גוטלוב ברגר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
16 ביולי 1896 גרשטטן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
5 בינואר 1975 (בגיל 78) שטוטגרט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| השכלה |
professor seminary |
| בן או בת זוג |
Maria Berger (23 באפריל 1921–?) |
| השתייכות |
ואפן אס אס, חיל רגלים |
| תקופת הפעילות |
מ-1914 |
| דרגה |
אוברגרופנפיהרר, האופטמן, בריגדפיהרר, ריטמייסטר, לויטננט, אוברפיהרר, גרופנפיהרר |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| עיטורים | |
| |
  | |
גוטלוב ברגר (בגרמנית: Gottlob Berger, 16 ביולי 1896 – 5 בינואר או 25 בינואר 1975) היה עסקן בכיר וקצין נאצי גרמני, מורה בהכשרתו. בימי הרייך השלישי הפך לגנרל ואוברגרופנפיהרר בוואפן אס אס. כיהן כסגנו של אריך קוך בראשות נציבות הרייך אוקראינה, מופקד על ביצוע תוכנית-האב למזרח.
הוכרז כפושע מלחמה וכמי שביצע פשעים נגד האנושות, ונידון ב"משפט השגרירים" במסגרת משפטי נירנברג שלאחר מלחמת העולם השנייה ל-25 שנות מאסר. בשנת 1951 הומתק עונשו ל-10 שנים, אך הוא שוחרר מן הכלא באותה שנה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יליד גרשטטן, יישוב בנפת היידנהיים בוירטמברג ב-1896. בנו של בעל מנסרה. אחרי לימודים יסודיים ותיכוניים נרשם בשנים 1914-1910 למדרשה למורים בנירטינגן. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא ונשלח לחזית המערבית. באוקטובר 1914 בקרב הראשון באיפר הוא נפצע קשה. בהמשך סופח כעוזר של קצין בכיר, ועד תום המלחמה עלה לדרגת לויטננט. זכה בעיטור צלב הברזל בשתי הדרגות. שוחרר מהצבא ב-31 בינואר 1919. אחרי שהשלים לימודי הוראה בסמינר למורים בליכטנשטרן, עבד בשנים 1920–1928 כמורה ביישוב הולדתו גרשטטן. במקביל למד בשנים 1920–1921 באקדמיה למורי התעמלות וספורט בטיבינגן. בשנים 1928–1933 עבד כמורה בבית ספר בוואנקהיים, קרוב לטיבינגן. ב-1921 התחתן. נולדו לו ארבעה ילדים.
פעילותו הפוליטית עד 1933
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי עדותו, אחרי מרץ 1919 התנדב ברגר למיליציות שונות של פרייקור. עד מרץ 1921 עמד בראש "מיליציית תושבים" (Einwohnerwehr) בעיר היילברון. בספטמבר 1920 איבטח תחנת כוח בהיילברון, על מנת למנוע השתלטות של פועלים שובתים על מתקניה. אחרי הפוטש של קאפ לקח חלק ברגר ביחידות של מתנדבים ימניים שהתעמתו עם חברי "הצבא האדום של הרוהר", בין היתר, ליד מגדל המים בשטהלר ברג אשר באסן. באפריל 1921 עבר לארגון פארא-צבאי אחר, Grenzschutz West ("משמר הגבול מערב") שהשתייך למליציה הקרויה "הצבא השחור של הרייך". בשנים 1924–1929 השתייך ל"ארגון F" שבדומה לארגון הקודם, פעילותו בחבל הרוהר הייתה בניגוד לתנאי הסכמי השלום בוורסאי. ברגר פיקד עד נובמבר 1928 על יחידת "אלב-אוסט" של האיגון F. לאחר מכן פיקד ברגר על ה"קומנדו ויטמברג-מיטה" של הארגון F.
