יחסי סלובניה–קרואטיה
| יחסי סלובניה–קרואטיה | |
|---|---|
|
|
| |
| סלובניה | קרואטיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 20,273 | 56,594 |
| אוכלוסייה | |
| 2,118,015 | 3,863,915 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 68,217 | 82,689 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 32,208 | 21,400 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי סלובניה–קרואטיה הם יחסי החוץ בין קרואטיה לסלובניה. לקרואטיה יש שגרירות בליובליאנה ושתי קונסוליות כבוד במריבור ובקופר. לסלובניה יש שגרירות בזאגרב וקונסוליית כבוד בספליט. המדינות חולקות גבול משותף לאורך 670 ק"מ. היחסים בין סלובניה לקרואטיה נחשבים בדרך כלל לידידותיים, אך מלווים בסדרה של סכסוכי גבול בלתי פתורים ושרידים אחרים מהתקופה בה שתי המדינות היו החלק הצפוני ביותר של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני 1991 היו שתי המדינות חלק מיוגוסלביה. ב-26 ביוני 1991 נחתם הסכם הכרה הדדית על ידי שתי המדינות. יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו ב-6 בפברואר 1992.
בסדרה של פגישות בדרג גבוה מאז המחצית השנייה של שנת 1998, סלובניה וקרואטיה עוסקות ביישוב סכסוכים דו-צדדיים, מהלך שהואץ לאחר מותו של נשיא קרואטיה פרניו טוג'מן בשנת 1999.
מאז מאי 2004, סלובניה הייתה חברה באיחוד האירופי, בעוד שקרואטיה עדיין ניהלה משא ומתן לקראת קבלתה לאיחוד. זה חיזק את עמדת המשא ומתן הסלובנית במחלוקות בין שתי המדינות. סלובניה תמכה בהצטרפותה של קרואטיה לאיחוד האירופי, אך דרשה לפתור את השאלות הבילטרליות ביניהן לפני כניסתה של קרואטיה לאיחוד.
הבעיה הסלימה בשנת 2008 עם ההתנגדות של סלובניה להצטרפותה של קרואטיה לאיחוד האירופי שנמשכה בשנת 2009, לפני ששתי המדינות הסכימו לבוררות בחסות האיחוד. ב-3 במרץ 2013 חתמו קרואטיה וסלובניה על הסכם לגבי בנק ליובליאנה. חודש לאחר מכן אישר הפרלמנט של סלובניה פה אחד את הסכם ההצטרפות הקרואטי.
סוגיות במחלוקת
[עריכת קוד מקור | עריכה]סכסוכי גבול
[עריכת קוד מקור | עריכה]סכסוכי הגבול בין שתי המדינות נוגעים ל:
- חלוקת המים הטריטוריאליים לשעבר ביוגוסלביה, במיוחד במפרץ פיראן
- הכפרירים בוז'יני, מליני, שקודליני ושקרילה הממוקמים מדרום לנהר דרגוניה באיסטריה, אשר נוהלו על ידי קרואטיה משנת 1954, לאחר הטיה מחדש של הנהר, ולטענת סלובניה הם חלק מהרשות המקומית סצ'ובליה
- סבטה גרה (פסגת טרדינה) בהרי ז'ומברק, כאשר הצבא הסלובני תופס עמדות שלפי הצד הקרואטי נמצאות בחלקן בשטח קרואטי
- פיתוליו המשתנים של הנהר מורה, ליד חוטיזה וסבטי מרטין נה מורי, שם המצב בשטח שונה מהתיאורים במפות ומסמכים רשמיים
סלובניה טוענת כי הגבול הימי במפרץ פיראן אינו עובר באמצע המפרץ, בעוד קרואטיה טוענת שכן. זה גורם לבעיות לדייגים מפני שישנו אזור בלתי מוגדר בו המשטרה הימית של כל מדינה עשויה לסייר. הגבול במפרץ פיראן קשור לגישה סלובנית למים בינלאומיים בצורת מסדרון שיחייב את קרואטיה לוותר על זכויותיה הבלעדיות על לפחות חלק מהמים הטריטוריאליים שלה ממערב לאומג.
אזור הדרגוניה השנוי במחלוקת ממוקם בסמוך לנקודת מעבר הגבול הרשמית סצ'ובליה-פלובניה, שהוקמה על ידי הסכם ביניים של שתי המדינות בשנות התשעים.
