לדלג לתוכן

עמוס ירון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמוס ירון
האלוף עמוס ירון, בעת שכיהן כנספח צה"ל בארצות הברית
האלוף עמוס ירון, בעת שכיהן כנספח צה"ל בארצות הברית
לידה 5 בפברואר 1940 (בן 84)
חולון, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1957–1990 (כ־33 שנים)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע שלום הגליל  מבצע שלום הגליל
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל משרד הביטחון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עמוס ירון (רוזנברג) (נולד ב-5 בפברואר 1940 בחולון) הוא אלוף צה"ל בדימוס, מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, שימש יושב ראש חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א) ומשמש דירקטור חיצוני של השותפות המוגבלת דלק-קידוחים,[1] שהיא אחת מהחברות בתאגיד הגז של יצחק תשובה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוס רוזנברג נולד ב-5 בפברואר 1940 בקריית עבודה בחולון. בנם של אליעזר לבית רוזנברג וזהבה לבית דז'לדובסקי, ולו אחות גדולה, רותי שגדולה ממנו ב-4 שנים.[2] אמו עלתה בגפה בהיותה בת 17 לארץ ישראל מפולין ורבים מקרובי משפחתה נספו בשואה.[3] בגיל שנתיים אובחנה אצלו בעיה בלב והוא אושפז במשך חודשיים בבית החולים "הדסה" בתל אביב. אמו הייתה עקרת בית ואביו החל כפועל בניין ולאחר מכן עבד כקבלן בניין בעיר חולון.[2]במלחמת העצמאות היה אביו חבר בארגון "ההגנה" ובלילות היה יוצא להגן מפני ירי הצלפים הערבים משכונת תל א-ריש במזרח יפו (כיום תל גיבורים).[4]

ירון היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד ולאחר שהתאהב בעבודת השדה בקיבוצים, החליט בכיתה י"א לעבור וללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי".[5] באמצע כיתה י"ב עזב את בית הספר "כדורי" לאחר שהבין כי בכך לא יוכל להתגייס עם חברי ילדותו מתנועת הנוער בחולון ביחד לנח"ל ושב לבית הוריו. הוא לא סיים את לימודיו התיכוניים ואת תעודת הבגרות השלים רק לאחר שנים.[6]

ירון הוא בעל תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, ובוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (קורס פו"ם), המכללה לפיקוד ומטה של המארינס בארצות הברית והמכללה לביטחון לאומי (מב"ל).

שירותו בצה"ל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1957 התגייס ירון לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל שיועד לקיבוץ פלמחים יחד עם חבריו. הוא עבר את שלושת חודשי הטירונות במחנה 80 והתנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח (כיום גדוד 101), שם עבר מסלול הכשרה כלוחם.[6] לאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר במשך כחמישה חודשים במחנה ליד באר טוביה.[7] ב-1959 סיים את קורס קציני החי"ר בפיקודו של משה ינוקא.[8] לאחר שסיים את קורס הקצינים נשלח לפקד על היאחזות הנח"ל נוטרה באצבע הגליל (דרומית לקיבוץ גונן).[9]

לאחר מכן שירת במשך כשנה כמדריך בבית הספר לקצינים (בה"ד 1), ואז כסגנו של אלי ידגרוב, מפקד פלוגה בגדוד 50 של הצנחנים.[10] בין חייליו בגדוד היה אורי סלונים שמאוחר יותר היה לחברו הקרוב ולפרקליטו בפני וועדת כהן.[10] לאחר מכן שימש כקצין המבצעים (קמב"ץ) של הגדוד ולבסוף מפקד פלוגה א' בגדוד 50.[11] בין פקודיו נמנה אורי דורי, שלאחר שירותו הצבאי עבד ירון בחברת הבנייה שהקים.[11] לאחר כשנה וחצי כמפקד הפלוגה מונה לקצין המבצעים של חטיבת הצנחנים.[11] בשנת 1963 חתם קבע ושנה לאחר מכן שלח אותו מפקד החטיבה, רפאל איתן להשתתף בקורס קומנדו בארצות הברית.[12][13] קורס הקומנדו ארך תשעה שבועות והתקיים בין היתר בבסיס פורט בנינג במדינת ג'ורג'יה ובביצות מדינת פלורידה.[13] לאחר שובו מהקורס שירת במשך כשנה כמדריך מחלקתי בבית הספר לקצינים.[14]

מלחמת ששת הימים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים
ירון, 1967.

בשנת 1966 היה ממייסדי חטיבה 55 בפיקודו של מרדכי (מוטה) גור ושימש כקצין האג"ם של החטיבה. כקצין האג"ם של החטיבה כתב ירון את פקודת המבצע לכיבוש מזרח ירושלים והעיר העתיקה.[15]

במהלך הקרב לחם ירון בזחל"ם הפיקוד של המח"ט גור.[16] בהחלטת פיקוד החטיבה יצאו לוחמיה בלילה לשלב הראשון בתוכנית כדי להפחית את יעילות הצלפים הירדנים, במה שנודע כקרב על גבעת התחמושת. בלילה יעילות הצלפים הייתה נמוכה כמתוכנן, אך עם התמשכות הקרב ועלות השחר של 6 ביוני הפכו לוחמי צה"ל לחשופים יותר והחטיבה ספגה אבדות כבדות בקרב. בעקבות מספר האבדות והנפגעים הרב (37 חיילי צה"ל הרוגים) נמתחה ביקורת על קבלת ההחלטות של צמרת הפיקוד בחטיבה וירון בתוכה.[17][15]

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף יוני 1967 מונה לקצין האג"ם של חטיבת הצנחנים הסדירה.[18] הוא שימש בתפקיד זה ב"מבצע תופת", פשיטת כוחות צה"ל ובהם כוחות הצנחנים על מפקדת הפת"ח בעיירה כראמה שבירדן ב-21 במרץ 1968.[19] בקיץ 1968 סיים את תפקידו ויצא לשנת לימודים במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה.[20]

בשנת 1969 מונה למפקד בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים (בא"ח צנחנים) בדרגת סגן-אלוף.[21] באותה העת שכן הבא"ח במחנה צבאי ירדני ישן ליד הכפר א-ראם, אך לטעמו של ירון המחנה לא היה מסוגל לאכלס את כל כמות הטירונים ולכן החליט על העברתו למחנה ירדני ישן באזור הכפר סנור, שם שכן הבא"ח עד לשנת 2003.[21] בתקופתו בעקבות מלחמת ההתשה גדל הבסיס משלוש פלוגות לשבע, לאחר שהגדודים הלוחמים בגבולות לא יכלו לקחת אחריות גם על הכשרת בוגרי הטירונות, ולכן האימונים המתקדמים וקורסי המכ"ים עברו לאחריות הבא"ח.[22]

מבצע רודוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע רודוס
חיילי הכוח של בסיס ההדרכה החטיבתי, ביניהם המפקד עמוס ירון (שלישי מימין), על רקע המגדלור באי שדואן במהלך מבצע רודוס, ינואר 1970.

בינואר 1970, לאחר מספר שנים בהם שימש בעיקר כמדריך וכקצין מטה החליט כי ברצונו לצאת לפעילות מבצעית. הוא הרכיב כוח פלוגתי של כ-70 אנשי סגל (קצינים, מפקדי כיתות וכו') בעיקר מפלוגתו של סרן יהודה דובדבני. הכוח ירד במטוסים לשארם א-שייח', שם התאמן לקראת היציאה למבצע. במסגרת הפשיטה על אי האלמוגים שדואן בפתח מפרץ סואץ, שזכתה לשם "מבצע רודוס", פיקד סא"ל ירון על כוח העתודה שיועד להתערב בקרב במקרה שבו אחד הכוחות מסתבך או שנוצרים יעדים חדשים לתקיפה תוך כדי הקרב.[23][24] הכוח בפיקודו של ירון הונחת במסוקי סופר פרלון בחלקו הדרומי של האי שדואן לאחר שהמח"ט, חיים נדל החליט לערב אותם בלחימה בעקבות התנגדות מצרית קשה. הכוח בהובלתו של ירון הסתער על הכוח המצרי שהיה מחופר בעמדותיו וחיסל אותו בהצלחה.[24][25]

מבצע ברדס 20

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע ברדס 20
מפת מבצע ברדס 20, בצפון המפה מתוארת תנועתו של כוחו של ירון מחוף "תפוח" לעבר בסיסי "דליה" ו"כלנית".