בסביבות 1922 או 1923 הצטרף בורגר ל"מפלגה הנציונל-סוציאליסטית של הפועלים", דהיינו המפלגה הנאצית, והיה לחסיד קנאי של האידאולוגיה הימנית קיצונית שלה. בהתחלת 1923 השתתף בהקמת סניף של המפלגה בגרשטטן. בספטמבר 1923 לקח חלק באירועי "היום הגרמני", מפגש המיליציות הימניות בנירנברג. באוקטובר-נובמבר 1923 הוא פיקד על הפלוגה הנציונל-סוציאליסטית אולם/לאנד". באוקטובר 1923 נעצר בגין החזקת נשק חם, ארגון קבוצות חמושות וגזל. בעקבות הוצאת המפלגה הנאצית מחוץ לחוק לאחר הפוטש של היטלר ולודנדורף, הפסיק ברגר זמנית את החברות במפלגה.
בשנת 1930 התחיל ברגר בפעילות ביחידות אס אה, ורשמית הצטרף שוב למפלגה הנאצית בשנת 1931. עד 1 באוגוסט 1931 פיקד כשטורמפיהרר על פלוגת אס אה בטיבינגן. בהמשך הפך לאחראי על תת-קבוצה באס אה בווירטמברג והועלה ב-15 אוקטובר 1932 לדרגת אוברפיהרר.
פעילותו בווירטמברג אחרי ינואר 1933
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933, במרץ ובאפריל אותה שנה, התנדב ברגר לתפקיד "קומיסר מיוחד" בהנהגה העליונה (Oberste Führung) של האס אה במסגרת משרד הפנים של וירטמברג. בתוקף תפקיד זה, היה אחראי להקמתה של "משטרת עזר" (Hilfspolizei) ולביצוע "המעצרים ההגנתיים" (Schutzhaft) ללא משפט של מתנגדי המשטר החדש או אנשים "בלתי רצויים" אחרים. כבעל ניסיון בארגון המליציות פארא-צבאיות וכמורה לחינוך גופני, עסק ברגר רבות בחינוך הקדם-צבאי של הנוער.
באפריל 1933 נאלץ, בעקבות הליך בוררות, לעזוב את כל תפקידיו באס אה ולפרוש מן הארגון. אחרי הוצאת המפלגה הקומוניסטית של גרמניה מחוץ לחוק, נתבקש למלא את מקומו של נציג המפלגה הזאת בלנדטאג של וירטמברג, עד לפיזורו באוקטובר 1933.
ב-30 באוקטובר 1933 פנה ברגר לווילהלם מור, הגאולייטר, הנשיא והמושל של וירטמברג בבקשה להתמנות למנהל בית ספר לבנים באסלינגן אם נקר. אחרי שנענה בחיוב, כיהן כמנהל בית ספר זה עד 30 בספטמבר 1935 ולאחר מכן היה ליועץ לחינוך גופני במשרד התרבות המקומי. בספטמבר 1934 - ינואר 1936 מילא תחת פיקודו של איש האס אה פרידריך וילהלם קריגר תפקידים במסגרת מחלקת החינוך לשיפור החינוך הקדם-צבאי של חברי המפלגה הנאצית. פעילותו של גוטלוב ברגר בווירטמברג, כולל במסגרת האס אה התלוותה ביריבויות אישיות תוך-מפלגתיות רבות. בלטה במיוחד יריבותו עם הגאולייטר וילהלם מור, אשר בעיניו היה בלתי כשיר וחסר חינוך וסכסוכיו עם מנהיגים צעירים של האס אה, כדוגמת האנס לודין. "לבו יושב בלשונו ... עושה רושם עז על אנשים פרימיטיבים"[דרוש מקור], אך מאחורי דיבוריו "אין כלום", התלונן עליו לודין[דרוש מקור].
ב-30 בינואר 1936 התקבל ברגר לשורות האס אס עם בדרגת אוברפיהרר. בהמשך שובץ במסגרת הארגון כיועץ לספורט של אזור "דרום-מערב". בו זמנית באפריל 1936 - יוני 1938 התמנה למנהל המכון האזורי להתעמלות של וירטמברג בשטוטגרט וליועץ לחינוך גופני במשרד למדע, חינוך ותרבות העם של הרייך בברלין. ב-1 באוקטובר 1937 הפך לראש הצוות של מפקד האס אס, הימלר. בתחילת שנת 1939 התפטר מתפקידו במשרד התרבות של וירטמברג וריכז את רוב פעילותו בברלין.
