לדלג לתוכן

ההיסטוריה האנושית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף היסטוריה כללית)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בהיסטוריה הכללית של בני האדם. אם התכוונתם לדיסציפלינה האקדמית העוסקת בחקר מאורעות העבר בתולדות האנושות ראו הערך היסטוריה. לשימושים אחרים ראו, ראו היסטוריה (פירושונים).
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תחביר אנגלי בעברית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תחביר אנגלי בעברית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אוכלוסיית העולם מ-10,000 לפנה"ס עד שנת 2023 לספירה, כולל התחזית המקובלת עד סוף המאה ה-21[1]

בני האדם המודרניים התפתחו במקור ביבשת אפריקה לפני כ-300,000 שנה והיו בתחילה ציידים-לקטים. במהלך עידן הקרח האחרון הם נדדו מאפריקה ואכלסו באופן הדרגתי את רוב כדור הארץ עד לתקופה בה עידן הקרח האחרון הסתיים לפני כ-12,000 שנים.

זמן קצר לאחר מכן החלה המהפכה הנאוליתית בעמקים של נהרות פוריים במערב אסיה – בתקופה זו החל גידול שיטתי של צמחים ובעלי חיים, ובאופן הדרגתי בני אדם רבים בחרו להפסיק להיות נוודים ובמקום זאת להיות חקלאים ביישובי קבע. המורכבות ההולכת וגוברת של החברות האנושיות חייבה פיתוח של מערכות של חשבונאות וכתיבה.

בתקופת הברונזה המאוחרת התפתחה דת ההינדואיזם בתת-היבשת ההודית, בעוד שבעידן הציר צמחו דתות נוספות בהם בודהיזם, קונפוציאניזם, ג'ייניזם, יהדות, דאואיזם וזורואסטריות. עם ההתפתחות של הציוויליזציות, במהלך העת העתיקה, אימפריות רבות נוצרו ונפלו. בתקופה הפוסט-קלאסית, אשר בהיסטוריה האירופית מכונה גם תקופת ימי הביניים, אופיינו בעליית הנצרות והאסלאם.

העת החדשה המוקדמת, בין השנים 1500 לערך עד 1800 לספירה לערך התרחש עידן התגליות ועידן הנאורות. עד המאה ה-18 כמות הידע והטכנולוגיות שהצטברו הגיעה למסה קריטית אשר הובילה לתחילת המהפכה התעשייתית ולתקופת העת החדשה המאוחרת שהחלה בסביבות 1800 לספירה וממשיכה עד ימינו.

התקופה הפרהיסטורית (לפני 3.3 מיליון שנים לערך – שנת 3000 לפנה"ס לערך)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרהיסטוריה, ציר הזמן של הפרהיסטוריה של האנושות

אבולוציית האדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אבולוציה של האדם
"לוסי" הוא שלד מאובן של ההומינין הקדום אוסטרלופיתקוס אפרנסיס אשר חי לפני כ-3.2 מיליון שנים. לוסי הייתה רק בגובה 1.06 מטר
Aurochs, horses and deer painted on a cave wall
ציורי מערות במערת לאסקו שבצרפת אשר נוצרו לפני כ-19,000 שנים

בני האדם התפתחו במקור ביבשת אפריקה. בדיקות גנטיות מצביעות על כך שבשלב מסוים, בתקופה שבין 7 מיליון ל-5 מיליון שנים לפני זמננו התפצלה שושלת הקופים שהתפתחה להומנין הומו סאפיינס משושלת הקופים שהתפתחה לשימפנזים ולבונובו, בעלי החיים שהכי קרובים גנטית לבני האדם המודרניים. המונח הומינין מתייחס לאבות אנושיים שחיו לאחר הפיצול מהשימפנזים והבונובו, אשר כללו מינים רבים ולפחות שני סוגים נפרדים – אוסטרלופיתקוס והומו. דגימות מאובנים אחרות כמו פראנתרופוס, קניאנתרופוס פלטיאופס ואורורין עשויות לייצג סוגים נוספים שהתקיימו בשלב מסוים, אך אין הסכמה חד משמעית על כך בקרב הפליאונטולוגים.

להומינינים המוקדמים כמו אוסטרלופיתקוס היה מוח בגודל זהה למוח של קופים, אך בשונה מקופים אחרים הם הלכו על שתי הרגליים – הסתגלות אבולוציונית אשר עשויה להיות קשורה למעבר מבתי גידול ביערות לסוואנה. ההומינינים החלו להשתמש בכלי אבן ראשוניים לפני מיליון שנים לערך, והדבר מציין את תחילת התקופה הפלאוליתית.

הסוג "הומו" התפתח מאוסטרלופיתקוס. השריד המוקדם ביותר להומנין "הומו" היא מדגימה בת 2.8 מיליון שנים שהתגלתה באתיופיה, והמין המוקדם של ההומנין "הומו" מכונה הומו הביליס והוא התפתח לפי ההערכות לפני כ-2.3 מיליון שנים. ההבדל החשוב ביותר בין הומו הביליס לאוסטרלופיתקוס היה ההבדל בגודל המוח. המין הומו ארקטוס התפתח לפני 2 מיליון שנים והוא היה מין ההומינינים הראשון שעזב את יבשת אפריקה והתיישב ברחבי אירואסיה. ייתכן שתהליך זה החל לכל המוקדם עוד לפני כ-1.5 מיליון שנים, אך בהחלט לפני 250,000 שנים. בהמשך ההומינינים החלו לעשות שימוש באש על מנת להתחמם ולבישול.

לפני כ-500,000 שנים ההומינין "הומו" התפתח למינים חדשים מגוונים של בני אדם ארכאיים, כגון האדם הניאנדרטלי באירופה, האדם הדניסובי בסיביר, והומו פלורסיינסיס באי האינדונזי. מחקרים של הגנום האנושי הראו ששיעור מסוים של רביית כלאיים התקיים בין מיני ההומונינים השונים לאורך האבולוציה האנושית.[2] מחקרים של DNA מצביעים על כך שמספר גנים ממוצא ניאנדרטלי קיימים בעיקר בקרב כל האוכלוסיות האפריקאיות שאינן מדרום לסהרה, וייתכן שהניאנדרטלים והומינינים אחרים, כגון האדם הדניסובי, תרמו עד 6% מהגנום שלהם לבני האדם המודרניים שאינם מדרום לסהרה.

האדם הקדמון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נדידת האדם הקדמון
פסלון ונוס(אנ') התגלה בגרמניה ונוצר לפי ההערכות לפני כ-39,500 שנים לערך
התפשטות רצופה של הומו ארקטוס (צהוב), האדם הניאנדרטלי (חום בהיר) והומו סאפיינס (אדום), עם תיארוך הזמן מאז הופיעו

הומו סאפיינס התפתח ביבשת אפריקה לפני כ-300,000 שנה ממין המכונה הומו היידלברגנסיס. בני האדם המשיכו להתפתח במהלך אלפי השנים שלאחר מכן, ולפני כ-100 אלף שנים הם אף השתמשו בתכשיטים. לפי ההערכות בשלב מסוים לפני כ-50 אלף שנים בני האדם החלו לקבור את המתים, להשתמש בנשק קליע, והחלו לעסוק בשייט בים. אחד השינויים החשובים ביותר עבור בני האדם המודרניים היה ההתפתחות של השפה, אשר שיפרה באופן דרמטי את היכולת של בני האדם לתקשר זה עם זה. ניתן למצוא סימנים לביטוי אמנותי מוקדם בציורי מערות ובפסלים קדומים שהיו עשויים משנהב, אבנים ועצמות. בני האדם הפלאוליתיים היו ציידים-לקטים ובדרך כלל היו גם נוודים. הם נהגו לחיות באזורים לא מיוערים, או באזורים שמיוערים בדלילות.

ההגירה של ההומינין הומו ספניאס מיבשת אפריקה התרחשה במספר גלים אשר לפי ההערכות החלו בשלב מסוים בתקופה שבין 194,000 עד 177,000 שנים לפני זמננו. ההשקפה הרווחת כיום היא שכל הקבוצה הראשונה שנדדה החוצה מאפריקה מתה לבסוף וכי כל אוכלוסיית העולם הלא-אפריקאית כיום הם למעשה צאצאיהם של הקבוצה השנייה שיצאה מאפריקה במועד מסוים בתקופה שבין 70,000 עד 50,000 שנים לפני זמננו. בני האדם המודרניים יישבו בהדרגה את כל היבשות והאיים הגדולים בעולם, הגיעו לראשונה לאוסטרליה לפני כ-65,000 שנים, ליבשת אירופה לפני כ-45,000 שנים, ולאמריקה לפני כ-21,000 שנים. הנדידות הללו התרחשו במהלך עידן הקרח האחרון, כאשר האזורים הממוזגים של ימינו היו הרבה פחות מסבירי פנים לבני אדם. עם זאת, עד סוף עידן הקרח האחרון, לפני כ-12,000 שנים, בני האדם המודרניים התיישבו כמעט בכל חלקי כדור הארץ אשר לא היו מכוסים בקרח. ההתפשטות האנושית חלה במקביל לאירוע ההכחדה הרבעוני (אנ') וההכחדה של האדם הניאנדרטלי – הכחדות שנגרמו לפי ההערכות כתוצאה משינויי אקלים, כתוצאה ממעשי ידי אדם, או כתוצאה משילוב של השניים.

עליית החקלאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התקופה הנאוליתית
מבדיקות תיארוך פחמן-14 עולה שהאבנים העומדות באתר סטונהנג' הוצבו שם לכאורה במהלך המאה ה-22 לפנה"ס
להב גרזן מהתקופה הנאוליתית

בסביבות שנת 10,000 לפני הספירה החלה המהפכה הנאוליתית אשר במסגרתה בני האדם החלו לעסוק בחקלאות והדבר הוביל בהדרגה לשינוי מהותי באורח החיים של בני האדם בכל רחבי העולם. העיסוק בחקלאות החל באופן עצמאי בחלקים שונים של העולם כאשר בני האדם בחרו לגדל גידולים שונים ברחבי העולם. גידולי דגנים וביות בעלי חיים התרחשו במסופוטמיה לכל המוקדם בשנת 8500 לפני הספירה שם התמקדו בגידולי חיטה, שעורה, כבשים ועיזים. בסביבות 8000 לפני הספירה בוית האורז בעמק נהר היאנגצה אשר בסין. חזירים היו החיה המבויתת החשובה ביותר בסין באותה התקופה. בין השנים 8000 ל-5000 לפני הספירה האוכלוסיות שגרו באזור הסהרה שבאפריקה גידלו דורה ומספר יבולים אחרים, בעוד שמרכזים חקלאיים אחרים הוקמו גם ברמה האתיופית וביערות הגשם של מערב אפריקה. בעמק נהר האינדוס החלו לגדל גידולים שונים בשנת 7000 לפנה"ס והבקר בוית באזור זה בשנת 6500 לפנה"ס. בסביבות שנת 8500 לפנה"ס החלו לגדל דלעת באמריקה הדרומית. בהמשך בהרי האנדים החלו גם את גידולי תפוחי אדמה הראשונים בעולם.

לא ברור בדיוק מדוע התרחשה המהפכה הנאוליתית. על פי תיאוריות מסוימות העיסוק בחקלאות החל כתוצאה מכך שהאוכלוסייה גדלה והדבר הוביל את האנשים לחפש מקורות מזון חדשים, בעוד שלפי תאוריות אחרות העיסוק בחקלאות היה הגורם העיקרי לגידול האוכלוסייה בעקבות השיפור הניכר באספקת המזון. גורמים נוספים אשר עשויים היו לגרום למהפכה הנאוליתית עשויים להיות שינויי אקלים, מחסור במשאבים, ואידאולוגיה. ההשפעות של המעבר לעיסוק בחקלאות מובנות בצורה טובה יותר – הדבר הוביל לייצור של עודפי מזון אשר סייעו לתמוך גם באוכלוסייה שלא עוסקת ישירות בייצור המזון, והדבר איפשר לכמות גדולה יותר של אוכלוסייה לחיות באותו היישוב/אזור, ואיפשר את היצירה של הערים והמדינות הראשונות.

הערים הפכו בהמשך למרכזי המסחר, הייצור והכוח הפוליטי. לערים הללו הייתה סימביוזה עם האזורים הכפריים שמסביבן, הן קיבלו מהאזורים הכפריים מוצרים חקלאיים וסיפקו להם בתמורה מוצרים אחרים והגנה. ערים מוקדמות כללו את יריחו וצ'טלהויוק אשר הוקמו בסביבות שנת 6,000 לפני הספירה. במקביל התפתחו גם חברות של נוודים המבוססות על רעיית בעלי חיים, בעיקר באזורים יבשים בהם לא ניתן לגדל צמחים, כמו הערבה האירואסייתית או אזור הסאהל באפריקה. סכסוכים בין אוכלוסיות הרועים הנוודים לאוכלוסיות החקלאים שחיו ביישובי קבע הפכו בהמשך למאורע שכיח.