בקיץ 1970, לאחר סיום מלחמת ההתשה, מונה למפקד גדוד 50 (הנח"ל המוצנח), בו החל את דרכו כחייל.[26][27] בינואר 1971 במסגרת מבצע ברדס 20 הוטלה על סא"ל ירון המשימה לפקד על כוח א' שתפקידו לפשוט על שני בסיסי אימונים של מחבלים פלסטינים בלבנון שזכו לשמות הקוד "דליה" ו"כלנית" (ראו מפת המבצע), הממוקמים ממזרח לראס א-שק, צפונית לעיירה סרפנד, במרחק של 250 מטרים זה מזה.[28][29] בסיסים אלו שכנו על חוף הים שבין צור לצידון ובהם התאמנו המחבלים לחדירה לשטח ישראל באמצעות סירות גומי דרך הים.[29] על פי התוכנית היה על הכוח של ירון להגיע על סטי"ל אל מול היעדים ומשם לנחות באמצעות סירות גומי על חוף "תפוח", לנוע רגלית אל עבר הבסיסים, להשמידם ולחזור לשטח ישראל דרך הים. "כוח עמוס" כלל 42 לוחמים מגדוד 50, ביניהם 4 חבלנים, רופא וחוקר שבויים וכן 6 לוחמים מיחידה 707.[30]

בשל תנאי מזג האוויר הגשום נדחתה הפעולה שתוכננה ללילה שבין ה-12 ל-13 בינואר ללילה שבין ה-14 ל-15 בינואר. בתאריך זה עלה הכוח על הסטי"ל. בסביבות השעה 23:00[31] ירד הכוח אל סירות הגומי.[32][30] תחילה שטו לוחמי השייטת אל החוף ואבטחו אותו לקראת הגעת כוח הצנחנים. לאחר מכן הכוחות הפזורים ב-7 סירות גומי בהובלתו של ירון נעו לכיוון החוף. הלוחמים ירדו מהסירות, ירון סימן לכוח להתפרש, לשכב ולצפות על השטח. לאחר מכן החל הכוח בתנועה ואז נפתחה לעברו אש מכיוון צפון על ידי שמונה מחבלים שהיו כנראה בסיור אבטחה, ממנה נפצעו שני לוחמים בהם שמואל ריפמן (לימים ראש מועצה אזורית רמת הנגב). בעקבות הירי החליט ירון שלא לנוע בציר שנקבע מראש לעבר היעדים אלא לבצע איגוף עמוק מימין דרך הפרדסים שבמקום.[33][28] הפצועים הושארו עם רופא וכוח מאבטח וירון והלוחמים המשיכו לעבר היעדים דרך הפרדסים.[33] הכוח הגיע לעבר המקום ממנו תוכנן להסתער.[34] בין שני הבסיסים שכן מבנה גבוה שכונה "הבית האמריקאי", לפני המבצע העריכו כי הוא אינו משמש את המחבלים ולכן אינו יעד לתקיפה. הערכות אלו התבררו כשגויות ומבית זה נורו צרורות ירי לעבר הכוח. בעקבות זאת החליט ירון על שינוי נוסף בתוכניות, הצוות שתוכנן לתקוף את בסיס "דליה" יתקוף את "הבית האמריקאי", חולית מקלע תשמש כרתק על "דליה" והצוות שתוכנן לתקוף את "כלנית", יתקוף כמתוכנן. לאחר מכן יצאו הצוותים להסתערות כאשר לאחר מכת אש חזקה של הכוח פרצו הלוחמים וכבשו את "כלנית" ללא התנגדות. לאחר מכן ירו הלוחמים פצצות ררנ"ט לעבר "הבית האמריקאי" וכבשו אותו ללא התנגדות. המחבלים שהיו בבסיסים אלו ברחו בטרם הסתערו לוחמי הצנחנים. לאחר שנכבשו שני הבסיסים האלו, פוצצו וקרסו, החליט ירון כי אין טעם להשמיד גם את בסיס "דליה" והכוח שב לנקודת האיסוף.[35] במבצע הושמדו הבסיסים, נשק ותחמושת של המחבלים ולכוח עמוס היו ארבעה פצועים קל ואחד בינוני.[28]

מבצע ברדס 54‏-55

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע ברדס 54–55

בקיץ 1971 מונה לסגנו של מפקד חטיבת הצנחנים, לוי חופש ולאחר מכן של עוזי יאירי.[36] בפברואר 1973 פיקד על כוח א' במבצע ברדס 55[37] במחנה הפליטים אל בדווי צפונית לטריפולי בלבנון שתפקידו היה לפשוט ולהשמיד את יעדי "גאולה": המשרד הראשי של הפת"ח, מחסן תחמושת, בסיס אימונים, מחנה מחבלים, מפקדת הפת"ח ובית סוהר.[38] לצידו פיקד מפקדו, עוזי יאירי על כוח ב' שיועד להשמיד את יעדי "אהובה" במחנה הפליטים נהר אל-בארד. הכוח של ירון הורכב מכ-25 לוחמים מגדוד 890 של הצנחנים בפיקודו של רס"ן יצחק מרדכי, כ-6 לוחמים משייטת 13 בפיקודו של רס"ן גדי שפי ו-20 לוחמים מגדוד המכ"ים 450 של הצנחנים בפיקודו של רס"ן דורון רובין.[36] ב-20 בפברואר הפליג הכוח על ספינת טילים מבסיס חיפה בדרכו ללבנון. הכוח הגיע אל חופי לבנון באמצעות סירות גומי ומשם צעד לעבר היעדים. שלושת הצוותים בפיקודו של ירון התפצלו לתקוף שלושה יעדים: "גאולה 1" - הבסיס הימי של הפת"ח, "גאולה 3" - משרד ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין שמוקם במבנה חד קומתי ו-"גאולה 2" - מפקדת ארגון "המאבק המזוין", מבנה חד קומתי ששכנה בקרבת החוף. שלושת הצוותים עמדו במשימתם אך במהלך הניסיון להשמדת היעד "גאולה 2", נורו יריות מחלון המבנה לעבר לוחמי השייטת. רס"ן אילן אגוזי הורה להשליך רימון לעבר חלון המבנה, אך בחלון היו סורגים והרימון שהשליך אחד הלוחמים ניתז בחזרה לעבר הכוח.[39] אגוזי הבחין ברימון ואחז בו במטרה להשליכו רחוק מן הכוח אך הוא התפוצץ בידו ופצע אותו באורח קשה. לאחר השמדת היעד, שאל ירון את הרופא שבכוח אם אגוזי ישרוד פינוי רגיל באמצעות ספינת הטילים שהובילה אותם ללבנון ואמורה להחזירם. הרופא אמר כי אגוזי מאבד דם וחייב להגיע לבית חולים בקדימות. ירון דיווח בקשר כי הוא מבקש פינוי מוסק, איתר שטח לנחיתת המסוק, פרש את הכוח סביב מנחת המסוק המאולתר והורה לכוח לפתוח באש תופת ברגע שהמטוס מנמיך לנחיתה בכדי להרחיק את המחבלים. המסוק נחת, הכוח העלה אליו את אגוזי ועלה אחריו על המסוק ושב עמו בחזרה לחיפה.[38][40]