ב-1 ביולי 1938 מינה אותו הימלר לראש מחלקה חדשה לגיוס של האס אס (Ergänzungsamt, מחלקה 8) שבתוך המשרד הראשי. כעבור חודש קיבל גם את ניהולן של המחלקה לצרכים צבאיים (Erfassungsamt, מחלקה 6) והמחלקה לאימונים גופניים (Amt für Leibesübungen, מחלקה 10). כראש מחלקת הגיוס היה ברגר אחראי לגיוס היחידות המזוינות של האס אס, של היחידות למשימות מיוחדות (SS Verfügungstruppe) ושל "יחידות גולגולת המת", ששובצו בתפקידי שמירה במחנות ריכוז.
ב-1938 חיזק היטלר את מעמד היחידות החמושות של האס אס ביחס לצבא הרגיל, הוורמכט. הימלר הגיע יחד עם ברגר לשני סיכומים עם מפקדת הנוער ההיטלראי - ה-Reichsjugendführung, שבעקבותיהם גויסו 32,000 בני נוער - רובם חברי הנוער ההיטלראי - ליחידות החמושות של האס אס.
בעת האנשלוס, סיפוח אוסטריה לגרמניה, נמנה ברגר על יחידת החלוץ תחת פיקודו של הימלר שנכנסה ב-12 במרץ 1938 לווינה. בימי משבר הסודטים בספטמבר-אוקטובר 1938 שימש ברגר כקצין הקישור של הימלר לראש הגרמנים הסודטים, קונראד הנליין ולפרייקור של הגרמנים הסודטים. בתוקף תפקידו דאג לחימוש פרייקור זה ולגיוס גרמנים סודטים לאס אס וליחידות למשימות מיוחדות. אחרי הפלישה לפולין הטיל הימלר על ברגר את המשימה לארגן את "כוחות ההגנה העצמית" של הגרמנים האתניים המקומיים - ה"פולקסדויטשה". יחידות אלה שנבנו בחסות האס אס השתתפו ברציחתם או גירושם של אלפי אזרחים פולנים.
ברגר התקדם בהיררכיה של האס אס, כאיש נאמן של הימלר. אחרי שנת 1940, כראש המשרד הראשי של האס אס (SS Hauptamt), תחת פיקודו הישיר של הימלר, פעל להפיכת ה-SS Verfügungstruppe ליחידות ואפן אס אס, הגיע לדרגת גרופנפיהרר ואחר כך אוברגרופנפיהרר. לצורך הקמת הואפן אס אס פתח בשלב ראשון לשכות גיוס בכל רחבי הרייך. בינואר 1943 הציע להימלר להקים דיוויזיה של חברי הנוער ההיטלראי. יוזמתו התקבלה על ידי הימלר בהתלהבות וב-10 בפברואר 1943 הוצא הצו הרשמי לגיוס הנערים ממחזור 1926 לצורך הקמת דיוויזיית פאנצר אס אס היטלריוגנד.
ראש המשרד הראשי של האס אס
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאיש נאמן להימלר, ב-20 באפריל 1939 קודם ברגר לדרגת אס אס-בריגדפיהרר, והתמנה לראש המשרד הראשי של האס אס במקום אוגוסט הייסמייר. הוא החליף את אנשיו של הייסמייר באחרים. פעל גם הלאה לגיוס גרמנים אתניים מארצות שונות, למשל מרומניה ליחידות האס אס. באמצעות המשרד הראשי לענייני הגרמנים האתניים שבראשות פרנץ רידווג, גויסו מתנדבי חו"ל ליחידות הוואפן אס אס. תחילה הוגבל הגיוס לארצות שנחשבו "בעלי זיקה גרמאנית". בשלהי תקופת מלחמה העולם השנייה ויתרו על מגבלות אלה. ברגר עצמו הודה שגיוסים אלה היו כבר "רק חלקית בהתנדבות" ובמחנות העבודה נעשו בכפייה.
