מאיר דגן
 | |||||||||
| מאיר דגן, 10 בינואר 2011 | |||||||||
| לידה |
30 בינואר 1945 חרסון, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברה"מ  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 2016 (בגיל 71) תל אביב | ||||||||
| תאריך עלייה | 1950 | ||||||||
| מדינה |
ישראל | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל המוסד | ||||||||
| תקופת הפעילות |
1963–1996 (צה"ל) 2002 – 2011 (המוסד) | ||||||||
| דרגה |
 אלוף | ||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה הראשונה | |||||||||
| עיטורים | |||||||||
 עיטור העוז | |||||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
מאיר דגן (30 בינואר 1945 – 17 במרץ 2016) היה ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בין השנים 2002–2011. קודם לכן שימש בשורת תפקידים ביטחוניים אחרים ובהם הגיע עד דרגת אלוף בצה"ל. בין השאר היה מי שהקים ופיקד על יחידת רימון (1970), לה מיוחס תפקיד חשוב בחיסול הטרור הפלסטיני ברצועת עזה בראשית שנות ה-70. קיבל ב-1971 את עיטור העוז.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דגן נולד בשם מאיר הוברמן ברכבת בברית המועצות, להורים מפולין שנמלטו מספר שנים קודם לכן לברית המועצות מפני הנאצים. אבי אמו, בער ארליך (סלושני), נרצח בשואה. במהלך שנות כהונתו כראש המוסד החזיק דגן במשרדו תמונה מפורסמת שבה - לטענת דגן - נראה סבו רכוב על יהודי אחר כאקט של השפלה זמן קצר לפני שהוא נורה בידי חיילים נאצים[1]. עם זאת, חוקר השואה צביקה שורצמן פִרסם כי אותו אדם שאולץ לרכוב על גבו של היהודי הוא אייזק ורובל - אביו של צבי אנקורי - שאיננו קרוב משפחה של דגן[2]. משפחתו של דגן עלתה לישראל בשנת 1950, תחילה התגוררה במחנה ישראל, מחנה עולים בלוד, ואחר כך השתקעה בבת ים, בה ניהלו הוריו מכבסה[3]. דגן היה נשוי לבינה[4] ואב לשלושה ילדים[5]. אחיו הבכור, אליעזר הוברמן, הוא פרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת אילינוי בשיקגו.
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1963 התגייס לצה"ל, החל מסלול בסיירת מטכ"ל אך נשר והתנדב לחטיבת הצנחנים בה שירת בסיירת החטיבתית. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ומ"כ ובהמשך עבר קורס קציני חי"ר[6]. דגן השתתף בפעולות נגד מחבלים בדרום הר חברון והשתחרר מהשירות הסדיר בנובמבר 1966 בדרגת סגן[7].
במלחמת ששת הימים גויס לשירות מילואים ופיקד על פלוגת צנחנים בקרבות בסיני. בהמשך המלחמה הוסק, יחד עם חייליו, ללחימה ברמת הגולן והשתתף בכיבושה[8]. לאחר המלחמה חזר לשירות קבע בצה"ל ושימש קצין מבצעים באזור אל עריש. בשנת 1970 הטיל עליו אלוף פיקוד הדרום, אריאל שרון, להקים את "יחידת רימון"[9], יחידה מיוחדת שתפקידה היה להילחם בטרור הפלסטיני ברצועת עזה[10]. יחידה זו הייתה מודל מוקדם ליחידות המסתערבים (יחידות שמשון, דובדבן וימ"ס) שבאו אחריה. על חיילי היחידה הוטל לפעול בשטח הרצועה, בדגש על המרחבים האורבניים, יחד עם אנשי שב"כ, במטרה לאתר, לעצור ולחסל מחבלים[11]. פעילות היחידה הייתה שנויה במחלוקת. בפברואר 1970 נפצע דגן בשתי רגליו לאחר שהג'יפ בו נע עלה על מוקש ברצועת עזה והוא אושפז במשך כחצי שנה. במהלך תקופה זו נישא לחברתו. הוא חזר ליחידתו כשרגלו עדיין חבושה בגבס. באפריל 1971 הוענק לו עיטור העוז[12]. התקרית עליה קיבל את העיטור תואר:
ביום ה-29 בינואר 1971, נעו שני ג'יפי סיור בפיקודו של סרן מאיר הוברמן בדרך פנימית בין מחנה הפליטים ג'בליה לעיר עזה. בדרך חלפה על פניהם מונית ובה תושבים מקומיים. סרן מאיר הוברמן זיהה בין נוסעי המונית מחבל מבוקש הידוע בכינוי "אבו נימר". הוא פקד לעצור את הג'יפים והחיילים שירדו הקיפו את המונית ועצרו אותה. סרן מאיר הוברמן ניגש אל המונית ובו ברגע פתח "אבו נימר", שישב במושב הקדמי שליד הנהג, את דלת המונית, הוציא רימון, שלף את הניצרה ואיים על החיילים באומרו: "כולנו נמות". סרן מאיר הוברמן צעק "רימון!" כדי להזהיר את פקודיו ובו בזמן הסתער על האיש, תפסו בידיו ולאחר מאבק קצר הצליח להוציא מידו את הרימון ולהכניעו. בין נוסעי המונית נתגלה עוד מחבל. במעשהו זה, שעשה תוך סיכון עצמו, מנע אבדות והביא ללכידת שני מחבלים מסוכנים. על מעשה זה הוענק לו: עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי
במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית הדרום בכוח סיור מיוחד באוגדת שרון תחת פיקודו של ידידו, אל"ם דני רהב וולף, מפקד סיירת שקד לשעבר שעימו לחם ברצועת עזה כנגד הטרור הפלסטיני[13]. הכוח כלל קצינים ולוחמים במילואים ובקבע, רובם יוצאי סיירת שקד והצנחנים, שלא היו בתפקיד מוגדר ערב המלחמה, ונתקבצו לאוגדה. בין אנשי הכוח היה גם אמציה חן (פצי), שפיקד על כוח בשם "כוח פצי". לתקופה קצרה פעל איתם גם כוח צנחנים בפיקוד שמואל ארד שכונה "כוח שמוליק" וכוח מסיירת מטכ"ל בפיקודו של עוזי דיין[14]. לאחר המלחמה עבר לחיל השריון ושימש כמפקד פלוגת טנקים בחטיבה 7[15]. בהמשך שימש כמג"ד שריון[16]. בשנת 1980 החליף את יורם המזרחי בפיקוד על אד"ל - אזור דרום לבנון ובנובמבר 1981 הוחלף על ידי אפרים סנה.
במלחמת שלום הגליל פיקד על חטיבה 188 "ברק", ואחר כך מונה למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל). כמפקד היק"ל הקים את צבא דרום לבנון (צד"ל) על בסיס צבא לבנון החופשית בפיקודו של רס"ן סעד חדאד, וזאת בהסכם עם ממשלת לבנון. באחריותו היו כל מערכות היחסים והעיסוק בנושאי לבנון, החל מהעדות השונות, וכלה קישור ותאום מול הגורמים השונים. דגן למד גם על פעילות יחידה 504 של אגף המודיעין העוסקת בין השאר בהפעלת סוכנים, והקים ענף דומה לאיסוף מודיעין והפעלת סוכנים במסגרת יק"ל. בהמשך מונה למפקד עוצבת געש (אוגדה 36). בשנת 1991 מונה ליועץ הרמטכ"ל לענייני טרור. בשנת 1992 מונה לראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, בדרגת תת-אלוף. ב-1993 מונה לעוזר ראש אג"ם בדרגת אלוף[17]. במהלך שירותו הצבאי נפצע פעמיים. בשנת 1995 פרש מצה"ל ויצא למסע ג'יפים במרכז אסיה עם חברו האלוף יוסי בן-חנן. בשנת 1996 שב דגן לשירות הציבורי כאשר ראש הממשלה שמעון פרס צירף אותו למטה ללוחמה בטרור כסגנו של עמי אילון אשר מילא את התפקיד במקביל לכהונתו כראש השב"כ. עם היבחרו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה (באמצע 1996) – קודם דגן לתפקיד ראש המטה. הוא כיהן בתפקיד עד אמצע 1999, כשבמקביל שימש במילואים כמפקד הגיס הצפוני[18].
לדגן תואר ראשון במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה.
בשנת 2000 צירף דגן את שמו למתנגדים לנסיגה מרמת הגולן והתפקד לליכוד. בבחירות 2001 היה דגן, יחד עם חבר הכנסת עוזי לנדאו, ראש מטה יום הבחירות של אריאל שרון. שרון מינה אותו לעמוד בראש אגף במשרד ראש הממשלה שהוקם במטרה לפעול נגד מקורות כספיים של ארגוני הטרור.
