פורטל:ספרות/מאמר נבחר/גלריה
מאמר נבחר
לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
מסעותי עם דודתי הוא רומן רב-מכר מאת גרהם גרין, שיצא לאור בשנת 1969, ומאז יצא בעשרות מהדורות ותורגם לשפות רבות. הספר נחשב לאחד מהרומנים הקלילים יותר של הסופר הבריטי הפורה, לא משום שהנושאים שבהם הוא עוסק – זקנה, מוות, מסעות ויחסי משפחה – הם קלילים כשלעצמם, אלא משום שגרין בחר להתייחס אליהם באמצעים קומיים ומנקודת מבט קלילה. בסגנון זה יצר גרין רומן מסע פיקרסקי פופולרי, שאף עובד לקולנוע ולבמות תיאטרון רבות ברחבי העולם.
ראשיתו של הרומן בהלווייתה ושריפת גופתה של אמו הקשישה של הגיבור הראשי, הנרי פולינג, שבה הוא פוגש לראשונה זה חצי מאה את אחותה הצעירה ממנה בכעשור, דודתו אוגוסטה. המפגש בין איש ואישה אלה, השונים באופיים, מרוחקים בגילם, וזרים גמורים זה לזו, מוביל בניגוד לצפוי למערכת יחסים שמשנה את חייו של הנרי מן הקצה אל הקצה, גם אם בהדרגה.
"מעשה העז" הוא מעשייה קצרה (מעט יותר משני עמודים) מאת ש"י עגנון. זהו עיבוד למעשייה עממית, העוסקת בעז שמצאה מערה המאפשרת קפיצת הדרך מפולין לארץ ישראל. המעשייה פורסמה לראשונה בשנת ה'תרפ"ה, כסיפור למבוגרים בקובץ "פולין: סיפורי אגדות" שיצא לאור בהוצאת "הדים", וכסיפור לילדים בהוצאת "הגינה" שבעריכת יחיאל היילפרין, בלוויית איוריו של זאב רבן.
הכנענים היא תנועה אידאולוגית-תרבותית, אשר ניסתה ליצור קו ישיר בין העמים שחיו בארץ ישראל באלף השני לפני הספירה, ובין העם העברי בארץ ישראל במאה העשרים, תוך ניסיון ליצור תרבות חדשה-ישנה, ולהתנתק מהמסורת היהודית. התנועה הגיעה לשיאה בארץ ישראל בשנות הארבעים של המאה ה-20, והשפיעה על המחשבה הפוליטית, האמנות, הספרות וחיי הרוח בארץ ישראל ובמדינת ישראל. השם "כנענים" ניתן לקבוצה, מתוך אירוניה מסוימת, על ידי אברהם שלונסקי, ושמה המקורי היה "הוועד לגיבוש הנוער העברי".
השפעת הכנענים מבחינה פוליטית הייתה מוגבלת, אך השפעתם על חיי התרבות וההגות הייתה רבה. עם היוצרים שלקחו חלק בזרם זה נימנים המשורר יונתן רטוש, הפסל יצחק דנציגר, שפסלו "נמרוד" הפך לסמל ויזואלי של הרעיון הכנעני, הסופר בנימין תמוז, הסופר והפובליציסט עמוס קינן, העיתונאי אורי אבנרי, הסופר והמתרגם אהרן אמיר, הוגה הדעות והבלשן עוזי אורנן ועוד רבים.
יוליסס, פרי עטו של הסופר האירי ג'יימס ג'ויס, הוא רומן הנחשב לאחד הרומנים החשובים במאה ה-20 ומהווה פריצת דרך חשובה בספרות ואחת מאבני הפינה לרומן המודרני.
הרומן משתרע על 841 עמודים (במהדורה העברית) ונחשב קשה לקריאה, בשל היעדר עלילה במובנה המקובל ועקב היותו כתוב במגוון סגנונות ספרותיים ובמיוחד בסגנון זרם התודעה, בו מחשבותיו של הגיבור משתרעות על פני חלק ניכר מהעלילה, ומשובץ באינספור הרמזים וצירופי לשון נופל על לשון, המצריכים מהקורא ידע רחב והתעמקות שאינם מצויים אצל הקורא הרגיל.
עלילתו של הרומן, המתרחש במשך יום בודד, 16 ביוני 1904, מציבה את המיתוס העתיק של האודיסיאה להומרוס, עם אודיסאוס, פנלופה וטלמאכוס, בדבלין המודרנית, ומציגה אותם בהקבלה פארודית באמצעות דמויותיהם של לאופולד בלום, מולי בלום וסטיבן דדאלוס. הספר אף זכה ליום חג ב-16 ביוני – בלומסדיי – יומו של בלום, הנחגג בדבלין ובמקומות אחרים מדי שנה בתאריך זה.
הספר ראה אור לראשונה בפריז, ב-2 בפברואר 1922, יום הולדתו ה-40 של ג'ויס. ברם, הוצאתו לאור בארצות הברית ובבריטניה הייתה כרוכה בקשיים שנבעו מהתנגדות החוגים השמרניים, שכן הספר ערער על מוסכמות חברתיות באותה עת, עד כדי כך שנחשב לטקסט פורנוגרפי. במדינות אלו יצא הספר לאור רק לאחר שנים של מאבק משפטי קשה.