בסביבות 6,400 לפני הספירה החלו בני האדם לעסוק בעיבוד מתכת לצורך יצירת כלי נחושת, תכשיטים וקישוטים שונים. בהמשך החלו בני האדם לעסוק גם בעיבוד של זהב וכסף, בעיקר לצורך שימוש בתכשיטים וקישוטים. הביקוש הגובר למתכת הוביל רבים לעסוק במסחר משום שלרוב היה צורך להביא את המתכת מאזורים מרוחקים. סביבות 4500 לפנה"ס בני האדם החלו לעסוק גם בעיבוד ברונזה, שהיא סגסוגת מתכתית של נחושת ובדיל, אך ברונזה תהיה בשימוש נרחב רק במהלך האלף השלישי לפנה"ס.

החברות הנאוליתיות בדרך כלל סגדו לאבות קדמונים, למקומות קדושים או לאלים אנתרופומורפיים. המתחם העצום של גבקליטפה בטורקיה, אשר מתוארך לתקופה שבין שנת 9,500 לפנה"ס לשנת 8,000 לפנה"ס, הוא דוגמה מרהיבה לאתר נאוליתי. ייתכן אף שהוא נבנה על ידי ציידים-לקטים נוודים.

העת העתיקה (3000 לפני הספירה לערך – 500 לספירה לערך)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – העת העתיקה

ערש הציוויליזציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ערש הציוויליזציה, תקופת הברונזה, תקופת הברזל
Symbols on a clay tablet
כתובת שומרית בכתב יתדות קדום מהמאה ה-26 לפנה"ס

במהלך תקופת הברונזה התפתחו ערים ותרבויות רבות.[3] תרבויות שונות התפתחו בתקופה זו בקרבת נהרות, תחילה במסופוטמיה (בסביבות 3,000 לפנה"ס) לאורך הפרת והחידקל, וכמו גם הציוויליזציה המצרית לאורך נהר הנילוס (גם בסביבות 3,000 לפנה"ס), ובהמשך ציוויליזציית עמק האינדוס בפקיסטן ובצפון מערב הודו (בסביבות 2,500 לפנה"ס), והציוויליזציה הסינית לאורך נהר היאנגצה והנהר הצהוב (בסביבות 2,200 לפנה"ס).

החברות הללו חלקו מספר מאפיינים משותפים, כולל שלטון מרכזי, כלכלה ומבנה חברתי מורכב, מערכות לשמירת רישומים ותרבויות ודתות מובחנות. התרבויות הללו עסקו בבנית מבני אבן מונומנטליים, המציאו את הגלגל, את המתמטיקה, את היכולת לעבד ברונזה, את סירות המפרש, את האובניים, את הבדים הארוגים, ואת מערכות הכתיבה הראשונות. במקביל התפתחו באותה התקופה דתות פוליתאיסטיות, כאשר הפולחן התקיים במקדשים עם כוהנים ועם טקסי הקרבת קורבנות.[4]

הפיתוח של מערכות הכתיבה הראשונות הקלה על הניהול של הערים, על הבעת רעיונות ועל השימור של המידע. ייתכן שמערכות הכתיבה התפתחו באופן עצמאי לפחות בארבע תרבויות עתיקות – במסופוטמיה (בסביבות 3,300 לפנה"ס), במצרים (בסביבות 3,250 לפנה"ס),[5] בסין (בסביבות 1,200 לפנה"ס),[6] ובשפלת מסו-אמריקה (עד 650 לפנה"ס).[7] הכתבים הדתיים הקדומים ביותר ששרדו עד ימינו הם כתבי הפירמידות במצרים, כאשר העתיק ביותר מביניהם מתוארך לתקופה שבין 2,400 ל-2,300 לפנה"ס.[8]

שומר, הממוקמת במסופוטמיה, הייתה הציוויליזציה המורכבת הראשונה שפיתחה את ערי-המדינה הראשונות בהיסטוריה במהלך האלף הרביעי לפני הספירה. בערי המדינה הללו פותח כתב יתדות שהייתה לפי ההערכות ממערכות הכתיבה הראשונות. כתב יתדות כלל פיקטוגרפים שהפכו בהדרגה לפשוטים ומופשטים יותר. הטקסטים של כתב יתדות נכתבו על לוחות חימר.

התחבורה התאפשרה באותה העת בנהרות ובים. הים התיכון, אשר היווה צומת מרכזי בין שלוש יבשות, היה המקום בו החלו לעבור סחורות רבות, וכמו גם חילופי של רעיונות והמצאות שונות.[9] במהלך אותה התקופה פותחו גם טכנולוגיות חדשות כמו מרכבות הסוסים שאפשרו לצבאות לנוע מהר יותר. המסחר הפך ליותר ויותר חשוב ככל שעלה הביקוש של סחורות המיוצרות בארצות רחוקות, ובעקבות כך נוצרו רשתות מסחר עצומות והחל מגמת גלובליזציה. הייצור של הברונזה למשל, הצריך יבוא של בדיל לדרום מערב אסיה מאזורים מרוחקים כמו אנגליה. עדות נוספת למסחר בין מיקומים מרוחקים הם אבני חן מעמק האינדוס שהתגלו במסופוטמיה.[10]

צמיחת הערים הובילה בהמשך להיווצרות של מדינות ואימפריות. במסופוטמיה היו מספר ערים-מדינות עצמאיות. במצרים, לעומת זאת, על אף שבתחילה האזור היה מחולק למצרים העליונה ומצרים התחתונה בסביבות 3,100 לפני הספירה כל האזור אוחד. בסביבות שנת 2,600 לפני הספירה ציוויליזציית עמק האינדוס הקימה את הערים הגדולות בהאראפה ובמואנג'ודארו ופיתחה מערכת כתיבה אשר כללה מעל ל-400 סמלים אשר נותרה בלתי מפוענחת עד ימינו. סין נכנסה לתקופת הברונזה בשנת 2,900 לפני הספירה. שושלת שאנג (1766–1045 לפנה"ס) הייתה השושלת הסינית הראשונה שהשתמשה במערכת כתב. בין המאה ה-25 לפנה"ס עד המאה ה-21 לפנה"ס קמו במסופוטמיה האימפריה האכדית והאימפריה הנאו שומרית. בסביבות שנת 2,000 לפני הספירה התפתחה בכרתים התרבות המינואית אשר נחשבת לציוויליזציה הראשונה ביבשת אירופה.

במהלך אלף השנים הבאות התפתחו ציוויליזציות שונות ברחבי העולם. בשנת 1600 לפני הספירה החלה להתפתח יוון המיקנית.[11] יוון המיקנית שגשגה עד למשבר תקופת הברונזה המאוחרת שהשפיע על תרבויות ים תיכוניות רבות בין השנים 1,300 ל-1,000 לפני הספירה. בהודו, עידן זה מכונה התקופה הוודית (1750 עד 600 לפנה"ס), כאשר באותה התקופה הונחו היסודות של ההינדואיזם וכמו גם אלמנטים מרכזיים אחרים בתרבות של החברה ההודית הקדומה. הוודות מכילות את ההתייחסויות המוקדמות ביותר למערכת הקסטות של הודו, שחילקה את החברה לארבעה מעמדות שונות שעוברים בתורשה – ברהמין (מעמד של כמרים), קשטרייה (מעמד של לוחמים ושליטים), ויישיה (אנשי מקצוע וסוחרים) ושודרה (מעמד של משרתים ועבדים). בסביבות שנת 550 לפני הספירה החל להתפתח ברחבי תת-יבשת הודו ממלכות ורפובליקות עצמאיות רבות.

לפי ההערכות המקובלות דוברי שפות הבנטו הגיעו לראשונה לאזור מרכז אפריקה ואזור דרום אפריקה לכל המוקדם עוד בשנת 3,000 לפני הספירה. המפגשים שלהם עם קבוצות האוכלוסייה האחרות הביאו להתפשטות של חקלאות מעורבת ועיבוד ברזל ברחבי אזור אפריקה שמדרום לסהרה, והובילו להיווצרות של חברות כמו תרבות הנוק בשנת 500 לפני הספירה. בסביבות 1,500 לפנה"ס התפתחה בארכיפלג ביסמרק (בקרבת גינאה החדשה) ציוויליזציית לאפיטה אשר התפשטה לאיים מרוחקים רבים שלא היו מיושבים ברחבי האוקיינוס השקט, ואף הגיעה עד סמואה בסביבות שנת 700 לפנה"ס.

ביבשת אמריקה ציוויליזציית נורטה צ'יקו התפתחה לאורך חופי פרו בסביבות שנת 3,100 לפני הספירה. ציוויליזציית נורטה צ'יקו הקימו מבנים ציבוריים מונומנטליים בעיר קאראל אשר מתוארכים לתקופה שבין השנים 2627 עד 1977 לפני הספירה.[12] תרבות צ'אווין הדרום אמריקנית הניחה באותה התקופה את היסודות התרבותיים למרבית התרבויות שיתפתחו בהמשך לאורך רכס הרי האנדים, בהן אימפריית האינקה. תרבויות אנדיות חשובות אחרות כוללות את תרבות מוצ'ה, ותרבות הנסקה אשר נודעת במיוחד בזכות הגאוגליפים העצומים שהיא יצרה במדבר נסקה. ציוויליזציית האולמקים התפתחה בסביבות 1,200 לפני הספירה[13] והיא נודעת במיוחד בזכות ראשי האבן העצומים שהם חצבו מבזלת. הם גם המציאו את לוח השנה המסו-אמריקאי ששימש בהמשך תרבויות מאוחרות יותר כמו בני המאיה ונמצא גם בשימוש בטאוטיווקאן. החברות באמריקה הצפונית באותה התקופה היו בעיקר ציידים-לקטים.

עידן הציר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עידן הציר

במהלך תקופת "עידן הציר", שהתרחשה בין שנת 800 לפנה"ס עד שנת 200 לפנה"ס, מספר רעיונות פילוסופיים ודתיים טרנספורמטיביים החלו לצבור פופולריות במקומות רבים ברחבי העולם, בעיקר באופן עצמאי. הקונפוציאניזם הסיני, הבודהיזם והג'ייניזם ההודי, והמונותאיזם היהודי כולם התפתחו במהלך תקופה זו. הזורואסטריות הפרסית החלה לפי ההערכות מוקדם יותר, כנראה בסביבות שנת 1000 לפני הספירה, אך אומצה על ידי האימפריה האחמנית במהלך תקופת עידן הציר. בנוסף, במהלך המאה החמישית לפנה"ס פילוסופיות חדשות החלו להפוך פופולריות ביוון, במיוחד בזכות הוגים כמו אפלטון ואריסטו. בשנת 776 לפנה"ס נערכו ביוון המשחקים האולימפיים הראשונים אשר סימנו את תחילת תקופת "העת העתיקה הקלאסית".[14] בשנת 508 לפנה"ס פותחה שיטת הממשל הדמוקרטית הראשונה בעולם באתונה שביוון.

הרעיונות שהתפתחו בתקופת עידן הציר יהיו בעלות השפעה ניכרת במיוחד מבחינה אינטלקטואלית ודתית. הקונפוציאניזם היה משלוש אסכולות החשיבה שהפכו דומיננטיות בחשיבה הסינית, יחד עם הדאואיזם והלגליזם. הקונפוציאניזם יתפשט בהמשך לקוריאה ויפן. הבודהיזם הגיע לסין בתקופת שושלת האן והתפשט באופן נרחב, כאשר קרוב ל-30,000 מקדשים בודהיסטים הוקמו בצפון סין בלבד עד המאה ה-7 לספירה. הבודהיזם יהפוך לדת הדומיננטית בחלק גדול מאזור דרום אסיה, אזור דרום-מזרח אסיה, ואזור מזרח אסיה. החל מהמאה הרביעית לפני הספירה, בעקבות כיבושיו של אלכסנדר הגדול מממלכת מקדון, הפילוסופיות היווניות החלה להתפשט הן ברחבי אזור אגן הים תיכוון ואפילו הגיעה עד הודו. על בסיס היהדות ייווצרו בהמשך הנצרות והאסלאם.

