בולצנו

בולצנו
**Bolzano**
סמל בולצנו סמל בולצנו	דגל בולצנו דגל בולצנו
	מראה העיר
	מראה העיר
מדינה	איטליה
מחוז	טרנטינו - אלטו אדיג'ה
נפה	דרום טירול
ראש העיר	לואיג'י ספניולי
שטח	52.34 קמ"ר
גובה	262 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	106,107 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	1,911 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות	46°29′53″N 11°21′17″E / 46.498113°N 11.35478°E
אזור זמן	UTC +1
	www.comune.bolzano.it
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון בולצנו ; שטח העיר בנפת דרום טירול

ערך זה עוסק בעיר באיטליה. אם התכוונתם למתמטיקאי ברנרד בולצנו, ראו ברנרד בולצנו.

בולצנו (איטלקית: Bolzano, גרמנית: Bozen, בווארית: Bozn, לדינית: Bulsan, כמו כן בניבים איטלקיים רבים שם העיר Bulsan) היא עיר בנפת דרום טירול, באיטליה. העיר משמשת כבירת הפרובינציה האוטונומית של בולצנו. במוזיאון הארכאולוגיה של בולצנו נשמרת מומיית הקרח "אצי". בעיר שוכן המטה הכללי של החיל האלפיניסטי של צבא איטליה (COMALP) וכן כמה מיחידות החיל.

היסטוריה

העיר יושבה לראשונה על ידי הרומאים בשנת 15 לפנה"ס וזאת בפיקודו של נירון קלאודיוס דרוסוס אשר העניק ליישוב את שמו הרומאי, פונס דרוסי (Pons Drusi). מאוחר יותר שונה שמה לבאוצנום (Bauzanum). בולצנו היוותה צומת מסחרי חשוב מאז היווסדה וכינונה כעיר לפני כ-800 שנה, זאת בזכות מיקומה בין שתי ערים מרכזיות: ונציה מדרום ואאוגסבורג מצפון. ארבע פעמים בשנה נערך בעיר שוק אליו הגיעו סוחרים מדרום לעיר ומצפונה. בשנת 1635 נוסד בעיר בית משפט ליישוב סכסוכים מסחריים ובכל עת שנערך שוק בעיר מונו שני פקידים איטלקיים ושני פקידים גרמניים (מתוך הסוחרים) אשר ישבו בבית המשפט. העיר שימשה אף כמרכז רב-תרבותי לאזור.

בשנת 1918, עם תום מלחמת העולם הראשונה, נתפס מחוז טרנטינו, הידוע אף בשם דרום טירול, ובו רוב דובר גרמנית, על ידי הצבא האיטלקי ומאוחר יותר סופח לאיטליה. האזור ניתן לאיטליה על פי ברית לונדון משנת 1915, אשר העניק לאיטליה את כל הטריטוריות הכלולות באזור האיטלקי (כפי שהוא מתוחם על ידי קו פרשת המים האלפיני), ללא התחשבות בשיוכם האתני של תושבי המקום.

לאחר עליית הפשיזם באיטליה, החל משנת 1926, היה המיעוט האתני הגרמני נתון לניסיון של השלטון לאכוף את התרבות האיטלקית במקום. ניסיון זה כלל הכרזת השפה האיטלקית כשפה הרשמית, בתי ספר גרמניים נסגרו וכל שמות המקומות (רחובות, אתרים וכו') שונו לשפה האיטלקית. רבים מן התושבים אף שינו את שמותיהם לשמות איטלקיים. איטלקים רבים היגרו אל העיר מאזורים דרומיים יותר באיטליה. תושבים בעלי השתייכות אתנית גרמנית – דרום טירולית נאלצו להקים ארגונים סודיים בהם נשתמרה התרבות והשפה והונחלה לדור הצעיר.

לאחר שנת 1938, כתוצאה מן ההתקרבות שבין גרמניה הנאצית לאיטליה הפשיסטית, הושג הסכם שמטרתו לפתור את בעיית המיעוט האתני. גרמניה הנאצית הסכימה לארח בתחום הרייך הגרמני את כל אותם דרום טירולים שסירבו להיטמע באיטליה. הפשיסטים המקומיים ציפו כי העילית התרבותית הגרמנית תהגר מן המקום ואילו רוב התושבים יישארו ויטמעו. אולם, ציפיות אלה נכזבו כאשר סוכנים נאציים פעלו בתוך האוכלוסייה בדרום טירול ושכנעו מספר רב מן התושבים להגר לגרמניה. כמעט 80 אחוז מן התושבים דוברי הגרמנית בחרו להגר לגרמניה. הגרמנים מצידם תכננו ליישב את המהגרים באזורים גרמניים כבושים כגון: לוקסמבורג וחצי האי קרים. אולם, כאשר התמוטט השלטון הפשיסטי בשנת 1943 פסקה תנועת ההגירה צפונה. תקופה זו הייתה טראומטית ביותר לתושבי האזור דוברי גרמנית ועל רקע המשבר צמחו יריבויות וסכסוכים בין אלה שבחרו להגר לגרמניה ואלה שבחרו להישאר במקום למרות הקשיים. בסופו של דבר, מתוך כ-75 אלף מתושבי האזור אשר היגרו צפונה, רק שליש שבו לעיר לאחר שנת 1945.

