לדלג לתוכן

פודהייצה

פודהייצה
Підгайці
סמל פודהייצה
סמל פודהייצה
סמל פודהייצה
דגל פודהייצה
דגל פודהייצה
דגל פודהייצה
כיכר העיר פודהייצה
כיכר העיר פודהייצה
כיכר העיר פודהייצה
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
אובלסט מחוז טרנופולמחוז טרנופול טרנופול
גובה 359 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 2,500 (2024)
קואורדינטות 49°16′00″N 25°08′00″E / 49.266666666667°N 25.133333333333°E / 49.266666666667; 25.133333333333 
אזור זמן UTC +2
https://pidgayci-miskrada.gov.ua/

פודהייצהאוקראינית: Підгайці, בפולנית: Podhajce, ביידיש: פאדהאיצע או פידאייץ) היא עיירה במחוז טרנופול בחבל פודוליה במערב אוקראינה, בחבל גליציה ההיסטורי. העיר משמשת כמרכז אזורי לכפרים שמסביבה. בשנת 2001 גרו בה כ-3,300 איש. בעיר הייתה בעבר קהילה יהודית גדולה שהושמדה בשואה.

פודהייצה שוכנת על גדות הנהר קורופיץ, שהוא יובל של הדנייסטר. בעיירה תחנת רכבת שהיא האחרונה במסילה לבוב - פודהייצה.

פודהיצה היא מהיישובים הקדומים באזורה. היא מוזכרת לראשונה בשנת 1519, שנה בה עברה העיר לרשותו של יאקוב בוצ'אצקי, הבישוף מחלם. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה פודהייצה שייכת לקיסרות האוסטרו-הונגרית. בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, השתייכה פודהיצה לפולין, לאחר מלחמת העולם השנייה משתייכת פודהיצה לאוקראינה.

על ראש ההר בסמוך לעיירה שוכן פסלו של המלך הפולני יאן סובייסקי, שהוקם לזכר ניצחונו במקום, בקרב עם הטורקים בשנת 1673.

הקהילה היהודית בפודהייצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה הייתה בפודהיצה קהילה יהודית ניכרת. תיעוד ראשון לקהילה יהודית מופיע ברשימות ממשלתיות של רוסיה ופולין משנת 1550. אולם מצבות שנמצאו בעיר הוכיחו כי יהודים גרו בעיר לפחות משנת 1420. במאה ה-19 הגיעה האוכלוסייה היהודית לשיאה. בעיר נמנו כ-6,000 תושבים יהודים, ובמרחב הכפרי שמסביבה עוד כ-8,000 יהודים. במאה ה-20 חלה ירידה ניכרת באוכלוסייה היהודית בפודהיצה, כמו בכל אזור מזרח אירופה, בעיקר בשל הגירה שנבעה מהלחץ הכלכלי ומהאנטישמיות. במפקד בשנת 1931 נמנו בעיר רק 2,827 יהודים, מתוך אוכלוסייה כללית של 6,000 איש.

בית הכנסת של פודהיצה, שנבנה בין סוף המאה ה-16 לתחילה המאה ה-17, הוא הבניין העתיק בעיר כיום. הוא נבנה בצורת מבצר, כמו בתי כנסת רבים מאותה תקופה, כדי שישמש כמקום מחסה לקהילה היהודית, במקרה הצורך. בתקופת השלטון הקומוניסטי שימש מבנה בית הכנסת כחנות מכולת. כיום בית הכנסת סגור ומוזנח.

בעיר שימש ברבנות בין השנים 1580 ו-1620 הרב בנימין אהרן סלניק שנודע בכינויו המשאת בנימין, וקבור בבית הקברות בעיר. רב נוסף שכיהן בפודהייצה הוא הרב יששכר בעריש, בנו של רבי יעקב יהושע פלק.

בית הקברות היהודי בפודהייצה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחלוקת פולין על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות, עברה העיר לשלטון ברית המועצות. באותה תקופה התווספו לאוכלוסייה פליטים מאזור הכיבוש הגרמני, שהעלו את אוכלוסייתה היהודית של העיר אל כ-3,000 איש. עם הכיבוש הנאצי, הוקם בעיר גטו בשני רחובות במרכז העיר ויודנראט. בעקבות הצפיפות והתנאים הסניטריים הלקויים, פרצה בגטו בחורף 1941 - 1942 מגפת טיפוס, שגרמה למות רבים מהיהודים. יהודים רבים נוספים מתו מהרעב.

ביום הכיפורים ה'תש"ב, (22 בספטמבר 1942) נשלחו כ-1,000 יהודים אל מחנה ההשמדה בלז'ץ. כחודש מאוחר יותר, בב' בחשוון בוצעה אקציה שנייה למחנה ההשמדה בלז'ץ. שארית היהודים נרצחו בג' בסיוון ה'תש"ב, כשנורו באמצעות מכונת ירייה בבורות ליד העיר. מספר יהודים מצומצם התחבא ביערות או חבר לפרטיזנים, אך רובה המוחלט של הקהילה היהודית בפודהיצה הושמדה בשואה.

לאחר המלחמה הוקמה בישראל ובארצות הברית אגודת יוצאי פודהיצה, שהורכבה מניצולי השואה, יחד עם אנשים שעלו ארצה או היגרו לארצות הברית לפני השואה. האגודה הוציאה ספר זיכרון בשם 'ספר פודהיצה' וכן פעלה להנצחת הקהילה בדרכים נוספות. בשכונת מעלות דפנה בירושלים, ובעיר ניו יורק מנציחים בתי כנסת בשם 'משאת בנימין' את קהילת פודהיצה שנספתה בשואה. יוצאי פודהייצה קבעו את יום ג' בסיוון, שבו הושמדה שארית היהודים בעיר, כיום זיכרון לקהילה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ספר פודהייצה - העורך מ"ש גשורי, ת"א תשל"ב.
  • ואולי השמים ריקים - ברוך מילך, הוצאת יד ושם, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ירושלים תשנ"ט.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]