הבחירות לנשיאות ברית המועצות 1990
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ברית המועצות | |||||||||||
| 14 במרץ 1990 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 1,878 מתוך 2,245 צירים (83.7%) | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg)
|
|||||||||||
| מועמד | מיכאיל גורבצ'וב | ||||||||||
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות | ||||||||||
| מדינת מוצא |  הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
|
||||||||||
| מספר הקולות | 1,329 | ||||||||||
| אחוזים | 72.9% | ||||||||||
 באדום: בעד גורבצ'וב; בשחור: נגד גורבצ'וב; באפור: פתק לבן. | |||||||||||
הבחירות לנשיאות ברית המועצות ב-14 במרץ 1990 היו הבחירות הראשונות והיחידות מסוגן לבחירת נשיא ברית המועצות - משרה שהפכה למשרת ראש המדינה דה פקטו ודה יורה בעקבות הרפורמות של מיכאיל גורבצ'וב (גלאסנוסט ופרסטרויקה). השינויים החוקתיים והרפורמות שהוליכו לבחירות נעשו כחלק מהדמוקרטיזציה של ברית המועצות שנועדה למנוע את קריסתה הפוליטית והתפרקותה. כיוון שהיו אלו הבחירות הראשונות מסוגן, הוחלט שוועידת נציגי העם תבחר את הנשיא בבחירות עקיפות ולא בבחירות ישירות בידי הציבור כדרש בחוקה[1].
המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מאז 1985, מיכאיל גורבצ'וב, שהנהיג את הרפורמות שהובילו לבחירות, התמודד לנשיאות. הבחירות נועדו להעניק מנדט כהונה בן חמש שנים לנשיא הנבחר. פגישת ועידת מרכז המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מינתה את גורבצ'וב, שר הפנים ואדים באקאטין וראש ממשלת ברית המועצות לשעבר, ניקולאי ריז'קוב, כשלושת המועמדים לנשיאות. בהמשך, ריז'קוב ובאטאקין נסוגו מההתמודדות שלהם ופרשו מן המירוץ[2]. מכאן שרק גורבצ'וב נותר מועמד לנשיאות. במהלך הבחירות הצביעו 1,878 מתוך 2,245 נציגי העם. מתוכם 1,329 (72.9%) בחרו בגורבצ'וב, 495 (27.1%) הצביעו נגד גורבצ'וב ו-54 הצביעו פתק לבן. בכך נבחר גורבצ'וב לכהונה בת חמש שנים כנשיא ברית המועצות. כהונתו לא הושלמה במלואה, שכן בסוף 1991 התפרקות ברית המועצות הובילה לפירוק מוסדות השלטון הסובייטיים כולל משרת הנשיא.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Конституция СССР в редакции от 14 марта 1990 г., constitution.garant.ru
- ^ Первый и последний: как Горбачев стал президентом СССР, BBC News Русская служба, 11 במרץ 2015 (ברוסית)