מבצע אביב נעורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע אביב נעורים

באפריל 1973, במסגרת תפקידו כסמח"ט הצנחנים, ניתנה לו האפשרות לבחור באחת משתי משימות שהוטלו על הצנחנים: האחת, תקיפת בסיסי מחבלים בביירות בשיתוף פעולה עם המוסד והשנייה, פשיטה על יעדי מחבלים בצידון. ירון סבר כי הפעולה הראשונה לא תצא אל הפועל ולכן קיבל על עצמו את הביצוע של הפעולה בצידון.[38][41] המשימה בביירות הוטלה על מפקד גדוד 50 של הצנחנים, סא"ל אמנון ליפקין-שחק (לימים הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, עוטר על פיקודו במבצע בעיטור העוז). במסגרת המבצע שזכה לשם "אביב נעורים", הוטל על הכוח בפיקודו של ירון שהורכב מסגל של גדוד 202 של הצנחנים וסגלים מפלוגת חיל ההנדסה הקרבית לפשוט על יעד "יהודית" - מוסך מצפון לצידון ששמש את אנשי הפת"ח כסדנה לתיקון כלי נשק ותחמושת.[42] בלילה שבין ה-9 ל-10 באפריל 1973 יצאו הכוחות בפיקודו של ירון על סטי"לים של חיל הים בדרכם אל חופי לבנון. בהגיעם מול חופי לבנון ירדו הכוחות אל סירות הגומי. בסטי"ל הפיקוד נותרו המח"ט יאירי וקצין חי"ר וצנחנים ראשי עמנואל שקד. עם הגעת הכוח אל החוף הבחינו הלוחמים ברכב סיור של הצבא הלבנוני שמתקרב אליהם עם אורות נמוכים. ירון נתן את הפקודה שלא לירות על הרכב מחשש כי זה יוביל להבערת השטח ולחשיפת הכוח בטרם הגעתם אל היעד. לאחר שעבר הרכב המשיך הכוח רגלית אל היעד, הגיע והשתלט עליו, המבנה מולכד והוכן לפיצוץ. הכוחות התרחקו וירון וקצין ההנדסה הקרבית נותרו בקרבת המבנה כדי ללחוץ על כפתור ההפעלה של הנפץ. בעת ניסיון ההפעלה הראשונה הנפץ לא התפוצץ. ירון וקצין ההנדסה שבו אל המבנה וגילו כי הקצין טעה בהפעלת המערכת. ירון והקצין סידרו פעם נוספת את המערכת, התרחקו מהמבנה והיעד הושמד בהצלחה.[41]

מלחמת יום הכיפורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע פונטיאק

לאחר כשנתיים כסגן מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד פיקוד המרכז האלוף רחבעם זאבי וקצין חי"ר וצנחנים ראשי עמנואל שקד הציעו לירון לנסוע לשנת לימודים בבסיס חיל הנחתים קוונטיקו, בסיס ההכשרה המרכזי של חיל הנחתים של ארצות הברית. ביולי 1973 טס ביחד עם רעייתו אילנה וילדיהם לוושינגטון ומשם לבסיס קוונטיקו שם עברו להתגורר.[43] ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. ירון שניוועץ עם הנספח הצבאי בארצות הברית, מוטה גור ובאהוד ברק שגם היה בתקופת לימודים באותה הזמן בארצות הברית החליט לשוב לישראל. אשתו וילדיו נסעו להתגורר ביחד עם קרובי משפחה בבולטימור וירון המריא מניו יורק ונחת בישראל ב-8 באוקטובר.[44]

על ירון הוטלה משימה שזכתה לשם "מבצע פונטיאק". במאי שנת 1973 הוחלט במפקדת קצין תותחנים ראשי על הקמת סוללת תותחנים שתוכשר למבצעים מוטסים ומוצנחים. פלגה מהסוללה ולוחמי סיירת מטכ"ל גויסו לטובת המבצע. ירון ומפקד טייסת 118, יובל אפרת עבדו על תכנון המבצע בלילה שבין ה-10 ל-11 באוקטובר וכבר באותו הלילה המריאו מבסיס רפידים שני מסוקי היסעור מטייסת דורסי הלילה (118) ועליהם 22 לוחמים ביניהם תותחנים ואנשי מילואים מסיירת מטכ"ל שאיבטחו אותם וירון כקצין קישור, שני תותחי M-102 (אנ') יבילי אוויר בקליבר 105 מ"מ ופגזים לג'בל עתקה במצרים מכיוון דרום (דרך ראס סודר).[45] כוח זה טיווח וירה 90 פגזים על מפקדות הארמייה השלישית וצומת חיוני באזור הק"מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ והסב להם נזקים ואבדות בטרם התפנה ללא נפגעים.[46][47][48]

לאחר מבצע זה חבר לחטיבה 35 בפיקודו של עוזי יאירי שהתמקמה לפני החווה הסינית. ירון פיקד על גדוד צנחנים שתפקידו היה למנוע מהקומנדו המצרי לנחות באזור אבו רודס. לאחר מכן הועבר עם הכוח לשארם א-שייח' שם התכונן ביחד עם כוחות נוספים למבצע שבסוף לא יצא אל הפועל וזכה לשם "אור ירוק", מבצע שתכליתו הייתה להנחית אוגדת שריון בגדה המערבית של מפרץ סואץ.[46] הכוח בפיקודו של ירון ערך אימונים לקראת המבצע אך הוא בוטל והכוח חבר לחטיבה שהייתה באותה עת בתעלת המים המתוקים באזור איסמעיליה עד לסוף המלחמה.[49]

לאחר המלחמה שב לארצות הברית והשלים את שנת הלימודים בבסיס קוונטיקו.[50] ביוני 1974 מונה למפקדה הראשון של עוצבת שועלי מרום (אז חטיבה 525, כיום חטיבה 646), חטיבת צנחנים במילואים שהייתה כפופה לפיקוד הדרום ושירת בתפקיד עד אוגוסט 1976.[51]

אסון הנ"ד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אסון הנ"ד

בשנת 1976 מונה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה.[52] ב-10 במאי 1977 בתום 11 חודשי אימון הגיע לחזות בתרגיל החטיבתי במדבר יהודה. התרגיל כלל הטסת החטיבה מאזור נועימה בבקעת הירדן למרגלות הבוקע הדרומי ומשם טיפוס על הרכס וכיבוש יעדים. התרגיל נפתח ללא תקלות ורוב החטיבה עברה במסוקים אך אז אירעה תאונת האימונים הקשה בתולדות צה"ל, כשמסוק היסעור האחרון מטייסת 114 פגע במדרון של גבעה והתרסק ועימו 44 מלוחמי החטיבה מפלוגת מאי של גדוד 890 בפיקודו של המ"פ דוד כוכבי ו-10 אנשי צוות אוויר, במה שכונה אסון הנ"ד. לאחר שנודע לו על האסון שהתרחש התייעץ אל"ם ירון עם מפקד חטיבה 525, אמנון ליפקין-שחק האם להמשיך בתרגיל. ליפקין-שחק נתן את גיבויו לירון לכל החלטה שיחליט וזה החליט כי יש להמשיך את התרגיל, משום שלדעתו אירועים מסוג זה עלולים להתרחש במלחמה ואינם מהווים סיבה לעצור את מהלכי הכוחות.[53] על החלטה זו ספג ביקורת בעיקר מצד המשפחות השכולות ובנוסף על כך שלא פקד את השבעה של מפקדם של החיילים שנהרג עמם, דוד כוכבי.[54][55] לאחר סיום התרגיל יצא ביחד עם מפקדיו ולוחמיו להלוויות הנופלים באסון.[56]

בשנים הראשונות שלאחר האסון כלל לא הגיע לאזכרה להרוגי האסון, לדבריו כי "הבין שהמשפחות לא מעוניינות בנוכחותו".[57] מאוחר יותר החל לפקוד את טקס האזכרה השנתי אך לא נאם, לרוב משום שסורב, אך ביום השנה ה-45 לאסון נאם לראשונה בטקס האזכרה השנתי לאסון והביע בנאומו בנוכחות המשפחות השכולות את סליחתו.[58][59]

לאחר שסיים את תפקידו כמח"ט הצנחנים עבר הסבה לשריון בבית הספר של חטיבה 460 בבסיס השריון בביר תמדה בסיני וסיים מסלול מלא של טנקיסט ולאחר מכן של מפקדי טנקים (מט"קים).[60] לאחר מכן במשך כשנה היה חניך במכללה לביטחון לאומי ובמקביל ללימודיו בשנת 1978 הקים את אוגדת המילואים אוגדת יהודה לבקשת מפקד פיקוד המרכז האלוף משה לוי (לימים הרמטכ"ל ה-12). האוגדה הוקמה מחיבור של שתי חטיבות טנקים וחטיבת ירושלים ולאחר תרגיל מפקדות אוגדתי מוצלח הוכרזה כאוגדה מבצעית וירון הועלה לדרגת תת-אלוף. שנת הלימודים במכללה הוכרה כשנה אוניברסיטאית וירון סיים במסגרתה תואר ראשון בהיסטוריה.[60][61]

מבצע אופרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תקיפת הכור הגרעיני בעיראק