ברחבי אירופה ומגעים עם אמין אל-חוסייני ואחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיונות הגיוס של ברגר בפינלנד בשנת 1941 עוררו מורת רוחה של ממשלת פינלנד ואף מחלוקת עם משרד החוץ של הרייך. במדיניות גיוס המתנדבים הזרים ל"ואפן אס אס" הסתמך ברגר על "רעיונות אירופיים", דהיינו השאיפה ליצור באירופה "רייך גרמאני" שבו תתאחדנה כל הארצות הגרמאניות תחת הנהגת גרמניה, תוך שמירת צביונם האתני (פולקסטום) והתרבות שלהן. ברגר השתלט על הנהגת "החברה הקרואטית הגרמנית" וניהל את "החברה ללימודים גרמנים-פלמים" DEFLAG, שהייתה ארגון של בדלנים פלמים, משתפי פעולה עם הכובשים הנאצים בבלגיה. על ידי פעילותו בקרב הפרייקור- אס אס "דנמרק" בדנמרק התגרה ברגר במנהיג הנאצים הדנים, פריץ קלאוזן.
כראש המשרד הראשי של האס אס עמד גוטלוב ברגר בקשר עם המופתי לשעבר של ירושלים, אמין אל-חוסייני שהתיישב החל משנת 1941 בברלין. ב-11 בספטמבר 1943 כתב הימלר לברגר בנוגע לפרויקט הקשור למציאת פסוקים בקוראן העשויים להתפרש כהתייחסות לפיהרר. במהלך שיתוף הפעולה בין הנאצים ובין חוגים מקרב הערבים והמוסלמים, שבו היה מעורב גם המשרד הראשי לביטחון הרייך, פורסמו חוברות בערבית שבתחילתן ובסופן הופיעו ציטטות מהקוראן. אמנם לא הוסכם לציין במפורש את שליחותו של היטלר כדמות משיחית שהמוסלמים מצפים לה. כנראה נסיעתו של ברגר למצרים אחרי המלחמה, מוסברת גם על ידי הקשרים שיצר בעבר עם חוגים לאומניים ערבים.
יחידת דירלוונגר המיוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי מרץ 1940 מילא ברגר תפקיד חשוב בהקמת "הקומנדו של הציידים ללא רשות" שבפיקודו של אוסקר דירלוונגר שהפכה ל"יחידה המיוחדת של דירלוונגר". דירלוונגר, שכמו ברגר אף הוא היה יליד וירטמברג, שירת איתו באותה יחידה במלחמת העולם הראשונה. עקב יחסי מין עם קטינה נידון דירלוונגר ב-1937 לשנתיים מאסר. בהתערבותו של ברגר קוצר עונשו. הוא שוחרר מהכלא ולחם במלחמת האזרחים בספרד. בשובו לגרמניה קיבל דירלוונגר את הפיקוד על היחידה המיוחדת הנ"ל, ששולבה באפריל 1940 בוואפן אס אס. על יחידתו של דירלוונגר הוטל לעסוק ב"מלחמה בכנופיות", כלומר בפרטיזנים בבלארוס, שבמהלכה נרצחו אזרחים רבים. ל"מלחמה בכנופיות" התלוו מעשי אונס קבוצתיים ומעשים ברבריים אחרים, שהיו מכוונים תכופות נגד ילדים וקטינות. ברגר פרש את חסותו על דירלוונגר והגן עליו מפני ביקורת אף בתוך האס אס.
נשמר מכתב של דילוונגר לסגנו של ברגר במרץ 1944 בו תועד תשלום עבור שני בקבוקי שנאפס תמורת כל אחת מתוך עשר עובדות כפייה ש"נרכשו" על ידיו עבור המשרד הראשי של האס אס. בעת המתקפה הסובייטית בקיץ 1944 הציע ברגר להימלר שיעמוד בעצמו בראש הגדוד של דירלוונגר על מנת "לדאוג לסדר", אך הימלר דחה את הרעיון.
