דופונט (1802–2017)
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ציבורית, נסחרת ב-NYSE, סמלה DD |
| מוטו | "הניסים שבמדע" |
| מייסדים | אלוט'ר איריני דו פונט |
| תקופת הפעילות | 1802–הווה (כ־222 שנים) |
| משרד ראשי | וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית |
| ענפי תעשייה |
כימיקלים פלסטיק גומי |
| מוצרים עיקריים |
נאופרן ניילון לוסייט טפלון מיילר קבלר קוריאן |
| הכנסות | 28.491 מיליארד דולר (2005) |
| רווח | 2.053 מיליארד דולר (2005) |
| אנשי מפתח | צ'ארלס הולידיי |
| עובדים | 60,000 (2005) |
| www.dupont.com | |
  | |
דופונט, או בשמה הלועזי המלא E.I. du Pont de Nemours and Company, היא חברה לייצור כימיקלים.
החברה נוסדה ביולי, 1802, כמפעל לייצור אבק שרפה, על ידי אלוטר איריני דו פונט (Eleuthère Irénée du Pont), בבנרנדיוין קריק (Brandywine Creek) שליד העיר וילמינגטון, בדלאוור, ארצות הברית. דופונט הפכה לחברת הכימיקלים השנייה בגודלה בעולם (הראשונה היא BASF). במאה ה-20 הובילה דופונט את מהפכת הפולימרים בעולם, לאחר שפיתחה חומרים פולימריים מצליחים כגון: וספל, נאופרן, ניילון, קוריאן, לוסייט, טפלון, מיילר, קבלר, סיב M5, טייוק, נומקס, וטיבק. דופונט מהווה גם גורם מרכזי בייצור חומרי קירור ואחראית לפיתוח וייצור סדרת גזי הפריאון (CFCs) ומאוחר יותר בפיתוח חומרי קירור ידידותיים יותר לסביבה. דופונט אף פעילה בתחום תעשיית הצבעים ועוסקת בפיתוח ובייצור פיגמנטים. מספר מוצרים של חברת דופונט זכו לפופולריות רבה כל כך, עד ששמותיהם המסחריים של המוצרים הפכו לשם המוצר עצמו, תחת שמו של החומר הכימי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דופונט נוסדה בשנת 1802 על ידי אלוטר איריני דו פונט, שנתיים לאחר שמשפחתו היגרה לארצות הברית מצרפת עקב המהפכה הצרפתית. החברה החלה דרכה בייצור אבק שרפה, משהבחין מייסדה כי קיימת דרישה בארצות הברית לחומר זה וכי התעשייה המקומית מפגרת אחר זו של אירופה בשיטות הייצור. החברה גדלה במהירות ובאמצע המאה ה-19 הפכה לספק הגדול ביותר של אבק שרפה לצבא ארצות הברית. בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית, סיפקה החברה כמחצית מתצרוכת אבק השריפה של צבא האיחוד.
דופונט המשיכה להתרחב ועברה לייצור דינמיט ו"אבק שרפה ללא עשן". בשנת 1902 הלך לעולמו נשיא החברה, יוג'ין דופונט, ושותפיו מכרו את החברה לשלושת הנינים של מייסד החברה. בתקופה זו רכשה החברה מספר חברות קטנות יותר בתחום תעשיית הכימיה, אך בשנת 1912, החלו פעולות ממשלתיות נגד החברה תחת חוק שרמן, היא הוכרזה כמונופול בתחום תעשיות חומרי הנפץ ונאלצה למכור חלק מנכסיה.
דופונט ייסדה שתיים מן המעבדות התעשייתיות הראשונות בארצות הברית, שם החלה במחקר בתחום הכימיה של התאית, לכה ומוצרים לא נפיצים אחרים. בשנת 1914 השקיע פייר ס. דופונט בתעשיית הרכב שהייתה עדיין בחיתוליה וקנה מניות של ג'נרל מוטורס (GM). שנה לאחר מכן הצטרף לחבר המנהלים של חברת ג'נרל מוטורס ולבסוף אף שימש כיושב ראש החברה. בשנת 1920 השקיעה חברת דופונט 25 מיליון דולר במניות חברת ג'נרל מוטורס ובכך סייעה לחברת הרכב להיות החברה המובילה בעולם בייצור מכוניות. בשנת 1957 ננקטו נגד דופונט, פעם נוספת, צעדים משפטיים מתוקף חוק שרמן והיא נאלצה למכור את החזקותיה בחברת ג'נרל מוטורס.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 השקיעה חברת דופונט מאמצים בתחום הנדסת החומרים ובשנת 1928 גייסה לשורותיה את וולאס קרותרס (Wallace Carothers), כדי לחקור בתחום הפולימרים. קרוטרס גילה את הנאופרן, שהוא הגומי הסינתטי הראשון, את הפוליאסטר ובשנת 1935 את הניילון. בשנים שלאחר מכן התגלו גם הלוסייט והטפלון.