לאחר סיום לימודיו מינה אותו בקיץ 1980 הרמטכ"ל רפאל איתן לראש מחלקת מבצעים במטה הכללי.[61] המבצע המרכזי בתקופת כהונתו בתפקיד זה היה מבצע אופרה, מבצע תקיפת הכור הגרעיני בעיראק ביוני 1981. במסגרת תפקידו היה בעל תפקיד מרכזי בדיונים שקדמו לביצוע התקיפה ונמנה עם התומכים בתקיפה.[62] לתמיכתו בתקיפה ציין ירון שתי סיבות בספרו "רוח המפקד": ”אמונה מוחלטת ביכולתו של חיל האוויר לבצע את המשימה” ו-”החשש שמא נפספס את ההזדמנות בעקבות הפיכתו של הכור לכור חם, או בעקבות לחץ עולמי שיתעורר במקרה שהתוכנית תיחשף. ישראל אינה יכולה לקיים את עצמה תחת איום גרעיני”.[63][64]

בדיון האחרון בו נפלה ההכרעה האם יש לתקוף בעיתוי ההוא את הכור נכח ירון. בדיון זה הכריע ראש הממשלה מנחם בגין, בהחלטיות רבה על פי דברי ירון, כי יש אישור לתקיפה.[64] התקיפה נקבעה ל-10 במאי 1981, אך אז התברר כי מישהו (בדיעבד מסתבר כי היה זה עוזי אבן)[65] הדליף את קיומו של המבצע לשמעון פרס, באותה העת היה ראש האופוזיציה והתמודד מול בגין בבחירות לכנסת באותה השנה, וזה שיגר לבגין מכתב בו התנגד נחרצות לביצוע המבצע. בעקבות זאת הוחלט לדחות המבצע. לאחר כמה ימים הוזמנו ירון, הרמטכ"ל רפאל איתן ומפקד חיל האוויר דוד עברי ללשכת ראש הממשלה על מנת לקבוע מועד חדש למבצע. לאחר שהציגו בפני בגין מספר אפשרויות נקבע כי המבצע יצא אל הפועל ב-7 ביוני, ערב חג השבועות. ביום המבצע עקב אחר מהלך התקיפה המוצלחת מהבור שבקריה בתל אביב.[66]

זירה נוספת בה התעסק ירון כראש מחלקת המבצעים במטכ"ל הייתה לבנון, ממנה ירו המחבלים הפלסטינים לעבר יישובי הצפון אלפי טילים. פעולות טרור אלו הקימו רצון ישראלי לתכנון תגובת נגד. במסגרת ההכנה לתגובת צה"ל לטרור הפלסטיני מצפון היה מעורב ירון בתכנון תוכנית "אורנים" וכן ערך ביחד עם שר הביטחון אריאל שרון והאלוף אברהם טמיר ביקורים תכופים במטה הפלגים הנוצרים בג'וניה, צפונית לביירות כדי להכיר מקרוב את הסוגיה הלבנונית.[67][68]

בסוף שנת 1981 מונה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) ושימש בתפקיד עד ל-1983, אך ביוני 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, הפקיד את התפקיד בידי סגנו תא"ל שלמה כהן, קצין השלישות בקחצ"ר.[69][70][71] במקביל לתפקידו כקחצ"ר שירת כמפקד אוגדה 96 (כיום עוצבת האש).[72][73]

מלחמת לבנון הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – הזירה הימית במבצע שלום הגליל#מבצע הנחיתה, טבח סברה ושתילה
ירון צופה על העיר צידון בלבנון במהלך מבצע "שלום הגליל", 1982.

ב-3 ביוני 1982 התנקשו מחבלים פלסטינים מארגון אבו נידאל בחייו של שגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב (שנפצע אנושות ושרד את ההתנקשות). בעקבות ניסיון ההתנקשות החליטה ממשלת בגין לתקוף את בסיסי המחבלים בלבנון וכן לצאת לפעולה קרקעית מוגבלת בשטח לבנון. לאחר ההתנקשות נכנסה האוגדה בפיקודו של ירון לכוננות. ירון ארגן את הכוחות תחתיו לקראת הלחימה הצפויה: חטיבה 35 בפיקודו של אלוף-משנה יורם יאיר, גדוד טנקים מחטיבה 844 בפיקוד חגי רגב וגדוד נוסף מהחטיבה בפיקודו של יוסי מורג וכן כוחות ארטילריה והנדסה.[74] ב-6 ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה וירון פיקד על אוגדה 96 עליה הוטלה בלילה הראשון ובלילה השני למלחמה משימת הנחיתה בשפך נהר האוואלי מצפון לצידון, שמטרתה לאגף את ריכוזי המחבלים בצור וצידון ולאפשר תמרון מהיר של הכוחות לעבר ביירות וכיתורה.[75] עוד באוקטובר 1979 נערך תרגיל נחיתה גדול, אחד מבין ארבעה בסך הכל, ושמו "תאוצה" בפיקודו של ירון בעת ששימש כקחצ"ר.[76] בשעות אחר הצהריים של 6 ביוני עלו הכוחות הראשונים על הנחתות וכלי השיט של חיל הים מבסיסי אשדוד וחיפה. ירון עלה על סטי"ל הפיקוד אח"י גאולה שיצא משייטת ספינות הטילים בבסיס חיפה בדרכו ללבנון.[77][78] בלילה שבין ה-6 ל-7 ביוני החל מבצע הנחיתה בשפך נהר האוואלי, כאשר תחילה הגיעו לוחמי שייטת 13 בפיקודו של ידידיה יערי ולוחמי גדוד 50 בפיקודו של שאול אריאלי אל החוף ואבטחו אותו. לאחר מכן הגיעו הנחתות משייטת הנחתות אל החוף ומהם ירדו חיילי האוגדה והכלים אל החוף. ספינת הפיקוד לא יכלה להתקרב אל החוף ולכן ירד ירון בסירת גומי אל החוף. עם הגיעו לחוף עלה והתמקם על הגבעה תל בוקסטה שהשקיפה על האזור ומשם פיקד על המשך מבצע הנחיתה.[79]

ירון (במרכז התמונה, עומד ורוכן מעל האלוף דרורי), אלוף פיקוד צפון, אמיר דרורי, תא"ל יוסי בן חנן והאלוף אהרן יריב מתבוננים במפה על ציר החוף בלבנון במהלך מבצע שלום הגליל, יוני 1982.

עם עלות השחר התקבלה הפקודה מאלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי לאוגדה בפיקודו של ירון לנוע צפונה. הכוחות בפיקודו של ירון החלו לנוע בבוקר צפונה על ציר החוף מאזור צידון לביירות. ב-8 ביוני הגיע הכוח למבואות דאמור בדרכו לביירות. לאחר יום של קרב סטטי מגשרי נהר דאמור, שנוהל כנגד גדוד מחבלים ונמשך זמן רב על אף העליונות המספרית של חיילי צה"ל בשל הרצון להמתין לחבירת מרב הסד"כ של אוגדה, כבשו הכוחות את צומת דאמור ב-9 ביוני.[80] לאחר כיבוש דאמור, המשיכה חטיבה 35 בפיקודו של יורם יאיר לנוע לביירות דרך הציר ההררי לאורך הרי השוף וירון הורה להשאיר את גדוד 202 בציר החוף.[81] במהלך כל מהלך ההתקדמות נתקלו הכוחות במחבלים אותם נאלצו לחסל והמשיכו בדרכם כל הדרך אל ביירות,[82] במקום כוחותיו של יאיר תגברו לוחמי חטיבת גולני בפיקודו של ארוין לביא וגדוד טנקים מגדוד 74 בחטיבה 188 בפיקודו של עמירם לוין את הכוח של ירון.[81]

משם המשיכו הכוחות לעבר הכפר סיל. הכוחות הגיעו תחילה לכפר דוחא, מדרום לכפר סיל, וירון התמקם עם המפקדים האחרים בוילה נטושה לכאורה בכפר. ב-10 ביוני ביקרו סגן הרמטכ"ל, האלוף יקותיאל אדם ואלוף-משנה חיים סלע את חפ"ק אוגדה 96 בפיקודו של ירון בכפר דוחא. הפגישה התקיימה על גג הווילה ונכחו בה ירון, אדם, סלע, סגנו של ירון תא"ל יוסי בן-חנן ושני קצינים נוספים מהחפ"ק. לאחר פגישה של כחצי שעה בשעה ארבע אחר הצהריים ירדו אדם וסלע במדרגות הווילה למרתף המבנה.[83][84] במרתף הסתתר כוח מחבלים (שכנראה לא הספיק לברוח עם הגעת כוחות צה"ל) שירה והרג את האלוף אדם במקום ופצע אנושות את אל"ם סלע. במשך דקות שכב סלע על המדרגות המובילות למרתף המבנה וירון ניסה באגרופו לעצור את הדימום מהעורק הראשי הסמוך למפשעה, אך ללא הועיל וסלע נפטר מפצעיו.[83] ירון ושאר המפקדים עברו למבנה אחר כאשר כוח של יחידת שלדג בפיקודו של גיורא ענבר וכוח לוחמי חטיבת גולני חיסלו את המחבלים בתום קרב של שלוש שעות.[85]

ירון (מימין) והרמטכ"ל רפאל איתן (במרכז) במהלך מבצע שלום הגליל, 1982.

