חיל האוויר האיטלקי

הכוחות המזוינים של איטליה
זרועות
	צבא איטליה
	הצי האיטלקי
	חיל האוויר האיטלקי
	קרביניירי
עיטורים ומבנה פיקודי
	עיטורי הכוחות המזוינים של איטליה
	דרגות הכוחות המזוינים של איטליה
היסטוריה צבאית
	היסטוריה צבאית של איטליה
	היסטוריה של איטליה

חיל האוויר האיטלקי (באיטלקית: Aeronautica Militare – AM) הוא חיל האוויר של איטליה וזרוע אחת מארבע הזרועות של הכוחות המזוינים של איטליה. החיל הוקם כחיל עצמאי ב-28 במרץ 1923 על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה כחיל האוויר המלכותי האיטלקי (Regia Aeronautica). לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הפכה איטליה לרפובליקה על ידי משאל עם, קיבל חיל האוויר המלכותי האיטלקי את שמו הנוכחי. מאז הקמתו מילא החיל תפקיד משמעותי בהיסטוריה הצבאית המודרנית של איטליה.

היסטוריה

שירות האוויר ומלחמת העולם הראשונה

איטליה הייתה אחת המדינות הראשונות שהשתמשה בכלי טיס למטרות צבאיות. ההיסטוריה של הפעילות האווירית הצבאית של איטליה החלה בשנת 1884, כאשר הצבא המלכותי הקים את שירות האוויר (Servizio Aeronautico) שהפעיל כדורים פורחים ובסיסו הראשי היה ליד רומא.

ב-1911 היו גיחות סיור והפצצה במהלך המלחמה האיטלקית-עות'מאנית, שבוצעו על ידי שירות האוויר האיטלקי בלוב, הפעילות הצבאית האווירית הראשונה שהתקיימה בעולם. לעות'מאנים, שלא היו ברשותם כלי נשק נגד-מטוסים, היה את ה"כבוד" לבצע את הפלת המטוס הראשונה בעולם על ידי רובים.^[1]

הקמת חיל האוויר המלכותי האיטלקי ומלחמת העולם השנייה

ב-28 במרץ 1923 הוקם חיל האוויר המלכותי האיטלקי על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה. במהלך שנות השלושים של המאה ה-20 היה מעורב החיל המתפתח במשימותיו הקרביות הראשונות, כשהראשונה בהם הייתה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה ב-1935 ובהמשך מלחמת האזרחים בספרד בין השנים 1936–1939. לאחר תקופה של כמה חודשי נייטרליות, הצטרפה איטליה למלחמת העולם השנייה לצידה של גרמניה הנאצית ב-10 ביוני 1940. לרשותו של חיל האוויר המלכותי האיטלקי עמדו יותר מ-3000 מטוסים, אך פחות מ-60% מהם היו שמישים. החיל לחם בכל המרחב שבין הערבות הקפואות של ברית המועצות ובין המדבריות של צפון אפריקה ואיבד מטוסים ואנשים רבים בקרבות.

ב-9 בספטמבר 1940 הפציץ חיל האוויר האיטלקי את תל אביב. בהפצצה נהרגו מעל ל-100 אזרחים.

לאחר הסכם שביתת הנשק שנחתם ב-8 בספטמבר 1943 חולקה איטליה בין שני הצדדים הלוחמים ובאופן דומה חולק גם חיל האוויר המלכותי האיטלקי. בדרום פעל חיל האוויר שהיה כפוף לממשלתו של פייטרו באדוליו (Aviazione Cobelligerante Italiana) ונלחם לצדן של בעלות הברית ובצפון פעל חיל האוויר הלאומי הרפובליקני (Aeronautica Nazionale Repubblicana) שנלחם עד לסוף המלחמה לצדן של מדינות הציר.

הקמת חיל האוויר האיטלקי והמלחמה הקרה

משאל עם, שנערך לאחר המלחמה ב-18 ביוני 1946, היווה את סופה של ממלכת איטליה ואת לידתה של הרפובליקה של איטליה. לפיכך, איבד החיל את הקידומת המלכותית שלו ושמו שונה לחיל האוויר האיטלקי, שהוא שמו של החיל עד היום.

הסכם השלום שנחתם בפריז ב-1947 הטיל מגבלות חמורות בתחום הצבאי על איטליה. אך זמן קצר לאחר מכן הוקמה נאט"ו וב-1949, כשאיטליה היא אחת מהמדינות המייסדות של הברית, היה הכרח לבצע תהליך התחדשות מקיף לכל זרועות הכוחות המזוינים של איטליה, כולל חיל האוויר. במסגרת סיוע צבאי מארצות הברית, הגיעו מטוסי הבוכנה P-47 ת'נדרבולט ו-P-51 מוסטנג כמטוסי הקרב הראשונים של החיל המתחדש. ב-1952 קיבל החיל את מטוסי הסילון הראשונים שלו בדמותם של מטוסי הF-84 ת'אנדרג'ט וה-F-86 סייבר. בהמשך הצטרפו לצי המטוסים של החייל מטוסי ת'אנדרג'ט מתקדמים יותר ומטוסי תובלה C-119 Flying Boxcar. התעשייה האווירית האיטלקית שנולדה בשני אלה מחדש, החלה במקביל לפתח ולייצר כמה דגמי מטוסים משל עצמה, כמו מטוסי ה- Fiat G.91, ה- Aermacchi MB-326, ה- Piaggio P.166 וסדרה של דגמי מסוקים מתוצרת Agusta-Bell.

