מרקטרי
מרקטרי (בצרפתית: Marqueterie) היא האומנות והמלאכה של שיבוץ פיסות פורניר או חומרים דומים על גבי משטח עץ כדי ליצור דפוסים או עיצובים דקורטיביים. הטכניקה מיושמת על ארונות, כיסאות ושולחנות, על חפצים קטנים דקורטיביים בעלי משטחים חלקים או כציורים ויצירות אמנות העומדים בפני עצמם.
עבודת המרקטרי שונה ממלאכת השיבוץ בה מוחדרים עצים שונים או חומרים שונים כגון פנינה, אבן, ונחושת לתוך שקעים וחורים במשטח העץ, מכיוון שבשיטת המרקטרי השיבוץ נעשה רק בשכבת הפורניר העליונה. ישנה שיטת שיבוץ נוספת הנקראת מרקטרי אלמנטים, שבה נחתכים חלקי עצים שונים לצורות שונות ואחר כך מורכבים יחד לכדי רהיט.
המונח מרקטרי מתייחס לעיצובים בעלי צורות חופשיות או תיאורים של אובייקטים כדמויות, בעלי חיים ועוד, כאשר הדוגמה המתקבלת מהשיבוץ היא גאומטרית ודקורטיבית גרידא אזי היא נקראת פרקטרי.
טכניקה וחומרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרקטרי נעשית בדרך כלל מפורנירים העשויים עץ, אך עשויה לכלול שנהב, קונכיות צב, דר, פיוטר, פליז או מתכות עדינות. ניתן להשתמש בעצים אקזוטיים כמו גם זנים נפוצים, מהאשכורע הבהיר ועד ההובנה הכהה ביותר, צבעים נוספים מתקבלים על ידי מריחת צבע על פורניר.
יצרן הארונות הצרפתי אנדרה-שארל בול (1642–1732) התמחה בייצור רהיטים באמצעות מתכת ועץ או שריון צב יחד, כשהאחרון משמש כרקע.
הסוג הבסיסי של מרקטרי נוצר באמצעות רק שתי יריעות פורניר, המודבקות זו לזו באופן זמני ונחתכות במסור עדין, ומייצרות שני לוחות מנוגדים בעיצוב זהה, (בצרפתית נקראים partie and contre-partie, "חלק" ו"קונטרה").
לעיתים נדרשות טכניקות נוספות על מנת לגרום לתמונה להיראות יותר תלת־ממדית. הצללת חול היא תהליך בו פיסת פורניר לשילוב בתמונה שקועה חלקית בחול חם למשך מספר שניות.
תהליך הצללה נוסף הוא חריטת קווים עדינים לתמונה ומילוים בתערובת של דיו הודו ושלאק .
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רהיטים משובצים בעצים יקרים, מתכות, זכוכית ואבנים ידועים לנו כבר מהעולם העתיק בתרבות המצרית. דוגמאות רומיות נמצאו באתרי פומפיי והרקולנאום מהמאה הראשונה, ומציגות טכניקה מתקדמת ביותר.[1] המרקטרי הייתה פופולרית שוב בפירנצה ובנאפולי של המאה ה-16 בהשראת התקופה הקלאסית. בפירנצה תרגמו את רעיון המרקטרי לשיבוץ לוחות שיש מוצקים עם עיצובים המורכבים מלוחות שיש אחרים, אבני חן ואבנים חצי יקרות. לעבודה זו, הנקראת opere di commessi, יש מקבילות בימי הביניים, רצפות שיש משובצות, מזבחות ועמודים. הטכניקה ידועה באנגלית בשם pietra dura. עבור ה"אבנים הקשות" שימשו אבני שוהם, ישפה, קרנליאן, לפיס לזולי וגולות צבעוניות. בזיליקת סן לורנצו של מדיצ'י בפירנצה מכוסה כולה בשיש צבעוני, תוך שימוש בטכניקה תובענית זו.
טכניקות של מרקטרי עץ פותחו באנטוורפן ובמרכזים פלמיים אחרים של ייצור ארונות יוקרה בתחילת המאה ה-16. המלאכה יובאה במלואה לצרפת לאחר אמצע המאה השבע-עשרה, כדי ליצור רהיטים יוקרתיים חסרי תקדים שיוצרו במפעלים המלכותיים שהיו אמונים על אספקת הריהוט לארמון ורסאי ובתי המגורים המלכותיים האחרים של לואי ה-14. המאסטרים הראשונים של המרקטרי הצרפתי היו פייר גולה וחתנו, אנדרה-שארל בול, שייסדו שושלת של יוצרי ארונות מלכותיים פריזאים (ébénistes).