למחרת חבר לכוחות תחתיו שלחמו בקרב על כפר סיל: גדוד 202 של הצנחנים בפיקודו של ישראל רמות, גדוד 74 מחטיבה 188 בפיקודו של עמירם לוין, כוח טנקים מחטיבה 844 ושני גדודי גולני בפיקודו של ארוין לביא. לאחר מספר ימי קרב ב-13 ביוני נכבש הכפר שנמצא לפאתי ביירות והדרך לכיתור מדרום וממזרח וכיבוש העיר נפתחה בפני כוחות צה"ל. בכניסה לביירות חברה חטיבה 35 בפיקודו של יורם יאיר שביצעה איגוף דרך הציר ההררי לשאר האוגדה בפיקודו של ירון ובצהרי 13 ביוני התקבלו כוחות צה"ל על ידי בשיר ג'ומאייל ואנשי הפלנגות הנוצריות בביירות.[86] ירון שימש כמפקד כוחות צה"ל בגזרת ביירות והחפ"ק התמקם בקולג' גדול של הנוצרים בשכונת ג'מהור במזרח ביירות.[87] לאחר מצור של חודשיים על המחבלים בביירות בליל ה-12-‏13 באוגוסט הושגה הסכמתו של יו"ר אש"ף יאסר ערפאת על יציאת כוחות המחבלים והכוחות הסוריים מביירות. ב־21 באוגוסט החל פינוי המחבלים והכוחות הסוריים מביירות, והוא הושלם ב־31 באוגוסט כאשר אוגדה 96 קיבלה אחריות לניהול המבצע מבחינת אבטחת המרחב, את מבצע האבטחה ניהל ירון מחפ"ק הפיקוד בגג בניין חברת החשמל הלבנונית (אנ') ולאחר מכן מאחד הבתים בנמל ביירות.[88][89]

טבח סברה ושתילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טבח סברה ושתילה

ב-14 בספטמבר 1982 הגיע מנהיג הפלנגות הנוצריות ונשיא לבנון הנבחר, בשיר ג'ומאייל, להרצות בפני פעילות צעירות של תנועת הפלנגות בסניף התנועה בבניין בשכונת אשרפייה. בשעה 16:10, במהלך נאומו של ג'ומאייל, הופעל מרחוק מטען נפץ שהוטמן בקומה שמעל המקום בו נאם ג'ומאייל והבניין כולו קרס על ג'ומאייל ואנשיו. תחילה לא היה ידוע מה עלה בגורלו של ג'ומאייל. ב-21:45 זיהה איש המוסד את שרידי גופתו של ג'ומאייל. בשעה 23:00 התקבלה בשיחה בין ראש הממשלה בגין לשר הביטחון שרון והרמטכ"ל רפאל איתן ההחלטה להכניס את צה"ל למערב ביירות. בשעות הבוקר המוקדמות של 15 בספטמבר נכנסו כוחות צה"ל בפיקודו של ירון שהיה מפקד הגזרה למערב ביירות. חפ"ק הפיקוד של האוגדה בפיקודו של ירון התמקם על גג בניין בן 5 קומות, כ-200 מטר דרומית-מערבית למחנה שתילה.[90] ב-16 בספטמבר סוכם כי אנשי הפלנגות יכנסו למחנות הפליטים שהיו מכותרים באותו הזמן על ידי כוחות צה"ל, זאת בתיאום עם מפקד האוגדה ירון. בפגישת התיאום שנערכה בין תא"ל ירון למפקדי הפלנגות, הזהיר אותם פן יפגעו באוכלוסייה אזרחית חפה מפשע. ירון שלאורך שהותו בלבנון פיתח חשדנות כלפי הכוחות הנוצרים, הורה להציב תצפיות מגג החפ"ק על המחנות (על אף ראות לקויה ולא מספקת על המתרחש בסמטאות המחנות) וכן הורה כי קצין קישור של הפלנגות וכן מפקד יחידת המודיעין של הפלנגות אלי חובייקה, יעמדו לידו בחפ"ק לאורך שהות הפלנגות במחנות ויאזינו לרשתות הקשר.[91] בשעות אחר הצהריים של 16 בספטמבר נכנסו אנשי הפלנגות למחנות.[92]

לאחר כניסת אנשי הפלנגות למחנות סברה ושתילה, ביצעו כוחות אלו מעשי טבח והרג חפים מפשע רחב היקף, במה שנודע כטבח סברה ושתילה.[93] בעקבות מחאה ישראלית ובינלאומית רחבת היקף כנגד ממשלת ישראל וצה"ל בשל טענות למעורבות או סיוע בטבח, החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק כהן. ירון, שיוצג בידי עו"ד אורי סלונים, העיד בפני ועדת כהן וטען שנקט בכל הפעולות והאמצעים שהיה ניתן לנקוט לאחר ששקל באופן סביר את המידע שהיה בפניו. לאחר שהוזהר בידי הוועדה הוא בחר שלא להציג עדות נוספת או לחקור עדים אלא הסתפק בתגובה בכתב למסקנות הביניים של הוועדה.[94] בדו"ח ועדת כהן נקבע שירון היה מודע למוסר הלחימה המפוקפק של הפלנגות, אך לאור מקרים קודמים של שיתוף פעולה בהם לא היו חריגות והאמון שנבנה עימם,[95] הסתפק באזהרות שהשמיע כלפיהם שלא לפגוע בנשים וילדים. הוועדה קבעה שאזהרות אלו לא היו מספיקות, במיוחד לאחר רצח בשיר ג'ומאייל. הוועדה גם קבעה שלאחר שהגיעו אליו ידיעות על מספר גדול של הרוגים ואפשרות לרצח נשים וילדים, לא טרח לבדוק את נכונות המידע ולא נקט פעולות למנוע את הטבח.[96][97]

בעקבות זאת קבעה הוועדה בהמלצותיה כי ירון לא יוכל לשאת בתפקיד פיקודי למשך שלוש שנים לפחות.[98][99] בהתאם להמלצות ועדת כהן חדל ב-1 במרץ 1983 מלשמש כמפקד עוצבת האש ונותר בתפקידו כקצין חי"ר וצנחנים ראשי.[100]

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש אכ"א האלוף ירון לצד רעיית נשיא המדינה, אורה הרצוג והאלוף (במיל') משה נתיב בטקס הענקת פרסי ארץ ישראל יפה של המועצה לישראל יפה בצה"ל, 4 ביולי 1985.

במאי 1983 החליט הרמטכ"ל, משה לוי, למנותו לראש אגף כוח אדם (אכ"א), אך שר הביטחון, משה ארנס, בהתאם לחוות דעת משפטיות של היועץ המשפטי לממשלה, היועץ המשפטי של משרד הביטחון והפרקליט הצבאי הראשי, לא הסכים לכך. פגישה של ירון עם ראש הממשלה, מנחם בגין, יישרה את ההדורים וירון זכה במינוי, אך מבלי לקבל דרגת אלוף.[101] ירון כיהן בתפקיד בתקופה של קיצוצים על רקע המשבר הכלכלי במדינת ישראל ומלחמת לבנון הראשונה ובהתאם לכך החליט החלטות שונות של קיצוצים, בהם הדרישה שחיילות שיוצאות לקורס קצינים תתחייבנה להתנדב לשירות סדיר נוסף של חצי שנה.[102] כן טיפל רבות במשא ומתן עם ארגוני המחבלים לשחרור שבויי צה"ל[103] והשתתף במשא ומתן על עסקת ג'יבריל.[104] במהלך תפקידו אסר על ביקורים של חיילים במוסדות דת והרצאות של רבנים בפני חיילים, על רקע טענות להחזרה בתשובה בצה"ל.[105]

נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לדרגת אלוף בינואר 1984.[106] בדצמבר 1985 יצא לחופשת לימודים קצרה[104] ובינואר 1986 הוכרז על מינויו לנספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה.[107] לאחר שהגיע לארצות הברית הועלו התנגדויות לשירותו בתפקיד על רקע פרשת סברה ושתילה, אולם אלו הוסרו בלחצה של ישראל[108] אך קנדה עמדה בהתנגדותה, וירון מילא את התפקיד עד יוני 1989. בתקופתו כנספח צה"ל בארצות הברית עסק מול האמריקנים בפרויקט הלביא ובמערכת ההגנה חץ. כאשר חזר לארץ, הרמטכ"ל דן שומרון סירב למנותו לתפקיד בכיר. ב-1990, לאחר 33 שנות שירות, השתחרר משירותו בצה"ל.

