לדלג לתוכן

לאט, לאט, לאט...

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאט, לאט, לאט...
אלבום אולפן מאת חוה אלברשטיין
יצא לאור פברואר 1973
שפה עברית
אורך 32:57
חברת תקליטים CBS ישראל
כרונולוגיית אלבומי אולפן של חוה אלברשטיין
משירי ארץ אהבתי
(1970)
לאט, לאט, לאט...
(1973)
חוה ועודד בארץ הקסמים
(1973)
עטיפה אלטרנטיבית
עטיפת ההוצאה החדשה, "אישה באבטיח", 1974.

"לאט, לאט, לאט..." הוא אלבום האולפן ה-11 של הזמרת הישראלית חוה אלברשטיין. האלבום ראה אור בפברואר 1973 בהוצאת חברת התקליטים CBS ישראל. בשנת 1974 יצא האלבום מחדש בשם "אישה באבטיח".

בין האישים שעבדו על יצירת האלבום נמנים נורית זרחי, מישה סגל, מתי כספי, שלמה גרוניך, סמדר שיר, ג'קי אלקיים ואלי עדשי.

"שמלות" מתאר את אוסף השמלות של הדוברת, אשר כל אחת מהן מיוחדת וצבועה בצבעים שונים, ומייצגת זיכרונות וחוויות מהילדות. דרך השמלות והצבעים מתבטאת החגיגיות שבבגדים, המשלבת בין יופי לתחושת נוסטלגיה.[1] "וגם כמה סנפירים" מציג את הפשטות והיופי שבחיים היומיים דרך תיאורים טבעיים: הרים, ים, עצים, וציפורים. הוא מסתיים באינטראקציה בין הדוברת לחתולה, שמדגישה את השגרה החמימה והמשפחתית המתרחשת בבית.[2] "אישה באבטיח" מתאר אישה המתגוררת בתוך אבטיח, ומקימה בו חלל ביתי עם רהיטים וחתול. כשהעונת פריחתו מסתיימת, היא נאלצת לעבור לגזר קטן, ומגלה שעם הצפיפות החדשה, קשה לה להכיל את רהיטיה ואת עצמה.[3] "לאט, לאט, לאט…" נכתב על ידי נורית זרחי והולחן על ידי עלי עדשי.

"הלחם הזה" מבטא את הקשר העמוק בין האדם לטבע דרך הלחם היומיומי, המורכב מאלמנטים טבעיים – השמש, הגשם, הרוח והשדה. אכילת הלחם הופכת למעשה של חיבור, כאשר האדם "בולע" את מרכיבי הטבע לתוך גופו ונפשו, ודרכם חש את העולם שסביבו באופן מוחשי ואינטימי.[4] "אמא שלי מנגנת וולס" נכתב גם כן על ידי זרחי ללחן משל מישה סגל. "שבע" יצא כאחד הסינגלים של האלבום, והגיע בשיאו למקום השישי במצעד הפזמונים השבועי של רשת ג'. השיר מתאר את אהבתה של רחל אמנו לגדי שחור שטיפחה וליוותה, כאשר דאגתה אליו מסייעת לה לעבור את שבע שנות ההמתנה ליעקב.[5] "לשפן הכסף" הולחן על ידי אלי עדשי למילותיה של זרחי.

"עננים" מתאר עננים כבעלי חיים מגושמים וחסרי נימוס המתנגשים זה בזה, כמו דובים שמנים. הדוברת כועסת על האנדרלמוסיה שהם יוצרים בשמיים ומציעה שאולי פשוט חסרות להם משקפיים.[6] "בילי" מתאר קשר עמוק ורגשי בין הילדה לכלבה, בילי, שמסמל חבר אמיתי ותמיכה רגשית. הניגוד בין גישת האם, שמציגה את הכלב כיצור חסר ערך רגשי, לבין תחושות הילדה, שמדגישות את הקשר האישי והאהבה שלה לבילי, מציף את המתח שבין התבגרות ובין ההיגיון לרגש.[7] "פרידה מתיבת נח" מתאר את הרגעים שלאחר המבול, כאשר בעלי חיים יורדים מהתיבה זוגות-זוגות, והחיים בטבע מוצגים בצורה צבעונית ודינמית. תחושת הפרידה מודגשת על ידי הקוף האחרון שנשאר לבדו, המייצגת געגוע ובדידות.[8] "לי יש בקשה" נכתב והולחן על ידי זרחי וסגל בהתאמה.

רשימת רצועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאט, לאט, לאט...
מס' שם משך
1. שמלות 2:56
2. וגם כמה סנפירים 3:29
3. אישה באבטיח 2:56
4. לאט לאט לאט... 3:44
5. הלחם הזה 2:44
6. אמא שלי מנגנת וולס 2:53
7. שבע 2:34
8. לשפן הכסף 1:52
9. עננים 2:35
10. בילי 2:54
11. הפרידה מתיבת נוח 3:11
12. לי יש בקשה 1:06
משך כולל:
32:57

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]