ייעודו של פיקוד העורף הוא חיזוק החוסן הלאומי והצלת חיים. הפיקוד עושה זאת על ידי הכנת המרחב האזרחי טרם עימות, תמיכה במרחב האזרחי בעת עימות תוך ביצוע פעולות חילוץ והצלה באירועי תקיפת העורף, וסיוע לשיקומו המהיר של המרחב האזרחי אחר הסתיים עימות. פיקוד העורף מפרסם הנחיות שוטפות להתגוננות אזרחית, במיוחד בעתות חירום, ומפעיל מוקד חירום טלפוני שמספרו 104.
ייעוד הפיקוד ותפקידיו מגולמים בחוק הג"א (1951), ובשורה ארוכה של תקנות והחלטות ממשלה נוספות. פיקוד העורף הוא גוף צבאי, המשמש הלכה ולמעשה כשלוש ישויות ארגוניות: הראשונה- שירות התגוננות אזרחית, בכפיפות ישירה לשר הביטחון, וכהגדרתו בחוק הג"א. השנייה- פיקוד מרחבי, כהגדרתו בהוראות הפיקוד העליון: הפיקוד המרחבי. והשלישית- קצין חיל ראשי וסמכות מקצועית צה"לית בנושא ההתגוננות האזרחית, החילוץ, האב"ך בעורף האזרחי, מיגון, חומרים מסוכנים והצלה בעורף. בנוסף לכך משמש מפקד פיקוד העורף קצין מטה מקצועי במטה הכללי. מבחינה תפקודית משלב פיקוד העורף בייעודו הן הפעלת כוח, הן בניין הכוח והן הכנת המרחב האזרחי לחירום.
הפיקוד הוקם בעקבות מלחמת המפרץ, שבה התממש איום עיקרי על העורף. עד להקמת הפיקוד, היה הטיפול בעורף באחריות מקחל"ר – מפקדת קצין חייל ראשי להתגוננות אזרחית (הג"א) והגמ"ר – הגנה מרחבית. לאחר מלחמת המפרץ אוחדו ארגונים אלו והוקם פיקוד העורף. מאז הקמת פיקוד העורף נעשו מאמצים רבים על מנת להפכו לגוף אזרחי אולם נכון ל-2015 גוף אזרחי זה עדיין לא הוקם.[דרושה הבהרה] על פי מחלקת ארגון באגף התכנון, פרשנות משפטית לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951, מעלה כי מפקד פיקוד העורף כפוף, כראש הג"א, לשר הביטחון ולפי הגדרות הצבא, הוא כפוף לרמטכ"ל[3].
בראש הפיקוד עומד קצין בדרגת אלוף. מפקד הפיקוד הנוכחי הוא אלוף רפי מילוא. מפקדת הפיקוד במחנה רחבעם הסמוך לרמלה.
באוגוסט 1977 הוחלט לאחד את מחלקת ההגמ"ר (ההגנה המרחבית)- שהייתה כפופה לאג"מ/ מטכ"ל- עם מפקדת ראש הג"א (התגוננות אזרחית). איחוד זה הביא להקמת מפקדת קצין חיל ראשי להג"א והגמ"ר- המכונה מקחל"ר. יחידות ההגנה המרחבית (הגמ"ר), הפועלות במסגרת חיל העורף, נושאות באחריות לאבטחת היישובים באזורים הכפריים ולהמשך הפעילות המשקית. חיל העורף אחראי לביטחון היישובים על ידי אמצעי ביטחון שונים- גדרות, תאורה היקפית, דרכי פטרול ומחסני נשק. בנובמבר 1988 התקיים תרגיל ההתגוננות הארצי הראשון במוסדות החינוך. תלמידים בכל רחבי הארץ תרגלו ירידה למקלטים וחבישת ערכות מגן. מאז ועד היום נערך תרגיל זה אחת לשנה בכל מוסדות החינוך בארץ.