לאחר פרישתו מצה"ל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ירון (מימין) מסייר בשאר ישוב כחלק מסיור הוועדה בראשות דוד עברי (שלישי מימין) לחקר אסון המסוקים לצד יום טוב סמיה (משמאל) ובן ציון פרחי (שני מימין), 5 בפברואר 1997

עוד במהלך חופשת השחרור שלו, באוקטובר 1989, מונה למנכ"ל חברת "פמ"א - פיתוח משאבי אנרגיה", שעסקה בפיתוח דרכים להפקת אנרגיה מפצלי שמן במישור רותם,[109] בנוסף מונה לראש מינהל הדלק במשרד האנרגיה.[110] אך זמן קצר אחר כך, השר שמינה אותו, משה שחל, חדל לכהן בעקבות פרישת מפלגת העבודה מממשלת ישראל העשרים ושלוש, והוא לא נכנס לתפקיד.[111]

ב-1990, סמוך לשחרורו מצה"ל, מונה ירון על ידי הרמטכ"ל דן שומרון לעמוד בראש ועדת חקירה שתבדוק את הנסיבות שהביאו לאסון צאלים א' (יולי 1990).[112]

בשנת 1991 מונה ירון כמנכ"ל קבוצת הבנייה של הקבלן אורי דורי (ידידו מתקופת שירותו הצבאי), וכחבר דירקטוריון של מספר חברות שבבעלותה.[113] מ-1992 שימש דירקטור בחברת "אברות תעשיות".[114]

עמוס ירון, בעת שכיהן כמנכ"ל משרד הביטחון, לוחץ את ידו של מזכיר ההגנה דונלד רמספלד

בנובמבר 1999 מונה למנכ"ל משרד הביטחון. בשנת 2001 ניהל את המשא ומתן עם בכירי מערכת הביטחון הסינית בעת "משבר הפלקון". שפרץ לאחר שישראל ביטלה עסקה למכירת מטוסי התראה לסין בעקבות לחץ שהפעילה ארצות הברית.[115]

ביוני 2003, בית משפט בבלגיה פסק כי הוא רשאי להעמיד לדין את ירון, באשמת פשעים נגד האנושות על בסיס סמכות שיפוט אוניברסלית. החלטת בית המשפט התקבלה בדיון בעתירתם של 23 פלסטינים ולבנונים שהם או בני משפחותיהם נפגעו בטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה במהלך מלחמת לבנון.[116]

ירון שימש בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון עד 15 בספטמבר 2005, אז החליף אותו יעקב תורן בתפקיד.[117] ירון נאלץ להתפטר בעקבות לחצם של אנשי הממשל האמריקאי: שטענו כי ירון שיקר כאשר נשאל על שדרוג כלי הטיס הבלתי מאויש (כטב"ם) הארפי עבור סין.[118] לטענת האמריקאים, ירון טען כי מדובר בתיקונים בלבד, בעוד שבפועל דובר בשדרוג משמעותי של הכטב"ם.[119]

בשנת 2006 מונה לראש ועדת בירור לנסיבות בריחתו של האנס בני סלע.[120] בנוסף מונה לדירקטור חיצוני בחברת "בססח - החברה הישראלית לביטוח אשראי" מקבוצת הכשרת היישוב.[121] ירון שימש גם מתווך של חברת "הכשרה אנרגיה" מקבוצת הכשרת היישוב (בזמן שכיהן כיו"ר קצא"א).[122] אחר כך מונה גם כיועץ חיצוני של התעשייה האווירית לישראל.[123]

במאי 2008 מונה ליושב ראש חברת קצא"א.[124] בנובמבר 2012 סיים את תפקידו כיושב ראש קצא"א. שבמקביל מונה לפרויקטור הקמת מתקני יצוא לגז נוזלי בישראל.[125]

בשנים 2010–2012 היה חבר בוועדת שמגר שעסקה בקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים.[126]

ביולי 2022 הוזמן להעיד בפני ועדת גרוניס, ועדת החקירה הממלכתית לחקירת רכש הצוללות וכלי השיט, על תהליך קבלת ההחלטות על הרכש בזמן שהיה מנכ"ל משרד הביטחון.[127]

ירון נואם בהפגנת "צנחנים למען הדמוקרטיה" בצומת בית ליד כחלק מהמחאה נגד הרפורמה המשפטית, מרץ 2023

ספרו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו "רוח המפקד" זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית 2023[128]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירון נשוי לאילנה לבית זימון אותה הכיר כשפיקד על היאחזות הנח"ל נוטרה. אילנה נולדה בתל אביב והיא בתם של שרה ואיזידור, בולאי ומחבר הספר "עולם הבולים" בהוצאת מסדה, אחיה יאיר הוא פרופסור לכלכלה.[129][9] אילנה הייתה מגרעין כפר גלעדי של הנח"ל והשניים התחתנו ביולי 1961 באולם החתונות של הוועד למען החייל בתל אביב. לאחר חתונתם התגורר הזוג בדירה בבניין שבנה אביו של ירון בשכונת אגרובנק בחולון.[9] בשנת 1966 עברו לראשון לציון.[130]

לעמוס ולאילנה שני ילדים: דגנית ורון ירון, עורך התוכנית אולפן שישי בקשת 12. רון נקרא על שם אחיה של אמו של עמוס, אהרון לבית דז'לדובסקי שאיבד את אשתו ובנו בשואה ושרד את אושוויץ, עלה לבדו לארץ ישראל ונפטר יום לפני הולדתו של רון.[2]