עלייתן ונפילתן של אימפריות אזוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שנת 500 לפנה"ס עד שנת 500 לספירה התפתחו ברחבי העולם מספר אימפריות בגודל חסר תקדים. צבאות מקצועיים מאומנים היטב, אידאולוגיות מאחדות וביורוקרטיות מתקדמות אפשרו לקיסרים של אותן האימפריות לשלוט באזורים נרחבים עם אוכלוסייה שמנתה במקרים מסוימים מעל לעשרות מיליוני נתינים.[15] הסחר הבין-לאומי התרחב גם הוא, ובעיקר נתיבי הסחר העצומים באזור הים התיכון, רשת הסחר הימי באוקיינוס ההודי ודרך המשי.

ממלכת מדי סייעה להפיל את האימפריה האשורית יחד עם הסקיתים והבבלים. בשנת 612 לפני הספירה בירת אשור נינוה נבזזה על ידי ממלכת מדי. אימפריית מדי תהפוך בהמשך למדינות איראניות עצמאיות, הכוללות בין היתר את האימפריה האחמנית (שהתקיימה בין 550–330 לפנה"ס), האימפריה הפרתית (שהתקיימה בין 247 לפנה"ס–224 לספירה), והאימפריה הסאסאנית (224–651 לספירה).

מספר אימפריות נוסדו בתקופה זו באזור בו נמצאת יוון של ימינו. בסוף המאה ה-5 לפני הספירה מספר מדינות-ערים ביוון הצליחו לסכל את התקדמות של פרס האחמנית לתוך יבשת אירופה במסגרת מלחמות יוון–פרס, אשר נחשבות לרגע מרכזי בהיסטוריה העולמית, שכן חמישים שנות השלום שבאו בעקבות מלחמות יוון-פרס נחשבות לתור הזהב של אתונה – תקופה מכוננת ביוון העתיקה בה פותחו רבים מהיסודות של הציוויליזציה המערבית. מלחמות יוון–פרס הובילו לכינון הברית האטית-דלית בשנת 477 לפנה"ס,[16] ובסופו של דבר להיווצאות האימפריה האתונאית (שהתקיימה בין 454–404 לפנה"ס) אשר הובסה בהמשך על ידי הליגה הפלופונסית בראשות ספרטה במהלך המלחמה הפלופונסית. פיליפוס השני, מלך מוקדון איחד את מדינות הערים היווניות לליגה הקורינתית ובנו אלכסנדר הגדול (356–323 לפנה"ס) הקים בימי חייו אימפריה עצומה המשתרעת מאזור יוון של ימינו ועד הודו.[17] לאחר מותו של אלכסנדר הגדול האימפריה שלו התפצלה למספר מדינות שהמשיכו להתקיים במשך תקופה קצרה לאחר מכ. האימפריה של אלכסנדר הגדול הובילה להקמה של ערים רבות ולהפצת התרבות היוונית באזורים שנכבשו – תהליך אשר זכה לכינוי התייוונות. התקופה ההלניסטית נמשכה ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ועד שנת 31 לפנה"ס כאשר ממלכת בית תלמי נכבשה על ידי הרומאים.[18]

בדרום אסיה צ'נדרגופטה מאוריה ייסד את האימפריה המאורית (שהתקיימה בין השנים 320–185 לפנה"ס), אשר שגשגה במיוחד תחת הנהגתו של השליט אשוקה.[19] מהמאה ה-4 ועד למאה ה-6 לספירה האימפריה ההודית העתיקה ממלכת גופטה השתרעה על חלקים נרחבים מתת-היבשת ההודית בתקופה המכונה תור הזהב של הודו העתיקה. היציבות הפוליטית של אותה התקופה תרמה פריחת התרבות ההינדית והבודהיסטית במאה ה-4 ובמאה ה-5 לספירה, וכמו גם תרבות רבות להתקדמות ניכרת במדע ובמתמטיקה. בדרום הודו, הוקמו בהמשך שלוש ממלכות דראווידיות בולטות: צ'ראס, צ'ולאס ופנדיאס.

במאה ה-6 לפנה"ס נוסדה באירופה הרפובליקה הרומית אשר במהלך המאה ה-3 לפנה"ס החלה להרחיב את השטחים שבשליטתה.[20] הרפובליקה הרומית הפכה בהמשך לאימפריה ועד לתקופתו שלטונו של אוגוסטוס קיסר (63 לפנה"ס – 14 לספירה) היא הצליחה לבסס את שליטה על רוב אזור הים התיכון. האימפריה הרומית המשיכה לצמוח במאות השנים הבאות והיא אף השתלטה על אזורים נרחבים מאנגליה במערב ועד מסופוטמיה במזרח, והייתה בשיא גודלה תחת שלטונו של טראיאנוס (אשר נפטר בשנת 117 לספירה). שתי המאות שלאחר מכן, המכונות תקופת השלום הרומאי, היו תקופה של שלום, שגשוג ויציבות פוליטית ברוב יבשת אירופה. בשנת 313 לספירה הקיסר הרומאי קונסטנטינוס הראשון הפך את הנצרות לדת המדינה של האימפריה הרומית לאחר שלוש מאות שנים בהם האימפריה הרומית רדפה נוצרים. בשנת 380 לספירה הנצרות הפכה לדת הרשמית היחידה של האימפריה הרומית. בשנים 391–392 לספירה הקיסר הרומאי תאודוסיוס הראשון הוציא מחוץ לחוק דתות פגאניות. במהלך המאה ה-4 לספירה האימפריה הרומית התפצלה לשתי אזורים כאשר לכל אחד מהאזורים היה קיסר נפרד. רבים נוהגים לתארך את מועד נפילתה הסופי של האימפריה הרומית במועד הדחת הקיסר המערבי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס, ב-4 בספטמבר 476. עם זאת, חשוב לזכור כי האימפריה המערבית חדלה להיות אימפריה או גורם משמעותי כבר כמה עשרות שנים לפני כן.

בסין, שושלת צ'ין (שהתקיימה בין השנים 221–206 לפנה"ס), הייתה השושלת האימפריאלית הראשונה של סין, ואחריה החליפה אותה שושלת האן (שהתקיימה בין השנים 202 לפנה"ס – 220 לספירה). שושלת האן הייתה דומה בכוחה ובהשפעתה לאימפריה הרומית ששכנה בקצה השני של דרך המשי. השגשוג הכלכלי של שושלת האן תרם רבות להתרחבות הצבאית הסינית כאשר שושלת האן הובילה לכיבוש של חלקים ממונגוליה, ממרכז אסיה, ממנצ'וריה, מקוריאה ומצפון וייטנאם. בדומה לאימפריות אחרות בתקופה הקלאסית, גם סין תחת הנהגת שושלת האן התקדמה באופן מהותי בתחומי הממשל, החינוך, המדע והטכנולוגיה. שושלת האן פיתחה את היכולת ליצור ברזל יצוק.

ביבשת אפריקה באותה התקופה קיסרות אקסום, הממוקמת באתיופיה של ימינו, הפכה עד למאה ה-1 לספירה לאימפריית סחר גדולה השולטת בשכנותיה בקצה הדרומי של חצי האי ערב ובכוש ושלטה בסח בים סוף. ממלכת אקסום נודעת במיוחד בזכות האסטלות המונוליטיות העצומות שהיא חצבה והקימה במיקום של קברי קיסרי אקסום.

באמריקה הוקמו באותה התקופה אימפריות שונות שזכו להצלחה אשר התפתחו מציוויליזציות שהיו קיימות באזור עוד בשנת 2,500 לפני הספירה. באזור מסו-אמריקה נבנו חברות פרה-קולומביאניות עצומות, שהבולטות שבהן היו הציוויליזציה הזפוטקית (שהתקיימה בין שנת 700 לפנה"ס עד שנת 1521 לספירה),[21][22] וציוויליזציית המאיה (שהייתה בשיאה בין השנים 250–900 לספירה).[23] באופן הדרגתי הוקמו עוד ועוד ערי מדינה של ציוויליזציית המאיה אשר חלקן היו גדולות במיוחד ובעלות השפעה ניכרת, ועם השנים תרבות המאיה התפשטה בכל אזור חצי האי יוקטן והסביבה. בני המאיה פיתחו גם מערכת כתיבה ייחודית והיו הראשונים שהשתמשו בקונספט אפס בתחום המתמטיקה. במרכז מקסיקו, מערבית לאזור שהיה בשליטת ציוויליזציית המאיה, שגשגה במיוחד העיר טאוטיווקאן, אשר הייתה העיר הגדולה ביותר שהתקיימה ביבשת אמריקה טרם עידן הקולוניאליזם. בסביבות שנת 450 לספירה העיר כללה בסביבות 125 אלף עד 150 אלף תושבים.

טכנולוגיות התפתחו באופן ספורדי בעולם העתיק. היו תקופות של התקדמות טכנולוגית מהירה, כמו העידן היווני-רומי באזור הים התיכון בה פותח בין היתר מכונת החישוב האנלוגית מנגנון אנטיקיתרה.[24] היו גם תקופות של דעיכה טכנולוגית, כמו בתקופת דעיכתה ונפילתה של האימפריה הרומית ובתקופה המוקדמת של ימי הביניים שבאה בעקבות כן. שניים מהחידושים החשובים ביותר באותה התקופה היו הנייר (ייצור הנייר החל בסין בשנת 105 לספירה) והארכוף (התיעוד הראשוני להמצאה דמוית-ארכוף התגלה בהודו ומתואך למאה השנייה לפנה"ס) – שתי החידושים הללו הפכו פופולריים במיוחד בעקבות כן בכל רחבי העולם באותה התקופה. הסינים גם גילו כיצד לייצר משי והובילו מיזמים הנדסיים עצומים כמו הקמת החומה הגדולה של סין והקמת התעלה הגדולה. הרומאים היו גם בנאים מוכשרים, המציאו את הבטון ושכללו את השימוש בקשתות בבנייה.

רוב החברות העתיקות הסתמכו על שימוש בעבדים. העבדות הייתה נפוצה במיוחד באתונה וברומא, שם היוו העבדים חלק גדול מהאוכלוסייה והכלכלות שלהם הסתמכו על העבדים.

האימפריות העתיקות התמודדו עם בעיות נפוצות הקשורות בתחזוקה של צבאות ענק ובעיות הקשורות בבירוקרטיה מרכזית. ברומא ובסין תחת הנהגת שושלת האן, החלה דעיכה של האימפריות הללו, והלחצים מצד הברברים לאורך הגבולות תרמו להאצת ההתפרקות הפנימית של האימפריות. נפילת שושלת האן אירעה בשנת 220 לספירה בעקבות מלחמת אזרחים ובעקבות כך החלה בסין תקופת שלוש הממלכות, בעוד שהאימפריה הרומית הפכה יותר ויותר מבוזרת והתפצלה במהלך תקופה המכונה משבר המאה ה-3. בעקבות כך אוכלוסיית נוודים שהייתה רכובה על סוסים הפכו לשליטים של חלק גדול מאזור אירואסיה. השימוש בארכוף וקשתים רכובים על סוסים הפכו את אוכלוסיית הנוודים לאיום מתמיד על הציווליזציות שנמצאו בישובי קבע.

ההתפרקות ההדרגתית של האימפריה הרומית חלה במקביל להתפשטות של הנצרות החוצה מאזור מערב אסיה. במהלך המאה ה-5 לספירה האימפריה הרומית המערבית נכבשה על ידי שבטים גרמניים אשר התפתחו בהדרגה למספר מדינות שהיו כולן קשורות בדרך זו או אחרת לכנסייה הקתולית. נפילת האימפריה הרומית המערבית נחשבת בקרב רבים לסיופה של תקופת העת העתיקה הקלאסית. האימפריה הרומית המזרחית, הידועה כיום בשם האימפריה הביזנטית, ובירתה קונסטנטינופול, ימשיכו להתקיים עוד אלף שנים עד שהעיר תיכבש על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1453. במהלך רוב שנות קיומה האימפריה הביזנטית הייתה אחד הכוחות הכלכליים, התרבותיים והצבאיים החזקים ביותר באירופה, וקונסטנטינופול נחשבת בדרך כלל למרכז "הנצרות האורתודוקסית". מאות שנים מאוחר יותר, אזור מרכז ומערב אירופה יחזור להתאחד תחת האימפריה הרומית הקדושה, אשר כללה מספר מדינות שנמצאו באזורים בהם קיימות כיום המדינות גרמניה, אוסטריה, שווייץ, צ'כיה, בלגיה, איטליה וחלקים מצרפת.[25][26]

לאחר נפילת שושלת האן המזרחית בסין ולאחר דעיכתן של שלוש הממלכות, שבטי נוודים מהצפון החלו לפלוש לסין, ובעקבות כך סינים רבים ברחו דרומה. בשנת 589 לספירה שושלת סווי איחדה את סין מחדש בהצלחה, והניחה את היסודות לתור הזהב תחת שושלת טאנג (שהתקיימה בין השנים 618–907).

