בובת המן
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר מידע על תולדות המנהג והתפתחותו. מתי נוצר? היכן?. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר מידע על תולדות המנהג והתפתחותו. מתי נוצר? היכן?. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
יצירת בובת המן הוא מנהג יהודי מסורתי הנפוץ בעיקר בקרב ילדים במהלך חג פורים. המנהג כולל יצירה, תצוגה, ולעיתים גם תלייה או שריפה של בובה המייצגת את המן הרשע, דמות ממגילת אסתר אשר הסית את מלכו אחשוורוש מלך פרס כנגד האוכלוסייה היהודית בממלכה, במטרה לבצע בה רצח עם. המנהג משקף את השמחה והניצחון של העם היהודי על אויביו ומהווה חלק מהחגיגות והאטרקציות המיוחדות לפורים.
תולדות המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המנהג הוא מחגיגת פורים. המנהג נולד מהרצון להמחיש ולחגוג את ההצלחה בניצחון המוסרי והפיזי על המן ועל תוכניותיו הרשעות להשמיד את היהודים. עם הזמן, המנהג פותח וקיבל צורות שונות בקהילות היהודיות השונות.
בתלמוד הבבלי מוזכר מנהג "משוורתא דפוריא"[1] (מארמית: מקפצת פורים). על פי פירוש הערוך המנהג היה לתלות על הגג בובה בדמות המן, להעלותה באש ביום פורים, ולרקוד מסביב.[2]
בשנת 408, בתקופת הקיסר תאודוסיוס השני, נאסרה תליית המן בפומבי, משום שהמאמינים הנוצרים ראו במנהג את תלייתו של ישו. למרות האיסור שרד המנהג לפחות עד המאה העשירית.[3]
בתקופות היסטוריות שונות, המנהג התאים את עצמו לתרבות ולאזור הגאוגרפי של הקהילה היהודית המקיימת אותו. במקומות מסוימים, המנהג כלל שריפת בובת המן במרכז העיירה או הקהילה, תוך כדי שירה וריקודים מסביב לאש.[4] במקומות אחרים, המנהג התבטא ביצירת בובות מקרטון או חומרים אחרים, והדגש הונח על האספקט החינוכי והיצירתי.
בובת המן משמשת ככלי חינוכי חשוב בהעברת המסורת וההיסטוריה היהודית לדורות הצעירים. היא מאפשרת דיאלוג ודיון בנושאים כמו אנטישמיות, התמודדות עם אויבים, וחשיבותה של אחדות בתוך הקהילה היהודית. כמו כן, היא מעודדת יצירתיות בקרב ילדים ומבוגרים כאחד, בתהליך יצירת הבובה ובחיפוש דרכים חדשניות להציגה ולחגוג איתה.
בשנים האחרונות (החל מחגיגות העדלאידע), השימוש בבובת המן כפלטפורמה לביקורת חברתית ופוליטית השתדרג והרחיב את היקפו. דוגמאות לכך כוללות שריפת בובות המייצגות את נשיא עיראק לשעבר סדאם חוסיין או את נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז'אד. כמו כן, נושאים פנימיים ישראליים ומאבקים מגדריים או פוליטיים, כאשר בובות מתארות דמויות שונות מתוך החברה הישראלית והציבור החרדי.[5] דוגמה לכך ניתן לראות בשריפת בובה בדמותו של יוסי שריד בשכונת מאה שערים.[6]
בל"ג בעומר
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנהג של בובת המן, אשר מסמל את ניצחון היהודים על אויביהם בסיפור פורים, התפתח והתרחב לתחומים נוספים בחגיגות יהודיות, בהם גם ל"ג בעומר.[7] במשך שנים, נהגו להבעיר במדורות ל"ג בעומר בובות המייצגות את "צוררי ישראל לדורותיהם", כאשר בובת המן נכללת כחלק מהמדורה. דרך זו של הצגה ושריפה של בובות כללה לא רק את דמויות היסטוריות או דמויות מהמקרא אלא גם דמויות עכשוויות אשר נתפסו כאויבי העם היהודי או כסמלים למאבקים פוליטיים וחברתיים.[5]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ד, עמוד ב'
- ^ ספר הערוך ערך שוור.
- ^ הערך פורים, בהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
- ^
יהודי ג'רבה קיימו את מנהגם לתלות בובת המן ועשרת בניו על עץ גבוה ולשרוף אותו ואותה במדורה גדולה, סרטון בערוץ "ערוץ 7", באתר יוטיוב (אורך: 00:34)
- ^ 1 2 ישראל כהן, הפילוג הליטאי: ילדים צהלו סביב 'בובת המן' עשויה 'הפלס', באתר כיכר השבת, 3 במאי 2018
- ^ מאת אסף זוהר, בובות המן הרשע בדמות שריד נתלו במאה שערים; יישרפו כמנהג פורים, באתר גלובס, 21 במרץ 2000
- ^ רבי יצחק רצאבי, עשיית מדורות בל"ג בעומר, מנהג תליית ושריפת המן במדורה, והקשר שביניהם, באתר יד מהרי"ץ.