מתגורר ברמת גן.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמוס ירון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אורן פרסיקו, אביו של עורך ידיעות אחרונות: דירקטור אצל יצחק תשובה, באתר העין השביעית, 10 בנובמבר 2015
  2. ^ 1 2 3 עמוס ירון, ענת שינקמן בן זאב (ע), 1, רוח המפקד, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2022, עמ' 19. (בעברית)
  3. ^ 1, רוח המפקד, עמ' 18
  4. ^ 1, רוח המפקד, עמ' 21
  5. ^ 1, רוח המפקד, עמ' 23
  6. ^ 1 2 1, רוח המפקד, עמ' 24
  7. ^ 2, רוח המפקד, עמ' 26
  8. ^ אלישיב שמשי, "ארדוף אויביי ואשיגם", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2019, עמוד 180
  9. ^ 1 2 3 2, רוח המפקד, עמ' 27
  10. ^ 1 2 2, רוח המפקד, עמ' 28
  11. ^ 1 2 3 2, רוח המפקד, עמ' 30
  12. ^ עמוס ירון, ‏קורס ריינג'רים בצבא ארה"ב, מערכות גיליון 177 אוגוסט 1966 .
  13. ^ 1 2 2, רוח המפקד, עמ' 31
  14. ^ 2, רוח המפקד, עמ' 32
  15. ^ 1 2 3, רוח המפקד, עמ' 37
  16. ^ 3, רוח המפקד, עמ' 39
  17. ^ אורי מילשטיין, ‏ירושלים שלו: ההחלטה הגורלית שקיבלו מוטה גור ומשה דיין ב-67, באתר מעריב אונליין, 25 ביולי 2015
  18. ^ 3, רוח המפקד, עמ' 43
  19. ^ 4, רוח המפקד, עמ' 46
  20. ^ 4, רוח המפקד, עמ' 48
  21. ^ 1 2 4, רוח המפקד, עמ' 49
  22. ^ 4, רוח המפקד, עמ' 50
  23. ^ מבצע "רודוס" הפשיטה על האי שדואן - שיח לוחמים, סרטון בערוץ "העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית", באתר יוטיוב, 21 בינואר 2021
  24. ^ 1 2 4, רוח המפקד, עמ' 51
  25. ^ גל פרל פינקל, 'רוח המפקד' - סקירת ספרו של אלוף (מיל') עמוס ירון, באתר צה"ל, 20 במרץ 2022
  26. ^ 4, רוח המפקד, עמ' 52
  27. ^ שיר פילו, בין דפי ההיסטוריה, באתר זרוע היבשה, ‏12 ביולי 2010
  28. ^ 1 2 3 גל פרל פינקל‏, מפקד גדול מפצה בעוז רוחו על כל החסרונות, באתר וואלה, 14 באפריל 2019.
  29. ^ 1 2 5, רוח המפקד, עמ' 56
  30. ^ 1 2 5, רוח המפקד, עמ' 57
  31. ^ בספרו של ירון "רוח המפקד" מצוין בע"מ 57 כי הכוחות ירדו אל סירות הגומי בשעה 21:30.
  32. ^ חיים נדל, המעז מנצח, מודן הוצאה לאור והוצאת מערכות, 2015, עמ' 202‏-213
  33. ^ 1 2 5, רוח המפקד, עמ' 58
  34. ^ 5, רוח המפקד, עמ' 59
  35. ^ 5, רוח המפקד, עמ' 60
  36. ^ 1 2 5, רוח המפקד, עמ' 62
  37. ^ גל פרל, מי שלא מעז, מערכות, 21 בפברואר 2023
  38. ^ 1 2 3 5, רוח המפקד, עמ' 63
  39. ^ אבי צור, הלוחם, ביטאון "הלוחם", ‏ אפריל 2013, כפי שהועלה באתר "פרש".
  40. ^ מבצע "ברדס 54-‏55", באתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים
  41. ^ 1 2 5, רוח המפקד, עמ' 64
  42. ^ מבצע אביב נעורים, באתר סיירת צנחנים
  43. ^ 6, רוח המפקד, עמ' 66
  44. ^ 6, רוח המפקד, עמ' 68
  45. ^ 6, רוח המפקד, עמ' 69
  46. ^ 1 2 6, רוח המפקד, עמ' 70
  47. ^ יובל אפרת, ‏היום מלחמה, מערכות 391, 2003.
  48. ^ יהונתן שמיר, סוללת נתרן 474 במלחמת יום הכיפורים בפעולה מעבר לקווים, שבוע לפני הצליחה סא"ל (במיל') שמיר מספר על מבצע פונטיאק עליו פיקד עמוס ירון
  49. ^ 6, רוח המפקד, עמ' 71
  50. ^ 6, רוח המפקד, עמ' 73
  51. ^ 7, רוח המפקד, עמ' 76
  52. ^ 7, רוח המפקד, עמ' 79
  53. ^ עמוס הראל, התרסקות המסוק ברומניה | יציאה מפרופורציות, באתר הארץ, 30 ביולי 2010
  54. ^ דנה ויילר פולק‏, אסון הנ"ד: מדוע הושכחו 54 הלוחמים שנהרגו?, באתר וואלה, 14 באפריל 2013
  55. ^ 7, רוח המפקד, עמ' 81
  56. ^ 7, רוח המפקד, עמ' 80
  57. ^ 7, רוח המפקד, עמ' 83
  58. ^ 7, רוח המפקד, עמ' 84
  59. ^ ישי פורת, הסליחה של עמוס: "45 שנה אתם כועסים עליי, קשה לי מאוד", באתר חדשות 13, 5 ביוני 2022
  60. ^ 1 2 8, רוח המפקד, עמ' 85
  61. ^ 1 2 8, רוח המפקד, עמ' 86
  62. ^ 8, רוח המפקד, עמ' 88
  63. ^ 8, רוח המפקד, עמ' 89
  64. ^ 1 2 8, רוח המפקד, עמ' 90
  65. ^ שי לוי, ‏מטורפים עם קבלות: כך השמיד חיל האוויר את הכור הגרעיני בעירק, באתר ‏מאקו‏, 30 באוגוסט 2012
  66. ^ 8, רוח המפקד, עמ' 91
  67. ^ 8, רוח המפקד, עמ' 93
  68. ^ 8, רוח המפקד, עמ' 94
  69. ^ 8, רוח המפקד, עמ' 95
  70. ^ 8, רוח המפקד, עמ' 97
  71. ^ עמרי אסנהיים, רקע אדום, באתר nrg‏, 15 באפריל 2005.
  72. ^ 8, רוח המפקד, עמ' 96
  73. ^ אמיר אורן, היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה, באתר הארץ, 22 ביולי 2011
  74. ^ 9, רוח המפקד, עמ' 101
  75. ^ שאול ברונפלד, הנחיתה בשפך האוולי - "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה", יסודות גיליון 3, המחלקה להיסטוריה בצה"ל, 2021, עמ' 30-‏31
  76. ^ שאול ברונפלד, הנחיתה בשפך האוולי - "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה", יסודות גיליון 3, המחלקה להיסטוריה בצה"ל, 2021, עמ' 38
  77. ^ שאול ברונפלד, הנחיתה בשפך האוולי - "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה", יסודות גיליון 3, המחלקה להיסטוריה בצה"ל, 2021, עמ' 44
  78. ^ 9, רוח המפקד, עמ' 102
  79. ^ 9, רוח המפקד, עמ' 103
  80. ^ דורון אלמוג, הפעלת היחידות החטיבתיות במלחמת של"ג, מערכות 413, עמ' 27
  81. ^ 1 2 10, רוח המפקד, עמ' 104
  82. ^ דורון אלמוג, ‏הפעלת היחידות החטיבתיות במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007, עמודים 26–31 .
  83. ^ 1 2 10, רוח המפקד, עמ' 105
  84. ^ בן כספית, בגלל המלחמה ההיא: אודי אדם שובר שתיקה ומדבר על לבנון, באתר מקור ראשון, ‏1 ביוני 2012
  85. ^ 10, רוח המפקד, עמ' 106
  86. ^ 12, רוח המפקד, עמ' 109
  87. ^ 13, רוח המפקד, עמ' 111
  88. ^ מאור לוי, דותן דרוק, מאור לוי (ע), מלחמת שלום הגליל - מפות ומבצעים, ישראל: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2022, עמ' 185. (בעברית)
  89. ^ 13, רוח המפקד, עמ' 116
  90. ^ יצחק כהן, אהרן ברק, יונה אפרת, דו"ח ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות, מדינת ישראל, 1983, עמ' 16-‏17
  91. ^ יצחק כהן, אהרן ברק, יונה אפרת, דו"ח ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות, מדינת ישראל, 1983, עמ' 23-‏25
  92. ^ יצחק כהן, אהרן ברק, יונה אפרת, דו"ח ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות, מדינת ישראל, 1983, עמ' 26
  93. ^ זאב שיף ואהוד יערי, מלחמת שולל, תל אביב: הוצאת שוקן, 1984, עמודים 333–349.
  94. ^ אורי סלונים, מכתב פרקליטיו של תא"ל עמוס ירון, מעריב, 10 בדצמבר 1982
  95. ^ דבש"א, תא"ל ירון: לו ישבו בועדת החקירה 3–4 אלופים לשעבר, דבר, 24 במרץ 1983
  96. ^ מפקד האוגדה, תת אלוף עמוס ירון, דבר, 9 בפברואר 1983
  97. ^ יצחק כהן, אהרן ברק, יונה אפרת, דו"ח ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות, מדינת ישראל, 1983, עמ' 109-‏112
  98. ^ טלי זלינגר, אוירה כבדה בצה"ל ובמערכת הבטחון, דבר, 9 בפברואר 1983; המשך
  99. ^ יצחק כהן, אהרן ברק, יונה אפרת, דו"ח ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות, מדינת ישראל, 1983, עמ' 123
  100. ^ טלי זלינגר, אלוף יהושע שגיא סיים תפקידו ראש אמ"ן, דבר, 2 במרץ 1983
  101. ^ יעקב ארז, מפקד הכוח שכבש רצועת החוף, מעריב, 17 במאי 1983
    טלי זלינגר, הדרמה שמאחורי הקלעים של מינוי תא"ל ירון, דבר, 17 במאי 1983
  102. ^ יוארך שירותן של המבקשות להיות קצינות בצה"ל, מעריב, 16 באפריל 1984
  103. ^ אלוף ירון: כרגע לא אכפת לי לחטוף סטירות לחי, מעריב, 13 ביולי 1984
  104. ^ 1 2 שחיקת השכר, מעריב, 20 בדצמבר 1985
  105. ^ עמנואל רוזן, מסיונריות - לא אצלנו, בצה"ל, מעריב, 6 בדצמבר 1985
  106. ^ י. ולטר, ירון - אלוף, מעריב, 13 בינואר 1984
  107. ^ עודד גרנות, האמריקנים אינם מסתייגים ממינוי ירון, מעריב, 21 בינואר 1986
  108. ^ ארה"ב הסירה התנגדותה למינוי ירון כנספח צה"ל, מעריב, 23 באוקטובר 1986
  109. ^ שמואל טל , ינהל את חברת פיתוח משאבי אנרגיה, חדשות, 27 באוקטובר 1989
  110. ^ יוחאי רפאלי, אלוף (מיל.) עמוס ירון יכהן כראש מינהל הדלק, חדשות, 9 בינואר 1990
  111. ^ מירב ארלוזורוב, מבקרת המדינה: קיים ניגוד אינטרסים בין תפקידי שמעון גלבוע, חדשות, 18 בנובמבר 1991
  112. ^ שמואל טל , קצין תותחנים ראשי לא חתם על דו"ח אסון צאלים, חדשות, 7 באוגוסט 1990
  113. ^ יעל קופלמן, ערבב את הטיח פלד, חדשות, 18 ביולי 1993
  114. ^ אברות תעשיות בע"מ - דיווח לבורסה, באתר מאיה (הודעות לבורסה)
  115. ^ אלוף בן, עמוס ירון ייצא לסין לפתור משבר ה"פאלקון", באתר הארץ, 27 בדצמבר 2001
    דרור מרום, ‏גורם ביטחוני בכיר: סין תראה את ביטול עיסקת ה"פאלקון" כביטול הסכם מדיני, באתר גלובס, 21 ביוני 2000
  116. ^ יוסי מלמן, בימ"ש בלגי אישר להעמיד לדין עמוס ירון על "פשע נגד האנושות", באתר הארץ, 11 ביוני 2003
  117. ^ יעקב תורן - מנכ"ל משרד הביטחון, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2005
    מנכ"ל משהב"ט עמוס ירון הודיע על פרישה על רקע המשבר עם ארה"ב, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2005
  118. ^ צבי לביא, ‏ירון בעקבות עיסקת הנשק עם סין: יש משבר עם הפנטגון וצריך לפתור אותו, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2004
  119. ^ רן דגוני, וושינגטון, ‏ה"תקלה" של עמוס ירון בוושינגטון, באתר גלובס, 22 במרץ 2005
    רן דגוני, וושינגטון, ‏ה"תקלה" של עמוס ירון בוושינגטון, באתר גלובס, 22 במרץ 2005
  120. ^ גיא לשם, אלוף בקשרים, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2007
  121. ^ TheMarker digital, עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, מונה לדירקטור חיצוני בבססח מקבוצת הכשרת היישוב, באתר TheMarker‏, 5 בפברואר 2006
  122. ^ ליאור זנו, המתווך של נמרודי בעסקה עם השווייצים: עמוס ירון, באתר TheMarker‏, 22 במאי 2012
  123. ^ סטלה קורין-ליבר והדס מנור, ‏נא להכיר: עמוס ירון, הלוביסט החדש של תע"א, באתר גלובס, 15 בפברואר 2007
  124. ^ ליאור ברון וזאב קליין, ‏מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, עמוס ירון, מונה ליו"ר חברת קצא"א, באתר גלובס, 1 ביוני 2008
    אבי בר-אלי, מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, עמוס ירון, מונה לתפקיד יו"ר קצא"א, באתר TheMarker‏, 2 ביוני 2008
  125. ^ איתי טרילניק, הג'וב הבא של עמוס ירון: פרויקטור הגז הנוזלי, באתר TheMarker‏, 26 ביולי 2012
    עמירם ברקת, ‏עמוס ירון מונה לפרויקטור מתקני יצוא הגז הנוזלי, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2012
  126. ^ גילי כהן, ועדת שמגר: יש להקשיח עמדות במו"מ עתידי על שחרור שבויים, באתר הארץ, 6 בינואר 2012
  127. ^ בן כספית, ‏מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר העיד בפני ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות, באתר מעריב אונליין, 28 ביולי 2022
  128. ^ טקס הענקת פרס יצחק שדה לשנת תשפ"ג,2023, נבדק ב-2024-03-12
  129. ^ עולם הבולים / מאת איסידור זימון | סימון, איזידור, 1906-1985, באתר הספרייה הלאומית
  130. ^ 2, רוח המפקד, עמ' 33
  131. ^ אתר למנויים בלבד גיל טבת, "רוח המפקד": השתיקה האסטרטגית של עמוס ירון, באתר הארץ, 2 בינואר 2023