מלחמת המפרץ יצרה חידוש: העורף הותקף והפך לחזית, והיה חייב להתגונן; זו הייתה מלחמה תקשורתית שבה כמעט כל נפילת סקאד הייתה משודרת בשידור חי. אחת המסקנות מהמלחמה ההיא הייתה להקים את הפיקוד החדש. בצה"ל ובהג"א נקטו במספר פעולות בתחום הגנת העורף על מנת למנוע פגיעה בנשק קונבנציונלי ולא-קונבנציונלי בישראל: ערכות מגן להגנה מנשק כימי חולקו לכל התושבים; אמצעי התקשורת שימשו צינור מרכזי בהעברת מידע והדרכה לתושבים על שימוש בערכות והתנהגות בעת השמעת אזעקה; הנחיות להכנה חדרים אטומים ומרחבים מוגנים; יצירת שיתוף פעולה בין גורמי הצלה ורפואה בעורף.
ההחלטה על הקמת פיקוד העורף הייתה חיונית משלושה היבטים:
ההיבט החוקי – חיל העורף לפני מלחמת המפרץ הורכב משלוש מפקדות עורף הכפופות לפיקודים המרחביים (פיקוד הצפון, פיקוד המרכז ופיקוד הדרום). האחריות הפיקודית עליהן הייתה של אלופי הפיקודים. לחיל העורף – הגוף המקצועי והארגוני – לא הייתה כל סמכות ואחריות בשטח. מצב זה סתר את חוק ההתגוננות האזרחית מ־1951, אשר העניק עצמאות וסמכויות נרחבות לחיל העורף.
ההיבט המבצעי – במתארים השונים יש להיערך בעורף במקביל ללחימה בחזית. במקרה כזה, ישחרר פיקוד העורף את אלופי הפיקודים המרחביים מהדאגה לעורף, ויאפשר להם להתמקד בצרכים המבצעיים בחזית.
ההיבט הארגוני – הקמתו של פיקוד העורף תאפשר התייעלות ביחידות הקיימות, ותבטיח תיאום טוב יותר עם כלל הגופים האזרחיים וארגוני החירום. החל משנת 1975, בדקו ועדות רבות את נושא המערך הארגוני, שיעסוק בהתגוננות אזרחית, והמליצו על הקמת פיקוד העורף. אולם, ההחלטה על הקמת הפיקוד התקבלה בעקבות לקחיה של מלחמת המפרץ. האפשרות של איום על העורף בעת מלחמה בחזיתות השונות, העלתה את המודעות לנושא העורף, והבליטה את הצורך בגוף אחד שירכז את הטיפול בעורף בשעת חירום.
עם הקמת הפיקוד הרביעי, השטח שהועבר לאחריותו המלאה של פיקוד העורף השתרע מעכו בצפון ועד אשקלון בדרום. גבולו המזרחי הוא קו תיחום אזור יהודה ושומרון. בהתחלה, שטחו של פיקוד העורף חולק למחוזות באופן הבא:
ביקור הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי בחמ"ל פיקוד העורף במבצע "שומר החומות"מחוז חיפה (הופרד מעורף צפון והוקם כמחוז עצמאי).
מחוז מרכז (אחוד של מחוזות הג"א: השרון ואיילון).
מחוז דן.
מחוז ירושלים.
מחוז לכיש.
עורף צפון ועורף דרום היו כפופים מקצועית בלבד לפיקוד העורף, אך פיקודית הם נשארו כפופים לפקודים צפון ודרום בשל הצורך בשליטת אלופי הפיקודים על צירי התנועה של הכוחות לחזית בשעת חירום.
בשנת 1998 הוכפף עורף דרום לפיקוד העורף, אוחד עם גזרת מחוז לכיש והוקם בפיקוד העורף כמחוז דרום.
בשנת 1999 הוכפף עורף צפון לפיקוד העורף והוקם כמחוז צפון.
