מריל מקפיק

מריל מקפיק
Merrill McPeak
	מריל מקפיק
לידה	9 בינואר 1936 (בן 88); סנטה רוזה, קליפורניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
כינוי	טוני
השכלה	אוניברסיטת סן-דייגו; מכללת המלחמה הלאומית; Grants Pass High School; אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון; Joint Forces Staff College ;
השתייכות	חיל האוויר של ארצות הברית
תקופת הפעילות	1957–1994 (כ־37 שנים)
דרגה	גנרל
תפקידים בשירות
	מפקד הכנף הקרבית ה-20 ; מפקד חיל האוויר של האוקיינוס השקט ; מפקד חיל האוויר ה-12 של ארצות הברית ; ראש מטה חיל האוויר של ארצות הברית
פעולות ומבצעים
	מלחמת וייטנאם ; מלחמת המפרץ
עיטורים
	מדליית האוויר (14) ; מדליית השירות הראוי לשבח ; צלב התעופה המצוינת (2) ; לגיון ההצטיינות ; כוכב הכסף ; מדליית השירות המצוין של חיל האוויר (2) ; מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה
תפקידים אזרחיים
	14 ביולי 1993 – 5 באוגוסט 1993; (23 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית	ביל קלינטון
	→ מייקל דונלי ; (מזכיר בפועל) שילה וידנל ←

מריל אנתוני "טוני" מקפיק (באנגלית: Merrill Anthony "Tony" McPeak;‏ נולד ב-9 בינואר 1936) הוא גנרל ארבעה כוכבים בדימוס בחיל האוויר של ארצות הברית, שהיה ראש מטה חיל האוויר ה-14 בין השנים 1990–1994.

ב-1993 כיהן מקפיק לזמן קצר כמזכיר חיל האוויר בפועל, לפני מינויה של שילה וידנל על ידי הנשיא ביל קלינטון, והוא ראש מטה חיל האוויר היחידי והקצין היחידי בשירות פעיל במדים שכיהן אי פעם כמזכיר חיל האוויר.

ראשית חייו

מריל מקפיק נולד בסנטה רוזה, קליפורניה.^[1] לאחר שסיים את לימודי בית הספר התיכון בגרנטס פאס, אורגון, הוא סיים ב-1957 לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת המדינה של סן דייגו.^[2] הוא הוסמך כקצין במסגרת "גיס אימון קציני המילואים" (ROTC) של חיל האוויר ובאותה שנה התגייס לשירות פעיל. ב-1974 הוא סיים לימודי תואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.

קריירה צבאית

לאחר סיום הכשרתו כטייס, הטיס מקפיק את מטוסי הקרב F-100 סופר סייבר ו-F-104 סטארפייטר בטייסות מבצעיות בארצות הברית ובממלכה המאוחדת. בהמשך הוא שב לארצות הברית כמדריך טיס וכקצין נשק בבסיס חיל האוויר לוק שבאריזונה.^[2]

מדצמבר 1966 ועד דצמבר 1968 הוצב מקפיק כחבר בצוות האווירובטי של חיל האוויר ובהמשך היה לטייס המוביל בצוות. בעת שירתו בצוות הוא ביצע כמעט מאתיים טיסות ראווה בארצות הברית ומחוצה לה.^[2]

עם סיום שירותו בצוות האווירובטי הוצב מקפיק כטייס F-100 בכנף הטקטית ה-37 בבסיס חיל האוויר פו קט בדרום וייטנאם. ב-1 בפברואר 1969 הוא הוצב במיזם הקומנדו סייבר (גף 1 של טייסת הקרב ה-416), צוות מיוחד לסיוע אווירי מהיר שתפקידו היה לבלום את תנועת רכבי האספקה שנעו על נתיב הו צ'י מין. ב-22 באפריל אותה שנה היה מקפיק למפקד העשירי של הצוות ועבר איתו ב-1 במאי לכנף הטקטית ה-31 בבסיס חיל האוויר טוי הואה, כאשר הכנף ה-37 הוסבה למטוסי מקדונל דאגלס F-4 פנטום. ב-31 במאי הוא סיים תפקיד פיקודי זה לאחר שביצע עם הצוות 98 משימות והיה לאחראי על התקינה וההערכה של כנף 31. מקפיק השלים 269 משימות קרביות בסך הכול בעת שהותו בווייטנאם. הוא עוטר בכוכב הכסף ונשאר שם עד 1970, ולאחר מכן למד במכללה לקציני מטה של הכוחות המזוינים בנורפוק, וירג'יניה.