מטוסי הסילון העל קוליים הראשונים ששירתו בחיל האוויר האיטלקי, היו מטוסי ה-F-104 סטארפייטר האמריקני. בסוף שנות ה-60 רכש 67 מטוסי קרב-הפצצה מסוג פיאט G.91Y מייצור מקומי. במהלך שנות השבעים קיבל החיל את מטוסי התובלה ה- Aeritalia G.222 האיטלקי ואת C-130 הרקולס האמריקני, שהם בעלי יכולת להטסת מטען וצנחנים. כמו כן קיבל החיל את מטוסי הקרב מדגם Aeritalia F-104S למשימות תקיפת קרקע והגנה אווירית.

במרכז תהליך התקדמותה של התעשייה האווירית האיטלקית עמד פרויקט משותף לגרמניה המערבית ולבריטניה של פיתוח מטוסי קרב-ההפצצה ומטוסי הגנה אווירית מדגם טורנדו. נכון לשנת 2012 מטוסי הטורנדו עדיין בשרות בחילות האוויר של שלוש המדינות ושל מדינות נוספות. בנוסף, שיתפו פעולה חברות מטוסים איטלקיות עם חברת אמבראר הברזילאית בפיתוחו ובייצורו של מטוס התקיפה AMX International AMX.

מסיום המלחמה הקרה ועד היום

ב-1990, לאחר פלישתה של עיראק לכווית, הצטרפה איטליה לכוחות הקואליציה ובפעם הראשונה ב-45 שנים השתתפו טייסים איטלקים בפעילות קרבית. עקב הצורך להחליף את מטוסי ה-F-104, השתתפה איטליה עם גרמניה, צרפת, ספרד ובריטניה בפיתוחו של מטוס ה-יורופייטר טייפון. מאחר שנותרו עוד מספר שנים להכנסתו לשירות של הטייפון, חכרה איטליה מבריטניה ב-1994 24 מטוסי פנאוויה-טורנדו (Panavia Tornado) לתקופה של 10 שנים. מטוסי הטורנדו שימשו כמטוסי יירוט כגיבוי ולאחר מכן כהחלפה למטוסי ה-F-104 המיושנים. מטוס ה-F-104 האחרון יצא מהשירות ב-2004.

חיל האוויר האיטלקי השתתף בעימותים בסומליה ובמוזמביק וכן בחצי האי הבלקני, כמו במלחמות יוגוסלביה כחלק מכוחות נאט"ו. אלה האחרונות התנהלו במרחק כמה דקות טיסה משטחה של איטליה ועקב כך ראו מפקדי החיל צורך לשפר את יכולות ההגנה של החיל.

על פי התוכנית היו אמורים מטוסי הטייפון להיכנס לשירות בראשית שנת 2000, אך חל עיכוב בלוח הזמנים. מכאן החיל היה זקוק לתגבור ולאחר מכן לתחליף למטוסי הטורנדו שנחכרו מבריטניה. חוזה חכירה זה עמד להסתיים ב-2004 וממשלת איטליה לא הייתה מעוניינת לעמוד בעלות הגבוהה של הארכתו. בשל כך החליטה הממשלה לפנות לארצות הברית וחכרה ממנה 34 מטוסי F-16 פייטינג פלקון בחוזה לשנים רבות. המטוס האחרון ממטוסים אלה הוחזר לארצות הברית ב-2012, בעקבות רכישת כמות מספקת של מטוסי טייפון במשך שנים אחדות. מטוסי הטייפון יהוו את מטוסי הקו הראשון של החיל במקומם של מטוסי ה-F-104, הטורנדו וה-F-16. יכולותיו של חיל האוויר בהובלה אווירית השתפרו עם רכישתם של 22 מטוסי הC-130J סופר הרקולס ושל 12 מטוסי Alenia C-27J Spartan, שהחליפו את מטוסי ה-G.222. ב-2003 הרחיב חיל האוויר האיטלקי את יכולות לוחמת היבשה שלו על ידי הקמתן של יחידות מיוחדות קטנות. במסגרת זו הוקמה "כנף 17 למבצעים מיוחדים" (17º Stormo Incursori) שידועה גם כקבוצת הפשיטה של חיל האוויר (RIAM). ייעודה העיקרי של יחידה זו הוא לבצע משימות פשיטה על בסיסי אוויר, להקים מרכזי שליטה אוויריים קדמיים ולבצע פעולות חילוץ והצלה.

