ויליאם נורדהאוס

ויליאם נורדהאוס
William Nordhaus
לידה	31 במאי 1941 (בן 83); אלבקרקי, ארצות הברית
מקום לימודים	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; קלייר הול, קיימברידג'; אוניברסיטת ייל; אקדמיית פיליפס ;
מנחה לדוקטורט	רוברט סולו
מוסדות	אוניברסיטת ייל
תלמידי דוקטורט	תומאס פאלי, Thad W. Mirer, Howard Yuji Esaki
פרסים והוקרה	סטרלינג פרופסור; עמית החברה האקונומטרית (1984); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; Clarivate Citation Laureates (2009); עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה; פרס נובל לכלכלה (2018); פרס חזית הידע של קרן BBVA (2017); Carnegie Fellow (2016) ;
	אתר רשמי

ויליאם דאובני נורדהאוס (באנגלית: William Dawbney Nordhaus; נולד ב-31 במאי 1941) הוא כלכלן יהודי אמריקאי, מבכירי הפרופסורים באוניברסיטת ייל וזוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2018.^[1] נורדהאוס הוא מחברם של למעלה מ-20 ספרים ועשרות מאמרים, מחקריו הבולטים עוסקים בתחום הכלכלה הפוליטית, צמיחה כלכלית וכלכלה סביבתית.

קורות חייו

נורדהאוס נולד באלבקרקי שבניו מקסיקו, לאב יהודי ואם נוצרייה. בעל תעודת בוגר מהמכון למדע המדינה פריז (Institut d'Études Politiques de Paris) ובוגר תואר ראשון באוניברסיטת ייל. את הדוקטורט בכלכלה שקיבל ב-1967 עשה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס כשהתזה שלו עסקה בתאוריה של שינוי טכנולוגי אנדוגני.

מאז 1967 חבר נורדהאוס בסגל אוניברסיטת ייל, ב-1970 קודם לפרופסור חבר וב-1973 לפרופסור מן המניין. בשנים 1979 עד 1991 החזיק בקתדרה על שם ג'ון מיוסר, כשבין 1986 ל-1988 היה פרובוסט האוניברסיטה. בשנים 1991 עד 2001 החזיק בקתדרה על שם אלפרד ויטני גריסוולד, כשבין 1992 ל-1993 היה גם סגן נשיא האוניברסיטה למימון ואדמיניסטרציה. ב-2001 מונה לפרופסור מובחר (Sterling Professor), הדרגה האקדמית הגבוהה ביותר שבאוניברסיטת ייל.

נורדהאוס הוא חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, החברה האקונומטרית ועמית כבוד באגודת הכלכלנים האמריקאית.

בשנים 1977 עד 1979 היה חבר במועצת היועצים הכלכליים של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ומאז 1972 הוא עמית במכון ברוקינגס. משנת 2010 חבר במועצת המנהלים של הבנק הפדרלי בבוסטון.

נורדהאוס היה מהמבקרים של מלחמת עיראק וטען כי מדובר ב"איוולת כלכלית" שעלותה תזיק למשק האמריקאי.^[2]^[3]

ב-8 באוקטובר 2018 הודיעה האקדמיה המלכותית השוודית למדעים על זכייתו בפרס נובל יחד עם עמיתו פול רומר על שילוב שינוי האקלים והחדשנות הטכנולוגית בתוך ניתוח מאקרו כלכלי.

עבודתו

לאורך הקריירה האקדמית שלו ועד 2009 פרסם נורדהאוס 22 ספרים, בהם ספר הלימוד רב המכר Economics, שמהדורותיו הראשונות נכתבו על ידי הכלכלן זוכה פרס נובל פול סמואלסון ומשנת 1985 במשותף עם נורדהאוס. ספרים אחרים שלו עוסקים בנושאי כלכלה סביבתית כגון היבטים כלכלים של שינוי אקלים והתחממות עולמית. בנוסף פרסם נורדהאוס כ-140 מאמרים בכתבי עת אקדמיים בהם עסק בסוגיות של כלכלה פוליטית, מחזורי עסקים, צמיחה כלכלית וכלכלה סביבתית. בשנת 1972 פרסם יחד עם עמיתו מאוניברסיטת ייל, ג'יימס טובין, מאמר שנקרא- "? Is Growth Obsolete", בו הציעו השניים מדד חלופי לתוצר המקומי הגולמי, לצורך מדידת רווחה בת קיימא.