במחצית השנייה של שנת 1944 תכננו הימלר וברגר לאחד את מסגרות הגיוס ברייך בתוך "משרד התייצבות" אחד שירכז את הגיוס לצבא, ואפן אס אס, משטרה, שירות העבודה של הרייך, הארגון טוט ומגזר העבודה האזרחי. בסופו של דבר תוכנית זו לא יצאה לפועל.
במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי 1 באפריל 1943 עבד ברגר גם כאיש קשר של הימלר עם המשרד לענייני אזורי המזרח של הרייך שבראשות אלפרד רוזנברג עוד בינואר 1943 דנו ברגר והימלר בבעיות שהתעוררו ביחסים בין האס אס ובין המשרד לענייני אזורי המזרח, לרבות בפתרון החיכוכים עם נציבי הרייך באוקראינה, אריך קוך וב"אוסטלנד", הינריך לוהזה. בשלב מסוים עמד על הפרק מינויו של ברגר למזכיר מדינה במשרד לענייני אזורי המזרח אך המינוי לא התבצע.
ב-20 באפריל 1941 הועלה ברגר לדרגת גרופנפיהרר-אס אס וגנרל-לוטננט של ואפן אס אס וב-21 ביוני 1943 לדרגת אוברגרופנפיהרר וגנרל של ואפן אס אס. החל ממרץ 1942 הופקד על פיקוד ה"פוסטשוץ", היחידה להגנת הדואר. בתוקף תפקיד זה היה אחראי גם על הסעת הגרמנים הפצועים והחולים משדה הקרב אל העורף. ב-5 באוגוסט 1943 קיבל ברגר מושב ברייכסטג, הפרלמנט חסר החשיבות של הרייך, שלא כונס שוב אחרי 1942.
קשר מיוחד קישר ברגר עם הכפר ברגרסדורף (בצ'כית - קאמנה), כפר שהיה מיושב בעיקר על ידי גרמנים במחוז ייהלאווה (איגלאו) שבמוראביה. הוא פרש את חסותו על הכפר והעניק לו את התואר "אס אס דורף" ("כפר האס אס").
"מבצע שחת" (Heu-Aktion) ופעילותו בסלובקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1944 הצטרף ברגר לאחראים על "המבצע שחת" או המבצע "הוי" (Heu - שחת בגרמנית) שנוהל על ידי רוזנברג ועל ידי הצבא, שבמהלכו נחטפו והובלו לגרמניה אלפי ילדים בגיל 10–15 משטחי בלארוס ומזרח פולין לעבודות כפייה בגרמניה.
ב-31 באוגוסט 1944, יומיים אחרי פריצת המרד הלאומי הסלובקי נגד הכובשים הנאצים נשלח ברגר כמפקד משטרה ואס אס (HSSPF) לפקד על דיכוי המרד. החל מ-6 בספטמבר 1944 כ"מפקד גרמני של סלובקיה" (בגרמנית: Deutsche Befehlshaber in der Slowakei) הוא איחד את יחידות הדיוויזיה המשוריינת "טטרה", יחידות האס אס ל"הגנה של הדואר", הקומנדו המיוחד של דירלוונגר ואת הקבוצות המשמר הלינקה של משתפי הפעולה הסלובקים. במילוי משימת הדיכוי בסלובקיה עמד ברגר תחת פיקודם הישיר של היטלר ושל ראש המטה הכללי של הצבא, וילהלם קייטל. במקביל להפעלת היחידות הנ"ל פעלו גם אדולף אייכמן, אלויס ברונר ויוזף ויטיסקה בציד אחרי היהודים וגירושם למחנות המוות. בעקבות הצלחותיו בסלובקיה זכה ברגר לשבחים מצד היטלר. למרות הימצאותו בסלובקיה למשך חודש בלבד, "נוכחותו הייתה מכריעה", מעריך ההיסטוריון ראול הילברג[1], במכתב להימלר, כתב ברגר בביטחון מלא שהיהודים "שיחקו תפקיד מכריע במרד הסלובקי"[2]. ב-19 בספטמבר בא במקומו לסלובקיה האוברסגרופנפיהרר אס אס הרמן הפלה.