בשנים 1973 היה מקפיק קצין המבצעים האווירי של חטיבת המזרח התיכון במטה חיל האוויר בוושינגטון. ב-1974, לאחר שסיים את לימודיו בקולג' המלחמה הלאומי, הוא מונה כעוזר סגן המפקד למבצעים של הכנף הטקטית הראשונה בבסיס חיל האוויר מקדיל שבפלורידה, שהטיסה מטוסי F-4 פנטום. בשנים 1975–1976 הוא היה חבר במועצה ליחסי חוץ בניו יורק.

ב-1976 כתב מקפיק מאמר בכתב העת Foreign Affairs, בו הוא הביע את דעותיו על הכיבוש הישראלי בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.^[3]

ביולי אותה שנה הוא היה למפקד קבוצת הסיוע הקרבי ה-513 שבסיסה היה בבסיס חיל האוויר המלכותי מילדנהול בבריטניה. שנה לאחר מכן הוא עבר לבסיס חיל האוויר הספרדי בסרגוסה, שם הוא שירת כסגן מפקד כנף אימוני הקרב הטקטיים ה-406. בשנים 1978–1980 הוא היה עוזר ראש מטה פיקוד בעלות הברית במרכז אירופה שבבורפינק, גרמניה המערבית. בשנתיים הבאות הוא טס במפציץ התקיפה F-111 ארדוורק ופיקד על כנף הקרב הטקטית ה-20 שבסיסה היה בבסיס חיל האוויר המלכותי אפר הייפורד שבבריטניה. בשנים 1981–1982 פיקד מקפיק על מטה פיקוד אירופה ואפריקה, ולאחר מכן ועד 1985 הוא היה סגן ראש מטה התכנון בפיקוד האוויר הטקטי בבסיס חיל האוויר לנגלי, וירג'יניה. לאחר מכן ועד 1987 הוא שב למפקדת חיל האוויר כסגן ראש המטה לתוכניות ומשאבים.

ביוני 1987 עבר מקפיק לבסיס חיל האוויר ברגסטרום, טקסס כדי לפקד על חיל האוויר ה-12 ועל פיקוד דרום של ארצות הברית. שנה לאחר מכן הוא מונה לפקד על כוחות האוויר של האוקיינוס השקט. באוקטובר 1990 מינה אותו הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש כראש מטה חיל האוויר של ארצות הברית במקומו של הגנרל מייקל דוגאן שהודח על ידי מזכיר ההגנה דיק צ'ייני על הערות בלתי ראויות שנעשו בעיתוי גרוע שהועברו לתקשורת בנוגע למבצע סופת מדבר בעיראק.

ראש מטה חיל האוויר

מקפיק שימש כראש מטה חיל האוויר במהלך מלחמת המפרץ ואחריה, ותקופה זו עמדה בסימן של צמצום הכוחות במונחים של כלי טיס, יחידות, קצינים וחיילים באופן רוחבי בכל יחידות חיל האוויר, זאת על רקע סוף המלחמה הקרה. בתקופת כהונתו זו כראש מטה חיל האוויר הוא פיקח על סגירתם של פיקוד האוויר האסטרטגי, פיקוד האוויר הטקטי, פיקוד התובלה הצבאי, פיקוד המערכות של חיל האוויר, פיקוד הלוגיסטיקה של חיל האוויר, ופיקוד התקשורת של חיל האוויר. היחידות הכפופות לפיקודים אלו הועברו בעיקר לפיקוד הקרב של חיל האוויר, פיקוד התובלה של חיל האוויר, פיקוד האמצעים של חיל האוויר וסוכנות התקשורת של חיל האוויר שהוקמו אז. באותה תקופה אוחדו פיקוד ההדרכה האווירית והאוניברסיטה האווירית לפיקוד החינוך והאימונים של חיל האוויר.