במשך מלחמת העולם הראשונה והשנייה הייתה החברה אחד היצרנים המרכזיים של חומרי נפץ ואף נטלה חלק בפרויקט מנהטן, בשנת 1943, כאשר תכננה ובנתה את מפעל הנפורד לייצור פלוטוניום ואת המעבדה הלאומית באוק רידג', שבטנסי.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה המשיכה דופונט להשקיע בפיתוח חומרים חדשים. בשנות ה-50 של המאה ה-20, פיתחה את החומרים: מיילר, דקרון, אורלון, ולייקרה. בשנות השישים פיתחה את החומרים: טיבק, נומקס, קיאנה וקורפם. לחברת דופונט תרומה מהותית להצלחת תוכנית החלל אפולו.
בשנת 1981 רכשה חברת דופונט את חברת הנפט קונוקו (Conoco Inc) ובכך הבטיחה לעצמה אספקה סדירה של נפט, שהוא חומר היסוד הדרוש לייצור רבים ממוצרי החברה. לאחר רכישת קונוקו הפכה דופונט לאחד מעשר חברות הנפט והגז הגדולות בארצות הברית. דופונט מכרה את כל החזקותיה בקונוקו בשנת 1999 לחברת הנפט פיליפס. באותה שנה החליט יושב ראש החברה, צ'אד הולידיי, כי מעתה החברה תתמקד בפיתוח מן הצומח ולא מנפט.
החברה כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2005 הייתה דופונט חברת רב-לאומית עם הכנסות של 26.6 מיליארד דולר, המעסיקה 60,000 איש ברחבי תבל והיא מדורגת במקום ה-237 בין החברות הגדולות בארצות הברית. עסקיה של דופונט מאורגנים בחמש "פלטפורמות שיווק": טכנולוגיות אלקטרוניקה ותקשורת, חומרים ביצועיים, טכנולוגיות ציפוי וצבעים, בטיחות והגנה, וחקלאות ותזונה. בשנת 2004 מכרה חברת דופונט את עסקיה בתחום הטקסטילים ל"קוק תעשיות", בכך מכרה גם החברה את זכויות הייצור לכמה ממוצריה הידועים יותר כמו: לייקרה (ספנדקס), דקרון, אורלון, ועוד.
מחלוקות הקשורות בחברת דופונט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מריחואנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרסומים התומכים בלגליזציה של השימוש במריחואנה נטען לעיתים קרובות כי הייתה זו חברת דופונט אשר תמכה באופן פעיל בחקיקה האוסרת על שימוש במריחואנה בשנת 1937 וזאת באמצעות מתווכים פרטיים וממשלתיים. הטענה היא כי חברת דופונט פעלה כדי למנוע את גידול צמח הקנביס בארצות הברית, שהוא מקור מעולה לסיבים מן הטבע, כדי שלא תיווצר תחרות לסיבים שייצרה החברה באותה עת. [דרוש מקור]
קיבוע מחירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1941, לאחר חקירה, נחשף כי חברת דופונט כרתה הסכם עם חברת U.S. Industrial Alcohol Company לקיבוע מחירים ולשליטה בשוק. עקב הצורך לגייס את חברת דופונט למאמץ המלחמתי, חקירה זו לא הניבה כל צעדים משפטיים נגד החברה.
מבעד למסך הניילון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1974 פרסם ג'רלד קולבי זיליג את ספרו "דופונט: מבעד למסך הניילון". הספר מכיל תיאור ביקורתי של תפקידה של חברת דופונט בהיסטוריה החברתית, המדינית והכלכלית של ארצות הברית. לאחר שאחד מבני משפחת דופונט, הצליח לקרוא את הספר עוד לפני הפצתו ונזעם מתוכנו, פנתה החברה לאחד המפיצים הגדולים של ספרי קריאה בארצות הברית והצליחה למנוע את הפצת הספר לחנויות. בתגובה הסירה ההוצאה לאור פרנטיס-הול כמה פסקאות בלתי מדויקות מן הספר, הורידה את מספר עותקי הספר שהודפסו וקיצצה בתקציב הפרסום שלו. בתביעת המחבר נגד ההוצאה לאור, אשר התבררה בבית המשפט, נקבע כי חברת דופונט לא נקטה באיומים כלכליים למניעת הפצת הספר.
כלורפלואורוקרבון
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחד עם ג'נרל מוטורס הייתה דופונט הממציאה של גזי ה-CFC (ראה גז חממה) והיצרן הגדול בעולם של חומרים אלה, בהם נעשה שימוש במכלי תרסיס וכחומרי קירור במזגנים. בשנות ה-80 של המאה ה-20, ייצרה דופונט רבע מכלל החומרים הללו בעולם.
בשנת 1974, בעקבות התעוררות ציבורית לנזק שחומרים אלה גורמים לסביבה, הבטיחה חברת דופונט כי תפסיק לייצר חומר CFC אם יוכח כי חומרים אלה מזיקים לשכבת האוזון באטמוספירה. ב-4 במרץ 1988 פנו שני חברי סנאט אמריקאים, בתוקף תפקידם, לחברת דופונט ודרשו כי תעמוד בהבטחתה להפסיק את ייצור חומרי ה־CFC בתוך שנה, זאת לאור החלטת פרוטוקול מונטריאול משנת 1987, הקורא להפחתת השימוש העולמי בגזי חממה, שעליו אף חתמה ארצות הברית. תגובת דופונט הייתה כי אין עדיין די בסיס מדעי לדרישה להפסקת הייצור של חומרים אלה וכי פיתוח חומרים חליפיים נמצא רק בראשיתו.