בסוף ספטמבר 1944 ברגר התמנה לראש המטה של ה"פולקסשטורם", כוח התגבורת ה"עממי" שגויס בסוף המלחמה בקרב הגרמנים בני 16–60.
ב-1 באוקטובר 1944 הועבר לתפקיד "מפקח כללי על מתקני שבויי המלחמה".
ב-20 בפברואר 1945 דיווח להימלר כי ארגן פלוגות עבודה מקרב השבויים האמריקאים.
ב-17 באפריל 1945 ברגר השתתף בביתו של גבלס במשפט של הרופא קרל ברנדט, בעבר רופא של היטלר ונציב לבריאות ותברואה של הרייך, שנידון למוות בגלל "תבוסתנות". בסופו של דבר העונש לא יצא לפועל.
ב-22 באפריל 1945 פגש ברגר את היטלר בפעם האחרונה בתוך הבונקר.
כ"נציג צבאי של הפיהרר בבוואריה" בליל 23 באפריל 1945 נמלט ברגר לדרום גרמניה. בבוואריה הוחזקו שבויי מלחמה חשובים כבני ערובה. בסופו של דבר מצא ברגר מקלט בעמק טנהיימר, בבית צייד של חברת רוברט בוש (שבעליה עמדו בקשר קרוב איתו מילדותו). לפי פיסות מידע אחדות, נלקח בשבי על ידי פלוגה צרפתית באותו מקום במאי 1945. לפי מידע אחר נעצר בברכטסגאדן.
לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחודשים יוני-אוגוסט 1945 הוחזק ברגר בידי הבריטים ב"לונדון קייג'", מקום מעצר של שרותי המודיעין הבריטי. אחר כך הוחזר לשטח גרמניה והוחזק בנירנברג ובדכאו. על בסיס חומר תיעודי שנמצא אחרי המלחמה החליטו הרשויות האמריקאיות להעמיד את ברגר לדין בשלב מאוחר יותר אחרי משפטי נירנברג המרכזיים. טענותיו החוזרות של ברגר שלא ידע עד סוף המלחמה על רצח העם היהודי באירופה, הופרכו על ידי תעודות ועל ידי עדותו של גאורג ליבבראנדט, המנהל לשעבר של המשרד לענייני אזורי המזרח של הרייך.
ברגר היה אחד משנים עשר נתבעים במשפט ההמשך האחד-עשר שלאחר המשפטים המרכזיים בנירנברג, והמוכר בשם "משפט וילהלם-שטראסה", ושחלק מהנאשמים בו השתייכו למשרד החוץ. הוזכרה בדיונים גם החוברת "תת-האדם", שהפיץ המשרד הראשי של האס.אס שבפיקודו, ושבה תוארו בני העמים הסלבים "כנחותים מבחינה רוחנית ונפשית מכל בעלי החיים"[דרוש מקור].
במשפט נגדו בשנת 1949 הואשם ברגר בצעידות הכפויות של שבויי המלחמה המערביים בשנים 1944–1945. בכתב האישום נכתב: "בין ספטמבר 1944 למאי 1945 מאות אלפי שבויי מלחמה אמריקאים ואזרחים בעלות הברית אולצו לבצע צעידות כפויות במזג אוויר קשה ללא מנוחה הולמת, קורת גג, ללא אספקת מזון, בגדים ועזרה רפואית מתאימים; צעידות אלה אורגנו תחת פיקודו של הנאשם ברגר, האחראי על מתקני שבויי המלחמה, גרמו לסבל גדול ולמותם של אלפי שבויים"[דרוש מקור].