משאל עם הנוגע לאשרור ההסכם לבוררות בין סלובניה לקרואטיה בנוגע לסכסוך גבול מפרץ פיראן, נערך בסלובניה ביוני 2010. קרואטיה וסלובניה הסכימו לתת לבוררים מבחוץ לבוא עם תוכנית לחלוקת המפרץ בשנת 2009, בתקווה למצוא פתרון לסכסוך ולהקל על כניסת קרואטיה לאיחוד. אף כי הפרלמנטים בקרואטיה ובסלובניה אשררו את ההסכם, הפרלמנט הסלובני הצביע בנוסף לדרוש משאל עם לציבור בנושא העסקה.[1] ההסכם נתמך על ידי 51.54% מהמצביעים והתנגדו לו 48.46% מהמצביעים.[2] באוקטובר 2010, החוק הסלובני בנושא אשרור ההסכם הוכר אף פה אחד על ידי בית המשפט החוקתי בסלובניה כתואם לחוקה של סלובניה.[3] השטרות הדיפלומטיים אודות ההסכם הוחלפו בין ממשלת סלובניה לממשלת קרואטיה ב־25 בנובמבר 2010. ההסכם נכנס לתוקף ב־29 בנובמבר 2010.[4]
אזור כלכלי בלעדי של קרואטיה בים האדריאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוגיה נוספת שנויה במחלוקת עם קרואטיה הייתה התנגדות סלובנית ואיטלקית להכרזת אזור הגנת האקולוגיה והדיג (אנ') של קרואטיה (אזור כלכלי בלעדי) בים האדריאטי.
סלובניה חולקת על כך ודורשת גישה ישירה למים הבינלאומיים. מדיניות זו הייתה קיימת מאז סוף 2004, אך אינה כוללת את מדינות האיחוד האירופי (כלומר, סלובניה ואיטליה).
במשא ומתן עם האיחוד האירופי הוחלט כי קרואטיה יכולה להכריז על אזור הגנה אקולוגית למדינות שלישיות, אך לא למדינות האיחוד האירופי. כ-40% מכל תחום הדייג של סלובניה מקורו באזור.[5]
בנק ליובליאנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושא פתוח נוסף הוא הפיצוי הכספי למפקידים הקרואטיים שאיבדו את חסכונותיהם בפירוק בנק ליובליאנה שהיה קיים בתקופה היוגוסלבית. במהלך אותה תקופה היה לבנק האמור סניף בזאגרב.[6] בדצמבר 1991 אישרו הרשויות בקרואטיה להעביר שני שלישים מהחובות במטבע חוץ של סניף זאגרב בבנק ליובליאנה למספר בנקים קרואטיים. עם זאת, כ-132,000 לקוחות שמרו על חסכונותיהם בבנק ליובליאנה. עד 1994 הקים הפרלמנט הסלובני את בנק נובה לובליאנסקה (בנק לובליאנה החדש) עם נכסי הבנק הישן אך הוא לא כלל את חובותיו. בשנת 1995 הגיש הבנק הקרואטי פריברדנה בנקה זאגרב (אנ') תביעה נגד בנק לובליאנה,[7] לאחר שמשרד האוצר הקרואטי (אנ') אישר זאת.[8] בשנת 1997 הפרלמנט הסלובני דחה את כל התביעות נגד בנק ליובליאנה על ידי אזרחים זרים. בשנת 2001 האריך משרד האוצר בקרואטי את אישור התביעה לבנק זאגרבצ'קה בנקה (אנ').
שתי המדינות חתמו על הסכם נושאי הירושה משנת 2001, שעסק במשא ומתן בירושה לאחר פירוק יוגוסלביה.[8] בשנת 2002 נערך משא ומתן בנושא הירושה על ידי הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים בבזל, אך קרואטיה ובוסניה והרצגובינה דחו את המודל המוצע בו יצטרכו להחזיר את כספי המפקידים. המשא ומתן נתקע לאחר מכן.
בשנת 2010, לאחר הסכם קוסור-פאחור, הסכים הצד הקרואטי לעמדת סלובניה, שהייתה תנאי מקדים לכך שקרואטיה תסיים את המשא ומתן עם האיחוד האירופי בנוגע לפרק 4 של אמנת האיחוד, תנועה חופשית של הון.[7][9][10]
עמדת סלובניה טענה כי הפיצוי הוא נושא ירושה, ואף הציבה את עמדתה כתנאי לקבלת קרואטיה לאיחוד האירופי, לאחרונה ביולי וספטמבר 2012.[6] באפריל 2012 העבירה קרואטיה מסקנה שלפיה מדובר בסכסוך בלבד בין הבנק לחוסכים בקרואטיה, ויש לפתור אותה בבתי משפט.[10] הנציבות האירופית רואה בכך סוגיה דו צדדית.[11]
ב-6 בנובמבר 2012, פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק דין מדרגה ראשונה בתיק אלישיץ ואחרים נ' בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, סרביה, סלובניה והרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה, ומצא כי סלובניה פעלה בניגוד לאמנה האירופית לזכויות אדם והורה עליה לפצות את המבקשים וכל האחרים בתפקידם (חוסכי בנק ליובליאנה בודדים).[12] בקרואטיה, יש שפירשו זאת כתקדים לסוגיה הדיפלומטית,[13][14] אך שר החוץ הסלובני קארל ארייבץ (אנ') פרסם הצהרה לפיה מדובר בסוגיה נפרדת מהנושא הדיפלומטי, אלא שהאחרון עסק ב"חוב מועבר".[15]
ב-7 בפברואר 2013 אמרו שרי החוץ של קרואטיה וסלובניה כי הם פתרו את בעיית בנק ליובליאנה לשעבר, שאיימה להכשיל את הצטרפותה של קרואטיה לאיחוד האירופי ביולי אותה שנה.[16]
תחנת הכוח הגרעינית קרשקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברות האנרגיה הלאומיות של שתי המדינות מנהלות במשותף את תחנת הכוח הגרעינית קרשקו (אנ'), שהוקמה עוד בתקופת יוגוסלביה, והיו להם מחלוקות שונות, בעיקר בין השנים 1997–2001.[17][18][19]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Slovenia backs Croatia border deal in referendum vote". BBC News. 2010-06-06. נבדק ב-2010-06-11.