חמ"ל פיקוד העורף, אשר יושב במפקדת חיל-האוויר, עבר ב-2012 למרכז ניהול תמונה בליסטית (מנת"ב) שהפך למבצעי בשנת 2010. השינוי נעשה על מנת לייעל את התקשורת והעבודה המשותפת בין המנת"ב לבין החמ"ל. המנת"ב, שאחראי על משימת הגילוי להתרעה וממוקם באחד מבסיסי חיל-האוויר, עובד בקשר הדוק עם חמ"ל פיקוד העורף, ומעביר לו בזמן אמת מידע על שיגורי רקטות לעבר ישראל. פיקוד העורף, לאחר שקיבל את הדיווח, מפעיל את האזעקות במקומות המתאימים[4].
החל מ-2015 החלה להיכנס מערכת שוע"ל (שו"ב עורף לאומי) שמחליפה שתי מערכות שו"ב קיימות – "תמונת עורף" לדרג האסטרטגי, מרמת הפיקוד ומעלה, ומערכת ממלכ"ה (מערכת ממוחשבת לכוחות העורף) הטקטית. לצד החיבור לגופי החירום וההצלה הארציים המערכת מקושרת ל-256 רשויות מקומיות בארץ, שבחמלי"ם שלהן יושבים בעת חירום קצינים נציגי פיקוד העורף[5].
פיקוד העורף אחראי על הפעלת אזעקה המורה על כניסה למרחב מוגן. בנוסף לדרך העיקרית, של אזעקה באמצעות צופרים, פותחו במהלך השנים דרכי אזעקה נוספות, תוך ניצול התפתחות טכנולוגית: בהן הודעה בשידורי הרדיו והטלוויזיה, הודעה במסרון וביישומון ומערכת צבע אדום (ראו הרחבה בערך אזעקת מלחמה בישראל).
נוסף לתפקידים אלה, פיקוד העורף מהווה את הזרוע הארגונית של המדינה בטיפול באירועי חירום כגון רעידת אדמה או קריסת מבנים. גדודי החילוץ שלו נקראים לפעולה במקרים של אסון המוני קשה כדוגמת אסון ורסאי.
תחת הפיקוד העורף פועלת חטיבת חילוץ, המאגדת בתוכה ארבעה גדודי חילוץ והצלה המורכבים מחיילים בשירות סדיר וכן שתי חטיבות חי"ר במילואים שאחראיות בזמני חירום על מרחב העורף בצפון ובדרום כאשר ייעודם הוא פעילות ככוח לוחם בעורף להגנת יישובי גבול הצפון והדרום וסיוע לתושבי היישובים בשעת חירום.
בנוסף לחטיבת החילוץ, פועלים תחת פיקוד העורף כוחות מילואים אשר כוללים 2 חטיבות חי"ר קלות (8 גדודים) 26 גדודי חילוץ, 13 גדודי אב"כ (בתהליך הסבה לגדודי חילוץ), 26 יחידות צבאיות לבתי חולים ו-6 יחידות לוגיסטיות מרחביות[1].
השטח שנמצא תחת אחריות פיקוד העורף מחולק לחמישה מחוזות: צפון, חיפה, דן, ירושלים המרכז, ודרום. כל אחד מהם פועל בשיתוף פעולה עם ארגוני החירום והעזר האזרחיים במרחבו (מד"א, כב"ה, משטרת ישראל), כמו גם עם הרשויות המקומיות, בשגרה ובחירום. תפקיד המחוז הוא להכין ולהנחות את האוכלוסייה ומוסדותיה להתגוננות אזרחית ולמצבי חירום, במטרה להציל חיים; בנוסף בעת מלחמה מפקדת המחוז אחרית לתכלל את האירועים הנגרמים עקב מלחמה בעזרת גדודי חילוץ וגדודי אב"כ ויחידות בתי החולים הכפפות למחוז.
המחוזות מקבילים לרוב למחוזות המשטרתיים ופועלים בשיתוף פעולה עמם, 95% מהחיילים הם במילואים[1]. המחוזות מחולקים ל-20 נפות, כאשר כמעט כל נפה מקבילה למרחב משטרתי.
בחודש ינואר 2016, החליט הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, על סגירת מחוז מרכז ואיחודו עם מחוז ירושלים, באוגוסט הסתיים תהליך איחוד המחוזות, המפקד הראשון של המחוז המאוחד, שנקרא מחוז ירושלים והמרכז, היה אל"ם רמטין סבטי.