ג'יימס ג'ויס (2 בפברואר 1882 – 13 בינואר 1941) היה סופר ומשורר אירי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים והספרות המודרנית.
ג'ויס נולד בדבלין וגדל בה, אך בהיותו בן 22 עזב את אירלנד לצמיתות. הוא חי שנים רבות בתנאי דלות בערים שונות באירופה, שבהן כתב את יצירותיו הספרותיות החשובות, ובהן "דבלינאים", "דיוקן האמן כאיש צעיר", ו"יוליסס", יצירתו המונומנטלית שנחשבת חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של תומאס מאן ומרסל פרוסט.
יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב הווי עיר מולדתו דבלין, אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו התייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בסגנון זרם התודעה, תוך חדירה לתודעת הדמויות, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי.
משנת 1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, עד שבשלהי 1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך. חייו ויצירתו הונצחו ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני.
שמואל יוסף עגנון (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), המוכר גם בשם המקוצר ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.
נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ ישראל. בשנת 1912 ירד לגרמניה למשך 12 שנה, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד לסוף ימיו.
הסיפור הקצר הראשון שפרסם בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, בשנת 1909, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שם משפחתו מ"טשאטשקעס" ל"עגנון". עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו וספריו היו לראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים, שאותם לא פרסם בימות חייו. ספריו של עגנון, הן אלו שיצאו בחייו והן אלו שפורסמו לאחר מותו, תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון","תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה". דמותו הונצחה על גבי שטר כסף של חמישים שקלים חדשים.
התיאטרון ביוון העתיקה (השירה הדרמטית היוונית), התפתח והגיע לשיאו בסוף המאה ה-6 ובמהלך המאה ה-5 לפנה"ס ומרכזו היה באתונה. שירה זו השפיעה רבות על הספרות המערבית כולה והתוותה את יסודות הספרות הדרמטית עד ימינו.
התיאטרון התפתח בפסטיבלים לכבוד האל דיוניסוס ובעיקר בתחרויות הדרמה השנתיות בדיוניסיה העירונית של אתונה. השירה הדרמטית כללה שלושה סוגי מחזות: טרגדיה, מחזה סאטירים וקומדיה. הידע הקיים בימינו על הדרמה היוונית לוקה בחסר, בגלל מיעוט המחזות ששרדו, כ-40 טרגדיות וקומדיות מתוך כמה מאות שנכתבו, ומחזה סאטירים אחד. הדרמה הייתה מחוברת חיבור עמוק לחיי היוונים. הטרגדיות התבססו על סיפורי המיתוסים העתיקים שכל יווני הכיר היטב, הקומדיות תיארו את חיי היומיום ועסקו בביקורת פוליטית עכשווית ונוקבת, והפוליס ניהלה ומימנה את התחרויות שכל אזרחי העיר צפו בהן.
בתקופה ההלניסטית דעך התיאטרון. הקומדיה ויתרה על הביקורת הפוליטית והפכה להיות ה"קומדיה החדשה" – קומדיית מצבים על יחסים שבינו לבינה שהמחזאי המייצג שלה היה מנאנדרוס. הטרגדיה הידלדלה ובפסטיבלים העדיפו להעלות הפקות חוזרות של ענקי "תור הזהב" מאשר הפקות חדשות של מחזות דלים פרי יצירתם של מחזאי התקופה, ואפילו אריסטו ביקר את מחזאי תקופתו ותיאר אותם כנחותים ורדודים לעומת ענקי העבר. גם בדעיכתו של התיאטרון באה לידי ביטוי הזיקה החזקה בין הפוליס לחיי הרוח; היא התרחשה במקביל לשינויי השלטון ביוון ולשקיעתה של הפוליס.
מיכאל קוֹלהאס (בגרמנית Michael Kohlhaas) הוא שמה של נובלה ידועה פרי עטו של היינריך פון קלייסט, אשר פורסמה בשנת 1810. היצירה מבוססת על סיפור חייו של הנס קולהאזה, דמות היסטורית מעברה של גרמניה, ונחשבת לפסגת יצירתו של פון קלייסט ולקלסיקה בספרות הגרמנית. הנובלה דנה באופן מורכב בנושאים כגון גבולות רדיפת הצדק, התמודדות הפרט אל מול שחיתות השלטון וקידוש האמצעים לטובת המטרה. היצירה עובדה לחמישה סרטים, הומחזה פעמים רבות ואף עובדה לקומיקס.
פון קלייסט כתב את הנובלה במטרה להתריס כנגד השלטון הצרפתי אשר שלט בפרוסיה לאחר שנכבשה על ידי נפוליאון ב-1806. הוא עשה שימוש בהתרחשויות ההיסטוריות כבסיס לסיפורו, כדי להעביר מסרים ביקורתיים כלפי השלטון בתקופתו. דמותו של קולהאס מעמתת את עולם האידיאלים עם המציאות ועם חוסר הצדק הגלום בה. באמצעותה הביע פון קלייסט את עמדתו בדבר חוסר הצדק והשחיתות שפשו בשלטון הצרפתי ובאצולה הפרוסית שקיבלה את מרותו.