- ^ "Poročilo o izidu glasovanja in o izidu zakonodajnega referenduma o ratifikaciji arbitražnega sporazuma med Vlado Republike Slovenije in Vlado Republike Hrvaške, ki je bil 6. junija 2010" (PDF) (בסלובנית). The National Electoral Commission of the Republic of Slovenia.
- ^ "Ustavno sodišče odločilo: Arbitražni sporazum skladen z ustavo" [The Constitutional Court has decided: The Agreement on the Arbitration is in accordance with the Constitution] (בסלובנית). MMC RTV Slovenija. 18 באוקטובר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "V ponedeljek nov fantastičen dan" [A New Fantastic Day on Monday] (בסלובנית). MMC RTV Slovenija. 25 בנובמבר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Hrvaška zaprla poglavje o ribištvu, Židan zadovoljen s slovenskim izkupičkom" [Croatia Has Closed the Chapter on Fishing, Židan Satisfied with the Slovenian Profit]. Evropa.gov.si (בסלובנית). Communication Office of the Government of the Republic of Slovenia. 6 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-2012-07-31. נבדק ב-2019-09-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Rettman, Andrew (2012-09-21). "Slovenia puts €172mn price tag on Croatia's EU entry". EUobserver. נבדק ב-2012-12-24.
- ^ 1 2 "Slučaj Ljubljanska banka: Janša traži objašnjenja, a službeni Zagreb šuti" [The case of Ljubljanska banka: Janša demands clarifications, but Zagreb government keeps silent]. Novi list (בקרואטית). 2 במאי 2012. נבדק ב-2012-10-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Slavica Lukić (2012-12-11). "Slučaj Ljubljanska: 21 godina muke štediša" (בקרואטית). נבדק ב-2012-12-24.
- ^ http://euobserver.com/news/31295
- ^ 1 2 "Ljubljanska banka: Janša zahteva pojasnila, a Milanović molči" [Ljubljanska banka: Janša Demands Clarifications, but Milanović Keeps Silent]. MMC RTV Slovenija (בסלובנית). RTV Slovenija. 2 במאי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "EC calls for bilateral solution to Ljubljanska Banka issue". Tportal.hr. Croatian Telecom. 4 במאי 2012. אורכב מ-המקור ב-30 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Chamber judgment Alisic and Others v. Bosnia and Herzegovina and others 6.11.12". ECHR. 2012-11-06. נבדק ב-2012-11-06.
- ^ Jasmina Kuzmanovic (2012-11-07). "Croatian, Slovenian Experts Reach Compromise on NLB Dispute". Bloomberg.com. נבדק ב-2012-12-24.
- ^ Ratko Bošković (2012-11-11). "Nakon presude iz Strasbourga o Ljubljanskoj banci Hrvatska više ne smije pregovarati sa Slovenijom". Jutarnji list (בקרואטית). נבדק ב-2012-12-24.
- ^ http://www.mzz.gov.si/nc/en/newsroom/news/article//31359/
- ^ "Slovenia, Croatia Close to Ending Dispute Before EU Entry". Bloomberg.
- ^ "Situacija s Nuklearnom elektranom Krško" (בקרואטית). Croatian Radiotelevision. 4 באוגוסט 1998. אורכב מ-המקור ב-2015-12-20. נבדק ב-9 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hrvatska Sloveniji oprašta 200 milijuna dolara duga". Slobodna Dalmacija (בקרואטית). 24 בספטמבר 2001. נבדק ב-9 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Slovenija prijeti Hrvatskoj blokadom pregovora s EU zbog nuklearke Krško". Index.hr (בקרואטית). 4 באפריל 2006. נבדק ב-9 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)
