתודוקסית והיא השתייכה לאיגוד הקהילות הדתיות האורתודוקסיות. ב-1903 ו-1928 התרחשו בעיירה עלילות דם. ערב השואה התגוררו בעיירה 300 נפשות ב-45 בתי אב, וכעשרים בחורים למדו בישיבה שהקים במקום הרב פראגר. ב-תש"ד, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה נלקחו במהלך חג הפסח חלק נכבד מראשי וחשובי הקהילה ונשלחו אושוויץ. אחר כך, בסמוך לחג השבועות ביום שבת, נלקחו שאר בני העיירה ביחד עם רבם, למחנה ההשמדה אושוויץ ושם נרצחו. מסופר שבדרך למחנה ההשמדה השחיתו אנשי האס אס את ספרי התורה שהחזיקו בני הקהילה (אם כי ידוע שאחד מספרי הקהילה נתרם לישיבה שפעלה בכפר הראה בעבר).[2]
במקום קיים בית עלמין יהודי. מתחם בית העלמין בכפר מוקף גדר ומצויים בו בין 50 ל-75 מצבות ואנדרטה שהוקמה לאחר השואה לזכר הנספים בני הכפר (על ידי בני משפחת פישר).[3]
רבני הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב מרדכי לעוו (נפטר כ"ח בסיון תקס"ב, 28 ביוני 1802), ספרו מר דרור נדפס כ-100 שנה לאחר מותו, בשנת תרס"א בסיגט.[4]
- הרב מרדכי אליעזר ובר (באצ'קו פטרובו סלו, תקפ"ב 1822 - ירושלים, כ"ז בתמוז, תרנ"ב 1892). תלמידו של רבי חיים מצאנז ומחבר הספרים "ערך דל" ו"תמורת תודה", כיהן כרב הקהילה החל משנת תרי"ב (1852). שנה לאחר מכן בשנת 1853 התאחדה הקהילה עם קהילת אדה (ביידיש: אדא), והוא היה לרבן המשותף של הקהילות. מאז האיחוד הוא כונה "הרב מאדא".[5]
- הרב דוד יהודה לייב זילברשטיין (בוניהד, תק"פ 1820 - ואץ, י"ד בניסן תרמ"ד 1884), כיהן כרב הכפר בשנת תרל"ב, 1872.[6]
- הרב אדוניהו שמלצר (נולד תקצ"ט 1839,[7] נפטר כ"ב בכסלו תרנ"ח, 17 בדצמבר 1897), מחבר הספר "נפש אדוני", כיהן כרב בקהילה המקומית.[8]
- הרב שרגא פייבל גרוסמן (נפטר כ"ט בטבת תרס"ח), נשא לאשה את בתו של הרב אדוניהו שמלצר, ונתמנה לרבנות הכפר במקומו.[9]
- הרב יעקב הלוי פראגר, מחבר שו"ת "שאילת יעקב",[10] תלמידו של ה"כתב סופר" וחתנו של מהר"ם שיק. כיהן כרבן של אדה ושל פטרובו סלו[11] מקיץ תרל"ג 1873.[12]
- הרב שלמה ברוך הלוי פראגר (תרמ"ח, 1887 - תש"ד, 1943) היה רבו האחרון של הכפר, הקים את הישיבה המקומית ועמד בראשה. הוא כיהן כרב הכפר במשך כ-30 שנה, משנת תרע"ג 1913, ועד הכחדת הקהילה בימי השואה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פאטאר-ראוא, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 315. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
- אלה אזכרה, המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, תשכ"ג, ח"ה עמ' 210–211.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהדות באצ'קה, באתר "יד ושם"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יהדות יוגוסלביה, באתר יד ושם, אוחזר ב-4 באפריל 2014.
- ^ סיפור גירוש בני הקהילה באתר hebrewbooks.
- ^ אודות בית הקברות.
- ^ הוא גם נזכר הרבה בספרי רבני דורו. ראו: שוורץ, שם הגדולים מארץ הגר ח"א, מערכת מ', אותיות צד-צה.
- ^ יעקב גליס, אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, ח"ב עמ' רע"ט.
- ^ לוח "חודש בחדשו" תשס"ג, עמ' פ"ח.
- ^ רפאל הלפרין, אטלס עץ חיים, כרך יא, פריט 2580.
- ^ אפרים לנדא, יקרא דחיי, סייני 1928. פריט 1003, באתר היברובוקס, לדבריו הוא כיהן כרב זמן קצר, ונפטר בטרם מלאו לו עשרים שנים, אך ממקורות אחרים עולה שנפטר קרוב לגיל 60. הוא מוזכר גם אצל: יקותיאל יהודה גרינוולד, פארי חכמי מדינתינו, סיגט, 1910. אות ע"ה. שם נאמר: ”רב גדול בתורה וביראה, מת בדמי ימיו. ומילא מקומו חתנו הרב מו"ה שרגא ג"מ”. חתן נוסף שלו הוא הרב יהודה קרויס, רבה של לאקנבך (Lackenbach).
- ^ מוזכר אצל: יקותיאל יהודה גרינוולד, פארי חכמי מדינתינו, סיגט, 1910. אות ע"ה. כחתנו של הרב אדוניהו שמלצר. אם גיל החותן בפטירתו היה מתחת לגיל עשרים כפי שכותב לנדא, נראה שהניח אחריו בת והלה נשאה לאשה. הרב גרוסמן פרסם מחידושי תורתו בכתב העת "תל תלפיות" (ראו: תל תלפיות, גיליון ב', תרנ"ד - 1894; עמ' 34, ועמ' 55).
- ^ יעקב פראגר, שאילת יעקב - א, באתר היברובוקס
יעקב פראגר, שאילת יעקב - ב, באתר היברובוקס. - ^ שער הספר שו"ת שאילת יעקב.
- ^ קונטרס אהל בריינדל, תולדותיו שנדפסו בראש ספרו תורת יעקב ח"א, ירושלים תשמ"ט.
בקרת זהויות  |
|
|---|