חריזה היא טכניקה שירית המבוססת על חזרה של צליל דומה בסופי מילים, בדרך כלל בסיומו של הטור השירי. סדרת הצלילים החוזרת בשתי המלים מכונה בשם חֶרֶז.
בשפות שונות, ואף בתקופות שונות באותה שפה, נהוגים כללים שונים כדי לקבוע מהו חרוז הראוי לשימוש בשירה. כללים אלו עוסקים בדרך כלל במספר ההגיינים (פונמות) המשתתפים בחֶרֶז, בטבעם (עיצורים או תנועות), ולעיתים אף בהטעמה של הגיינים אלו.
חריזה שימשה במשך מאות בשנים בשירה, בדרך כלל בשילוב עם משקל קבוע. הדוגמאות הראשונות לחריזה נמצאות דווקא בשירה הסינית הקדומה, והטכניקה הופיעה במקביל בשפות הקלאסיות האירופיות (יוונית ולטינית). אחד מתפקידיה המקוריים של החריזה היה להקל על זכירה בעל-פה של טקסטים שיריים, שנועדו לצורכי פולחן ולמטרות אחרות, אך כבר מראשיתה היה לחריזה גם תפקיד אסתטי. תפקיד נוסף של החריזה הוא הסחת דעת הקורא מתוכן השיר. בשירה המודרנית, שהתנערה מחובת הכתיבה בחרוז ובמשקל, משמשת לעיתים חריזה בלתי-סדורה או יוצאת דופן למטרות שונות (על מנת למשוך תשומת לב לשורה מסוימת, לחדוד אלמנטים מוזיקליים בשיר, וכן הלאה).
שמואל דוד לוצאטו (שד"ל 1800–1865), משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל, ראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה.
יחד עם רנ"ק, שי"ר וצונץ היה שד"ל ממייסדי חכמת ישראל, המחקר המדעי של ענפי היהדות. תחומי עיסוקו היו רבים ומגוונים: הוא תרגם את חמשת חומשי התורה וכמה ספרי מקרא נוספים לאיטלקית והוסיף ביאור עברי ומבואות, חיבר שירים, כתב ספרי דקדוק לעברית ולארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, פרסם מחקרים בהיסטוריה יהודית, בשירת ימי הביניים ובארון הספרים היהודי לרבות הקבלה, התפילה וההגות היהודית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה. הוא פרסם מאות מאמרים בכתבי העת העבריים של תקופתו ועמד בקשר של החלפת דעות והשפעה הדדית עם כל אנשי חכמת ישראל בני זמנו.
לשד"ל הייתה השקפת עולם מגובשת, שניזונה הן מהשכלתו הכללית הרחבה בפילוסופיה ובהגות האירופית והן מבקיאותו בהגות היהודית לתקופותיה. הוא שילב בין רציונליזם וחתירה חסרת פשרות לאמת ובין רומנטיקה והשקפות דתיות ולאומיות יהודיות. הוא ביקר את העיסוק בפילוסופיה ובעיקרי היהדות ושלל את הקבלה והמיסטיקה. ראה ביהדות המבוססת על המוסר את הפכה של תרבות יוון העוסקת בשלמות השכל. מבין חכמי ישראל התנגד להשקפותיהם של הרמב"ם ואבן עזרא, והעדיף על פניהם את ריה"ל. תמך בהתיישבות בארץ ישראל ובדיבור עברי והתנגד לשאיפה להשתלבות בעמי אירופה ולרפורמה ביהדות.
אלוף בַּצְלוּת ואלוף שום היא יצירה בסגנון מקאמה, ובה 12 פרקים קצרים, שנכתבה על ידי חיים נחמן ביאליק ויצאה לאור בשנת 1928, וכהגדרת מחברה, היא "בדיחה עממית בחרוזים".
היצירה נכתבה כסיפור מחורז לילדים, שבו עלילה הומוריסטית. היצירה מופנית גם לקורא הבוגר והמשכיל, באמצעות שלל רמזים הטמונים בה. הסיפור עוסק בבן-מלך שיצא לתור את העולם, ותחילתו: ”בֶּן אַחַד הַמְּלָכִים יָצָא בָאָרֶץ לְשׁוּטוֹ, / לְמַעַן אֱסֹף חָכְמָה וָדַעַת וּלְשִׂימָן אֶל-יַלְקוּטוֹ, / כְּדָת לְכָל-בְּנֵי-הַמְּלָכִים, / הַשְּלֵמִים וְהַטּוֹבִים וְהַמְבֹרָכִים”.
חבלים הוא רומן אוטוביוגרפי מאת חיים באר, שיצא לאור בשנת 1998 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". הספר מספר את סיפורם של סבתו של באר, אמו ואביו, כפי שסיפרו אותו לבאר הילד וכפי שחווה אותו, בעיקר בילדותו ובנעוריו, אך גם בבגרותו (שבה נותרה בחיים רק אמו).
לספר שלושה חלקים:
- היסוד הנקי של הזמן: חלק זה מתרחש בירושלים בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, והדמות הראשית בו היא סבתו של המספר, אמהּ של אמו.