ראש המוסד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 בספטמבר 2002 הכריז ראש הממשלה אריאל שרון על מינויו של דגן לתפקיד ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים[19] במקום אפרים הלוי[20]. הוא כיהן עד סוף שנת 2010, לאחר שכהונתו הוארכה פעמיים[21]. כהונתו של דגן נחשבה למוצלחת במיוחד, וכישוריו, יצירתיותו ופועלו הוערכו לטובה הן על ידי גורמים ישראלים[22] והן על ידי גורמים בינלאומיים, בהם גורמים ערביים[23]. בתקופת כהונתו יוחסו למוסד מספר חיסולים של פעילי טרור בכירים, בהם עז א-דין שייח' ח'ליל[24], עימאד מורנייה, המפקד הצבאי של חזבאללה[25], ובכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח[26]. לזכות דגן גם נזקפו השגת המודיעין להשמדת הכור הגרעיני הסורי בשנת 2007 והתמיכה בתקיפה[27] ועיכוב של תוכנית הגרעין האיראנית.
דגן האמין שמלחמה כלכלית היא חלק בלתי נפרד מעימות עם האויב ופתח אסטרטגיה חדשנית למלחמה בטרור המופנה נגד ישראל והיהודים לפיה ינותקו מחוללי הטרור מהחמצן המניע אותם – הכסף, מקורות המימון דרכם מוזרם הכסף – המוסדות הפיננסיים והבנקאים המפעילים את המנגנון. את המודיעין מספקת יחידת 'צלצל', יחידה חשאית שהקים דגן ותפקידה לאתר ולסמן את 'כיסו' של האויב. את המערכה הכלכלית-משפטית מוביל ארגון החברה האזרחית, שורת הדין, בראשות עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר, יועצת הסתרים של דגן, הפועלת לעיתים מתוך יוזמה אישית ולעיתים בהכוונה ובעזרת מידע שמועבר מסוכנויות ביטחון ומוסדות מדינתיים אחרים[28][29].
ב-6 בינואר 2011 סיים דגן את תפקידו וזכה לשבחים רבים על פעילות המוסד בכהונתו[30]. במקומו מונה תמיר פרדו. לאחר פרישתו העריך שאיראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני שנת 2015[31], ושלל בתוקף את האפשרות שישראל תתקוף את איראן לשם מניעת השגתה של יכולת גרעינית[32].
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרישתו היה מועמד על ידי שר התחבורה ליו"ר חברת נמלי ישראל, מינוי שלא יצא לפועל בסופו של דבר[33]. ב-25 במאי 2011 מונה ליושב ראש חברת גוליבר אנרג'י העוסקת בחיפושי גז ונפט בים התיכון[34]. היה נשיא כבוד של חברת המודיעין העסקי בי.סי. אסטרטגיה (בלאק קיוב).
בשנת 2012 אובחן כלוקה בסרטן הכבד, ובסיוע של נשיא מדינת ישראל, ראשי ממשלת ישראל ואח"מים נוספים החל דגן במסע חיפוש אחר מדינה שבה יוכל לעבור השתלת כבד. באוקטובר אותה שנה, לאחר ששירותי רפואה במדינות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, הודו וסין סירבו בשל גילו, עבר לבסוף השתלת כבד בבלארוס בעזרתו של אלימלך פירר[35] בזכות התערבותו של נשיא המדינה אלכסנדר לוקשנקו וכן אישים ישראליים, בתוכם אביגדור ליברמן[36][37][38].
פעמים אחדות מתח ביקורת חריפה על תפקודו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ב-28 בינואר 2015, באירוע שנערך ביום עיון של עמותת אריאל שרון למנהיגות במוזיאון תל אביב, אמר: "ראש הממשלה ונפתלי בנט מובילים את ישראל למדינה דו-לאומית שהיא אסון וסכנה לציונות", וכן, "אחרי יום כיפור עבר לי הפחד על קיומה של מדינת ישראל. הייתי בטוח שנוכל לעמוד בכל דבר, אבל היום אני מודה שיש לי סימני שאלה קשים על הכיוונים של ההנהגה הנוכחית"[39][40]. ב-7 במרץ 2015 נשא נאום בהפגנה שנערכה בכיכר רבין במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים ואמר: "שש שנים ברציפות מכהן בנימין נתניהו כראש הממשלה. שש שנים שבהן ישראל לא הייתה תקועה יותר מאשר הפעם הזו. שש שנים שבהן הוא לא הוביל מהלך אמיתי אחד לשינוי פני האזור או ליצירתו של עתיד טוב יותר"[41][42].