שמו של בול הוענק לטכניקת מרקטרי המשלב שריון צב ופליז עם פיוטר בעיצובים ערבסקים או בעלי עלים מורכבים. עיצוביו של בול שיקפו את הבארוק ואת סגנון לואי הארבעה עשר.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 דעכה הפופולריות של המרקטרי עם החומרים בהם השתמש בול, אך קמה לתחייה בשנות ה-80 של המאה ה-20. בעשורים שביניהם, פורנירים מנוסרים נאותה חתיכת עץ שהותאמו בקפידה, היו מסודרים בצורה סימטרית על חלקי הרהיט ועומדים בניגוד לתושבות מברונזה מוזהבת. בשנות ה-50 של המאה ה-20, טקסטורה פרחונית הייתה נפוצה ברהיטים פריזאיים, שנוצרו על ידי יוצרי ארונות כמו ברנרד השני ואן ריסמבורג, ז'אן-פייר לאץ וסימון-פרנסואה אובן. הרהיטים המלכותיים הצרפתיים המפורסמים ביותר עם ציפוי מרקטרי הם הפריטים שנוצרו על ידי ז'אן אנרי רייזנר בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-18 ה- Bureau du Roi - שולחן הכתיבה של המלך לואי ה-15 היה המפורסם ביותר מבין יצירות המופת המפורסמות הללו.
במאה ה-18 בפריז, יצרני רהיטי פורניר או מרקט (ébénistes) השתייכו לגילדה נפרדת מיצרני כיסאות ואומני רהיטים אחרים שעבדו בעץ מלא (menuisiers).
חטאמקארי
[עריכת קוד מקור | עריכה]חטאמקארי (בפרסית: خاتمکاری) היא אומנות השיבוץ הפרסית הנפוצה מאוד באיראן, היא מזכירה פסיפסי חרס בצורה ממוזערת.
באומנות זו משתמשים בעצים בצבע טבעי שחור, אדום וכתום או צבועים בצבעי צמחים ומשובצים בחומרי גלם טבעיים כגון חוטי פליז עדינים, בצבע צהוב עז, עצמות גמל ושנהב חתוכים לרצועות עבור הצבעים הבהירים. כל החומרים מאוגדים לרצועות בצורת משולשים מצולעים או כוכבים בעלי מספר צלעות שונה, לאחר מכן נפרסות הרצועות לפרוסות דקיקות ומשובצות עם דבק בתבנית.[2]
טכניקות חדשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות ה-80 פיתח האומן ז'ורז' וריז טכניקה הנקראת טכניקת VRIZ, שבה מונחות שתי שכבות פורניר זו על גבי זו ומלטשים את העליונה עד לשקיפות הסיבים. זה שימש בעיקר בצרפת, על ידי אנשי מקצוע וסטודנטים למרקטרי במכללת אקול בול. בעזרת הטכניקה שלו, וריז הביא לתעוררות מחודשת של המרקטרי, התעוררות אותו כינה רנסאנס. בארצות הברית הטכניקה שימשה בבית הספר האמריקאי למרקטרי צרפתי על ידי אחד המורים, האמנית פטריס לז'ון. שם הוא מכונה שיטת "פיוז'ן".
בימינו טכנולוגיות מתקדמות מיושמות בתהליך יצירת המרקטרי, בעיקר חיתוך לייזר, שבו העיצוב מצויר או מיובא כקובץ CAD או וקטור וכל חלק נחתך בנפרד, כאשר כל סוג של עץ - ועובי - מקבלים התאמה מדויקת של עוצמת הלייזר. במקרים מסוימים, יתקבלו שוליים כהים או שרופים בשל החום הגבוה הנדרש בתהליך, מה שניתן לנצל עבור הדגשות ותחושה תלת־ממדית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A Short History of Marquetry Includes a glossary
- The Gubbio Studiolo and its conservation, volumes 1 & 2, from The Metropolitan Museum of Art Libraries (fully available online as PDF), which contains material on marquetry
The Inlay Technique of Marquetry, סרטון בערוץ "Getty Museum", באתר יוטיוב- LaunchPad: Roentgen Marquetry, סרטון בערוץ "The Art Institute of Chicago", באתר יוטיוב
- Modern Laser Marquetry and Wood Inlay Technique, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Couch and footstool with bone carvings and glass inlays". Metropolitan Museum of Art. ארכיון מ-2018-06-12. נבדק ב-2018-12-08.
- ^ Jean Burkel & Danielle Burkel, Tapis d'Iran : tissage et techniques d'aujourd'hui, פריז, 2007, עמ' 199, ISBN 9782859174576