ברגר טען שזו הייתה למעשה חובת הגרמנים לפי הסכם ז'נבה להרחיק את השבויים מזירת קרב אפשרית, רחוק ככל האפשר על מנת לא להעמיד את חייהם בסכנה. הוא טען גם כן שההתקדמות המהירה של הצבא האדום הפתיעה את הגרמנים, שתוכניתם המקורית הייתה להסיע את השבויים ברכבת. ברגר טען שמחה נגד החלטתו של היטלר, אבל היה לדבריו, "חסר כוח או סמכות כדי לבטל את הפקודה או להתחמק ממנה. סעיף האישום הזה נפל בעקבות טענות אלה וכן מחמת חוסר בעדי ראייה, כשרוב השבויים לשעבר לא ידעו על קיום המשפט"[דרוש מקור].
ב-13 באפריל 1949 נמצא ברגר אשם בפשעי מלחמה, בפשעים נגד האנושות, באחריות לעבודות הכפייה בשירות הרייך השלישי ובחברות בארגון פושע. הוא נידון ל-25 שנות מאסר. בפסק הדין הוטלה עליו אחריות, בין היתר, למותו של הגנרל הצרפתי השבוי גוסטב מני, שנרצח ב-19 בינואר 1945 בפקודתו של היטלר. ברגר הואשם, בין השאר באחריות למעשי דירלוונגר ויחידתו, לרדיפות, שיעבוד ורציחות נגד יהודי הונגריה בשנת 1944, לגיוסים כפויים של זרים בשירות הוואפן אס.אס ובאחריות ל"מבצע שחת" ("Heu Aktion") בסלובקיה.
לאחר שברגר נמצא אשם בגלל תפקידו בשואת יהדות אירופה ונידון ל-25 שנות מאסר, עונשו הופחת בשנת 1951 ל-10 שנות מאסר, בגלל טענת ההגנה כי למרות פקודות ישירות מהיטלר, סירב ברגר להרוג את ה-"Prominente", כפי שנקראו בגרמנית הנחשבים שבקרב השבויים - מפורסמים או קצינים בכירים ביותר, שהוחזקו ב"מחנה הקצינים" Oflag IV-C שבטירת קולדיץ. ברגר סייע לשבויי מלחמה אלה להימלט, על ידי העברתם לבוואריה ומשם לאוסטריה, בה פגש אותם פעמיים לפני שובם אל כוחות בעלות הברית. ברגר טען שהציל את ה-Prominente מידיו של ארנסט קלטנברונר, ששלח סוכנים על מנת לרצוח אותם. ברגר ידע לספר כי ב-22 באפריל 1945 היטלר חתם על פקודות ברוח זו (שחרור שבויים נחשבים). כמו כן, ברגר אמר שהוא התנגד לתוכנית שהוצעה על ידי הלופטוואפה ושאושרה על ידי היטלר, להקים מחנות מיוחדים לאחזקת הטייסים השבויים מן האימפריה הבריטית ומארצות הברית, כמגן אנושי במרכזן של הערים הגרמניות המופצצות על ידי צבאות בעלות הברית. ברגר אמר שהוא הבין כי מעשה כזה היה מפר את הסכמי ז'נבה. בעקבות שלל טענות אלו, ב-31 בינואר 1951 הפחית הנציב העליון האמריקאי בגרמניה ג'ון ג'. מקקלוי את העונש של ברגר ל-10 שנות מאסר. מקקלוי בחן באותו יום 89 בקשות חנינה. על רקע המלחמה הקרה והצורך להתחשב בביקורת דעת הקהל הגרמנית לגבי פסקי הדין במשפטי נירנברג, ובביקורות מסוימות שהושמעו בציבוריות האמריקני. למעשה, בחן הנציב מחדש את הליכי המשפט ומצא כי האשמות מסוימות לא התבססו על ראיות מספיקות. האחריות של ברגר לפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה לא הופרכה, אולם, למשל, במקרה של רצח הגנרל הצרפתי מני נשללה האחריות האישית של ברגר. נמצא כי בתקופה מסוימת דאג ברגר ליחס מיטיב כלפי השבויים מצבאות בנות הברית. ואחרי הפחתה נוספת של 10 ימים על כל חצי חודש של מאסר, בגין התנהגות טובה, ב-15 בדצמבר 1951 ברגר שוחרר מבית הכלא לפושעי מלחמה שבלנדסברג.