.jpg)
ב-17 במרץ 2016 נפטר דגן בבית החולים איכילוב בתל אביב, ממחלת הסרטן, בגיל 71. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. הוא נטמן בבית הקברות הצבאי בראש פינה. משפחתו הסכימה לתרום את איבריו להשתלה, ושתי קרניות מגופו הושתלו בשני ישראלים[43].
במאי 2016 התפרסם בתוכנית "עובדה" ראיון שערכה אילנה דיין עם דגן, ובו אישר שמסר מידע מדיונים שניהל עם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק למזכיר ההגנה האמריקאי, ליאון פאנטה, בין השאר את התרשמותו של ברק משיחותיו עם האמריקאים לגבי תגובה אמריקאית לתקיפה ישראלית נגד הכור הגרעיני באיראן. דגן אמר שעשה זאת כדי לסכל תקיפה ישראלית נגד הכור האיראני, שהייתה לדעתו משגה חמור ומסוכן[44].
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 2011 זכה בפרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל[45].
במאי 2011 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות[46].
בתחילת ספטמבר 2017 נערך בצה"ל תרגיל גדול לגיס הצפוני שנשא את השם "אור הדגן" לזכרו של מאיר דגן[47].
בנתניה נקרא רחוב על שמו. ברמת השרון נקרא גשר להולכי רגל על שמו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יועז הנדל ויעקב כץ, ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2011, מסת"ב 9789655520088
- יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012, מסת"ב 9789655454826
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
- עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון: האמת על מלחמת לבנון השנייה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2007, מסת"ב 9654824086
- בן כספית, חמקן, אור יהודה: זמורה ביתן, 2013, מסת"ב 9789655525915
- מיכאל בר-זהר וניסים משעל, המוסד המבצעים הגדולים, תל אביב: ידיעות ספרים, 2010, פרק ב'
- שמעון גולן, טילים על ישראל, הוצאת צה"ל/ המחלקה להיסטוריה, משרד הביטחון ומודן, 2020.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיר דגן, הטלוויזיה החינוכית
- ראיון של יוסי בלום הלוי עם מאיר דגן, פורסם בשבועון "מקור ראשון" בשם "חיילים לעורף, אזרחים לחזית" 12 במאי 2000
- נחום ברנע, התוכנית של מאיר דגן להכרעת הפלסטינים, באתר ynet, 13 בספטמבר 2002
- יואב לימור ואלון בן דוד, תפקיד חייו, באתר ynet, 4 ביוני 2008
- עפר שלח, מבט מבעד לקשית, באתר nrg, 16 בפברואר 2008
- עמנואל רוזן, איש השנה תשס"ח של אולפן שישי: מאיר דגן, באתר מאקו, 26 בספטמבר 2008
- אביאל מגנזי, דגן על איראן: "אני עבריין? שיעמידו אותי לדין", באתר ynet, 2 בנובמבר 2011
- אביעד גליקמן, מאיר דגן נזכר בסיירת רימון: "הרגנו עשרות רבות", באתר ynet, 8 בנובמבר 2011
- אילנה דיין, "עובדה", מאיר דגן: "אם הייתי רוצה ללכת לפוליטיקה הייתי מתכנן את זה מזמן", באתר מאקו, 1 בדצמבר 2011
- בן כספית, דגן: שיטת הממשל שלנו היא סכנה קיומית, באתר nrg, 28 באפריל 2012
- אילנה דיין, "עובדה", מאיר דגן: "השמועות על מותי מוקדמות ומוגזמות", באתר מאקו, 29 באפריל 2013
- יורם יובל, שיחת נפש - מאיר דגן, באתר יוטיוב, 16 בדצמבר 2013
- זאב קם, דגן: "בקעת הירדן אינה חיונית לביטחון ישראל", באתר nrg, 5 בינואר 2015
- נחום ברנע, שמעון שיפר, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן: "נתניהו גרם את הנזק האסטרטגי הכי גדול בנושא איראן", באתר ynet, 27 בפברואר 2015
- דני קושמרו, מאיר דגן: "נאום נתניהו גרם נזק ולא השיג שום מטרה", באתר מאקו, 6 במרץ 2015
- איתי גל, מאיר דגן נאבק בסרטן: "ראיתי את המוות ואז באה ההשתלה", באתר ynet, 17 במרץ 2015
