קורפוס אפריקה
 | |
| סמל קורפוס אפריקה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 ורמאכט |
| סוג | קורפוס שריון |
| בסיס האם | טריפולי (לוב) |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 19 בפברואר 1941 – 13 במאי 1943 (שנתיים) |
| מקים היחידה | הפיקוד העליון הגרמני |
| מלחמות | המערכה בצפון אפריקה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם |
דיוויזיית הפאנצר ה-15 דיוויזיית הפאנצר ה-21 |
| ציוד עיקרי | טנקים מדגם פאנצר סימן 2, סימן 3 וסימן 4 |
| פיקוד | |
| מפקדים | ראו בהמשך |
קורפוס אפריקה (בגרמנית: Deutsches Afrikakorps, בקיצור DAK) היה קורפוס שריון של הוורמאכט שלחם בזירת צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. מפקדו הראשון והבולט ביותר היה גנרל ארווין רומל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורפוס אפריקה הוקם ב-19 בפברואר 1941, בעקבות החלטת הפיקוד העליון של הורמאכט לשלוח ללוב כוח סיוע לצבא האיטלקי בצפון אפריקה, שהובס על ידי הצבא הבריטי במסגרת מבצע מצפן, ולמנוע את נפילת נמל טריפולי לידי הבריטים. כוח הסיוע היה תחת פיקודו של גנרל ארווין רומל, מפקד שריון מוכשר שהוכיח את כישוריו כמפקד דיוויזיית הפאנצר ה-7 במערכה על צרפת ב-1940. הוא כלל רגימנט שריון ומספר יחידות נוספות שהרכיבו את הדיוויזיה הקלה ה-5. זמן קצר לאחר הגיעו לנמל טריפולי ביצע קורפוס אפריקה התקפת נגד מוצלחת. עד ראשית אפריל 1941 הצליחו כוחותיו של רומל לכבוש מחדש את בליטת קירנאיקה שבמזרח לוב, להגיע לגבול מצרים ולהטיל מצור על הכוחות הבריטיים שהחזיקו בנמל טוברוק. במהלך החודשים הבאים תוגברו כוחותיו של רומל בדיוויזיית שריון נוספת (דיוויזיית הפאנצר ה-15), וב-1 באוגוסט 1941 הפכה הדיוויזיה הקלה ה-5 לדיוויזיית שריון בשם דיוויזיית הפאנצר ה-21.
ב-15 באוגוסט 1941 הקים הפיקוד הגרמני העליון את קבוצת השריון אפריקה, שכללה את קורפוס אפריקה, יחידות גרמניות נוספות, ושני קורפוסים איטלקיים. רומל מונה למפקד הכוח הגרמני-איטלקי בצפון אפריקה (שבסוף ינואר 1942 שונה שמו לארמיית הפאנצר אפריקה), ואילו לודוויג קריוול מונה למפקד קורפוס אפריקה. בסוף נובמבר 1941 עברו הכוחות הבריטיים במצרים למתקפה במסגרת מבצע צלבן, ולאחר קרבות קשים הצליחו לאלץ את כוחותיו של רומל לסגת מבליטת קירנאיקה. אולם בפברואר 1942, לאחר שכוחותיו תוגברו, שוב ביצע רומל התקפת נגד מוצלחת וכבש מחדש את רוב שטחה של קירנאיקה.
במאי-יוני 1942 תקף רומל את הארמייה השמינית הבריטית, הביס את כוחותיה בקרב גזאלה ואילץ אותה לסגת חזרה לשטח מצרים לאחר שספגה אבדות כבדות. בסוף יוני כבשו כוחותיו את נמל טוברוק, לקחו בשבי כ-30 אלף מחיילי בעלות הברית, וחדרו עמוק לשטח מצרים. התקדמות ארמיית הפאנצר אפריקה נעצרה רק כשהגיעה לקו אל עלמיין, שם נבלמו כוחות הציר על ידי הכוחות הבריטיים בקרב אל עלמיין הראשון, ולאחר מכן הובסו בקרב אל עלמיין השני.
בעקבות תבוסת כוחותיו של רומל בקרב אל-עלמיין השני (23 באוקטובר - 3 בנובמבר 1942), החלו כוחות הציר בנסיגה ארוכה לאורך חופי צפון-אפריקה. לאחר נחיתת כוחות בעלות הברית באלג'יריה ובמרוקו בראשית נובמבר, החלו הגרמנים לשלוח תגבורות חזקות לתוניסיה, כדי למנוע את נפילתה לידי בעלות הברית. ב-8 בדצמבר 1942 הוקמה בתוניסיה ארמיית הפאנצר החמישית, בפיקוד הגנרל הנס-יירגן פון ארנים. לאחר שכוחו של רומל נסוג אף הוא לתוניסיה החליט הפיקוד הגרמני ב-23 בפברואר 1943 להעביר את הכוח שבפיקודו תחת פיקוד איטלקי, ורומל עצמו מונה למפקד קבוצת הארמיות של אפריקה, שכללה את ארמיית הפאנצר החמישית ואת הארמייה האיטלקית הראשונה.
במרץ 1943 החליף פון ארנים את רומל כמפקד קבוצת הארמיות, לאחר שהאחרון נקרא לשוב לגרמניה. ב-13 במאי 1943 נכנעו כוחות מדינות הציר בתוניסיה לכוחות בעלות הברית ושרידי קורפוס אפריקה נפלו בשבי.
מפקדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארווין רומל (14 בפברואר 1941 - 1 בספטמבר 1941)
- פיליפ מילר-גבהרד (1 בספטמבר 1941 - 15 בספטמבר 1941)
- לודוויג קריוול (15 בספטמבר 1941 - 9 במרץ 1942)
- ולטר נהרינג (9 במרץ 1942 - 31 באוגוסט 1942)
- גוסטב פון ורסט (31 באוגוסט 1942 - 17 בספטמבר 1942)
- וילהלם פון תומה (17 בספטמבר 1942 - 4 בנובמבר 1942)
- פריץ ביירליין (4 בנובמבר 1942 - 16 בנובמבר 1942)
- גוסטב פהן (16 בנובמבר 1942 - 16 בינואר 1943)
- קרל פון ליבנשטיין (16 בינואר 1943 - 17 בפברואר 1943)
- קרל בילוויוס (17 בפברואר 1943 - 20 בפברואר 1943)
- היינץ ציגלר (20 בפברואר 1943 - 5 במרץ 1943)
- הנס קרמר (5 במרץ 1943 - 12 במאי 1943)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיאור היחידה באתר Fact Index