עוד לפני ששוחרר מן המאסר, התערבה חברת בוש (Bosch) לטובתו וביקשה מהשלטונות שברגר יעבור תהליך של דה-נאציפיקציה. עד 1952 התייצב ברגר מדי פעם בתחנת המשטרה בהימלפורטן על שטאדה בסקסוניה התחתית. ב-27 בפברואר 1952 קיבל תעודה על סיום תהליך הדה-נאציפיקציה שלו וב-21 במרץ אותה שנה זכה לתעודות נוספות.
שלטונות הכיבוש בגרמניה המערבית הפקיעו את כל רכושו. בתיווך החברה בוש התקבל ברגר לעבודה בעיתון "שטוטגרטר צייטונג" כאחראי על הבתים ועל מכונות. במאי 1953 התפטר מפני שלא הסתגל למעמדו כעובד זוטר המקבל הוראות. ביולי 1953 התקבל לעבודה חדשה בבית חרושת למסילות ברזל במוזברג במחוז בבלינגן.
ברגר נשאר בפיקוח של שרותי המודיעין האמריקאים. מסמך של שירותים אלה מ-27 בדצמבר 1951 הציג אותו כבעל פוטנציאל סיכון במחייב פיקוח סדיר. ביוני 1954 ברגר ביקר במצרים, שבה התגוררו ופעל בידיעת השלטונות חוג של חברי אס.אס לשעבר.
בשנת 1953 פרסם בירחון ימני קיצוני "נציון אונד איירופה" מאמר על תהליך ההתרחבות של הוואפן אס.אס.
בספטמבר 1964 העיד במשפטו של בכיר האס.אס. קרל וולף.
חברת בוש חתמה איתו חוזה על כתיבת ספר זכרונות תמורת תשלום. כמו כן בעזרת אותה חברה סודרה לברגר קצבה על עבודתו כמורה עד שנת 1933. אחרי שנת 1964 הוא התגורר ביישוב הולדתו גרשטטן. הוא מת שם ב-5 בינואר 1975.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Raul Hilberg La destruction des Juifs d'Europe, II, Fayard, Folio Histoire, 1988
- Joachim Lilla u.a. (Bearbeiter): Statisten in Uniform. Die Mitglieder des Reichstags 1933–1945, Droste Verlag, Düsseldorf 2004, ISBN 3-7700-5254-4, S. 33 ff.
- Gerhard Rempel: Gottlob Berger – "Ein Schwabengeneral der Tat", In: Ronald Smelser, Enrico Syring (Hrsg.): Die SS: Elite unter dem Totenkopf. 30 Lebensläufe. Ferdinand Schöningh, Paderborn 2000, ISBN 3-506-78562-1, S. 45–59.
- Joachim Scholtyseck: Der »Schwabenherzog« Gottlob Berger, SS-Obergruppenführer, In: Michael Kißener, Joachim Scholtyseck (Hrsg.): Die Führer der Provinz: NS-Biographien aus Baden und Württemberg. (= Karlsruher Beiträge zur Geschichte des Nationalsozialismus, Band 2) Universitätsverlag, Konstanz 1997, ISBN 3-87940-566-2, S. 77–110.
- Alfred Hoffmann: Der „maßlose Drang, eine Rolle zu spielen“: Gottlob Berger. In: Wolfgang Proske (Hrsg.): Täter. Helfer. Mitläufer. NS-Belastete von der Ostalb. Klemm & Oelschläger, Münster 2010, ISBN 978-3-86281-008-6, S. 21–51.
- Knut Stang: Ritter, Landsknecht, Legionär. Militärmythische Leitbilder in der Ideologie der SS. Peter Lang, Frankfurt 2009, ISBN 978-3-631-58022-6.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבה על הרשעתו מעריב, 13 באפריל 1949
- [ https://web.archive.org/web/20131103224911/http://www.olokaustos.org/bionazi/leaders/berger.htm ביוגרפיה ותמונות באתר באיטלקית olokaustos]
- ביוגרפיה באתר על אישים משוואבנלנד