אמיר אורן, מאיר דגן: האאוטסיידר שבלם את הרפתקנותם של יוצאי הסיירת נתניהו וברק, באתר הארץ, 17 במרץ 2016- רעות רימרמן ורועי קייס, ימי דגן: מבצעים נועזים, מדעני גרעין וטרוריסטים ש"מצאו את מותם", באתר ynet, 17 במרץ 2016
- עמוס אריכא, "דגן – האורקל הישראלי". jokopost.com. 18 במרץ 2016
יומן - סימה שיין, לשעבר רח"ט מחקר במוסד על מאיר דגן ז"ל, סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 19 במרץ 2016- רונן ברגמן, "הכרתי הרבה ראשי ממשלות. אף אחד מהם לא היה טהור וקדוש, אבל הייתה להם תכונה אחת משותפת: כשהם הגיעו לנקודה שבה האינטרס האישי נגע באינטרס הלאומי – הלאומי תמיד גבר. רק על שניים אני לא יכול להגיד את זה: ביבי וברק", באתר ynet, 8 באפריל 2016
- ראיון נדיר עם מאיר דגן על שיתוף הפעולה בין המוסד ובין צה"ל, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- אמיר אורן, על החיפוש של ראשי המוסד לדורותיהם אחר תהילה אישית, מגזין ליברל, 7 ביולי 2021
מאמרים פרי עטו:
- "'המוסד': החזון והמציאות", בספר: עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים): מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2008.
- מאיר דגן, חלון הזדמנות היסטורי לשינוי השיטה, באתר ynet, 26 בפברואר 2013
- "מגיעה לנו הנהגה שלא תעסוק בהפחדה אלא בשיפור החיים". נאומו המלא של מאיר דגן, באתר ynet, 7 במרץ 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נדב מאיוסט, הסבא שלי ושל מאיר דגן, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 6 במאי 2010
- ^ צביקה שורצמן, חיילים גרמנים משפילים יהודי עטוף בטלית, 16 בפברואר 2015
- ^ דייוויד רמניק, THE VEGETARIAN, ניו יורקר, ספטמבר 2012
- ^ יעל ברנובסקי, אשתו של מאיר דגן: "הטיפול בו מקצועי", באתר ישראל היום, 23 באוקטובר 2012
- ^ דבורה פישמן, מבחן דגן, באתר "נט"ל"
- ^ עפר שלח, מבט מבעד לקשית, באתר nrg, 16 בפברואר 2008
- ^ שמשון עופר, איך נלכד אבו-נימר, דבר, 23 במרץ 1973
- ^ יוסי מלמן, הקשר עם שרון התחיל בימי הקמת סיירת רימון, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002
- ^ גור סלומון, ה-ע´ של המדינה, מקור ראשון, 25.05.2007, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אנשיל פפר, ערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011.
- ^ אביעד גליקמן, מאיר דגן נזכר בסיירת רימון: "הרגנו עשרות רבות", באתר ynet, 7 בנובמבר 2011.
- ^ עיטור העוז שהוענק למאיר דגן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- ^ אמיר אורן, בסוף ימיו, אחרי נתק של 20 שנה, דני וולף שוב דיבר עם אריאל שרון, באתר הארץ, 20 באפריל 2004.
- ^ אמיר אורן, צוות לוחמני בצמרת הביטחונית, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002.
- ^ גרשון הכהן, 40 שנה לפטירת דוד אלעזר. הדגשים על המלחמה ההיא, הבלוג "מה לאומי בביטחון הלאומי", 19 באפריל 2016.
- ^ 1 אמיר אורן, מאיר דגן: האאוטסיידר שבלם את הרפתקנותם של יוצאי הסיירת נתניהו וברק, באתר הארץ, 17 במרץ 2016.
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 452–453.
- ^
למה קוראים לתרגיל "אור הדגן", ומה בכלל תפקיד הגיס הצפוני?, באתר צה"ל, 5 בספטמבר 2017
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 432.
- ^ Sharon names new Mossad head, UPI 10/9/2002
- ^ ברק רביד, כהונתו של ראש המוסד, מאיר דגן, הוארכה בשנה - עד סוף 2010, באתר הארץ, 21 ביוני 2009
- ^ וידאו: מאיר דגן נבחר לאיש השנה על ידי מערכת חדשות ערוץ 2
- ^ ג'קי חוגי, מאמר בעיתון מצרי: ראש המוסד, מאיר דגן - סופרמן, באתר הארץ, 16 בינואר 2010
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 439.
