ספר שירי

"ספר שירי"

שיר
יצא לאור	1927
סוגה	זמר עברי
שפה	עברית
כתיבה	רחל המשוררת

ספר שירי
צְרִיחוֹת שֶצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶת, כּוֹאֶבֶת, בִּשְעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן, הָיוּ לְמַחֲרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת, לְסֵפֶר שִירַי הַלָּבָן. נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לֹא גִּלִּיתִי לְרֵעַ נֶחְשַׂף הֶחָתוּם בִּי בְּאֵש, וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶל הַלֵּב הַכּוֹרֵעַ יָד כֹּל בִּמְנוּחָה תְּמַשֵּש.
מתוך "מנגד" רחל המשוררת

"ספר שירי" הוא שירה של המשוררת העברייה רחל, אשר נכתב בתל אביב בניסן תרפ"ז 1927 ופורסם כעבור כשנה בעיתון "דבר". הוא שיר ארספואטי הפותח את ספר השירים השני שלה, "מנגד" שיצא לאור בשנת 1927. "ספר שירי" מורכב משני בתים, בני ארבע שורות כל אחד, ונעשה בו שימוש באמצעים לשוניים ובמספר אמצעים אמנותיים כגון מטפורות וניגודים. השיר נחשב לאחד משיריה הנודעים ביותר של רחל.

ניתוח השיר

השיר עוסק בחוויית היצירה וכתיבה של שיר.

הבית הראשון מתאר את התהליך אותו הדוברת, המייצגת בשיר את המשוררת, עוברת בכתיבת שיריה. רחל מביעה את סבלה וכואבת את הניגוד בין סבלה הכולל מצוקה וייאוש, לתוצאה המלבבת החיצונית הנראית בשיריה.

בבית השני מתארת רחל איך החוויות הקשות והאינטימיות ביותר שלה מתורגמות לשיר ונחשפות בפני ציבור הקורא את השיר בנחת ואינו מודעים לקושי הכרוך ביצירה. רחל רומזת שהציבור חטא בקהות רגשית ובזלזול כלפי המאמצים הנפשיים שדורשת היצירה מהמשוררת.

אמצעים אמנותיים

ישנן מספר מטאפורות המופיעות בשיר:

• "ספר שירי הלבן" – הביטוי ממחיש את הניגוד בין תהליך היצירה הסוער לבין התוצאה. המילה "לבן" בולטת ומנטרלת את הרגשות השליליים שעמדו בבסיס יצירת השיר. האסוציאציות החיוביות של הצבע הלבן, ה"נקי" והנייטרלי, מכסות על ביטויי הכאב שבאו לפני השורה האחרונה בבית. רחל אכן בחרה לכרוך את ספריה בעטיפה לבנה ופשוטה, ללא שום קישוט או איור, ובכך חיזקה את תדמיתה כמשוררת צנועה ושקטה שקולה לכאורה נשמע בקושי.
• "נחשף החתום בי באש" – בהשאלה זו מתארת רחל את הסודות שנחשפו בשיריה - סודות אשר לא סופרו מעולם לאיש עד כי היו ל"חתומים" בה וגרמו לה לכאב כה צורב, שהוא נטבע לעולם בזיכרונה.
• "תוגתו של הלב הכורע" – לשון ציורית זאת ממחישה את העצב העצום "המכופף את הלב", כחומר ממנו נוצרים השירים.

עגמת הנפש אותה מנסה המשוררת להעביר לקוראים מודגשת באמצעות שני ניגודים עיקריים:

• הניגוד בין הסבל הנובע מהתהליך היצירתי ("צריחות שצרחתי נואשת, כואבת / בשעות מצוקה ואובדן"), לעומת האופי השקט והנעים של קובץ השירים המוכן ("מחרוזת מילים מלבבת"), שנולד מאותו סבל.
• הניגוד בין החשיבות הרבה של הכתוב למשוררת ("נגלו חביונות לא גיליתי לרע, נחשף החתום בי באש"), לבין הידיעה שקוראים רבים יגיבו בצורה עניינית, אפילו אדישה, כמפגש בין קונה לבין סחורה בשוק ("ואת תוגתו של הלב הכורע, יד כל במנוחה תמשש").

השיר כתוב במקצב אמפיברכוס: רגליים בנות שלוש הברות, כשבכל פעם האמצעית מודגשת.

אמצעי לשוני המופיע בטקסט הוא אליטרציה: "מחרוזת מילים מלבבת" - עיצור זהה בתחילת מילים עוקבות.

בנוסף, בעוד שבשתי השורות הראשונות בבית א' נעשה שימוש במצלול "קשה", רועש: עיצורי ש'-צ', בשתי השורות האחרונות נעשה שימוש במצלול "רך" ו"נעים": עיצורי מ'-ל'.

השיר בדפוס

• רחל בלובשטיין, גַּן נָעוּל, שירת רחל, תל אביב: הוצאת דבר, תרצ"ה-1935, עמ' עא.

קישורים חיצוניים

• "ספר שירי" באתר בית לזמר העברי
• רחל, ספר שירי, דבר, 23 במרץ 1928 (הפרסום הראשון של השיר)
• ניתוח השיר באתר "כפר הנוער אלוני יצחק"