התקופה הפוסט-קלאסית (500 לספירה לערך – 1500 לספירה לערך)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התקופה הפוסט-קלאסית

התקופה הפוסט-קלאסית כוללת את הכיבושים המוסלמיים המוקדמים, את תור הזהב של האסלאם שבא בעקבות כן, וכמו גם את תחילתו והתרחבותו של סחר העבדים הערבי, ולאחר מכן את הפלישות והכיבושים המונגוליים וייסוד האימפריה העות'מאנית.

במערב אפריקה קמו במהלך תקופה זו אימפריית סונגהאי ואימפריית מאלי. בחוף הדרום מזרחי של אפריקה הוקמו נמלים ערביים בהם עסקו בסחר בזהב, בתבלינים ובסחורות אחרות. הדבר איפשר לאפריקה להצטרף למערכת הסחר של אזור דרום-מזרח אסיה, והוביל בהמשך להיווצרות של התרבות הסוואהילית.

במהלך תקופה זו שלטו בסין השושלות סווי, טאנג, סונג, יואן ומינג. נתיבי הסחר במזרח התיכון, לאורך האוקיינוס ההודי, ובדרך המשי סיפקו קשרים כלכליים ותרבותיים בין התרבויות של אסיה ואירופה. במהלך אותה התקופה הציוויליזציות של יבשת אמריקה, כגון תרבות המיסיסיפי, האצטקים, בני מאיה, וציוויליזציית האינקה הגיעו לשיאן.

כמה מההמצאות העיקריות של התקופה הפוסט קלאסית כללו את המצאת אבק השריפה, הדפוס והמצפן – אשר כולם הומצאו בסין.

במזרח תיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הופעת האסלאם במאה ה-7 אזור המזרח התיכון נשלט על ידי האימפריה הביזנטית והאימפריה הסאסאנית, אשר נלחמו לעיתים קרובות זו בזו על השליטה במספר אזורים בעלי חשיבות אסטרטגית. המלחמה בין שתי האימפריות הייתה גם מלחמה בין תרבויות – מהצד האחד התרבות הנוצרית הביזנטית ומהצד השני הציוויליזציה הפרסית שהאמינה באותה העת בדת הזורואסטריות. עם הגעת האסלאם במאה השביעית לספירה נוסף מתמודד חדש אשר התעלה במהירות על שתי האימפריות הללו. לאסלאם הייתה השפעה עצומה על ההיסטוריה של העולם הישן, ובמיוחד על אזור המזרח התיכון.

המוסלמים, אשר הגיעו במקור מחצי האי ערב, החלו להתפשט לכל עבר במהלך המאה השביעית לספירה. עד שנת 750 לספירה המוסלמים הצליחו לכבוש את רוב אזור המזרח התיכון, אזור צפון אפריקה וחלקים מסוימים באירופה, ובמקביל חוו פריחה תרבותית בתחומים רבים הכוללים את האמנות, האדריכלות, הפילוסופיה, הרפואה, המתמטיקה, האסטרונומיה והפיזיקה – תקופה שזכתה לכינוי תור הזהב של האסלאם. הציוויליזציה האסלאמית התרחבה הן במסגרת כיבושים אזורים חדשים והן על בסיס כלכלת המסחר שלה. הסוחרים המוסלמים ייצאו הן סחורות והן את אמונתם האסלאמית לסין, הודו, דרום-מזרח אסיה ואפריקה.

באירופה הוחלט ממניעים דתיים לחתור להחזיר לשליטת הנצרות את השליטה בארץ הקודש מידי המוסלמים. ניסיון זה כשל בסופו של דבר וגרם להחלשת האימפריה הביזנטית, במיוחד בעקבות עם ביזת קונסטנטינופול ב-1204. השליטה הערבית באזור הסתיימה באמצע המאה ה-11 כאשר האימפריה הסלג'וקית השתלטה על האזור. במהלך המאה ה-13 הגיעו מסעות צבאיים של האימפריה המונגולית למזרח התיכון, וכבשו שטחים נרחבים בהם שטחי איראן ועיראק המודרניות, סוריה וחלקים מאסיה הקטנה. שושלות מונגוליות המשיכו לשלוט בצפון מזרח המזרח התיכון במשך כ-200 שנים עד שלבסוף הורחקו מזרחה על ידי פדרציית השבטים אק קויונלו.

אזור צפון אפריקה נשלט על ידי הברברים. באותה העת פעלו באזור הים התיכון פיראטים אשר יצאו מנמלים בצפון אפריקה, שדדו ספינות סוחר, וערכו פשיטות על יישובים שונים לאורך רצועת החוף. אלפי שבויים אירופאים נמכרו באותה העת בשווקים בצפון אפריקה במסגרת סחר העבדים הברברי.

בהמשך נערכו מספר מלחמות בין האימפריה הביזנטית לאימפריה הסאסאנית על השליטה באזור הקווקז אך אף צד לא הצליח להביס את הצד השני. ח'ליפות ראשידון הצליחה להתרחב בחופשיות לתוך חבל הקווקז במהלך הכיבושים המוסלמיים המוקדמים.[27] במהלך המאה ה-11 הסלג'וקים הצליחו להכניע את ארמניה וגאורגיה. במהלך המאה ה-13 המונגולים פלשוחבל הקווקז.

באזור מרכז אסיה נערכו פלישות רבות בתקופה זו הן מצד הערבים והן מצד הסינים. סין התרחבה למרכז אסיה במהלך שושלת סווי (581–618). הם נלחמו בעמים טורקיים נוודים שהפכו בשלב הזה לקבוצה האתנית הדומיננטית ביותר באזור מרכז אסיה. בשנת 630 שושלת טאנג החלה לתקוף את העמים הטורקיים הנוודים על ידי כיבוש אזורים במדבר אורדוס. במאה ה-8 האסלאם החל להתפשט לאזור מרכז אסיה ועד מהרה הפך לדת הדומיננטית, בעוד שהבודהיזם נותרה הדת הדומיננטית במזרח. בהמשך הח'ליפות של בית אומיה השתלטה על חלקים מאזור מרכז אסיה. בין המאה ה-9 עד המאה ה-13 האזור היה מחולק בין מספר מדינות רבות עוצמה, בהן האימפריה הח'ווארזמית, האיפריה הסאמאנית, והאימפריה הסלג'וקית. בשנת 1370 השליט המונגולי-טורקי טימור לנג כבש את רוב האזור והקים את האימפריה הטימורית. האימפריה הטימורית נפלה זמן קצר לאחר מותו של טימור לנג.

באירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפחות מאז המאה הרביעית לספירה הנצרות, ובעיקר הנצרות הקתולית[28] ולאחר מכן הנצרות הפרוטסטנטית,[29][30] היה תפקיד מרכזי בעיצוב הציוויליזציה המערבית.[31][32] אירופה במהלך ראשית ימי הביניים התאפיינה בתהליכי דה-אורבניזציה, ובפלישות תדירות של שבטי הוונדלים שהחלו עוד בשלהי העת העתיקה. שבטי הוונדלים הקימו ממלכות חדשות משלהם בשרידי האימפריה הרומית המערבית. הנצרות המשיכה להתפשט במערב אירופה, ובמהלך אותה התקופה הוקמו מנזרים רבים במערב אירופה. במאה ה-7 ובמאה ה-8 הפרנקים, תחת השושלת הקרולינגית, הקימו אימפריה שהשתרעה על אזור נרחב במערב אירופה.[33] אימפריה זו המשיכה להתקיים עד המאה ה-9, ואז הוכנעה על ידי פולשים ויקינגים, מדיארים וערבים. נסיכות רוס של קייב, שהתקיימה בשטחים הנמצאים בימינו בתחומי אוקראינה, בלארוס ורוסיה, נוסדה בשלהי המאה התשיעית והפכה עד המאה ה-10 למדינה הגדולה באירופה אשר אימצה בשנת 988 את הנצרות האורתודוקסית כדת הרשמית של המדינה.

במהלך שיא ימי הביניים אוכלוסיית אירופה גדלה במיוחד משום שחידושים טכנולוגיים וחקלאיים אפשרו להגדיל את כמות היבולים ותרמו לשגשוג במסחר. באותה התקופה הכלכלה והחברה האיכרית במערב ובחלקים ממרכז אירופה פעלה לפי השיטה המנוריאלית אשר אופיינה בהאצלת הכוח הכלכלי והמשפטי לאדון, שחי על האדמות שבבעלותו ועל מיסוי שגבה מאוכלוסיית האיכרים והצמיתים שתחתיו. בנוסף לכך במסגרת שיטת הוסאלים אבירים ואצילים מהמעמד הנמוך היו חייבים שירות צבאי עם אדון פיאודלי ובתמורה העניק להם נחלה קרקעית, כסף או טובת הנאה אחרת. פילוג הכנסייה הנוצרית בשנת 1054 הוביל להבדלים תרבותיים ניכרים בין מערב אירופה למזרח אירופה. במסגרת מסעי הצלב ניסו נוצרים רבים באירופה להשיב את השליטה בארץ הקודש לנוצרים מהמוסלמים והם הצליחו במשך זמן רב לשלוט באזור במדינות צלבניות.

המונגולים הגיעו לאירופה בשנת 1236 וכבשו את נסיכות רוס של קייב, וכמו גם ערכו מספר פלישות לפולין ולהונגריה. שלהי ימי הביניים התאפיינו בקשיים ובאסונות – רעב המוני, מגפות ומלחמות גרמו למוות רב באזור מערב אירופה.[34] מגפת המוות השחור, אשר הייתה אחת המגפות הקטלניות ביותר בהיסטוריה האנושית, הגיעה למערב אירופה במהלך שנות ה-40 המאוחרות של המאה ה-14 והרגה עשרות מיליוני אירופאים במהלך שש שנים – לפי ההערכות בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה נספו כתוצאה מהמגפה.

באפריקה שמדרום לסהרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיסרות אקסום בקרן אפריקה דעכה באופן הדרגתי במהלך המאה השביעית. שושלת זאגווה, אשר הייתה שושלת הקיסרים ששלטו באימפריה האתיופית מ-928 עד-1270, נודעת במיוחד בזכות המבנים החצובים בסלע שהיא הקימה בלליבלה. את שושלת זאגווה החליפה בהמשך השושלת הסולומונית אשר תמשיך לשלוט באתיופיה עד המאה ה-20.

בחלק המערבי של אזור הסאהל קמו אימפריות אסלאמיות רבות בתקופה הפוסט-קלאסית, כמו האימפריות גאנה, מאלי, סונגהאי וקאנם בורנו. אותן האימפריות שלטו בסחר חוצה סהרה אשר במסגרתו נסחר זהב, מלח ועבדים. מערב אפריקה הפכה באותה התקופה ליצואנית הזהב הגדולה בעולם.

בדרום אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילת אימפריית הגופטה בשנת 550 לספירה חולקה צפון הודו למספר מדינות שונות. בשנת 711 לספירה החלו פלישות מוסלמיות שונות בחלק הצפון מערבי של תת-היבשת ההודית והח'ליפות של בית אומיה כבשה לבסוף חלק גדול מהאזור בו נמצאת פקיסטן של ימינו. ההתקדמות הצבאית של הח'ליפות הערבית נעצרה במידה רבה לאחר מכן, אך האסלאם המשיך להתפשט בהודו, בעיקר בשל השפעתם של סוחרים ערבים לאורך החוף המערבי.

כמה מהמדינות החשובות ביותר שצמחו באזור דרום הודו במהלך התקופה הפוסט-קלאסית היו סולטנות בהמני ואימפריית ויג'איאנגר.

בצפון-מזרח אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
החומה הגדולה של סין, אשר הורחבה בעיקר במהלך תקופת שושלת מינג, ומשתרעת לאורך של יותר מ-6,700 ק"מ, הוקמה במטרה להגן על סין מפולשים נוודים מצפון

סין התחרתה בטיבט על השליטה באזורים שונים בפנים אסיה ובמרכז אסיה.[35] המונגולים כבשו את כל סין ב-1279. לאחר כמאה שנים בהם סין הייתה תחת שלטון שושלת יואן המונגולית, הסינים האתניים הצליחו להשתלט מחדש על סין ב-1368.

במהלך המאה ה-3 לספירה הוקמה ביפן השושלת הקיסרית. הבודהיזם הגיע בהמשך ליפן והושם דגש רב על אימוץ אלמנטים שונים מהתרבות הסינית ומהקונפוציאניזם. בעוד שתקופת נארה (בשנים 710–794) התאפיינה בפיתוח של יצירות אמנות ואדריכלות בהשראה בודהיסטית, תקופת הייאן (בשנים 794–1185) התאפיינה בעלייתם כוחם של חמולות צבאיות והסמוראים. משנת 1185 עד 1868, יפן נשלטה על ידי שליטים פיאודליים (דאימיו) ושליטים צבאיים (שוגונים).