- חזקת הבתים: חלק זה מתרחש במהלך שנות ה-50, והדמות הראשית בו היא אמו של המספר, אך יש בו מקום גם לאביו. חלק זה עוסק ביחסים שבין האב לאם, שהמספר הוא בנם היחיד, וביחסים של הבן עם כל אחד מהם.
- אוויר שאין סופו לנוח: חלק זה מתחיל בשלהי שנות ה-50, ונמשך אל שנות ה-60 וה-70, עד לתחילת כתיבתו של "נוצות", הרומן הראשון של באר, ומותה של אמו.
פרופ' אבנר הולצמן תיאר מבנה זה: "'חבלים' בנוי כמין ציור טריפטיכון ששני חלקיו הצדדיים והמשניים ממסגרים את הסצנה האמצעית והעיקרית."
נפתלי הרץ וייזל (ויזל, וסלי, בקיצור נה"ו או רנה"ו, חי ה' בטבת תפ"ו – ל' בשבט תקס"ה, 9 בדצמבר 1725 – 28 בפברואר 1805), בלשן ומשורר עברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. חיבורו "דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מקיף בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער בין המשכילים הראשונים לבין רבני קהילות באירופה. מחזור השירים שחיבר על דמותו של משה, "שירי תפארת", השפיע על כמה דורות של משוררים אחריו, וחלק מן החוקרים רואים ביצירתו את ראשיתה של הספרות העברית החדשה.
אברהם גולדפאדן (1840 - 1908) היה מחזאי, משורר, במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון ביידיש ובעברית, אבי תיאטרון היידיש המודרני.
בגיל 15 פרסם את ספר שיריו הראשון בעברית, "ציצים ופרחים". הספר זכה להצלחה והוא התפרסם כמשורר עברי. ב־1876 העלה את המופע הראשון שלו, שהיה בסגנון וודוויל, ובו שיחקו שחקנים נוספים, ישראל גרודנר ושכר גולדשטיין.
בפעילותו כמחזאי וכמשורר יצר גולדפאדן רפרטואר של שירים ומחזות חדשים. בשנתיים הראשונות לפעילותו כתב 22 מחזות, ובמהלך הקריירה כתב כ־40. אף שלא הצליח תמיד להשאיר את השחקנים בלהקתו כאשר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, המשיך, במשך שנים רבות, לגייס כישרונות חדשים, ולהקתו הייתה למקום שבו ניתן לרכוש הכשרה נאותה לקריירה בתיאטרון היידיש.
היבול והגיוון ביצירותיו של גולדפאדן היה רב. הוא חיבר קומדיות, דרמות, מחזות היסטוריים, אופרטות, שירה בעברית ואפילו ספר מסות. גם את המוזיקה למחזותיו, שהיו ברובם מחזות מוזיקליים, חיבר בעצמו.
שיריו, כגון "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים"), הפכו לשירים עממיים, ודמויות ממחזותיו "שמענדריק" ו"שני קוני למל" הפכו לחלק מהסלנג ביידיש. מחזותיו הועלו על במות ברחבי העולם היהודי, משנת 1880 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
היינריך היינה (13 בדצמבר 1797 – 17 בפברואר 1856) היה משורר ופובליציסט גרמני, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19. היינה שנולד כיהודי בדיסלדורף, החליט לעבור טבילה לנצרות פרוטסטנטית בגיל 28, אך הדבר לא סייע לו להתקבל בקרב הגרמנים כשווה. את 25 שנותיו האחרונות הוא בילה בפריז.
היינה נחשב הן למשורר רומנטי והן למי שהפנה עורף לזרם ספרותי זה. הוא הפך את שפת היומיום לראויה לשירה, הפך את צורות הפלייטון ויומן המסע לצורת אמנות, והיקנה לשפה הגרמנית קלילות ואלגנטיות שטרם ידעה עד אז. כעיתונאי ביקורתי ומעורב פוליטית, מסאי, סאטיריקן ופולמוסן עורר הערצה וחשש גם יחד. הוא נמנה עם המשוררים הגרמנים שזכו למספר הגדול ביותר של תרגומים לשפות זרות.
אחד ממשפטיו הידועים של היינריך היינה – "במקום בו שורפים ספרים ישרפו בני-אדם" – התממש בצורה מחרידה עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.
וָסִילֶה אָלֶכְּסַנְדְרִי (21 ביולי 1821 – 22 באוגוסט 1890) היה משורר, מחזאי, סופר, מהפכן, מדינאי ודיפלומט רומני, מגדולי המשוררים בשפה הרומנית בכל הזמנים. אלכסנדרי היה אחד החברים המייסדים של האקדמיה הרומנית וממייסדי התיאטרון הרומני. הוא נחשב לאחד ממניחי היסוד של הפרוזה הספרותית הרומנית, יצר סוגות בשירה הרומנית ואסף ופרסם יצירות פולקלור רומניות. היה מעורב במהלכים לאיחוד הנסיכויות הרומניות ובפעילות להשתחררותן מהעול העות'מאני, והיה מועמד להיות שליט נסיכות מולדובה, אך ויתר על הסיכוי לכך, כדי לאפשר את איחוד הנסיכויות. היה איש רב פעלים בספרות ובמדינאות.