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 438–441.
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 441-450.
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 451–473.
- ^ 2017 SHURAT HADIN ANNUAL REPORT
- ^ תג מחיר, עו״ד ניצנה דרשן לייטנר, מנהלת מתוך משרד אחד קטן, מלחמה בארגוני הטרור, זמן אמת, כאן 11, דצמבר 2018
- ^ אלי ברדנשטיין, נתניהו לדגן: בשם העם היהודי – אני מודה לך, באתר nrg, 2 בינואר 2010
- ^ יוסי מלמן, ראש המוסד היוצא, מאיר דגן: איראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני אמצע העשור, באתר הארץ, 7 בינואר 2011
- ^ יוסי מלמן, ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן: תקיפה באיראן - הדבר הכי מטופש ששמעתי, באתר הארץ, 7 במאי 2011
עמוס הראל, דגן במאמץ לבלום את נתניהו וברק: "איראן רחוקה מפצצה", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011 - ^ אביאל מגנזי, הג'וב החדש של מאיר דגן: יו"ר נמלי ישראל, באתר ynet, 14 בפברואר 2011
- ^ מישל אודי, מהמוסד לחיפושי נפט: מאיר דגן מונה רשמית ליו"ר גוליבר אנרג'י, באתר כלכליסט, 25 במאי 2011
- ^ הרב פירר: התופעה - והפציינט מאיר דגן - חדשות ערוץ 2, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 11:50)
- ^ ד"ר איתי גל, מאיר דגן נאבק בסרטן: "ראיתי את המוות ואז באה ההשתלה", באתר ynet, 17 במרץ 2015
- ^ ynet, נאבק על חייו: מאיר דגן עבר השתלת כבד בחו"ל, באתר ynet, 16 באוקטובר 2012
- ^ יוסי מלמן, מאיר דגן סיפר לחבריו על מצבו החמור: "הסתבכתי", באתר וואלה, 17 באוקטובר 2012
- ^ אמיר תיבון, דגן על נסיעת נתניהו לארצות הברית: "מסכנת את ביטחון ישראל", באתר וואלה, 28 בינואר 2015
- ^ גלעד מורג, דגן: לא סומך על נתניהו, נשלם ביוקר על מעשיו, באתר ynet, 28 בינואר 2015
- ^ איתי בלומנטל, שחר חי, מאיר דגן בדמעות בנאום חייו: "מגיע לנו משהו טוב יותר. חייבים לבחור בהנהגה אחרת", באתר ynet, 7 במרץ 2015
- ^ דנה ירקצי, רבבות בכיכר רבין; דגן: "משבר המנהיגות החמור מקום המדינה", באתר וואלה, 7 במרץ 2015
- ^ איתי גל ורותם אליזרע, בת 70 ובן 81 שבו לראות בזכות הקרניות של מאיר דגן, באתר ynet, 5 באפריל 2016
- ^ אילנה דיין וגלעד טוקטלי, מאיר דגן – הראיון האחרון, באתר מאקו, 6 במאי 2016
- ^ פרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל יוענק לראש המוסד היוצא מאיר דגן, אתר האוניברסיטה העברית בירושלים, 13 באפריל 2011
- ^ פרס מוסקוביץ' למאיר דגן
- ^ יוסי מלמן, "אור הדגן": צה"ל מתכונן למלחמה כוללת עם חיזבאללה בתרגיל ענק, באתר מעריב אונליין, 4 בספטמבר 2017
- אלופי צה"ל
- דירקטורים ישראלים
- זוכי פרס מוסקוביץ' לציונות
- חברי מפקדים למען ביטחון ישראל
- ישראלים ילידי ברית המועצות
- מעוטרי עיטור העוז
- מפקדי חטיבה 188
- מפקדי יק"ל
- מפקדי עוצבת געש
- מפקדי עוצבת ראם
- עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
- ראשי המוסד
- ראשי חטיבת המבצעים
- אנשי הדור השני לשואה
- מפקדי גייסות בצה"ל
- בוגרי אוניברסיטת חיפה
- מפקדי פלוגות במלחמת ששת הימים
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- ישראלים שתרמו איברים
- חיילי חיל הרגלים במלחמת ששת הימים
- מפקדי חטיבות במלחמת לבנון הראשונה
- חיילי חיל השריון במלחמת לבנון הראשונה
- זוכי פרס חיים הרצוג
- ישראלים שנולדו ב-1945
- ישראלים שנפטרו ב-2016