באוגוסט 1944, לאחר שהגרמנים פינו את מחנה הריכוז פוסולי, הוקם בעיר מחנה הריכוז בולצאנו על ידי הגרמנים (בגרמנית: Polizei- und Durchgangslager Bozen). המחנה הוקם בגריאס ׁ(Gries), אחד מפרברי בולצאנו, בסמוך למסילת הברזל בולצאנו - מיראנו. כושר קליטתו של המחנה היה הגדול שבין המחנות שהקימו הגרמנים באיטליה, והיו כלואים בו עד 3,000 איש בו זמנית, היהודים במחנה היוו לא יותר מ-20% מהאסירים, והם נשלחו אליו מרציף 21 (Binario 21) מתחנת הרכבת המרכזית במילאנו, מילאנו צ'נטראלה.

חברה וכלכלה

לאחר מלחמת העולם השנייה נחתם הסכם בין ממשלת איטליה, בראשות אלסידה דה גספרי (יליד טרנטינו) לבין הקנצלר האוסטרי גרובר, בתיווך האומות המאוחדות, ולפיו הובטחה מידה רבה של אוטונומיה לאזור. אולם, בולצנו שולבה בתוך מחוז טרנטינו – דרום טירול שבו היה רוב של דוברי איטלקית. המתחים האתניים שבו ועלו ושיאם היה בגל של פיגועים וחבלות בשנות השישים על ידי אנשי מחתרת דרום-טירולית. נראה שחלק מפעולות אלה נעשה בשיתוף פעולה עם קבוצות נאו-נאציות באוסטריה ובגרמניה. בין השנים 1969-1972 נוסחו עקרונות חדשים לאוטונומיה באזור ולפרובינציה של בולצנו ניתנה מידה רבה יותר של עצמאות מן הממשל האיטלקי המרכזי, דבר שהביא לרגיעה במתחים האתניים. יישומם המלא של עקרונות האוטונומיה החדשים נמשך כ-20 שנה. בזכות עקרונות אלה ועקשנותם של דוברי הגרמנית במקום, נשמרה התרבות הגרמנית הייחודית לאזור והאוכלוסייה לא נטמעה בתרבות האיטלקית. עד כדי כך, שדוברי האיטלקית ילידי בולצנו החלו מתלוננים על אפליה כנגדם על רקע תרבותי.

כחלק מעקרונות האוטונומיה, הפך אזור דרום טירול למחוז אוטונומי שבו השפות איטלקית, גרמנית ולדין, הן שפות רשמיות. אף שמה של העיר שונה לבולצנו, לצד השם בוזן, כדי לשקף את אופייה הרב-תרבותי. כך גם עיירות וכפרים בכל דרום טירול קיבלו שני שמות, איטלקי וגרמני.

על פי מפקד תושבים שנערך בשנת 2001 73% מתושבי העיר הם דוברי איטלקית. מתוך היתרה, 23% הם דוברי גרמנית ו-1% דובר שפת לדין, כשפה ראשונה. מחוץ לתחומי העיר רוב התושבים הם דוברי גרמנית כשפה ראשונה (בהתאם למפקד משנת 2001, מתוך כ-475,000 תושבי דרום טירול, כ-330,00 הם דוברי גרמנית). רבים מן התושבים באזור דוברי שתי השפות: גרמנית ואיטלקית. מיעוט זעיר הוא דובר שפת לדין.

החברה בדרום טירול עדיין מפולגת במידה רבה בהתאם להשתייכותה האתנית. בגלל האוטונומיה הקיימת באזור והודות לתרבות היצרנית הקיימת במקום, בולצנו היא אחת הערים העשירות באיטליה. רמת החיים בעיר גבוהה מאוד והעיר מדורגת באופן קבוע בין הערים הטובות ביותר באיטליה ברמת החיים.

בעיר קיים עירוב בין חדש לישן – האזור עשיר בחקלאות מודרנית (כולל גידול גפנים, נשירים ומשק חלב), תיירות, אומנות מקומית (עץ וקרמיקה) וכן ענף השירותים. העיר משמשת כנקודת יציאה פופולרית לטיולים ולסקי באזור הרי הדולומיטים. מפעלי תעשייה כבדה אשר נפתחו בעיר בשנות השלושים, נסגרו ברובם. מצד שני, כלכלתה של העיר תלויה במידה רבה על הסקטור הציבורי ובעיקר על קיומם של מוסדות השלטון האוטונומי בעיר.

אתרים

מבני העיר מייצגים עירוב בין בנייה איטלקית לבנייה אוסטרית באופייה. בעיר העתיקה סמטאות צרות המרוצפות באבנים. כנסיות במסורת בית הבסבורג לצד מבנים איטלקיים ובכל מקום שילוט בשתי השפות: איטלקית לצד גרמנית, מעניקים לעיר תחושה של מפגש תרבויות. בין האתרים המרכזיים בעיר:

כיכר ולטר פון דר פוגלוויידה (Walther von der Vogelweide)
מוזיאון דרום טירול לארכאולוגיה. במוזיאון זה מוצג אצי, איש הקרח
הקתדרלה הגותית אשר בנייתה החלה בשנת 1184, כנראה על חורבות בית רומאי.
אנדרטת הניצחון של מלחמת העולם הראשונה, אנדרטה מעוררת מחלוקת שנבנתה על ידי בניטו מוסוליני בשנת 1928.