ב-2001 זכה במענק דו-שנתי בסך של 1.3 מיליון דולר מטעם קרן גלייזר, על מנת לבנות מודל חשבונאות לאומית חדש לארצות הברית, בו יכללו גם השפעות שלא באות לידי ביטוי בחשבונאות הלאומית המסורתית, כגון השפעות על הסביבה, תרומות המגזר השלישי, ועוד.^[4] המלצותיו התפרסמו ב-2004 בספר A New Architecture for the U.S. National Account, שערך עם שניים מעמיתיו, דייל יורגנסון, וסטיבן לנדנפלד.

במאמריו בתחום כלכלת הסביבה, הציע נורדהאוס מודלים לתמחור השפעות פליטת גזי חממה. מודלים אלו מכונים DICE‏ (Dynamic Intgrated Model of Climate and Economy), ומבוססים על תאוריית הצמיחה הכלכלית, מתבצעת בהם אופטימיזציה עם שימוש במשתנים, חלקם אקסוגנים כמו גודל האוכלוסייה, מלאי דלק מאובנים, וקצב השינוי הטכנולוגי, וחלקם אנדוגנים, הכוללים הון, פליטה וריכוז פחמן דו-חמצני, שינוי בטמפרטורת העולם ונזקים משינויי אקלים.

בהתייחסו לפרוטוקול קיוטו הדן בהתחממות כדור הארץ, קרא נורדהאוס להחליפו במס על פליטת פחמן ותקף את האפשרות שניתנה באמנה למדינות המתועשות "לרכוש" מכסות פליטה.^[5] עמדה זו הציג גם במאמרו "Life after Kyoto: Alternative Approaches to Global Warming" שבו השווה בין הגישות השונות להתמודדות עם ההתחממות העולמית וקבע כי מדיניות מבוססת מחיר (מיסוי) יעילה ואפקטיבית יותר ממדיניות מבוססת כמות (מכסות).^[6]

נורדאוס היה למעשה הראשון שיצר מודל כמותי המתאר את יחסי הגומלין בין אקלים לכלכלה. כבר בשנות ה - 70 התבהרה השפעת הזיהום על ההתחממות הגלובלית ומאז החל לחקור את הנושא.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם נורדהאוס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ויליאם נורדהאוס

ויליאם נורדהאוס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ויליאם נורדהאוס, באתר פרס נובל (באנגלית)
ויליאם נורדהאוס, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
ויליאם נורדהאוס, באתר dblp
ויליאם נורדהאוס, באתר גוגל סקולר
ויליאם נורדהאוס, באתר SSRN
עמוד הבית של ויליאם נורדהאוס באתר אוניברסיטת ייל
Why the Global Warming Skeptics Are Wrong
A New Solution: The Climate Club 4.June,2015 issue of New York Review of Books regarding Climate Shock: the economic consequences of a hotter planet by Martin Weitzman and Gernot Wagner
מור הופרט, ‏לפני שיהיה מאוחר: כך יבלום 'מיסוי הפחמן' את ההתחממות הגלובלית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 19 באוקטובר 2018

הערות שוליים

^ הזוכים בפרס נובל לכלכלה: ויליאם נורדהאוס ופול רומר, באתר ynet, 8 באוקטובר 2018
^ "מלחמה - איוולת כלכלית" ריאיון עם פרופ' נורהאוס בעיתון די צייט, מובא בגלובס, 22/01/2003
^ The Economic Implications of a War in Iraq מאמר שחיבר עם כמה מעמיתיו והתפרסם על ידי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
^ Economist Will Develop Better Way to Measure Economic Activity in U.S. ביטאון אוניברסיטת ייל, 16.3.2001
^ Replace Kyoto protocol with global carbon tax, says Yale economist הגארדיאן, 12.3.09
^ Life after Kyoto: Alternative Approaches to Global Warming באתר NBER ‏

[1] הזוכים בפרס נובל לכלכלה: ויליאם נורדהאוס ופול רומר, באתר ynet, 8 באוקטובר 2018

[2] "מלחמה - איוולת כלכלית" ריאיון עם פרופ' נורהאוס בעיתון די צייט, מובא בגלובס, 22/01/2003

[3] The Economic Implications of a War in Iraq מאמר שחיבר עם כמה מעמיתיו והתפרסם על ידי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

[4] Economist Will Develop Better Way to Measure Economic Activity in U.S. ביטאון אוניברסיטת ייל, 16.3.2001

[5] Replace Kyoto protocol with global carbon tax, says Yale economist הגארדיאן, 12.3.09

[6] Life after Kyoto: Alternative Approaches to Global Warming באתר NBER ‏

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975	פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000	פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך	אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)