במהלך התקופה הפוסט-קלאסית הסתיים בקוריאה עידן שלוש הממלכות. שושלת גוריאו שלטה בהמשך בחצי הקוריאני עד 1392, ולאחריה שושלת ג'וסון שלטה בחצי האי הקוריאני במשך כ-500 שנים.

במונגוליה ג'ינגיס חאן ייסד את האימפריה המונגולית לאחר שאיחד מספר שבטים נוודים בשנת 1026. האימפריה המונגולית גדלה במהירות תחת שלטונו וצבאותיו פלשו לכל עבר. בשיאה היא הכיל את כל סין, את כל אזור מרכז אסיה, וכמו גם אזורים נרחבים מרוסיה, והמזרח התיכון והיא הייתה לאימפריה הרציפה הגדולה ביותר בהיסטוריה. לאחר מותו של מונגקה חאן ב-1259 חולקה האימפריה המונגולית לארבע מדינות שונות.

בדרום-מזרח אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה החמרית שגשגה במיוחד באזור דרום-מזרח אסיה במהלך התקופה הפוסט-קלאסית. עיר הבירה של האימפריה החמרית הייתה אנגקור אשר הייתה העיר הגדולה ביותר בעולם לפני העידן התעשייתי והיא הכילה את המקדש הבודהיסטי אנגקור ואט שהיה באותה העת האתר הדתי הגדול ביותר בעולם. ממלכת סוקהוטהאי וממלכת איוטהאיה היו המעצמות העיקריות של העם התאילנדי במהלך התקופה הפוסט-קלאסית והם הושפעו במיוחד באותה העת מהאימפריה החמרית.

ממלכת פגאן, אשר נמצאה באזור בו נמצאת בימינו מיאנמר, שגשגה במיוחד גם היא במהלך התקופה הפוסט-קלאסית. אחרי קריסת הממלכה התחוללה התפצלות פוליטית שהסתיימה בעלייתה של אימפריית טונגו במאה ה-16. ממלכות בולטות נוספות של אותה התקופה כללו בין היתר גם את צ'אמפה, ומג'פהיט.

באוקיאניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפולינזים התיישבו באזורים נרחבים ומרוחקים באוקיאניה עד במהלך המאה ה-11 לספירה. הם שטו באוקיינוס באמצעות סירות גדולות שנשאו עד 50 אנשים ואת בעלי החיים שלהם. באופן זה הם הצליחו ליישב מאות איים כולל את איי מרקיז, הוואי, אי הפסחא וניו זילנד.

אימפריית טואי טונגה נוסדה במאה ה-10 לספירה והתרחבה בין 1250 ל-1500. התרבות, השפה וההגמוניה הטונגנית התפשטו באופן נרחב ברחבי מזרח מלנזיה, מיקרונזיה ומרכז פולינזיה במהלך תקופה זו.

באי הפסחא תושבי האי חצבו במהלך התקופה הפוסט-קלאסית מאות פסלי מואי מאבן בזלת, אשר הגדולים ביותר היו במשקל 80 טון. אין יודעים בוודאות את מטרתם, וקיימות תאוריות רבות מדוע נוצרו, אך אין ספק כי שימשו למטרות הקשורות בפולחן הדתי. היצירה והשינוע של מאות הפסלים נחשב להישג יוצא דופן במיוחד לאותה התקופה.

באמריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמריקה הצפונית תרבות המיסיסיפי הייתה הציוויליזציה הגדולה ביותר שהתקיימה באזור ארצות הברית של ימינו בין המאה ה-8 עד המאה ה-16. העיר הגדולה ביותר של תרבות המיסיסיפי הייתה קהוקיה. בנוסף לכך באמריקה הצפונית נמצאו גם האנסאזי אשר בנו יישובי קבע נרחבים, כולל מבני אבן שנותרו המבנים הגדולים ביותר באמריקה הצפונית עד למאה ה-19.

באזור מסו-אמריקה נפלה ציוויליזציית טאוטיווקאן ובארכאולוגיה, וכמו גם אימפריית המאיה הקלאסית כאשר ערי המאיה בשפלה הדרומית של אזור מסו-אמריקה ננטשו בין המאה השביעית למאה התשעית. האימפריה האצטקית תשלוט בחלק גדול מאזור מסו-אמריקה במהלך המאה ה-14 והמאה ה-15.

באמריקה הדרומית אימפריית האינקה, אשר השתרעה לאורך כל הרי האנדים, התקיימה משנת 1200 בערך ועד כיבושה בשנת 1532 והיא הייתה לציוויליזציה הגדולה ביותר בתקופה הפרה-קולומבינאנית. בני האינקה היו משגשגים ומתקדמים, והיו ידועים במיוחד בזכות אדריכלות מונומנטלית ובמיוחד בנייה באבן, וכמו גם בזכות רשת דרכים נרחבת שהגיעה לכל פינות האימפריה, בדים ארוגים בצפיפות, וכמו גם בזכות שימוש בחוטים קשורים לשמירת רשומות ולתקשורת.

העת החדשה המוקדמת (1500 לספירה לערך – 1800 לספירה לערך)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – העת החדשה המוקדמת, העת החדשה
מונטאז' של צמחים מבויתים אשר אנדמיים ליבשת אמריקה. בכיוון השעון מהפינה השמאלית העליונה: תירס, עגבנייה, תפוח אדמה, וניל, עץ הגומי, קקאו וטבק. גילוי אמריקה בשנת 1492 על ידי כריסטופר קולומבוס הביא לעלייה גדולה בנפח המסחר העולמי, ולהבאת צמחים ובעלי חיים חדשים לאירופה, ומשם לאסיה ולאפריקה

העת החדשה המוקדמת הייתה התקופה שהתרחשה בין תקופת ימי הביניים למהפכה התעשייתית – בין השנים 1500 עד 1800 לערך. התקופה התאפיינה בהתחלה של תהליכי גלובליזציה ובעלייתן של מדינות ביורוקרטיות ריכוזיות. מעצמות אירופה השתלטו על רוב העולם על ידי ייסוד אימפריות ימיות – תחילה האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית, ובהמשך האימפריה הצרפתית, האימפריה האנגלית והאימפריה ההולנדית.

הכלכלות הקפיטליסטיות החלו להיווצר במהלך תקופה זו, בתחילה בצפון איטליה ובכמה ערי נמל באסיה. בתחילת העת החדשה המוקדמת התיאוריה הכלכלית המרקנטיליסטית הפכה פופולרית ודומיננטית, ובמקביל הצמיתות וכמו גם הכוח הפוליטי של הכנסייה הקתולית דעכו ובסופו של דבר כמעט ונעלמו ברוב אירופה. זמן קצר לפני תחילת המאה ה-16 החלו הפורטוגזים להקים תחנות סחר רבות ברחבי העולם מאפריקה ועד אסיה וברזיל, אשר שימשו למסחר בסחורות מקומיות וכמו כמו גם בעבדים, זהב, תבלינים וסוכר. במאה ה-17 הוקמו חברות פרטיות, כמו חברת הודו המזרחית הבריטית (נוסדה בשנת 1600) – המתוארת לעיתים רבות כתאגיד הרב-לאומי הראשון – וחברת הודו המזרחית ההולנדית (נוסדה ב-1602).

עידן התגליות היה התקופה הראשונה בה אירו-אסיה ואפריקה החלו לעסוק בחילופי תרבות וסחרות משמעותיים עם העולם החדש. מגמה זו החלה בסוף המאה ה-15, כאשר שתי הממלכות של חצי האי האיברי – ממלכת פורטוגל וקסטיליה – שלחו את משלחות מחקר ראשוניות סביב כף התקווה הטובה וכמו גם לכיוון אמריקה, כאשר משלחתו של כריסטופר קולומבוס הייתה הראשונה שהגיעה לאמריקה ב-1492. האינטגרציה הגלובלית נמשכה בשנים הבאות כאשר במסגרת הקולוניזציה האירופית של אמריקה היו חילופי גדולים של צמחים, בעלי חיים, מתכות יקרות, סחורות, תרבות, בני אדם (כולל עבדים), טכנולוגיות, מחלות מידבקות, ורעיונות בין העולם החדש (יבשת אמריקה) בחצי הכדור המערבי לעולם הישן (אפרו-אירואסיה) בחצי הכדור המזרחי. היבולים החדשים שהובאו מהעולם החדש על ידי יורדי הים האירופאים תרמו במידה ניכרת לגידול אוכלוסיית העולם במאות הבאות. המחלות המדבקות שהגיעו מהעולם הישן הביאו למותם של בסביבות 80 עד 95 אחוזים מאוכלוסיות העמים הילידים בעולם החדש.

באמריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטופר קולומבוס "מגלה" את אמריקה (1492)

מספר מעצמות אירופיות עסקו בקולוניזציה של יבשת אמריקה, והצליחו בהדרגה להחליף במידה רבה את אוכלוסיות הילידים שישבו במקור באזור זה, וכבשו את שתי הציוויליזציות הדומיננטיות באמריקה – האצטקים ובני האינקה. המחלות המדבקות שהביאו עימם האירופים הרגו בסביבות 60 עד 90 מיליון בני אדם בעולם החדש והקטינו את האוכלוסייה הילידית ב-90 עד 95 אחוזים. לספרד, פורטוגל, בריטניה וצרפת היו תביעות טריטוריאליות נרחבות בעולם החדש, והן חתרו ליישב אזורים נרחבים במיוחד בעולם החדש, ועל מנת לעשות זאת הם ייבאו לעולם החדש גם מספר רב של עבדים אפריקאים. פורטוגל טענה בעלות על ברזיל. ספרד טענה בעלות על שאר חלקי אמריקה הדרומית, אזור מסו-אמריקה וחלקה הדרומי של אמריקה הצפונית. הספרדים החלו לעסוק בכריית כמויות אדירות של כסף בעולם החודש.

באמריקה הצפונית בריטניה כבשה את אזור חוף המזרחי בעוד שצרפת כבשה את אזור החלק המרכזי של אמריקה הצפונית. רוסיה כבשה את אזור החוף של החלק הצפון מערבי של אמריקה הצפונית והקימה את הקולוניה הראשונה שלה באמריקה הצפונית ב-1784 באזור בו נמצאת אלסקה של ימינו, את מצודת רוס ב-1812 באזור בו נמצאת קליפורניה של ימינו.[36] במלחמת שבע השנים (1756–1763) צרפת איבדה את הטריטוריות שהיו בשליטתה באמריקה הצפונית לאנגליה וספרד.

במהלך המהפכה האמריקאית, שהתרחשה בין השנים 1765 ל-1783, 13 המושבות של בריטניה בעולם החדש פרשו מהאימפריה הבריטית ויצרו מדינה עצמאית בעלת שיטת ממשל דמוקרטית – ארצות הברית. בעקבות כך הסכסוך הפך בשנת 1775 למלחמה של ממש. המלחמה הסתיימה בפועל ב-1781 עם ניצחון המתיישבים בקרב יורקטאון, ופורמלית בחוזה פריז משנת 1783, שבו הכירה בריטניה בעצמאות ארצות הברית.

במהלך מרד העבדים בהאיטי התקוממו העבדים במושבה סן דומנג נגד השלטון הצרפתי וכוננו את הרפובליקה של האיטי.

ב-1803 ארצות הברית קנתה מצרפת שטח של כ-2.15 מיליון קמ"ר השוכן באזור בו נמצא כיום רזור מרכז ארצות הברית במסגרת רכישת לואיזיאנה.

במזרח התיכון ומרכז אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש קונסטנטינופול בשנת 1453 האימפריה העות'מאנית הצליחה להשתלט במהירות רבה יחסית על אזור המזרח התיכון. בשנת 1501 פרס החלה להיות תחת שלטונם של הספאבידים, ובשנת 1736 עברה להיות תחת שלטון השושלת האפשארית, בשנת 1751 עברה להיות תחת שלטון השושלת הזנדית, ובשנת 1794 עברה להיות תחת שלטון השושלת הקאג'ארית. הספאבידים הפכו את האסלאם השיעי לדת הרשמית של פרס, ובכך העניקו לפרס זהות נפרדת משכנותיה הסוניות. העות'מאנים והספאבידים היו מאימפריות הראשונות בהן נעשה שימוש בכלי ירי המבוססים על שימוש באבק שרפה. בצפון אפריקה הברברים המשיכו לשלוט במדינות עצמאיות עד המאה ה-16. האוזבקים הפכו בהמשך למעצמה הדומיננטית באזור מרכז אסיה.

באירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1789 עד 1799 מתרחשת המהפכה הצרפתית אשר במסגרתה הופלה בצרפת המונרכיה האבסולוטית והכנסייה הקתולית נושלה מכוחה
פירנצה, מקום הולדתו של הרנסאנס האיטלקי

הרנסאנס האירופאי החל בתקופה זו, תחילה באיטליה במהלך המאה ה-14, והוא המשיך עד המאה ה-16.[37] תקופה זו כללה את הגילוי מחדש של ההישגים התרבותיים, המדעיים והטכנולוגיים של העולם הקלאסי, וכמו גם את ההישגים הכלכליים והחברתיים של אירופה. הרנסאנס הוליד תרבות של סקרנות שהובילה בסופו של דבר להומניזם ולמהפכה המדעית. זרם הרנסאנס ידוע בעיקר בשל השפעתו המכרעת על עולם האמנות שבאה לידי ביטוי בתרומות של אדריכלים, פסלים, ציירים ואנשי אשכולות שהבולטים ביניהם היו רפאל, לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו. בנוסף לכך במהלך העת החדשה המוקדמת ההמציא הגרמני יוהנס גוטנברג שהוביל באמצע המאה ה-15 את מהפכת הדפוס עם המצאת הדפוס המודרני אשר סייע להפיץ את רעיונות הרנאסנס, המהפכה המדעית ואת רעיונות הרפורמציה הפרוטסטנטית. הרפורמציה הפרוטסטנטית הייתה תנועה תאולוגית וחברתית שהובילה להיווצרות הנצרות הפרוטסטנטית. בעקבות הרפורמציה הפרוטסטנטית הנצרות הפרוטסטנטית הפכה לאמונת הרוב באזור צפון-מערב אירופה, באנגליה ומדינות אמריקה דוברת האנגלית.

בשנת 1547 איוון האיום הוכתר ברוסיה כצאר הראשון של רוסיה. במהלך שלטונו הארוך נכבשו חאנות קאזאן, חאנות אסטרחן, וחאנות סיביר ובכך הוא הפך את רוסיה למעצמה רב אתנית אשר בהמשך החליפה את חבר העמים הפולני-ליטאי כמעצמה הגדולה ביותר במזרח אירופה. בסוף המאה ה-18 החלה האימפריה הרוסית בכיבוש חבל הקווקז.

מעצמות מערב אירופה, אשר התרחבו במיוחד במהלך העת החדשה המוקדמת בזכות התקדמות טכנולוגית וכיבושים קולוניאלים, התחרו זו בזו מבחינה כלכלית וצבאית במצב של מלחמה כמעט מתמדת. לעיתים רבות היו למלחמות ממד דתי, או בפרט יריבות קתולית-פרוטסטנטית (בעיקר במערב אירופה) או יריבות נוצרית-מוסלמית (בעיקר במזרח אירופה). מלחמות בולטות במיוחד באותה התקופה כללו את מלחמת שלושים השנים, מלחמת הירושה הספרדית, מלחמת שבע השנים ומלחמות המהפכה הצרפתית. בשנת 1799 נפוליאון בונפרטה הפך לקונסול הראשון של צרפת והוא הוביל לסיום המהפכה הצרפתית. עלייתו של בונפרטה לשלטון הובילה בהמשך גם למלחמות הנפוליאוניות שאירעו בתחילת המאה ה-19.

באפריקה שמדרום לסהרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך העת החדשה המוקדמת חלה דעיכה מהותית לציוויליזציות רבות באפריקה בעוד שאחרות כן שגשגו בתקופה זו. בין השנים 1515 ל-1800 בסביבות שמונה מיליון אפריקאים שועבדו והוצאו בכוח מאפריקה במסגרת סחר העבדים האטלנטי, ובנוסף לכך בסביבות שני מיליון אפריקאים הפכו משועבדים במסגרת סחר העבדים הערבי. סחר העבדים האטלנטי הוביל את האפריקאים המשועבדים ליבשת אמריקה, בעוד שסחר העבדים הערבי בעיקר התרחש הן ברחבי אזור הסהרה והן ברחבי אזור האוקיינוס ההודי. בהמשך אימפריית סונגהאי נפלה בעקבות פלישה ממרוקו. ממלכת זימבבואה התפרקה והחליפו אותה ממלכות קטנות יותר כמו מוטפה, בוטואה, ורוזבי.

בשנת 1531 סולטנות עדל המוסלמית פלשה לתחומי האימפריה האתיופית, כאשר בשנת 1769 החלה תקופת השופטים האתיופית אשר במהלכה השלטון באתיופיה התחלק בין מצביאים, וכוחו של הקיסר היה קטן והשפעתו הייתה בעיקר סביב עיר הבירה גונדר. ציוויליזציות אחרות באפריקה ששגשגו במיוחד בתקופה זו כללו את אימפריית אויו וממלכת בנין. בנוסף, בסוף המאה ה-17 עלתה גם אימפריית אשנטי באזור בו נמצאת גאנה של ימינו. כמו כן, גם ממלכת קונגו שגשגה במיוחד בתקופה זו.

בדרום אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה המוגולית המוסלמית, אשר נוסדה על ידי באבור, השתלטה באופן הדרגתי על כל תת-היבשת ההודית בין המאה ה-16 עד סוף המאה ה-17, פרט למחוזות ההודיים הדרומיים ביותר, שיישארו עצמאיים.

בשנת 1674 נוסדה האימפריה המראטהית ההינדית על ידי שיוואג'י בחוף המערבי של תת-היבשת ההודית. האימפריה המראטהית הצליחה בהדרגה לכבוש שטחים רבים מהאימפריה המוגולית במשך מספר עשורים. עם היחלשותה ההדרגתית של האימפריה המראטהית במאה ה-19 הגבירו הבריטים את שליטתם בתת-היבשת ההודית באמצעות חברת הודו המזרחית הבריטית כאשר בשנת 1858 כל האזורים שהיו בשליטת האימפריה המראטהית והאימפריה המוגולית הועברו לשליטת הראג' הבריטי.

במהלך העת החדשה המוקדמת התפתחה באזור דרום אסיה דת הסיקיזם. בשנת 1799 רנג'יט סינג הקים את האימפריה הסיקית בפנג'אב. ב-1849 חברת הודו המזרחית הבריטית סיפחה את האימפריה הסיקית בעקבות המלחמה האנגלו-סיקית השנייה.

בצפון מזרח אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1644 שושלת צ'ינג הצליחה להביס את שושלת מינג במסגרת מלחמת מינג–צ'ינג האכזרית בה נהרגו בסביבות 25 מיליון בני אדם. שושלת צ'ינג תהיה השושלת האימפריאלית הסינית האחרונה שתשלוט בסין עד 1912. במהלך העת החדשה המוקדמת התרחשה באימפריה היפנית תקופת אזוצ'י-מומויאמה (1568–1600), ולאחר התרחשה תקופת אדו (1600–1868). שושלת ג'וסאון הקוריאנית שלטה בקוריאה בין השנים 1392 עד 1910 והצליחה להדוף פלישות מיפן וסין במהלך המאה ה-16 והמאה ה-17. הסחר הימי הגדל עם אירופה השפיע באופן ניכר על סין ויפן בתקופה זו, במיוחד בזכות הפורטוגזים במקאו וההולנדים בנגסאקי. עם זאת, סין ויפן ינקטו מאוחר יותר במדיניות של התבדלות שנועדה לחסל השפעות זרות, שזכו לכינוי חייג'ין בסין וסאקוקו ביפן.

בדרום מזרח אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1511 הפורטוגזים הצליחו להפיל את סולטנות מלאקה שהתקיימה באזור בו נמצאים בימינו מלזיה וסומטרה האינדונזית. הפורטוגזים שלטו באזור זה אשר היה בעלי חשיבות אסטרטגית רבה עד שנת 1641 כאשר האזור נכבש על ידי הולנד. סולטנות ג'והור, שהייתה ממוקמת בקצה הדרומי של חצי האי המלאי, הפכה בהמשך למעצמת מסחר דומיננטית באזור.

הקולוניזציה האירופית באזור דרום מזרח אסיה המשיכה במהלך העת החדשה המוקדמת כאשר ההולנדים עסקו בכך באינדונזיה, הפורטוגזים עסקו בכך בטימור והספרדים עסקו בכך בפיליפינים. במהלך המאה ה-19 ההתפשטות האירופית תשפיע על כל אזור דרום מזרח אסיה, כאשר לבריטים יהיו קולוניות בבורמה, מלאיה וצפון בורנאו, ולצרפתים יהיו קולוניות בהודו. תאילנד תהיה המדינה היחידה באזור דרום מזרח אסיה אליה לא הגיעה הקולוניזציה האירופאית.

באוקיאניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגלי הארצות האירופיים הגיעו גם אל איי האוקיינוס השקט במהלך העת החדשה המוקדמת. מגלה הארצות הפורטוגזי פרדיננד מגלן ומשלחתו היו הראשונים שהגיעו לאיי מריאנה בשנת 1521 במהלך המסע הימי הראשון בהיסטוריה שהקיף את העולם. מגלה הארצות ההולנדי וילם יאנסזון ומשלחתו היו האירופאים הראשונים שהגיעו לאוסטרליה במהלך ההפלגה שנערכה בין השנים 1605–1606. מגלה הארצות ההולנדי אבל יאנסזון טסמן ומשלחתו היו האירופאים הראשון שהגיע לטסמניה וניו זילנד במהלך הפלגתם שנערכה בין השנים 1642–1644. מגלה הארצות הבריטי ג'יימס קוק ומשלחתו היו האירופאים הראשונים שהגיעו להוואי[38] במהלך ההפלגה השלישית והאחרונה של קוק שנערכה בין השנים 1776–1779, ואשר בה קוק נרצח על ידי הילידים.

בשנת 1788 בריטניה הקימה את ההמושבה הבריטית הראשונה באוסטרליה.

העת החדשה המאוחרת (1800 לספירה לערך ואילך)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אימפריאליזם מודרני

במאה ה-19 המהפכה התעשייתית התפשטה ברחבי העולם והיא היוותה את השינוי הגדול ביותר לכלכלה העולמית מאז המהפכה הנאוליתית. המהפכה התעשייתית החלה בבריטניה בסביבות 1770 כאשר החל להיעשות שימוש בדרכים חדשות לייצור – במפעלים, בייצור המוני ובמיכון – במטרה לייצר מגוון רחב של סחורות באופן מואץ יותר תוך שימוש בפחות כוח אדם ממה שנדרש בעבר. התיעוש הצליח להעלות את רמת החיים ברחבי העולם אך גם גרם לתהפוכות כאשר נוצרו עימותים בין בעלי המפעלים והעובדים על השכר ותנאי העבודה. התיעוש הוביל גם לגלובליזציה המודרנית, והחיבור ההולך וגובר בין אזורי העולם השונים במישור הכלכלי, הפוליטי והתרבותי. הגלובליזציה החלה בתחילת המאה ה-19 והתאפשרה בעיקר בזכות טכנולוגיות תחבורה משופרות כמו מסילות ברזל וספינות קיטור.

בשנות ה-20 של המאה ה-19 האימפריות האירופיות איבדו טריטוריות נרחבות באמריקה הלטינית אשר זכו בעצמאות לאחר עימותים רבים. בתגובה האימפריות האירופיות התמקדו בהתרחבות באזורים אחרים בעולם. בריטניה השתלטה על תת-היבשת ההודית, בורמה, מלאיה, צפון בורנאו, הונג קונג ופרובינציית עדן; הצרפתים כבשו את הודו-סין; וההולנדים ביצרו את שלטונם באינדונזיה. הבריטים התמקדו גם בקולוניזציה של קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה כאשרמספר רב של קולוניסטים בריטים היגרו באותה העת למושבות הללו. רוסיה ביצעה קולוניזציה לאזורים גדולים בסיביר. בסוף המאה ה-19 המעצמות האירופיות חילקו ביניהן את רוב שטחי אפריקה הנותרים. בעקבות כך המדינות האפריקאיות היחידות שנותרו עצמאיות היו אתיופיה וליבריה.

באירופה האתגרים הכלכליים והצבאיים הובילו להיווצאות של מדינות לאום שונות כאשר התקבצויות אתנו-תרבותיות שונות החלו לזהות עצמן כאומות ייחודיות עם שאיפות לאוטונומיה תרבותית ופוליטית. הלאומיות הזו תהפוך חשובה במיוחד לעמים שונים ברחבי העולם במהלך המאה ה-20. הגל הראשון של הדמוקרטיזציה התרחש גם הוא בין השנים 1828 ל-1926 כאשר במסגרתו מוסדות דמוקרטיים שונים הוקמו ב-33 מדינות ברחבי העולם.[39] כמו כן, במהלך המאה ה-19 רוב העולם ביטל את העבדות.