יש מקורות לכך שסבו מצד אביו היה יהודי שהתנצר, אך אלכסנדרי עצמו היה עוין ליהדות רומניה ופעל נגד האמנציפציה ליהודים ברומניה.
"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", מחזמר עברי שכתב המחזאי סמי גרונמן ותרגם המשורר נתן אלתרמן. נחשב אחד המצליחים בכל הזמנים במדינת ישראל מבחינה אומנותית וקופתית. הוא הוצג לראשונה כמחזה בשנת 1943, וב-1964 נוספו לו שירים והוא הפך למחזמר בתיאטרון הקאמרי. הוא עלה שוב ב-1982, וב-2005 עלה בהפקה מחודשת בתיאטרון הבימה.
.jpg)
אונורה דה בלזק (20 במאי 1799 – 18 באוגוסט 1850) היה סופר ומחזאי צרפתי, ממייסדי זרם הריאליזם בספרות. יצירתו הגדולה של בלזק, "הקומדיה האנושית", היא מקבץ של רומנים וסיפורים קצרים המציגים תמונה פנורמית של חיי החברה הצרפתית במחצית הראשונה של המאה ה-19, ובפרט בתקופה שלאחר נפילת נפוליאון ולאחר חזרת בית בורבון לשלטון בשנת 1815.
יצירתו הראשונה, "טרגדיה בחרוזים", נכשלה, אך בלזק הוסיף לכתוב סיפורים עממיים. לאחר מספר כישלונות עסקיים החל לפרסם רומנים בשמו, והוסיף לעצמו את קידומת האצולה "דה" למרות שלא היה שייך לאצולה. יצירתו החשובה הראשונה הייתה "אז'ני גראנדה", על בת הקמצן. באותו זמן החל לרקום את תוכניתו הספרותית הגדולה, סדרה רבת היקף בשם "הקומדיה האנושית", המתארת את החברה בימיו על כל שכבותיה. הוא מתאר את האצולה ואת אנשי הבורגנות הזעירה בתחושת מציאות, הבחנה דקה, דיוק ודמיון פורה. הסדרה כוללת כ-100 רומנים וסיפורים, עם דמויות השבות ומופיעות בספרים שונים. בלזק היה אחד הסופרים הפוריים והחרוצים ביותר הידועים בתולדות הספרות, ונהג לכתוב כ-15 שעות ביממה ובעיקר בלילות.
בשנת 1850 נשא לאישה את אהובתו מזה עשרים שנה, הרוזנת הפולניה דה האנסקה, שקשריו עימה הביאוהו לכתיבת הרומן "סרפיטה" ב-1834. בלזק מת בפריז חודשים ספורים לאחר נישואיו. מוזיאון בית בלזק שבפריז מוקדש לסופר.
בילבי גרב-ברך או בילבי בת-גרב היא גיבורת סדרת ספרי הילדים הנושאים את שמה שנכתבו על ידי סופרת הילדים השוודית אסטריד לינדגרן ואוירו במקורם על ידי אינגריד ואנג ניימן. הספר הראשון בסדרה, שיצא לאור ב-1945, היה רב מכר בשוודיה וברחבי העולם, לרבות בישראל, תורגם לשפות רבות, עובד למספר סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה והועלה פעמים רבות כמחזה. דמותה של בילבי הג'ינג'ית, הילדה החזקה בעולם, החיה ללא הורים ב"וילה וילקולה" כשעמה סוס וקוף מחמד, נחשבת לאחת הדמויות המצחיקות והאהובות בספרות הילדים העולמית.
גֵ'יין אוֹסטֶן (1775–1817) הייתה סופרת בריטית ידועה, שיצירתה נחשבת לחלק מהקאנון הספרותי המערבי. היא מהווה דוגמה לסופרת שעל אף שחיה את מרבית חייה בסביבה משפחתית מוגנת ושקטה, בעיקר בכפר, לא המעיט הדבר ממידת הדרמה שבכתיבתה. ארבעת הרומנים שכתבה, "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה", יצאו לאור עוד בימי חייה. שניים נוספים, "מנזר נורתאנגר" ו"הטיית לב", פורסמו לאחר מותה בשנת 1818.
ספריה הם מעין קומדיות-של-טעויות, ויש בהם ביטויים של מודעות חברתית חזקה. ספריה, ובעיקר ספרה "אמה", נחשבים לעיתים לפסגת היצירה הספרותית בתחומם; מבקרים מודרניים ממשיכים למצוא ביצירותיה היבטים חדשים, ובמיוחד בביקורתה השנונה על אומללותן של נשים צעירות בלתי-נשואות בתחילת המאה ה-19. אוסטן אהובה בקרב קהל הקוראים, ומאז 1832 לא פסקה ההוצאה לאור של ספריה. העיבודים הרבים שנעשו לרומנים שכתבה, הן בקולנוע והן בטלוויזיה, תרמו אף הם לפופולריות שלה.
דוקטור סוס הוא שם העט של תאודור סוס גַייזֶל (2 במרץ 1904 – 24 בספטמבר 1991) שהיה סופר ומאייר אמריקאי הידוע במיוחד בשל ספרי הילדים שכתב ואייר.