צי כלי הטיס

נכון ל-2013 מפעיל החיל 470 כלי טיס מאוישים ו-6 כלי טיס בלתי מאוישים.^[2]^[3]

שם המטוס	ארץ מוצא	ייעוד	דגם	כמות בשירות	הערות
יורופייטר טייפון	בריטניהבריטניה גרמניהגרמניה איטליה איטליה ספרדספרד	מטוס קרב	EF2000 (F-2000A) EF2000T (TF-2000A)	60 11	25 נוספים בהזמנה^[4]
AMX International	איטליה איטליה	מטוס קרב-הפצצה מטוס סיור	AMX ACOL(A-11A) AMX-T (TA-11A)	42 10	^[5]
טורנדו	בריטניהבריטניה גרמניהגרמניה איטליה איטליה ספרדספרד מטוס קרב-הפצצה, מטוס סיור מטוס דיכוי הגנה אווירית	IDS(A-200A, A200C, TA-200A and TA-200B) IT-ECR (EA-200B)	60 15	^[6]^[7]
F-35 לייטנינג II	ארצות הברית ארצות הברית	מטוס קרב רב תכליתי	F-35A F-35B	0 (60 בהזמנה) 0 (30 בהזמנה)	^[8]
Aeritalia G.222	איטליה איטליה	מטוס מטען	G.222RM (RC-222) G.222VS(EC-222)	2 1	מטוס לכיול מכ"ם ותקשורת מטוס מודיעין אותות
Breguet Atlantic	צרפת צרפת	מטוס סיור ימי	ATL1 (P-1150A)	4 (2 באחסנה)	בשימוש הצי האיטלקי
ATR 72	איטליה איטליה	מטוס סיור ימי	ATR 72 ASW	1 (סה"כ הוזמנו 5 מטוסים)	^[9]
פאלקון	ישראל ישראל	מטוס שליטה ובקרה	G550 CAEW	0 (2 בהזמנה)	^[10]
Alenia C-27J Spartan	איטליה איטליה	מטוס מטען	C-27J	12
Boeing KC-767	ארצות הברית ארצות הברית	מטוס תדלוק אווירי, מטוס מטען	KC-767A	4	^[11]
C-130J סופר הרקולס	ארצות הברית ארצות הברית	מטוס מטען, מטוס תדלוק אווירי	C-130J KC-130J C-130J-30	5 6 10	רכבת אווירית רכבת אווירית ותדלוק גרסה עם גוף מטוס מורחב
איירבוס A319	האיחוד האירופי האיחוד האירופי	הטסת אח"מ	A319CJ	3
Dassault Falcon 50	צרפת צרפת	הטסת אח"מ	Falcon 50	2
Piaggio P180 Avanti	איטליה איטליה	מטוס תובלה רב תכליתי	P.180 (VC-180A, VC-180B)	14	^[12]
Aermacchi SF.260	איטליה איטליה	מטוס אימון	T-260EA (T-260B)	30
אארמקי MB-339	איטליה איטליה	מטוס אימון	MB 339PAN (AT-339A) MB-339A (T-339A) MB-339CD1,CD2 (FT-339B, FT-339C)	18 34 29
M-346 מאסטר	איטליה איטליה	מטוס אימון	T-346A	3
MD 500 דיפנדר	איטליה איטליה	מסוק אימון	NH 500E (TH-500B)	49
בל 212	איטליה איטליה	מסוק חיפוש והצלה	HH-212A	33
אגוסטה ווסטלנד AW139	איטליה איטליה	מסוק חיפוש והצלה הטסת אח"מ	HH-139A AW139	3 2
Sikorsky S-61R	איטליה איטליה	מסוק חיפוש והצלה קרבי	HH-3F	21
אגוסטה ווסטלנד AW101	איטליה איטליה	מסוק חיפוש והצלה קרבי	HH-101	0 (15 בהזמנה)
MQ-1 פרדטור	ארצות הברית ארצות הברית	כלי טיס בלתי מאויש	RQ-1B	6
MQ-9 ריפר	ארצות הברית ארצות הברית	כלי טיס בלתי מאויש	MQ-9A	6

מבנה החיל

המטה הכללי של חיל האוויר האיטלקי (Stato Maggiore Aeronautica Militare) – רומא

פיקוד צי המטוסים (Comando della Squadra Aerea) Centocelle Airport - ליד רומא.
הפיקוד הלוגיסטי (Comando Logistico) - רומא
פיקוד בתי הספר של חיל האוויר (Comando Scuole dell'Aeronautica Militare) – בארי
פיקוד המבצעים האוויריים (Comando Operativo Delle Forze Aeree) – פוגיו רנאטיקו (Poggio Renatico), מחוז אמיליה-רומאניה
הפיקוד האווירי האזורי (צפון איטליה) הראשון (Comando 1 Regione Aerea) – מילאנו
הפיקוד האווירי האזורי (דרום איטליה) השלישי (Comando 3 Regione Aerea) - בארי