בתגובה לפלישות של מעצמות אירופה מספר מדינות החלו ליישם תוכניות תיעוש וכמו גם רפורמות פוליטיות אשר דומות לאלו שהיו קיימות במדינות המערב. רסטורציית מייג'י באימפריה היפנית זכתה להצלחה והובילה להקמת אימפריה קולוניאלית, בעוד שרפורמות הטנזימאט באימפריה העות'מאנית לא הצליחה לעצור את דעיכת האימפריה העות'מאנית. סין זכתה להצלחה מסוימת עם תנועת ההתמערבות שלה, אך נאלצה בהמשך להתמודד עם מרד טאיפינג שהייתה מלחמת אזרחים הכי עקובה מדם בהיסטוריה האנושית במסגרתה נהרגו בין 20 ל-30 מיליון בני אדם בין השנים 1850 ל-1864.[40]

עד סוף המאה ה-19 ארצות הברית תהפוך לכלכלה הגדולה בעולם. במהלך המהפכה התעשייתית השנייה, סדרה חדשה של התקדמויות טכנולוגיות הכוללות בין היתר הספק חשמלי, מנוע בעירה פנימית ופס ייצור תרמו שוב לכך שהפרודוקטיביות גדלה באופן ניכר.[41] במקביל הזיהום התעשייתי והנזקים לסביבה, אשר היה קיימים בעולם עוד מתחילת הציוויליזציה האנושית, הואצו כעת בצורה דרסטית.

בתחילת המאה ה-20 למעצמות אירופה היה עושר וכוח עצום, וכמו גם רוב העולם היה תחת שליטה קולוניאלית ישירה או עקיפה של מעצמות אירופה. לאזורים האחרים של העולם הייתה השפעה ניכרת של ארצות הברית ויפן. בהמשך המאה ה-20 המערכת הגלובלית שנשלטה על ידי מעצמות יריבות הייתה נתונה למתחים עזים, ובסופו של דבר אלו הפכו למדינות לאום עצמאיות.

הטרנספורמציה הזו הפכה מואצת כתוצאה ממלחמות חסרות תקדים בהיקף הנזק והאבדות שהן גרמו. מלחמת העולם הראשונה הובילה לקריסת ארבע אימפריות – האימפריה האוסטרו-הונגרית, הקיסרות הגרמנית, האימפריה העות'מאנית והאימפריה הרוסית – והמחישה שהטכנולוגיה התעשייתית הפכה את הטקטיקות הצבאיות המסורתיות למיושנות. באותה התקופה בוצעו רצח העם הארמני, רצח העם האשורי, ורצח העם היווני אשר במסגרתם בוצע רצח המוני שיטתי של אותן אוכלוסיות בתחומי האימפריה העות'מאנית כאשר במקביל אוכלוסיות גדולות גורשו גם מהאזורים בהם הם גרו. בין השנים 1918 עד 1920 מגפת השפעת הספרדית גרמה למותם של לפחות 25 מיליון בני אדם ברחבי העולם.

לאחר מלחמת העולם הראשונה אידאולוגיות שונות הפכו פופולריות במיוחד ברחבי העולם. המהפכה הרוסית ב-1917 הובילה להיווצרות של המדינה הקומוניסטית הראשונה בעולם, בעוד שבשנות ה-20 ובשנות ה-30 של המאה ה-20 מפלגות פוליטיות פשיסטיות עלו לשלטון באיטליה ובגרמניה. עוד במהלך המאה ה-19 החלו להתעורר בעולם המערבי דרישות להעניק לנשים זכות בחירה, ובמהלך העת החדשה המאוחרת זכות בחירה לנשים ניתנה בהדרגה ברוב מדינות העולם, החל מניו זילנד ב-1893 ועד פורטוגל ב-1976. בעקבות כך כמות גדולה בהרבה של הזדמנויות הפכו זמינות לנשים רבות ברחבי העולם מבחינת מה שהן יכלו ללמוד וכמו גם אפשרויות התעסוקה.

יריבויות מתמשכות בין מדינות העולם, אשר הוחרפו כתוצאה מהתהפוכה הכלכלית של השפל הגדול, האיצו את התהליכים שהובילו בסופו של דבר לפתיחת מלחמת העולם השנייה. במלחמת העולם השנייה הרוב המכריע של מדינות העולם, כולל כל המעצמות הגדולות, השתתפו בלחימה במסגרת שתי בריתות צבאיות מנוגדות – בעלות הברית ומדינות הציר. המעצמות של מדינות הציר היו היו גרמניה, יפן ואיטליה, בעוד שבריטניה, ארצות הברית, ברית המועצות והרפובליקה הסינית היו ארבע המעצמות הגדולות של בעלות הברית.[42]

הממשלות המיליטריסטיות של גרמניה הנאצית והאימפריה היפנית בחרו באסטרטגיה של התפשטות אימפריאליסטית אשר במהלך גרמניה הנאצית הוציאה לפועל רצח עם של שישה מיליון יהודים וכמו גם מיליוני לא-יהודים ברחבי שטחי הכיבוש הנאצי, בעוד שהאימפריה היפנית רצחה במהלך המלחמה מיליוני סינים. ההערכה המקובלת היא שבמהלך מלחמת העולם השנייה נהרגו בסך הכל בין 55 ל-80 מיליון אנשים. כאשר מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב-1945 הוחלט על הקמת ארגון האומות המאוחדות בתקווה למנוע מלחמות עתידיות נוספות, בדומה לאופן בו חבר הלאומים הוקם בעקבות מלחמת העולם הראשונה. כמו כן, מספר מדינות אירופיות הובילו להקמה של האיחוד האירופי אשר המשיך לגדול לאורך השנים וכולל כיום 27 מדינות חברות.[43] מלחמת העולם השנייה הובילה גם לכך שהקומוניזם התפשט למזרח אירופה, מרכז אירופה, סין, קוריאה הצפונית, צפון וייטנאם וקובה.

משנת 1945 ואילך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום מלחמת העולם השנייה נותרו בעולם שתי מעצמות מרכזיות – ארצות הברית וברית המועצות אשר היו בעלות ההשפעה הניכרת ביותר על היחסים הבין-לאומיים.[44] לשתיהן היו חששות מהצד השני וחששות ניכרים מכך שהמודל הפוליטי-כלכלי של המעצמה המתחרת חשד כלפי השני וחשש יהיה זה שבסופו של דבר יתפשט ברחבי העולם. הדבר הוביל לתקופת המלחמה הקרה במסגרתה חל מרוץ חימוש בן 45 שנים בין ארצות הברית ובעלות בריתה, לברית המועצות ובעלות בריתה.

עם פיתוח הנשק הגרעיני במהלך מלחמת העולם השנייה והמשך הפיתוח של הנשק הגרעיני בעקבות המלחמה העמידה את האנושות כולה בסכנה מהאפשרות של מלחמה גרעינית עתידית בין שתי המעצמות, אשר הגיעה לשיא תקריות שונות ובראשן משבר הטילים בקובה באוקטובר 1962. משום שמלחמה גרעינית נתפסת כלא מעשית, המעצמות ניהלו במקום זאת מלחמות פרוקסי במדינות העולם השלישי אשר להן לא היה נשק גרעיני.[45] המלחמה הקרה הסתיימה לבסוף בשנת 1991 בעקבות התפרקות ברית המועצות בין השאר בשל חוסר יכולתה של ברית המועצות להתחרות כלכלית עם ארצות הברית ומערב אירופה.

ההכנות של המעצמות במהלך מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה להרתיע או להילחם באויב האיצו את הפיתוח של טכנולוגיות שונות כגון מטוסי הסילון, טילים,[46] ומחשבים. בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה הפיתוחים הטכנולוגיים הללו הובילו לפיתוח מטוסי הסילון המסחריים, לוויינים עם יישומים רבים כולל GPS,[47] ושל האינטרנט. ההמצאות הללו חוללו מהפכה באופן בו אנשים מגיעים ממקום למקום, וכמו גם במעבר של רעיונות ומידע בין אנשים ברחבי העולם.

התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות פורצות דרך במחצית השנייה של המאה ה-20 כללו בין היתר את גילוי מבנה ה-DNA,[48] וריצוף ה-DNA, הביעור העולמי של מחלת האבעבועות השחורות, המהפכה הירוקה בחקלאות, גילוי טקטוניקת הלוחות, הנחיתות המאוישות על הירח,[49] משימות מאוישות ולא מאוישות בחלל, פיתוח של טכנולוגיות המבוססות על אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח, ותגליות יסוד בתופעות פיזיקה, כולל פיזיקת חלקיקים ומבנה היקום.

לחידושים הטכניים הללו היו השפעות מרחיקות לכת. במהלך המאה ה-20 אוכלוסיית העולם גדלה פי ארבע, לשישה מיליארד בני אדם, בעוד שהתפוקה הכלכלית העולמית גדלה פי עשרים. בעוד שבשנת 1820 בסביבות 75 אחוזים מכל אוכלוסיית העולם חיה על פחות מדולר אחד ביום, בשנת 2001 רק כ-20 אחוזים מאוכלוסיית העולם חיה על פחות מדולר אחד ליום.[50] במקביל, אי השוויון הכלכלי גדל באופן ניכר הן בקרב האוכלוסייה של מדינות רבות ברחבי העולם, והן בין המדינות העשירות למדינות העניות.

בסין, הממשל המאואיסטי יישם בשנים 1958–1962 מדיניות תיעוש וקולקטיביזציה במסגרת תוכנית הקפיצה הגדולה קדימה שהובילה למוות המוני ברעב של 30 עד 40 מיליון אנשים בשנים 1959 עד 1961. לאחר ביטול המדיניות הזו סין נכנסה לתקופה של ליברליזציה כלכלית וצמיחה מהירה כאשר הכלכלה הסינית הצליחה להתרחב ב-6.6 אחוזים מדי שנה מ-1978 עד 2003. בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה זכו הקולוניות האירופאיות באפריקה, אסיה ואוקיאניה בעצמאותן מבלגיה, בריטניה, הולנד, צרפת ואימפריות אחרות במסגרת תהליך שזכה לכינוי דה-קולוניזציה. בעקבות כך מדינות פוסט-קולוניאליות באפריקה נאבקו להצמיח את הכלכלות שלהן, והתמודדו עם מחסומים מבניים שונים כמו הסתמכות יתר על ייצוא סחורות במקום על תעשייה. אזור אפריקה שמדרום לסהרה היה האזור שהכי נפגע ממגפת האיידס בסוף המאה ה-20. יתרה מכך, אפריקה חוותה גם סכסוכים רבים עקובים מדם כמו מלחמת קונגו השנייה, שהתרחשה בשנים 1998עד 2003, אשר היה הסכסוך הקטלני ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אמריקה הלטינית התמודדה גם היא עם בעיות כלכליות והסתמכות יתר על יצוא סחורות. הקשיים בפיתוח של אמריקה הלטינית הובילו לחוסר יציבות פוליטית, שחלקה נגרמה על ידי ארצות הברית אשר הייתה מעורבת בשינויי משטר באמריקה הלטינית פעמים רבות.