דמויותיו המאוירות של ד"ר סוס הן לעיתים תכופות עגלגלות ושחוחות במקצת. לדוגמה ניתן לציין את פניהם של הגרינץ' ושל חתול תעלול. קביעה זו תקפה גם לרובם המוחלט של הבניינים והמכונות שצייר סוס: אף על פי שחפצים אלו בנויים בקווים ישרים בעולם הממשי, סוס נמנע בקפידה מקווים ישרים כאשר צייר אותם.
במשך השנים תורגמו רבים מספריו של ד"ר סוס לעברית. במלאכת התרגום עסקו בין השאר לאה גולדברג, לאה נאור ואבירמה גולן, והספרים זכו להצלחה גדולה בישראל.
הארי ג'יימס פוטר הוא הדמות הראשית והפרוטגוניסט בסדרת הספרים הארי פוטר מאת הסופרת הבריטית ג'יי קיי רולינג. ביום הולדתו ה-11 מגלה הארי כי הוא קוסם ואישיות ידועה ברחבי עולם הקסמים. הארי מצטרף לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, שהלימודים בו נמשכים שבע שנים, וחווה שם הרפתקאות רבות.
כשהוא מגיע להוגוורטס הוא זוכה להתחבר עם רון ויזלי והרמיוני גריינג'ר, ההופכים לחבריו הטובים והנאמנים ביותר. השניים מסרבים לעזוב אותו גם כשהוא מחליט לצאת במסע המסוכן לחיסולו של לורד וולדמורט, קוסם האופל שרצח את הוריו של הארי וניסה לרצוח אף אותו בהיותו תינוק. הוא אף מתיידד עם ג'יני ויזלי, אחותו הקטנה של רון, ובסופו של דבר יוצר עמה מערכת יחסים רומנטית. הארי מתיידד גם עם שומר הקרקעות הענק למחצה רובאוס האגריד, המשמש עבורו כמעין שומר. בנוסף, הוא חש הערכה רבה כלפי אלבוס דמבלדור, המנהל הידוע של הוגוורטס, ורואה בו מורה דרך ומדריך אישי. לאורך השנים נכונות לו מספר התמודדויות מול הקוסם האכזר וולדמורט.
בסרטים המבוססים על הסדרה מגולמת דמותו של הארי על ידי השחקן האנגלי דניאל רדקליף.
"בֵּית בּוּדֶנבּרוֹק" הוא רומן רחב־יריעה מאת הסופר הגרמני תומאס מאן, אשר מגולל את קורותיהם של ארבעה דורות לבית בודנברוק – משפחה של סוחרים עשירים ורמי יחס בגרמניה של המאה ה-19. פרשת שקיעתה האיטית של המשפחה נהפכת בידיו של מאן לפרשת שקיעתו של עולם שלם – גסיסתה של הנפש האירופית, שדווקא משעה שהגיעה אל פסגות העידון הרוחני איבדה את רצון החיים.
תומאס מאן, שהיה לאחד הסופרים החשובים ביותר של המאה ה-20, פרסם את "בית בודנברוק" בשנת 1901 בהיותו בן 26 בלבד. רומן זה, שהיה לראשון מבין ספריו, זיכה לימים את מאן בפרס נובל לספרות לשנת 1929 – 28 שנה לאחר כתיבתו. "בית בודנברוק", שהיה לרב המכר הגדול ביותר בתולדות הספרות הגרמנית, נחשב לאחרון הרומנים הקלאסיים, לאחד הספרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית, ונכלל ברשימת הספרים החשובים ביותר של כל הזמנים.
.jpg)
הווארד פיליפס לאבקרפט (20 באוגוסט 1890 – 15 במרץ 1937), סופר אימה, מדע בדיוני ופנטזיה אמריקני.
תרומתו הגדולה של לאבקרפט לספרות היא ספרות האימה ה"קוסמית", הסובבת סביב הרעיון שהחיים אינם מובנים למוח האנושי, היקום בכללותו הוא עוין, וכי אלו המנסים לרדת לחקר היקום ותופעות החיים המופיעות בו, כגיבוריו של לאבקרפט, מהמרים על שפיות דעתם. יצירותיו המוכרות ביותר של לאבקרפט הן יצירות המציגות את "המיתוס של קת'ולהו", ובהן פנתיאון של אלים, שבראשם קת'ולהו, המת במעמקי הים, משם הוא מנסה לגרום לבני האדם לפעול, לרוב בדרכים אכזריות, להשיבו לתחיה.
לאבקרפט לא נמנה עם הסופרים המובילים בימי חייו, וחוג קוראיו היה מצומצם. לאחר מותו זכה להכרה לה לא זכה בחייו, כאחד מסופרי האימה המובילים של המאה ה-20, והשפיע על דורות של סופרי אימה שבאו אחריו, תוך שהוא משווה לסופרים כאדגר אלן פו.