טקס החילופים הראשון של הפיקוד בפיקוד העורף. המפקד היוצא זאב ליבנה (משמאל), סגן שר הביטחון מרדכי גור (במרכז) ושמואל (שמוליק) ארד (מימין) המפקד הנכנס, אוגוסט 1994מפגש ייחודי של אלופי פיקוד העורף לדורותיהם מאז הקמת פיקוד העורף ב-1991. בתמונה מימין לשמאל: המפקד הראשון, האלוף זאב ליבנה, המפקד הרביעי והמכהן בתמונה, יוסף מישלב, המפקד השלישי, גבי אופיר והמפקד השני, שמואל (שמוליק) ארד, דצמבר 2001.מפקד פיקוד העורף הנכנס, האלוף יוסף מישלב נכנס לתפקידו. בתמונה: הרמטכ"ל שאול מופז (מימין) ומפקד פיקוד העורף הנכנס, האלוף יוסף מישלב (משמאל), 17 בספטמבר 2001טקס חילופי פיקוד בפיקוד העורף: מימין לשמאל: המפקד היוצא, האלוף יאיר גולן, הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ והמפקד הנכנס, האלוף איל איזנברג, 15 ביוני 2011החלפת פיקוד בפיקוד העורף צפון. אלוף-משנה גיא ברגר מחליף בתפקידו את תת-אלוף איציק בר. הטקס נערך במעמד מפקד פיקוד העורף, האלוף תמיר ידעי, מפקד פיקוד הצפון, האלוף אמיר ברעם, ראש מטה פיקוד העורף, תת-אלוף יורם לרדו, ספטמבר 2019טקס חילופי פיקוד בפיקוד העורף: בתמונה מימין לשמאל: המפקד היוצא, האלוף תמיר ידעי, הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי והמפקד הנכנס, האלוף אורי גורדין, 19 במאי 2020
פיקוד העורף משמש מכשיר בידי שר הביטחון להוצאת צווי הגבלת תנועה מנהליים ארוכי-טווח. הצווים שמוצאים מפעם לפעם מכח תקנות שעת חירום (1945) מכוונים כנגד פלסטינים מזרח-ירושלמים, ערבים ישראלים ויהודים ישראלים כאחד. בין הדוגמאות הבולטות בנושא זה, ניתן למנות את מקריהם של מרדכי ואנונו (2004), מחזיק תיק ירושלים ברשות הפלסטינית, חאתם עבד אלקאדר (2009)[8], השיח' ראאד סלאח (2009)[9] ופעיל הימין נריה אופן (2010)[10].
צבע הכומתה כתום. כתום מוכר ברחבי העולם כצבע לחילוץ ולהצלה. בשנת 2000 החליט אילן הררי, ראש מטה פיקוד העורף, לאחד את כלל חיילי הפיקוד תחת כומתה בצבע אחד, גם כדי ליצור זיהוי עם צבע החילוץ העולמי, וגם כדי לתת תחושת גאווה לחיילים. את הגוון בחרה אשתו של הררי[11]. על הכומתה עונדים חיילים סמל כובע עם כיתוב חיל העורף.
ישראל
צבא הגנה לישראל
אלוף
.jpeg)
אתר האינטרנט הרשמי של פיקוד העורף (בעברית, בערבית, ברוסית ובאנגלית) - פורטל החירום הלאומי
חידון פקע"ר, באתר צה"ל
פיקוד העורף, ברשת החברתית פייסבוק
פיקוד העורף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פיקוד העורף, ביישום טלגרם
פיקוד העורף, ברשת החברתית אינסטגרם
פיקוד העורף, סרטונים בערוץ היוטיוב
אמיר אורן, מה מפחיד את פיקוד העורף, באתר הארץ, 20 באפריל 2013
2017 IDF Aid Delegation to Mexico, תמונות ממשלחת החילוץ למקסיקו, בפליקר, 2017
תערובת התגוננות נגד מתקפות אוויריות, 1939, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
.svg){kind=icon}