מנכ"לי משרד הביטחון
לוי אשכול • אליעזר פרי (פרלסון) • פנחס ספיר • זאב שינד • שמעון פרס • אשר בן נתן • משה קשתי • ישעיהו לביא • יצחק עירוני • פנחס זוסמן • יוסף מעין • אברהם בן יוסף • אהרן בית-הלחמי • מנחם מרון • דוד עברי • אילן בירן • עמוס ירון • יעקב תורן • גבי אשכנזי • פנחס בוכריס • אודי שני • דן הראל • אודי אדם • אמיר אשל • אייל זמיר
ראשי אגף כוח האדם (אכ"א)
משה צדוק • שמעון מזא"ה • צבי צור • גדעון שוקן • אהרון דורון • חיים בן-דוד • שמואל איל • שלמה להט • הרצל שפיר • משה גדרון • רפאל ורדי • משה נתיב • עמוס ירון • מתן וילנאי • רן גורן • יורם יאיר • גדעון שפר • יהודה שגב • גיל רגב • אלעזר שטרן • אבי זמיר • אורנה ברביבאי • חגי טופולנסקי • מוטי אלמוז • יניב עשור
קציני חי"ר וצנחנים ראשיים (קחצ"ר)
אהרן דוידי • רפאל איתן • עמנואל שקד • דן שומרון • אורי שמחוני • מתן וילנאי • עמוס ירון • יצחק מרדכי • שמואל ארד • דוד אגמון • דורון אלמוג • גיורא איילנד • יאיר נוה • ישראל זיו • גדי שמני • יוסי היימן • יוסי בכר • נעם תיבון • מיקי אדלשטיין • איתי וירוב • יהודה פוקס • רסאן עליאן • נמרוד אלוני • דן גולדפוס • גיא לוי • ערן אוליאל
מפקדי חטיבת הצנחנים
אריאל שרון • מנחם אבירם • אלי זעירא • יצחק חופי • רפאל איתן • דני מט • חיים נדל • לוי חופש • עוזי יאירי • אריה צידון • מתן וילנאי • עמוס ירון • אמנון ליפקין-שחק • דורון רובין • יורם יאיר • שמואל ארד • מנחם זטורסקי • נחמיה תמרי • שאול מופז • דורון אלמוג • משה יעלון • מתי הררי • ישראל זיו • בני גנץ • יצחק גרשון • גדי שמני • אביב כוכבי • יוסי בכר • חגי מרדכי • הרצי הלוי • אהרון חליוה • אמיר ברעם • אליעזר טולדנו • נמרוד אלוני • יקי דולף • יובל גז • יואב ברונר • עמי ביטון
מפקדי חטיבה 646
עמוס ירון • אמנון ליפקין-שחק • דובי הלמן • אבנר חרמוני • יום טוב סמיה •יואב הירש • יום טוב סמיה • ישראל זיו • אבי רוטשטיין • ישי בר • פנחס זוארץ • רמי סקליטר • אילן מלכא • משה אור • עופר וינטר • אבי דהן • יקי דולף • ערן אוליאל • יהודה ואך • אליאב אלבז • ירון סימסולו • אלעד שושן
מפקדי אוגדת יהודה
עמוס ירון • דוד כהן • משה ספקטור • יעקב בן-טל • בני טרן • עוזי בן יצחק • גבי אופיר • אודי שמחוני • משה צין • אביגדור קליין • עמוס בן-אברהם
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עמוס_ירון&oldid=39923708"