הרפתקאות אליס בארץ הפלאות הוא אחד מספרי הילדים הידועים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. הוא פורסם על ידי צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, שנודע בשם העט לואיס קרול, בשנת 1865. עלילתו מתרכזת בילדה אליס, המבוססת על ידידתו של קרול אליס לידל, וביקורה בארץ מוזרה ובמקרים רבים חסרת הגיון נראה לעין המכונה "ארץ הפלאות". אף על פי שהוא נכתב במקור כספר ילדים, מבוגרים רבים מצאו עניין באיגיון, בהומור מתוחכם, בביקורת סמויה על החברה של ימיו, ברעיונות פילוסופיים ובעוד אלמנטים רבים, שילדים לא בהכרח שמים לב אליהם וחוקרים מתווכחים עד כמה קרול כיוון אליהם במקור. הוא תורגם ל-125 שפות, ולעברית חמש פעמים, בידי אריה ליב סמיאטיצקי, אהרן אמיר, אוריאל אופק, רנה ליטוין ועטרה אופק. השפעתו התרבותית של הספר רבה, והוא זכה למספר עיבודים, כמו הסרט המצויר המפורסם של וולט דיסני משנת 1951, וכן לרמזים ביצירות אחרות, כמו המטריקס ומלחמת הכוכבים.
זמנים קשים (באנגלית: Hard Times) הוא רומן מאת הסופר האנגלי צ'ארלס דיקנס שיצא לאור בשנת 1854. הספר עוסק בנושא מצב האומה באנגליה באותה תקופה, במטרה למקד את תשומת הלב הציבורית לנושא הנטל החברתי והכלכלי המוטל על חלק מהאוכלוסייה. בניגוד לשאר ספרי דיקנס, "זמנים קשים" אינו מתרחש בלונדון אלא בעיר ויקטוריאנית ותעשייתית בדיונית בשם "קוקטאון". הרומן פורסם בהמשכים שבועיים במגזין Household Words בתקופה שבין 1 באפריל עד 12 באוגוסט 1854. הספר היה פופולרי ביותר כשפורסם לראשונה – הוא הכפיל את מכירות השבועון באותה תקופה. כיום "זמנים קשים" נשכח כמעט מהקאנון של דיקנס. הספר תורגם לעברית בשם ימים קשים בידי אסתר כספי ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1970.
מסביב לעולם בשמונים יום הוא שמו של רומן הרפתקאות שכתב הסופר ז'ול ורן בצרפתית. הרומן, שיצא לאור בשנת 1872, לאחר שפורסם בהמשכים באחד מעיתוניו של פייר-ז'ול הצל, מתאר את מסעם מסביב לעולם של הבריטי פילְיַאס פוֹג ומשרתו, זַ'אן פספרטו. חלק מקסמו של הרומן נובע מתיאורו של ורן את הבדלי המזג בין פספרטו, המייצג את תכונותיו של בן פריז הצרפתי הפועל בהתאם לרגשותיו וניחן בתושייה הטבעית, ובין פוג, הג'נטלמן האנגלי, קר המזג ובעל התבונה.
הספר אינו רק תיאור מסע, אלא גם תעלומה בלשית העוסקת במרדפו של פיקס, בלש אובססיבי, אחר פוג. פיקס חושד כי פוג הוא שגנב עשרות אלפי לירות שטרלינג מקופת ה"בנק אוף אינגלנד". עלילת משנה נוספת מתארת את התאהבותו של פוג באלמנה הודית, בתו של סוחר פרסי, אותה הציל ממנהג הסאטי.
הספר הוא אחד הנמכרים שבספרי ז'ול ורן. בעברית יצאו לאור 12 תרגומים שונים של הרומן.
סופרמן הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס שהוציאה לאור חברת DC Comics. את הדמות יצרו הכותב ג'רי סיגל והמאייר ג'ו שוסטר, והיא הופיעה לראשונה בחוברת הראשונה של Action Comics מיוני 1938.
סופרמן הוא הניצול היחיד מכוכב הלכת הבדיוני קריפטון, שממנו הוברח בחללית לכדור הארץ לפני שקריפטון הושמד. הוא הישות החזקה ביותר על פני כדור הארץ, ונעזר בכוחותיו העצומים כדי להילחם בפשע ולהגן על נזקקים. הופעתו ייחודית ואיקונית – הוא לבוש בבגדים בצבעי כחול-צהוב-אדום ועטוי גלימה שעליה אות S מסוגננת באזור החזה.
הדמות, שנוצרה על רקע השפל הגדול, הושפעה ממקורות שונים: הדרישה לגיבור שיילחם בעוולות העולם בעקבות מלחמת העולם הראשונה, אלמנטים תרבותיים יהודיים כמו הגולם מפראג ומגזיני ספרות זולה משנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.
עד מהרה הפכה הדמות לאייקון תרבות אמריקאי פופולרי. דמותו דורגה כדמות קומיקס ראשונה במעלה במגזינים שונים, וסדרת כותריה – כמו גם יוצריה – זכו במגוון פרסים. לאורך השנים, הופיעה הדמות גם בתסכיתי רדיו, בסדרות טלוויזיה, בסרטי קולנוע, במשחקי מחשב וברצועות קומיקס נוספות. במיוחד נודע סרט הקולנוע "סופרמן" משנת 1978 בכיכובו של כריסטופר ריב, וסרטי ההמשך שנעשו בעקבותיו.