בהיפוך עמדה דרמטי, הודיעה דופונט ב-24 במרץ 1988 כי היא תתחיל בהפסקה מוחלטת של ייצור CFC, זאת לאחר שדו"ח של נאס"א מיום 15 במרץ 1988, גילה כי גזי החממה (CFC) לא רק שייצרו חור בשכבת האוזון מעל אנטארקטיקה, אלא שהם אחראים אף להפחתת שכבת האוזון בשאר העולם.
ב-27 באפריל 1992, הכריזה דופונט במודעה על עמוד שלם בעיתון הניו יורק טיימס כי "נפסיק למכור CFC בארצות הברית ובארצות מפותחות אחרות מוקדם ככל האפשר, אולם לא יאוחר מתום שנת 1995."
בשנים אחר כך טענה החברה כי היא זו שיזמה את הפסקת ייצור ה-CFC ומעבר לחומרי קירור חדשים כגון HCFC ו-HFC. בשנת 2003 הוענקה לחברה המדליה הלאומית לטכנולוגיה, כהכרה על היותה מובילה בתחום פיתוח חומרים חלופיים ל-CFC.
תוכנית האטום של עיראק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדו"ח שנמסר על ידי נשיא עיראק, סדאם חוסיין, למועצת האומות המאוחדות בשנת 2003, זמן קצר לפני מלחמת עיראק, נכתב כי דופונט השתתפה בתוכנית הגרעין העיראקית. לא ננקטו נגד החברה כל צעדים בעניין זה.
טפלון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2019 יצא לאקרנים הסרט "פרשת המים", המספר את סיפורו של עורך הדין רוברט בילוט שתבע את חברת דופונט על רקע העובדה שמסוף מלחמת העולם השנייה ועד שהוכרחה להפסיק זאת על רקע קנסות כבדים ותביעות משפטיות, חברת דופונט ייצרה את חומר הטפלון לשימוש המוני. תהליך הייצור כלל גם פינוי אשפה של תהליך הייצור (כולל החומר הרעיל per-fluoro-octanoic acid = PFOA) באופן לא אחראי לאגמים, בעומקי הקרקע ועוד, תוך כדי התעלמות מוחלטת ממחקרים שבוצעו על ידה ועל ידי גופים חיצוניים (כולל ניסויים על בני אדם שלא היו מודעים לניסוי שבוצע), ושהוכיחו מעבר לכל ספק שלא רק שחומרי האשפה והטפלון עצמו מסוכנים לסביבה (היות שלא מוכר תהליך כימי טבעי שמפרק אותם בקצב סביר), אלא שהם גם נספגים בגוף האדם ובעלי חיים, וגורמים למספר סוגי מחלות כרוניות וגידולים ממאירים קטלניים בבני אדם ובעלי חיים. עקב היותה חברה ענקית בעל השפעה רבה בממשל ארצות הברית, ניסתה חברת דופונט להשתמש בכוחה זה על מנת לנסות ולהימנע ככל יכולתה מעמידה לדין, תשלום הקנסות ופיצוי החולים שנפגעו כתוצאה מהשימוש בטפלון ומהזיהום הסביבתי סביב ייצורו והשימוש בו, וכמו כן ניסתה לשכנע את הציבור תוך שימוש במדיה התקשורתית כי טפלון הוא חומר ידידותי ובלתי מזיק לסביבה או לבני אדם, מה שמעיב עוד יותר על התנהלותה בפרשה זו. בבתי המשפט בארצות הברית מתנהלת נגד חברת דופונט עד היום תובענה ייצוגית על מנת להכריח אותה להכיר בנזקים שגרמה ולשלם פיצויים, תביעה שהביאה עד כה לתשלום של מעל 600 מיליון דולר עד שנת 2017 לנפגעי הפרשה, תשלום פעוט בהתחשב בכך שההערכה היא שבמהלך השנים כ-99% מתושבי כדור הארץ (כולל בעלי חיים המשמשים גם כמקור מזון לאוכלוסייה האנושית) ספגו לגופם את החומרים הרעילים מתהליך ייצור הטפלון. באופן אירוני יש לציין גם כי בזמן שנבנה התיק המשפטי העצום כנגד החברה, מצא לנכון השבועון BusinessWeek לדרג את חברת דופונט בשנת 2005 בראש החברות "הירוקות".
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדופונט הוענקה פעמיים המדליה הלאומית האמריקאית לטכנולוגיה. בשנת 1990 על פיתוח פולימריים עמידים כגון ניילון, וגומי נאופרן, טפלון, ומגוון סיבים. בשנת 2002 על היותה מובילה בתחום פיתוח טכנולוגיה להחלפת השימוש בגזי חממה.