מקפיק דחף לביצועם של שינויים ארגוניים רחבים בחיל האוויר שמטרתם הייתה פישוט והתייעלות של הפעולות המבצעיות והמוכנות. רוב התקופה בה הוא פיקד על החייל התמקדה בהעלאת רמתן של הפעולות המבצעיות האוויריות, בעיקר אלו שבוצעו על ידי טייסי המטוסים החד-מושביים. היו שאמרו שצעדים אלו באו על חשבונם של טייסי המטוסים הדו-מושביים, המפציצים, מטוסי הסיור, מטוסי התובלה, מטוסי התדלוק האווירי ואנשי החיל בתחומים שמעבר לטיסה. הוא גם יצר את התפיסה של חיל המשלוח האווירי, שילוב של כוחות קרביים וכוחות סיוע לגוף ארגוני יחיד. הוא גם העביר את הפיקוד של כמה כנפות טיסה וכנפות חלל לקצינים בדרגת בריגדיר גנרל, אף על פי שקודם לכן הפיקוד על יחידות אלו היו בידי קצינים בדרגת קולונל.^[4]

על פי העיתונאי אלן נאירן, מקפיק דאג לשליחתם של מטוסי קרב אמריקאים מתקדמים לממשלתו של נשיא אינדונזיה סוהארטו זמן קצר לאחר הירי שבוצע בנובמבר 1991 על מפגינים למען עצמאות מזרח טימור, שנודע בשם טבח דילי.^[5]

עם זאת, מקפיק זכור לאנשי חיל האוויר של היום ואלו שפרשו מאז כהונתו כמי שביצע שינויים גורפים במדי השירות של חיל האוויר, במיוחד אלו של הקצינים. המדים היו מעבר קיצוני מהגרסה הקודמת, שהעיצוב שלה היה זהה לאלו שנלבשו על ידי חיילי צבא ארצות הברית (טרם הקמתו היה חיל האוויר הגיס האווירי של צבא ארצות הברית), אך עם סמלים וסימני דרגה מועטים. בשל דמיונם של המדים החדשים הן למדי הקצינים של צי ארצות הברית, והן לאלו של טייסי חברות התעופה המסחריות, נאמר שהמדים שהנהיג מקפיק היו לא פופולריים בקרב אנשי חיל האוויר.^[6] חלק מהשינויים שביצע מקפיק שונו בחזרה על ידי יורשו בתפקיד. עיצוב מחודש זה נהוג עד היום, דרגות השרוול לקצינים בסגנון הצי בוטלו והונהגה מחדש ענידת תגי השם, אם כי התגים היו בצבע כסף מטלי לעומת תגי הפלסטיק הכחולים שננעדו על הגרסה הקודמת של המדים, אך המשיכו להיענד על מדי השירות.

במשך שלושה שבועות בחודשים יולי ואוגוסט 1993 כיהן מקפיק כמזכיר חיל האוויר בפועל, לפני שאושר מינויה הרשמי של שילה וידנל. בכך היה מקפיק לאדם היחידי שכיהן בו-זמנית בשני התפקידים. מקפיק המשיך לשרת כראש מטה חיל האוויר עד אוקטובר 1994 ולאחר מכן פרש מן השירות.

מורשתו של מקפיק כראש מטה חילה אוויר נחשבה בחוגים מסוימים כאחת השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה של החיל והייתה נתונה ללא מעט דיונים. קצינים בכירים רבים בחיל, הן בשירות פעיל והן במילואים, האשימו את מקפיק בניסיון לנהל את חיל האוויר כמו תאגיד מסחרי, עם הנהגתה של אסטרטגיית הניהול ניהול איכות כוללני (TQM) תחת הכינוי "חיל אוויר איכותני" (Quality Air Force - QAF).

בצדק או שלא בצדק, מקפיק גם הואשם לעיתים בהתעלמות מצרכיהם של המתגייסים לחיל האוויר, של קצינים לא טייסים ושל נווטים וראה רק את צורכייהם של הטייסים, בעיקר אלו שטסו במטוסי קרב חד-מושביים. היה גם ויכוח על הצעד המסורתי לכלול אותו כראש המטה הפורש במסדר החרב (אנ').^[7]^[8]^[9]^[10]

על חלק ממחלוקת זו ניתן להתחקות, על רקע האופן הפתאומי שבו החליף מקפיק את גנרל מייקל דוגאן כראש מטה חיל האוויר. דוגאן, שהיה קצין מוערך, שאף לשפר את תדמיתו של חיל האוויר, שנשחקה קשות עקב המידע המביך על ביצועיו של המטוס F-117 נייטהוק במהלך הפלישה האמריקאית לפנמה. דוגאן גם שאף להפוך את בכירי החיל לנגישים יותר, אך הוא הודח על ידי מזכיר ההגנה דיק צ'ייני זמן קצר לפני פרוץ מלחמת המפרץ בעקבות כמה הערות קיצוניות שהוא השמיע בפני התקשורת בנוגע להתמקדות בנשיא עיראק סדאם חוסיין בהחלטה 666 של מועצת הביטחון, קודם לתחילת מעשי האיבה, זאת על אף העובדה שכראש מטה חיל האוויר, לא הייתה לדוגאן סמכות פיקודית על פיקוד מרכז של ארצות הברית, שהיה זירת הלחימה.^[11] צ'ייני החליף בהליך מקוצר את דוגאן במקפיק, אף על פי שדוגאן נשאר כיועץ מיוחד בדרגת גנרל עד לפרישתו מחיל האוויר.^[7]

