בוסק
 סמל בוסק | |
 | |
| בית מועצת העירייה בבוסק | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 לבוב |
| שטח | 9.0 קמ"ר |
| גובה | 217 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 8,662 (1 בינואר 2022) |
| קואורדינטות | 49°58′N 24°38′E / 49.967°N 24.633°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בוסק (באוקראינית: Буськ) היא עיר במחוז לבוב במערב אוקראינה, מהערים העתיקות באוקראינה.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]למקור השם יש מספר סברות:
1. וריאציה על האטימולוגיה של השם "מבצר" באוקראינית.
2. תוספת של סיומת לשם הנהר הבוג המערבי, על גדתו שוכנת העיר.
3. וריאציה על השם "חסידה" בדיאלקט מקומי ("лелека"), בהתבסס על אגדה מקומית לפיה חסידה שעפה מעל היערות עזרה לאשתו של מייסד העיר למצוא את דרכה לאחר שנקלעה לביצות.
4. וריאציה על שמו של שבט מקומי עתיק בשם "בוז'אן" (бужан).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר שנערך בין השנים 2000–2013 נמצאו ממצאים ארכאולוגיים (בין היתר כדים וכלי בית) המעידים על כך שכבר במאה השביעית הייתה התיישבות בשטח בו נמצאת היום העיר. העיר מוזכרת כבירתו של שבט מקומי מהמאות השביעית והשמינית. ממצאים ארכאולוגיים קודמים מעידים על קיומה של עיר מבוצרת במקום, במאה העשירית. העיר מוזכרת בכרוניקות מהמאה ה-11 בתור עיר מבצר. בתקופה זו השתייכה העיר לרוס של קייב.
בשנת 1241 נפגעה העיר קשות על ידי ההורדות של באטו חאן, אך העיר לא נכללה באורדת הזהב עקב מיקומה המערבי ובתקופות מאוחרות יותר, עד תקופת ממלכת פולין (1385–1569) (אנ'), הייתה העיר מרכז מנהלי.
במאה ה-14 נבנתה העיר מחדש, ובתחילת המאה ה-15 הייתה בעיר אחת מהערים הראשונות בגליציה המזרחית שקיבלה זכויות עיר. בתקופה זו חוותה העיר תחייה כלכלית ותרבותית. נבנו בה מפעלי תעשייה קטנים, כנסיות ובית כנסת.
העיר נפגעה שוב במרד חמלניצקי במאה ה-17 אך כלכלתה שבה והשתקמה. בלטו בה ענפי ההלבשה והמזון.
במאה ה-19 הייתה בוסק חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה בוסק לתקופה קצרה חלק מהרפובליקה העממית של מערב אוקראינה אך הועברה לשליטת פולין.
ביולי 1941 כבשו הגרמנים את בוסק במבצע ברברוסה וביולי 1944 כבש אותה הצבא האדום. לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה בוסק בשטח אוקראינה הסובייטית.
בתקופה שלפני התפרקות ברית המועצות ומיד לאחריה, התפתחה בעיר תעשיית מזון ומים מינרליים. כמו כן התפתחו בעיר תעשייה מכנית ומפעלים הנדסיים.
יהודי בוסק
[עריכת קוד מקור | עריכה]תולדות הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיעוד הראשון לישיבת יהודים בבוסק הוא מאמצע המאה ה-15. בית הכנסת הראשון בעיר נבנה בשנת 1502. יהודי העיר נודעו באותה תקופה כסוחרים מצליחים.
בפרעות ת"ח ות"ט נרצחו בעיר כמאה יהודים, אך הקהילה במקום המשיכה להתקיים. במאה ה-18 נמשכו מספר מבני הקהילה, ובהם רבה, אחרי כתו של יעקב פרנק, וכרב הקהילה מונה דוד פנחס מבוהורודצ'אני, אשר התנגד לפרנקיסטים. חיי היהודים בעיר במאה ה-18 ומעורבותם בתנועתו של פרנק, זכו לתיאור ספרותי ברומן "ספרי יעקב" מאת אולגה טוקרצ'וק.
מהמאה ה-19 פעלה בעיר חסידות אלעסק. בראשית המאה ה-20, וביתר שאת אחרי מלחמת העולם הראשונה, היגרו רבים מיהודי העיר, ובבוסטון הוקם ארגון ליוצאיה.
בין מלחמות העולם חיו בבוסק כ-1,600 יהודים, ופעלו בה מפלגות ציוניות שונות, ותנועות נוער ציוניות, ובהן השומר הצעיר, בית"ר וגורדוניה. כמו כן, פעל במקום בית ספר עברי מרשת שפה ברורה.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם כניסת הסובייטים לבוסק בספטמבר 1939 נסגרו המוסדות היהודיים בה.
עם כיבוש בוסק במבצע ברברוסה על ידי הוורמאכט ביולי 1941 נרצחו על ידי הגרמנים ועוזריהם האוקראינים 28 מראשי הקהילה היהודית, ובהם רב הקהילה, אברהם באב"ד. באותו החודש הוקם בעיר יודנרט, בראשו מונה לעמוד אייזיק מרגלית, אשר נצטווה לספק לגרמנים יהודים לעבודות כפייה.
באקציה בספטמבר 1942 (יום כיפור תש"ג) נרצחו בבורות ירי מחוץ לעיר כ-700 יהודים, ובהם רבים שנקברו חיים. לאחר האקציה הוקם בבוסק גטו, אשר הוקף בגדר תיל. לגטו הובאו יהודים רבים מיישובי הסביבה, והתפתחו בו תנאי רעב ומגפות. מעת לעת נכנסו הגרמנים והאוקראינים לגטו, ורצחו יהודים באופן אקראי.
בינואר 1943 שרפו הגרמנים את בית החולים בגטו על יושביו, וירו בנמלטים מהמבנה. מחתרת שהוקמה בגטו, בהנהגת יעקב אייזנברג, נתפסה, וחבריה הוצאו להורג על ידי הגרמנים.
ב-19 במאי 1943 הועברו כ-300 עובדים מהגטו בעיר למחנה ינובסקה, שם נרצחו תוך זמן קצר. יומיים לאחר מכן, הועברו אחרוני הגברים מהגטו לינובסקה, והנשים והילדים נרצחו בשטח הגטו וביער סמוך.
בחודשים שלאחר מכן ערכו הגרמנים מצוד אחר יהודים שהסתתרו בסביבת העיר, ובסוף יוני 1943 גילו שישה בונקרים, ובהם כ-140 יהודים, אשר בעת חיסולם גילו רבים מהם התנגדות.
עד לכניסת הצבא האדום לאזור בקיץ 1944 המשיך המצוד והרצח של יהודים שהסתתרו באזור העיר. מקהילת העיר שרדו את השואה בודדים, אשר עזבו את העיר במהרה לאחר שובם אליה.
לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי שופץ בית העלמין היהודי הישן בעיר.
אישים ילידי המקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוסק (Busk), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ספר יזכור לקהילת בוסק, בספריית העיר ניו יורק
- בוסק באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "בוסק", באתר השטעטל הווירטואלי
- "בוסק", באתר JewishGen (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, בוסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 768–769), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
בוסק (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
