לדלג לתוכן

אניו מוריקונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אניו מוריקונה
Ennio Morricone
לידה 10 בנובמבר 1928
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 2020 (בגיל 91)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Dan Savio עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cimitero Laurentino עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19462020 (כ־74 שנים)
מקום לימודים האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פסקול סרטים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר, חצוצרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים וירג'ין רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מריה טרוויה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אנדריאה מוריקונה, ג'ובאני מוריקונה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד (12 במרץ 2009)
  • פרס אוסקר לשם כבוד
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (27 בדצמבר 2017)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע למלחין הטוב ביותר (2013)
  • פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2020)
  • נמר הכבוד (1989)
  • פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (1999)
  • פרס אוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר (2014)
  • עיטור ארטיס בוהמי אמיקיס (12 בפברואר 2015)
  • פרס רצועת הכסף לפסקול הטוב ביותר (1965, 1970, 1972, 1985, 1988, 2000, 2001, 2007, 2013)
  • מדליית זהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות (25 בפברואר 2000)
  • פרס גראמי של חבר הנאמנים (2014)
  • Premio Cinearti La chioma di Berenice
  • פרס גראמי
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
  • מסדר השמש העולה, דרגה רביעית
  • Camille Awards עריכת הנתון בוויקינתונים
www.enniomorricone.org
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אניו מוריקונהאיטלקית: Ennio Morricone;‏ 10 בנובמבר 19286 ביולי 2020[1]) היה מלחין ומנצח איטלקי, במהלך הקריירה שלו הלחין מוזיקה ליותר מ-400 פסקולים ויותר ממאה יצירות קלאסיות. זכה בפרס אוסקר לשם כבוד (2006) על מפעל חיים, ובפרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (2015), מתוך שש מועמדויות. הוא זכה בשלושה פרסי גראמי, שלושה פרסי גלובוס הזהב, שישה פרסים של האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה, שני פרסים של האקדמיה האירופית לקולנוע, פרס אריה הזהב ופרס פולאר למוזיקה. 70 מהסרטים שיצר להם פסקול זכו בפרסים.

היצירות המוכרות שלו כוללות את: "האקסטזה של זהב", "Se telefonando", "איש עם מפוחית", "הנה לך", "Chi Mai", "האבוב של גבריאל" ו-"E Più Ti Penso". הוא השפיע על אמנים רבים כולל הנס צימר, דיינג'ר מאוס, דייר סטרייטס, מיוז, מטליקה, שדות הנפילים ורדיוהד.

נולד ברומא לליברה רידולפי ולמריו מוריקונה, במשפחה בת חמישה ילדים. לאמו הייתה חנות בדים קטנה ואביו עבד כנגן חצוצרה בהרכבים שונים. אביו לימד אותו לקרוא תווים ולנגן במספר כלים. הוא החל בלימודי נגינה בחצוצרה באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה וסיים אותם בהצלחה ב-1946.

עבודתו המוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריקונה התפרסם בעיקר בשל פסקולים שכתב לסרטים. הוא כתב מוזיקה ליותר מ-500 סרטים וסדרות טלוויזיה, בהם כ-30 מערבונים. מוריקונה זכה בתהילת עולם על המנגינה שהלחין לסרט "הטוב, הרע והמכוער" בבימויו של סרג'ו לאונה (1966). בשנים שלאחר מכן הוא זכור בשל המוזיקה שהלחין לסרט "המיסיון" (שם הסרט תורגם בשעתו לעברית כ"המשימה") משנת 1986 בכיכובם של רוברט דה נירו וליאם ניסן, כשהמנגינה הבולטת ביותר היא "האבוב של גבריאל", שזכה לגרסאות כיסוי ווקאליות ואינסטרומנטליות רבות. "ימים ברקיע" בבימויו של טרנס מאליק, "זאב" בבימויו של מייק ניקולס, "הבלתי משוחדים" בבימויו של בריאן דה פלמה, "סינמה פרדיסו" בבימויו של ג'וזפה טורנאטורה ו"הדבר" בבימויו של ג'ון קרפנטר. הבמאי קוונטין טרנטינו נוהג לשלב מנגינות של מוריקונה בחלק מסרטיו, אם כי המנגינות נלקחו מפסקולים קודמים ולא נכתבו במיוחד לסרטיו. ברם, עבור סרטו השמיני של טרנטינו, "שמונת השנואים" (2015), הלחין מוריקונה את הפסקול.

ב-2007 קיבל פרס אוסקר לשם כבוד על תרומתו למוזיקה בקולנוע. הוא היה המלחין השני בהיסטוריה של טקסי האוסקר שקיבל פרס על מפעל חיים. ב-2016 קיבל פרס אוסקר נוסף, על הפסקול שהלחין לסרטו של טרנטינו, "שמונת השנואים" ובכך היה לזוכה המבוגר ביותר שזכה בפרס אוסקר.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1956 נישא למרי טרוויה, אותה פגש ב-1950. לשניים נולדו שלושה בנים ובת. רעייתו כתבה מילים למספר פסקולים שהלחין. בנו אנדראה גם הוא מלחין ומנצח. בנו ג'ובאני הוא קולנוען המתגורר בניו יורק.

אניו מוריקונה נפטר ב-6 ביולי 2020.

בשנת 2021 יצא הסרט הדוקו "אניו" בביומו ג'וזפה טורנאטורה (במאי הסרט סינמה פריסו), שעוסק בדמותו והשפעתו של אניו מוריקנה.

פסקולים שכתב לסרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריקונה מכר יותר מ-70 מיליון תקליטים ברחבי העולם במהלך הקריירה שלו שנפרשה על פני שבעה עשורים. בשנת 1971 קיבל את תקליט הזהב הראשון שלו (דיסקו ד'אורו) עבור מכירת 1,000,000 תקליטים באיטליה ו"טארגה ד'אורו" עבור מכירות עולמיות של 22 מיליון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אניו מוריקונה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]