לאחר פרישתו

לאחר סיום הקריירה שלו בחיל האוויר נכנס מקפיק למגזר הפרטי כיועץ ומנהל עסקי. הוא שימש כחבר הדירקטוריון של טראנס וורלד איירליינס, חברת ECC, שם הוא כיהן כמה שנים כיושב ראש החברה, טקטרוניקס, תאגיד סנסיס, ארוג'ט-רוקטדיין, וחברות נוספות. הוא היה המשקיע המייסד ולמשך עשור יושב הראש של חברת אתיקספוינט, חברת הזנק שבסיסה בפורטלנד, אורגון. כאשר נמכרה החברה למשקיעים פרטיים, הייתה זו ככל הנראה מכירת ההזנק המוצלחת ביותר באותן שנים באורגון.

ביולי 2010 מונה מקפיק כחבר בוועדה האמריקנית למצבות קרב. הוא היה יושב הראש העשירי שלה (והראשון שהגיע מחיל האוויר).^[12] ב-2018 העניקה ממשלת צרפת למקפיק עיטור קצין בלגיון הכבוד על שירותו כראש מטה חיל האוויר וכהכרה בשירותו בוועדה למצבות קרב. בתפקידו זה הוא היה מעורב בשיקום אתר ההנצחה של "לה פאייט אסקורדיל", יחידה של מתנדבים אמריקאים שלחמו תחת פיקוד צרפתי במלחמת העולם הראשונה. האתר, שנמצא ליד פריז, היה במצב של הזנחה ולאחר ששוקם הוא עבר לחסות הוועדה, שדואגת לאחזקתו העתידית. מקפיק היה יועץ טכני לסדרה התיעודית אודות מלחמת וייטנאם שהפיקו קן ברנס ולין נוביק. הוא הופיע בסדרה בארבע מתוך עשרת פרקיה.

ב-1992 העניקה אוניברסיטת סן דייגו בפעם הראשונה פרס על מפעל חיים ובחרה להעניקו למקפיק. ב-1995 הוא קיבל אות כבוד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. ב-2005, לרגל 150 שנה לייסוד אחוות "סיגמה כי", נבחר מקפיק כאחד מ-150 חברי היכל התהילה של האחווה. הוא היה בין שבעת החברים הראשונים של היכל התהילה של האגודה האווירית של אורגון.

במאי 2012 פרסם מקפיק את הכרך הראשון של זכרונותיו מתקופת שירותו בחיל האוויר. בנובמבר 2013 יצא הכרך השני ובינואר 2017 יצא הכרך השלישי.

מקפיק ורעייתו אלינור מתגוררים בפורטלנד. אלינור שימשה במשך תשע שנים כחברת במועצת העיר לייק אוסווגו.^[13]

הפולמוס על ביקורתו כלפי ישראל

ב-2008 מתח העיתונאי רוברט גולדברג מהמגזין American Spectator, ביקורת על הערותיו והדברים שכתב מקפיק בנוגע לישראל.^[14]

גודלברג החל את מאמר הביקורת שלו באומרו ש"למקפיק היסטוריה ארוכה של ביקורת על ישראל על כך שלא חזרה לגבולות 1967 כחלק מהסכם שלום עם מדינות ערב. ב-1976 כתב מקפיק מאמר בכתב העת Foreign Affairs בו הוא תהה מדוע ישראל מתעקשת להחזיק ברמת הגולן ובחלקים של הגדה המערבית".^[14]

גולדברג כתב ש"בשנים האחרונות חזר מקפיק על השקפתם של ג'ון מירשימר וסטיבן וולט שמדינות ארצות הברית במזרח התיכון נשלטה על ידי יהודים על חשבון האינטרסים האמריקאים באזור". לאחר מכן ציטט גולדברג את תגובתו של מקפיק לשאלה מדוע אין התקדמות במשא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים: "ניו יורק, מיאמי, יש לנו כוח אלקטורלי חזק, הצביעו לטובת ישראל, ושום פוליטיקאי לא יהיה מוכן להתנגד לכך".^[14]

