בית ביאליק
 | |
| בית ביאליק | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון היסטורי |
| על שם |
חיים נחמן ביאליק  |
| כתובת | רחוב ביאליק 22 |
| מיקום |
 תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1926 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1980 |
| אדריכל |
יוסף מינור, ניצה מצגר-סמוק |
| קואורדינטות | 32°04′22″N 34°46′16″E / 32.072888°N 34.771007°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   בית ביאליק  | |
  | |
בית ביאליק הוא ביתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ברחוב ביאליק 22, בתל אביב, בסמוך לבית העירייה הישן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לביאליק היה קשר מיוחד לעיר תל אביב[1], הוא קבע בה את ביתו, שבנייתו הסתיימה בשנת 1926 סמוך לבית העירייה. הבית נבנה על מגרש שמימן ביאליק באמצעות הכנסות ממהדורה מיוחדת של כתביו. הבית שנחנך בשנת 1925, נבנה בסגנון האקלקטי בתכנון האדריכל יוסף מינור. את מלאכת הפיקוח על הבנייה נטל האדריכל שמואל ברקאי. מסופר כי בתחילה התנגד ביאליק לבניית מרפסת בחזית הבניין הפונה לרחוב, אך זו נבנתה בכל זאת, בשל התעקשות האדריכל מינור, שטען כי "בית בלי מרפסת שקול לפנים בלי חוטם", בסופו של דבר הודה ביאליק בפני הצייר חיים גליקסברג כי צדק האדריכל[2]. מסביב לבניין ניטע גן שכלל צמחים אופייניים מאזורים שונים בארץ ישראל, בהם שבעת המינים.
בנוסף להיותו סופר, משורר, מתרגם ומוציא לאור, היה ביאליק גם דמות בולטת בחיי החברה התל אביבית. במסגרת זו, אירח ביאליק בביתו אורחים מן השורה בימי שני וחמישי בשעות אחר הצהריים.
ביאליק נפטר בשנת 1934 וכתשעה חודשים לפני פטירתו עזב את ביתו שבתל אביב, עבר לגור ברמת גן, והחל בהכנות לבנות שם את ביתו. במשך זמן זה הושכר הבית למשפחה מדרום אפריקה.
בשנת 1937 העבירה מאניה ביאליק את הבית לרשות העירייה כ"אגודת בית ביאליק" שתפקידה לשמר את הבית. בתמורה לנכס, מסרה לה העירייה דירה לרשותה למגוריה. הבית שופץ זמן קצר לאחר מכן, ונפתח לקהל בניהולו של משה אונגרפלד.
בשנות השישים הוקם על שטח "גן צמחי ארץ ישראל" שמאחורי הבית בניין נוסף, "בית האישה על שם מניה ביאליק"[3]. בניין זה נועד להכיל פעילויות לקידום משוררות וסופרות עבריות. לאחר מותו של אונגרפלד בשנת 1980, עבר הבית שיפוץ נוסף שארך שבע שנים. אגודת הסופרים העבריים הפכה את הבית למרכז פעילותה, וערכה בו כינוסים תרבותיים וספרותיים. ב-4 בינואר 2009 נפתח הבית מחדש לאחר פרויקט שיחזור, בראשות ניצה מצגר-סמוק, שכלל את שיפוץ המבנה, תוך שימור ושיחזור פרטיו המקוריים, ועריכת תצוגה חדשה ועדכנית.
בבית נמצא ארכיון הכולל כתבי יד מקוריים של חיים נחמן ביאליק, כתבי יד שנשלחו לעיונו, אגרות רבות מאת מבוגרים וילדים וכן דברי דפוס שונים שנשמרו בעזבונו. בבית מוצגים ציורים ופסלים פרי יצירתם של אמנים ישראלים כגון נחום גוטמן, ראובן רובין, חנה אורלוף ושמואל עובדיהו. בנוסף, שמורים בבית שעון המנגן מדי שעה את "התקווה" ובקומת הכניסה מצויים אריחי קרמיקה שהוכנו ב"בצלאל" ומתארים את פרשת המרגלים, שנים עשר השבטים, ארון הברית וכן את "יהודה השבויה" ו"יהודה המשוחררת".
גלריית תצלומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הבית בהקמה 1926 -
בית ביאליק בתצלום מאמצע שנות העשרים -
הספרייה -
חדר האוכל -
חדר האורחים -
חלל המבואה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יואב רגב, בית ביאליק: טירתו של המשורר הלאומי, באתר מט"ח
- שולה וידריך, בית ביאליק, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- בית ביאליק, באתר עיריית תל אביב
- בית ביאליק באתר אבני מורשת
- נועה קושרק, נפתח מחדש בית ביאליק, באתר הארץ, 5 בינואר 2009
- עמיחי שלו, נרגילה עם ביאליק, באתר ynet, 18 בינואר 2009
- שמואל אבנרי ויהודית דנון, קווים לדמותה של מניה ביאליק, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2012
- מיכאל יעקובסון, בן-גוריון, ויצמן וביאליק: כך הם חיו, בבתים שהזמן עצר בהם מלכת, באתר Xnet, 29 בדצמבר 2015
פתיחת בית ביאליק, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- ארנון למפרום (עורך), "עזבונו של המשורר חיים נחמן ביאליק", פורסם באתר ארכיון המדינה: https://catalog.archives.gov.il/chapter/bialik-inheritage/
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמואל אבנרי, ביאליק והצעירה הקירחת, באתר nrg, 2 במאי 2009
- ^ חיים גליקסברג, 'ביאליק יום יום', הוצאת דביר, תל אביב 1953 עמ' 103
- ^ הושלם "בית מניה ביאליק", מעריב, 9 במאי 1966
נפתח "בית האשה" ע"ש מניה ביאליק", על המשמר, 28 ביוני 1966