פאול צֵלָאן (23 בנובמבר 1920 – ככל הנראה 20 באפריל 1970) הוא שם העט של פאול אַנצֶ'ל, משורר ומתרגם יהודי יליד צ'רנוביץ, בוקובינה (אז צ'רנאוצי, בממלכת רומניה), שכתב בעיקר בשפה הגרמנית. צלאן נחשב על ידי בני סמכא מסוימים לגדול המשוררים הגרמנים במחצית השנייה של המאה ה-20, לפי נתן זך הוא גדול המשוררים היהודים במאה ה-20 ואחד מגדולי המשוררים האירופאים בתקופה המודרנית.
הסיפור הטרגי על חיי צלאן, המשתרע על ארצות שונות (גם ישראל) ומצטלב בחיי אמנים נודעים אחרים ושירתו המיוחדת, היוו השראה ליצירות רבות, ספרים, אמנות פלסטית, אופרה ועוד.
פָּנָאיט איסְטְרָטי (1884–1935) היה סופר, עורך עיתון, עיתונאי ופובליציסט יליד רומניה, שעל אף נדודיו שמר על זיקה משמעותית למכורתו. איסטרטי עסק בעשרות משלחי יד, חי במספר ארצות וכתב בשפות הצרפתית והרומנית. יצירתו הייחודית, שניפצה מוסכמות, זכתה לחשיפה רבה ולתרגומים רבים ואף לעיבודים קולנועיים, ואיסטרטי עצמו זכה לכינוי "מקסים גורקי של הבלקנים". הוא היה פעיל פוליטי פציפיסטי וסוציאליסטי, מארגן שביתות והפגנות ונואם המלהיב המונים.
איסטרטי היה מתומכי המהפכות ברוסיה והמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, אך מאוחר יותר, לאחר ביקור ממושך בברית המועצות, התאכזב מהנעשה בה ולא הסתיר את ביקורתו, שגררה התקפות נגד של חלק מחבריו לשעבר. הוא תמך בסופרים דיסידנטים ואפשר להם לפרסם בעילום שם. במחלוקת הגדולה בין הסטליניסטים ובין האופוזיציה השמאלית איסטרטי צידד באחרונים, אך לא הצטרף אליהם, כי, כדבריו, אף מסגרת מפלגתית לא התאימה לו.
קורט וונגוט הבן (1922 – 2007) הוא סופר אמריקאי שיצירותיו, ובהן "בית מטבחיים חמש", "עריסת חתול", ו"ארוחת בוקר של אלופים", משלבות סאטירה, קומדיה שחורה ומדע בדיוני.
וונגוט, שאחת החוויות המשפיעות בחייו הייתה שירותו בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, נפילתו בשבי, וחוויית הפצצת דרזדן בידי בעלות הברית, הצליח לשלב בכתיבתו ראייה הומניסטית עמוקה, וביקורת חברתית המוגשת בסגנונו הייחודי. כתיבתו עוסקת במגוון נושאים, לעיתים אוטוביוגרפיים, לעיתים אפוקליפטיים, ולעיתים אף שילוב של השניים, תוך פריצת גבולות רעיוניים וצורניים.
פרופ' קלינטון ריצ'רד דוקינס (נולד ב-26 במרץ 1941) הוא אתולוג וביולוג אבולוציוני בריטי, הידוע בשל ספרי המדע הפופולרי שכתב, ביניהם "הגֵן האנוכיי" (1976) ו"השען העיוור" (1986). בספריו מציג דוקינס תאוריה אבולוציונית המתרכזת בגן וביכולתו לשכפל עצמו.
בנוסף לעבודתו כביולוג, ידוע דוקינס בשל דעותיו על אתאיזם, אבולוציה, בריאתנות, תכנון תבוני ודת, והוא נמנה עם המבקרים הידועים והחריפים של הבריאתנות והתכנון התבוני. דוקינס מגדיר עצמו ספקן והומניסט חילוני, והוא תומך ב"תנועת ברייטס" ששמה לה למטרה להנחיל לציבור את ראיית העולם הנטורליסטית. ראיית עולמו בנושאים אלו פורטה בספרו "יש אלוהים?" שהיה לספרו הפופולרי ביותר של דוקינס עד כה, ותורגם ל-31 שפות, בהן עברית.
תומאס מאן (1875–1955) היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות (1929), פרס גתה (1949) ופרס שילר (1955).
מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מבחינה זו נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט ובספרות העולמית בכלל. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", שנכתב בסוף המאה ה-19 ושזיכה אותו לימים בפרס נובל, נחשב בידי רבים לאחרון הספרים הקלאסיים. בנוסף, רומן האידאות הענקי שלו "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט.
עם התגברות הנאציזם היגר מאן מגרמניה לארצות הברית, אך לא לפני שהנאצים הספיקו להחרים את כל כספו (כולל כספי פרס נובל), לבזוז את ביתו, לשלול את אזרחותו ולנסות להתנקש בחייו. לימים נעשה מאן לדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" ולאחד הראשונים שדיווח עוד בימות המלחמה לגרמניה ולעולם כולו על שואת יהודי אירופה.