גולדברג גם כתב שמקפיק "טוען שהשילוב של היהודים והציונים הנוצרים מתמרן את מדיניות ארצות הברית בעיראק באופן מסוכן ורדיקלי". כדי לתמוך בטענתו, ציטט גולדברג את מקפיק ממאמרו: "הבה נאמר שאחת הדאגות התמידיות שלך היא ביטחון ישראל, כפי שמתנגדים אליה מי שמחזיקים באינטרסים אמריקאים צרים, ואז יהיה הגיוני לבנות עשרות בסיסים בעיראק. הבה נאמר שנולדת מחדש כנוצרי ואתה סבור שהארמגדון יגיע בכל רגע וכל מה שאתה רוצה לעשות הוא לחזור על צעדים שביצעת בחזון יוחנן, אז זה הגיוני. אז יש כאן מספר של תרחישים שיכולים להוביל אותך בכיוון זה, זה ראדיקלי...".^[14]

תגובתו של מקפיק

לפני יותר מ-30 שנה, ...כתבתי וכתב העת Foreign Affairs פרסם, מאמר שכעת הופץ בבלוגוספרה כעדות לדעה אנטי-ישראלית לכאורה. כמה מהמגיבים הרחיקו לכת עוד יותר, ורמזו שמאחר שהייתי תומך פעיל של מסע הבחירות של ברק אובמה, גם הוא, אנטי-ישראלי. שתי ההנחות הללו נופלות לאחר קריאה אובייקטיבית של התיעוד ההיסטורי.
אני מעריץ ותיק (ורואה את עצמי כידיד) של ישראל. בראשית שנות ה-70 לקחתי חלק משמעותי באספקת נשק מתקדם לחיל האוויר הישראלי, יכולות שמאוחר יותר הם הכניסו לשימוש פעיל. במהלך אותה תקופה, קיימתי ביקורים רשמיים רבים בישראל ופיתחתי יחסים קרובים עם האנשים שם. קשרים אלו הפכו לשימושיים במהלך מלחמת המפרץ, כאשר, כראש מטה חיל האוויר, עבדתי עם עמיתי הישראלים לסייע להגנתה של ישראל במתקפות הטילים עליה.
התנגדתי נחרצות להחלטת ממשל הנשיא ג'ורג' ווקר בוש לפלוש לעיראק, שגיאה אסטרטגית שהוחמרה על ידי ביצוע מרושל. כפי שראינו, פעולה זו הסיחה את דעתנו מהנעשה באפגניסטן, הפיחה חיים חדשים באל-קאעידה הגוסס, והגבירה את השפעתה של איראן באזור רגיש זה - כל התוצאות שגרמו נזק הן לארצות הברית והן לבעלת בריתנו ישראל.
זוהי דעתי ותקוותי שישראל תזכה להמשך תמיכתנו. אני מאחל להם הצלחה מכל הלב. כמובן, ישראל צריכה להחליט מה היא הצלחה מבחינתה. אך עבור ידידים כמוני, "הצלחה" משמעותה ישראל בטוחה במצב שלום עם שכנים שמכירים בה ומכבדים את קיומה. גם כך עלינו לשמור על היחסים המיוחדים שלנו ולסייע לישראל לשמור על מרווח הביטחון האיכותי שלה.
ובנוגע למאמר זה, דברים רבים השתנו ב-32 שנים ודברים רבים גם לא השתנו. הטענה המהותית היא: שום מערכת של גבולות גאוגרפיים מציאותיים בני השגה לא ייצרו ביטחון עבור ישראל. ליתר דיוק, דרישות הביטחון הן שכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ויוחזרו כחלק מהסכם שלום צריכים להיות מפורזים באופן אפקטיבי. כמובן, חצי האי סיני הוחזר למצרים כבר לפני זמן רב באותו אופן, וכתוצאה מכך ישראל נהנית משקט יחסי לאורך גבולה הדרומי ונוצר שינוי יסודי במאזן הכוחות באזור. הזדמנות זו לא נוצלה די צורכה, והתוצאה הייתה "שלום קר". על כל פנים, זהו שלום, והוא משרת את האינטרסים של שני הצדדים".
המאמר שלי לא היה, והוא עדיין לא, התקפה על ישראל, אלא בדיוק ההפך.^[15]