תחילת המאה ה-21 התאפיינה בגלובליזציה כלכלית גוברת, אשר הביאה עימה יתרונות אך כרוכים בה גם סיכונים לכלכלות אשר מסתמכות זו בזו, כפי שהדגים המיתון הגדול שהחל בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 ונמשך בתחילת העשור השני של המאה ה-21. אפשרויות התקשורת גדלו באופן מהותי במהלך המאה ה-21, והסמארטפונים והמדיה החברתית הפכו נפוצים במיוחד בכל העולם במהלך העשור השני של המאה ה-21. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21 מערכות הבינה המלאכותית השתפרו באופן כה ניכר עד כדי כך שלצורך ביצוע משימות מסוימות הבינה המלאכותית מסוגלת אף לעשות זאת טוב יותר מבני אדם.[51][52] בשנת 2020 מגפת הקורונה שיבשה באופן מהותי את המסחר העולמי וגרמה למיתון בכלכלה הגלובלית. במהלך המאה ה-21 ישנן גם חששות הולכות וגוברות לאיומים ממשיים שנובעים מההשפעה האנושית על העולם ובפרט מההתחממות העולמית,[53][54] בעוד שבמקביל נעשים מאמצים להפחית את הנזקים לכדור הארץ, כולל מעבר לשימוש באנרגיה בת קיימא.[55][56][57]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ההיסטוריה האנושית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Ritchie, Hannah; Rodés-Guirao, Lucas; Mathieu, Edouard; Gerber, Marcel; Ortiz-Ospina, Esteban; Hasell, Joe; Roser, Max (11 ביולי 2023). "Population Growth". Our World in Data – via ourworldindata.org. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Hammer MF (במאי 2013). "Human Hybrids" (PDF). Scientific American. 308 (5): 66–71. Bibcode:2013SciAm.308e..66H. doi:10.1038/scientificamerican0513-66. PMID 23627222. אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 באוגוסט 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ McClellan, James E.; Dorn, Harold (2006). Science and Technology in World History: An Introduction. Baltimore: Johns Hopkins University Press. p. 41. ISBN 978-0-8018-8360-6.
  4. ^ Johnston, Sarah Iles, ed. (2004). Religions of the Ancient World: A Guide. Cambridge, Massachusetts: The Belknap Press of Harvard University Press. pp. 13, 19. ISBN 978-0-674-01517-3.
  5. ^ Regulski, Ilona (2 במאי 2016). "The Origins and Early Development of Writing in Egypt". Oxford Handbooks Online (באנגלית). doi:10.1093/oxfordhb/9780199935413.013.61. ISBN 978-0-19-993541-3. נבדק ב-19 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Boltz, William G. (1996). "Early Chinese Writing". In Bright, Peter; Daniels, William (eds.). The World's Writing Systems. Oxford: Oxford University Press. p. 191. ISBN 0-19-507993-0.
  7. ^ Brian M. Fagan, Charlotte Beck, ed. (1996). The Oxford Companion to Archaeology. Oxford University Press. p. 762. ISBN 978-0-19-507618-9. נבדק ב-19 באפריל 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ Allen, James P. (2007). Manuelian, Peter D. (ed.). The Ancient Egyptian Pyramid Texts. Society of Biblical Literature. p. 1. ISBN 978-1-58983-678-5.
  9. ^ Abulafia, David (2011). The Great Sea: A Human History of the Mediterranean. London: Allen Lane. p. xvii, passim. ISBN 978-0-7139-9934-1.
  10. ^ Singh, Upinder (2008). A History of Ancient and Early Medieval India: From the Stone Age to the 12th Century. Delhi: Pearson Education. pp. 260–264. ISBN 978-81-317-1120-0.
  11. ^ Price, Simon; Thonemann, Peter (2010). The Birth of Classical Europe: A History from Troy to Augustine. New York: Penguin Books. p. 25. ISBN 978-0-670-02247-2.
  12. ^ Shady Solis, Ruth; Haas, Jonathan; Creamer, Winifred (2001). "Dating Caral, a Preceramic Site in the Supe Valley on the Central Coast of Peru". Science (באנגלית). 292 (5517): 723–726. Bibcode:2001Sci...292..723S. doi:10.1126/science.1059519. ISSN 0036-8075. PMID 11326098. S2CID 10172918. נבדק ב-13 בנובמבר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Nichols, Deborah L.; Pool, Christopher A. (2012). The Oxford Handbook of Mesoamerican Archaeology (באנגלית). Oxford University Press. p. 118. ISBN 978-0-19-999634-6.
  14. ^ Short, John R. (1987), An Introduction to Urban Geography, Routledge, p. 10, ISBN 978-0-7102-0372-4, ארכיון מ-20 במרץ 2022, נבדק ב-30 ביולי 2022 {{citation}}: (עזרה)
  15. ^ Burbank, Jane (2010). Empires in World History: Power and the Politics of Difference. Princeton: Princeton University Press. p. 56. ISBN 978-0-691-12708-8.
  16. ^ Martin, Thomas (2000) [1996]. Ancient Greece: From Prehistoric to Hellenic Times (Revised ed.). New Haven, CT: Yale University Press. pp. 106–107. ISBN 978-0-300-08493-1.
  17. ^ Burstein, Stanley M. (2017). The World from 1000 BCE to 300 CE. Oxford: Oxford University Press. pp. 57–58. ISBN 978-0-19-933613-5.
  18. ^ Hemingway, Colette; Hemingway, Seán (באפריל 2007). "Art of the Hellenistic Age and the Hellenistic Tradition". Heilbrunn Timeline of Art History. Metropolitan Museum of Art. נבדק ב-18 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Kulke, Hermann; Rothermund, Dietmar (1990). A History of India. Dorset Press. pp. 61, 71. ISBN 0-88029-577-5. At any rate Chandragupta seems to have usurped the throne of Magadha in 320 BC...the last ruler of the Maurya dynasty, Brihadratha, was assassinated by his general, Pushyamitra Shunga, during a parade of his troops in the year 185 BC.
  20. ^ Kelly, Christopher (2007). The Roman Empire: A Very Short Introduction. Oxford: Oxford University Press. pp. 4–6. ISBN 978-0-19-280391-7.
  21. ^ Flannery, Kent V.; Marcus, Joyce (1996). Zapotec Civilization: How Urban Society Evolved in Mexico's Oaxaca Valley. New York: Thames & Hudson. p. 146. ISBN 978-0-500-05078-1.
  22. ^ Whitecotton, Joseph W. (1977). The Zapotecs: Princes, Priests, and Peasants. Norman: University of Oklahoma Press. 26, LI.1–3.
  23. ^ Coe, Michael D. (2011). The Maya (8th ed.). New York: Thames & Hudson. p. 91. ISBN 978-0-500-28902-0.
  24. ^ Kosso, Cynthia; Scott, Anne (2009). The Nature and Function of Water, Baths, Bathing, and Hygiene from Antiquity Through the Renaissance. Brill. p. 51. ISBN 978-9004173576.
  25. ^ Whaley, Joachim (2012). Germany and the Holy Roman Empire. Vol. 1. pp. 17–20.
  26. ^ Johnson, Lonnie R. (1996). Central Europe: Enemies, Neighbors, Friends. New York: Oxford University Press. p. 23. ISBN 978-0-19-510071-6.
  27. ^ Robinson, Chase F., ed. (2010). The New Cambridge History of Islam: Volume 1, The Formation of the Islamic World, Sixth to Eleventh Centuries. Cambridge: Cambridge University Press. p. 236. ISBN 978-1-316-18430-1.
  28. ^ Spielvogel, Jackson J. (2016). Western Civilization: A Brief History, Volume I: To 1715 (Cengage Learning ed.). Cengage Learning. p. 156. ISBN 978-1-305-63347-6.
  29. ^ McNeill, William H. (2010). History of Western Civilization: A Handbook. University of Chicago Press. p. 204. ISBN 978-0-226-56162-2.
  30. ^ Faltin, Lucia; Melanie J. Wright (2007). The Religious Roots of Contemporary European Identity. A&C Black. p. 83. ISBN 978-0-8264-9482-5.
  31. ^ Hayas, Caltron J.H. (1953). Christianity and Western Civilization. Stanford University Press. p. 2. that certain distinctive features of our Western civilization—the civilization of western Europe and of America—have been shaped chiefly by Judaeo–Christianity, Catholic and Protestant.
  32. ^ Woods, Thomas E.; Canizares, Antonio (2012). How the Catholic Church Built Western Civilization (Reprint ed.). Washington, D.C.: Regnery History. p. 1. ISBN 978-1-59698-328-1. נבדק ב-8 בדצמבר 2014. Western civilization owes far more to Catholic Church than most people—Catholic included—often realize. The Church in fact built Western civilization. {{cite book}}: (עזרה)
  33. ^ Deanesly, Margaret (2019). "The Carolingian Conquests". A History of Early Medieval Europe. Taylor & Francis. pp. 339–355. doi:10.4324/9780429061530-18. ISBN 978-0-429-06153-0. S2CID 198789183. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  34. ^ Aberth, John (1 בינואר 2001). "From the Brink of the Apocalypse: Confronting Famine, War, Plague, and Death in the Later Middle Ages". hamilton.edu. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Whitfield, Susan (2004). The Silk Road: Trade, Travel, War, and Faith. Serendia Publications, Inc. p. 193. ISBN 978-1-932476-13-2.
  36. ^ Black, Lydia T. (2004). Russians in Alaska, 1732–1867. Fairbanks, AK: University of Alaska Press. p. 181. ISBN 978-1-889963-05-1. The winter was spent preparing timbers and preparing the site, and Settlement Ross was founded in June 1812.
  37. ^ Carter, Tim; Butt, John, eds. (2005). The Cambridge History of Seventeenth-Century Music: Volume 1. Cambridge: Cambridge University Press. p. 4. ISBN 978-0-521-79273-8. Historians of different kinds will often make some choice between a long Renaissance (say, 1300–1600), a short one (1453–1527), or somewhere in between (the fifteenth and sixteenth centuries, as is commonly adopted in music histories).
  38. ^ Siler, Julia Flynn (2012). Lost Kingdom: Hawaii's Last Queen, the Sugar Kings, and America's First Imperial Adventure. New York: Grove/Atlantic, Inc. p. xxii. ISBN 978-0-8021-9488-6.
  39. ^ Huntington, Samuel P. (1991). The Third Wave: Democratization in the Late 20th Century. Norman, OK: University of Oklahoma Press. pp. 15–16. ISBN 978-0-8061-8604-7.
  40. ^ Meyer-Fong, Tobie S. (2013). What Remains: Coming to Terms with Civil War in 19th Century China. Stanford, CA: Stanford University Press. p. 1. ISBN 978-0-8047-5425-5.
  41. ^ Landes, David S. (1969). The Unbound Prometheus: Technological Change and Industrial Development in Western Europe from 1750 to the Present. Cambridge University Press. p. 235. ISBN 978-0-521-07200-7.
  42. ^ Sainsbury, Keith (1986). The Turning Point: Roosevelt, Stalin, Churchill, and Chiang Kai-Shek, 1943: The Moscow, Cairo, and Teheran Conferences. Oxford: Oxford University Press. p. 14. ISBN 978-0-19-285172-7.
  43. ^ Dinan, Desmond (2004). Europe Recast: a History of European Union. Basingstoke: Palgrave Macmillan. pp. xiii, 8–9. ISBN 0-333-98734-9.
  44. ^ Kennedy, Paul (1987). The Rise and Fall of the Great Powers: Economic Change and Military Conflict from 1500 to 2000. New York: Random House. p. 357. ISBN 978-0-394-54674-2.
  45. ^ Stevenson, Tom (22 באוקטובר 2020). "In the Grey Zone". London Review of Books. Vol. 42, no. 20. pp. 41–43. ארכיון מ-29 ביולי 2022. נבדק ב-24 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Wolfe, Audra J. (2013). Competing with the Soviets: Science, Technology, and the State in Cold War America (באנגלית). JHU Press. p. 90. ISBN 978-1-4214-0901-6.
  47. ^ Easton, Richard D. (2013). GPS Declassified (באנגלית). Potomac Books. p. 2. ISBN 978-1-61234-408-9.
  48. ^ Pääbo, Svante (2003). "The mosaic that is our genome". In Clayton, Julie; Dennis, Carina (eds.). 50 Years of DNA. New York: Palgrave Macmillan. p. 95. ISBN 978-1-4039-1479-8.
  49. ^ Gleick, James (15 באוגוסט 2019). "Moon Fever". The New York Review of Books. Vol. LXVI, no. 13. ארכיון מ-1 ביולי 2022. נבדק ב-1 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Ending Mass Poverty" by Ian Vásquez, Cato Institute, 4 September 2001
  51. ^ "Large, creative AI models will transform lives and labour markets". The Economist. 22 באפריל 2023. ISSN 0013-0613. נבדק ב-13 בדצמבר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Roivainen, Eka, "AI's IQ: ChatGPT aced a [standard intelligence] test but showed that intelligence cannot be measured by IQ alone", Scientific American, vol. 329, no. 1 (July/August 2023), p. 7.
  53. ^ Kolbert, Elizabeth (27 בפברואר 2023). "Phosphorus Saved Our Way of Life—and Now Threatens to End It". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2023-11-18. [T]he world's phosphorus problem [arising from the element's exorbitant use in agriculture] resembles its carbon-dioxide problem, its plastics problem, its groundwater-use problem, its soil-erosion problem, and its nitrogen problem. The path humanity is on may lead to ruin, but, as of yet, no one has found a workable way back. {{cite journal}}: (עזרה)
  54. ^ Kolbert, Elizabeth (2014). The Sixth Extinction: An Unnatural History. Henry Holt and Company. p. 267. ISBN 978-0-8050-9979-9.
  55. ^ Oreskes, Naomi (1 בפברואר 2022). "New Nuclear Power Plants Are Unlikely to Stop the Climate Crisis". Scientific American. נבדק ב-2023-11-18. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Progress on climate change has been too slow. But it's been real". The Economist. 23 בנובמבר 2023. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2 בדצמבר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ Ritchie, Hannah, "What We Learned from Acid Rain: By working together, the nations of the world can solve climate change", Scientific American, vol. 330, no. 1 (January 2024), pp. 75–76.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ההיסטוריה_האנושית&oldid=39682852"