פעילות פוליטית

ב-1996 שימש מקפיק כיושב ראש מסע הבחירות לנשיאות באורגון של בוב דול. במהלך הבחירות לנשיאות של 2000 תמך מקפיק בג'ורג' ווקר בוש ושימש כיושב ראש שותף של הווטרנים של אורגון למען בוש.^[16] כאשר התגבשה מדיניות החוץ והביטחון של ממשל בוש, הביע מקפיק התנגדות נחרצת, במיוחד בנוגע לפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003.^[17] מאוחר יותר ניהל מקפיק מערכה גלויה לבחירתו של הווארד דין בבחירות לנשיאות של 2004, וכאשר פרש דין, פעל מקפיק כיועץ למסע הבחירות של ג'ון קרי. הוא גם היה אחד מ-27 החותמים על ההצהרה שנקראה "דיפלומטים ומפקדים צבאיים למען שינוי", שהצביעה על כישלון ממשל בוש "לשמר את הביטחון הלאומי" וקראה לאי בחירתו מחדש של הנשיא בוש.^[18]

מקפיק גם היה יושב ראש שותף של מסע הבחירות של ברק אובמה בבחירות לנשיאות של 2008. הוא עורר מחלוקת בעקבות הערות שהשמיע באספה במדפורד, אורגון, שם הוא רמז שהנשיא לשעבר ביל קלינטון הטיל ספק בפטריוטיזים של אובמה: "כמי שבמשך 37 שנים היה גאה ללבוש מדים, נעצבתי לראות נשיא שנוקט בטקטיקות אלו. הוא מכל האנשים צריך לדעת זאת יותר טוב, שכן הוא היה מטרה לטקטיקות אלו בדיוק באותו אופן". מקפיק גם השווה את הערותיו של קלינטון לתופעת המקארתיזם: "גדלתי והלכתי לקולג' כאשר ג'וזף מקארתי האשים אמריקאים טובים בבגידה, ונמאס לי מזה".^[19]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מריל מקפיק בוויקישיתוף

ביוגרפיה רשמית של מקפיק, באתר חיל האוויר של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

[1] "Merrill A. McPeak – Veteran Tributes".

[אוויר-2] ¹ ² ³ "USAF Biography".

[ישראל-3] Israel:Borders and Security Archived March 29, 2008, at the Wayback Machine Article preview Foreign Affairs

[4] John Lancaster, IN REMAKING AIR FORCE, EVEN UNDERWEAR CHANGED, April 5, 1992, THE ORLANDO SENTINEL

[5] "Allan Nairn interviewed by Amy Goodman". Archived from the original on 2008-09-24

[6] General Merrill A. McPeak Service Dress – USAF Uniform History

[סמיילי-7] ¹ ² Smiley, George (December 19, 2007). "In From the Cold: Shades of Tony McPeak".

[8] Jordan, Bryant (September 18, 2008). "New AF Dress Coat Left Flapping in the Wind". military.com.

[9] "History of U.S. Air Force Uniforms". military.com.

[10] "Order of the Sword Ceremony". Air Force Enlisted Forums. June 4, 2008.

[11] Broder, John M. (September 18, 1990). "Air Force Chief Fired by Cheney : Military: Gen. Dugan used 'poor judgment' in discussing possible Iraq targets, the defense secretary says. The general talked of attacking Hussein and his family". Los Angeles Times.

[12] "ABMC Commissioners". Archived from the original on October 15, 2011.

[13] Lake Oswego Council Biographies Archived January 18, 2007, at the Wayback Machine

[גולדברג-14] ¹ ² ³ ⁴ Goldberg, Robert McPeak on Display Archived April 9, 2008, at the Wayback Machine American Spectator 2008-03-24

[15] How to Secure Israel Demilitarized land for peace is the key to a settlement Archived April 10, 2008, at the Wayback Machine Foreign Affairs Journal 2008-03-31

[16] Pitkin, James (March 7, 2007). "Happy Birthday, War!". Willamette Week. Archived from the original on 2007-03-09.

[17] Iraq after Saddam: Text of interview with Gen. Merrill A. "Tony" McPeak Archived March 27, 2008, at the Wayback Machine The Oregonian 2003-03-27

[18] Brownstein, Ronald (June 13, 2004). "Retired Officials Say Bush Must Go". Los Angeles Times.

[19] Obama adviser: Bill Clinton like oe McCarthy, Associated Press (March 22, 2008).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]