יחסי הודו–פורטוגל
| יחסי הודו–פורטוגל | |
|---|---|
|
|
| |
| הודו | פורטוגל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 3,287,263 | 92,090 |
| אוכלוסייה | |
| 1,456,341,691 | 10,419,649 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,549,919 | 287,080 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 2,438 | 27,552 |
| משטר | |
| רפובליקה סוציאליסטית פדרלית | רפובליקה |
יחסי הודו–פורטוגל הם היחסים הדיפלומטיים בין הודו לבין פורטוגל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הודו הפורטוגזית
הפורטוגזי הראשון שהגיע לתת-היבשת ההודית היה ואסקו דה גאמה שהגיע לקליקוט ב-20 במאי 1498. כשהם עוגנים ליד חופי קליקוט, הזמינו הפורטוגזים לספינתם כמה דייגים מקומיים ומיד החלו בסחר בפריטים שונים. אחד מחברי המשלחת התלווה עם הדייגים לנמל ושם פגש במוסלמי תוניסאי. בעצתו של איש זה שלח ואסקו דה גאמה שניים מאנשיו לפונאני, כדי לפגוש שם את שליט קליקוט, הזמורין. למרות התנגדותם של סוחרים ערבים, הצליח ואסקו דה גאמה להשיג מכתב הרשאה מהזמורין על זכויות סחר, אך הפורטוגזים לא היו מסוגלים לשלם את חיובי המכס ואת מחירי הסחורות בזהב.
בהמשך החזיקו שליטי קליקוט את אנשיו של דה גאמה באופן זמני כערבון לתשלום. מהלך זה הרגיז את דה גאמה שלכד בכוח כמה מקומיים ו-16 דייגים. מסעו של ואסקו דה גאמה היה מוצלח מעבר לכל הציפיות, כאשר שווי הסחורה שהוא הביא איתו עמד על פי שישים מהוצאות הנסיעה.
פדרו קברל הפליג להודו, ציין בדרכו את הגעתם של האירופאים לברזיל, ייסד את סחר התבלינים וניהל משא ומתן על הקמתה של פייטוריה (תחנת סחר) בקליקוט, לשם הוא הגיע ב-13 בספטמבר 1500. תחנת הסחר הותקפה על ידי המקומיים, וכתוצאה מכך נהרגו יותר מחמישים פורטוגזים. קברל זעם על ההתקפה ולכד עשר ספינות סוחר ערביות שעגנו בנמל, הרג כ-600 איש מצוותי הספינות והחרים את מטענן לפני שהעלה אותן באש. קברל גם הורה לספינותיו להפגיז את קליקוט במשך כל היום כנקמה על הפרת ההסכם. בקוצ'ין ובקננור עלה בידו של קברל לחתום על הסכמים יעילים עם השליטים המקומיים. קברל יצא למסע חזרה הבייתה ב-16 בינואר 1501 וב-23 ביוני הוא הגיע לפורטוגל עם 4 מתוך 13 ספינותיו.
ב-30 באוקטובר 1502 הגיע לקליקוט ואסקו דה גאמה במסעו השני עם צי של 15 ספינות ו-800 אנשים והשליט המקומי הסכים לחתום איתו על חוזה. הפעם העלה דה גאמה דרישה לגרש את כל המוסלמים מקליקוט, אך דרישתו זו סורבה בתוקף. הוא הפגיז את העיר ולכד כמה ספינות שנשאו מטען של אורז. בספטמבר 1503 הוא שב לפורטוגל.
ב-25 במרץ 1505 מונה פרנסישקו דה אלמידה להיות המשנה למלך הודו, ועד מהרה הוא יצא מפורטוגל בראש צי של 22 ספינות ו-1,500 איש. ב-13 בספטמבר הוא הגיע לאי אנג'דיבה, שם הוא החל מיד בתהליך הבנייה של מבצר אנדג'יבה.
המושלים הפורטוגזים הבאים לא נשאו תמיד דרגת משנה למלך. לאחר 1510 הועברה בירת ממלכת המשנה לגואה. עד המאה ה-18 הייתה למושל הפורטוגזי בגואה סמכות על כל נחלותיה של פורטוגל באוקיינוס ההודי בין אפריקה הדרומית לבין דרום-מזרח אסיה. ב-1752 הופרד הממשל של מוזמביק וב-1844 הופרד גם הממשל של מקאו, סולור וטימור ותחום שלטונו של מושל הודו הפורטוגזית הוגבל לנכסים הקולוניאליים של פורטוגל בחוף מלבר.
עם פירוקו של הראג' הבריטי ב-1947 חולק שטחה של הודו הפורטוגזית לשלושה מחוזות על חופה המערבי של הודו, שלעיתים כונו באופן קולקטיבי "גואה". שלושת המחוזות הללו היו גואה, דאמאן ודיו ודאדרה ונאגר האוולי. ב-1954 איבדה פורטוגל את השליטה על המובלעות של דאדרה ונאגר הבלי ובדצמבר 1961 את השליטה על שארית נחלותיה בהודו בעקבות פעולה צבאית של הודו. פורטוגל ניסתה להעביר החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד הסיפוח, אך נחסמה על ידי ווטו של ברית המועצות.[1] במשאל עם שנערך ב-1967, דחו תושבי גואה הצעה להסתפח למדינת מהאראשטרה השכנה.[2] עם זאת, חלף זמן עד שגואה זכתה במעמד של מדינה ורק ב-30 במאי 1987 הפכה גואה להיות המדינה ה-25 של האיחוד ההודי ושאר הטריטוריות הפורטוגזיות לשעבר המשיכו להיות טריטוריות איחוד.[3]
משטרו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר בפורטוגל סירב להכיר בריבונותה של הודו על השטחים שסופחו ושהמשיכו להיות מיוצגים באספה הרפובליקה של פורטוגל.[4] בנוסף, הוקמה בליסבון ממשלה גולה של הודו הפורטוגזית.[5] לאחר מהפכת הציפורנים ב-1974, חידשה הממשלה החדשה את היחסים הדיפלומטיים עם הודו והכירה בריבונותה של זו על השטחים שסופחו.[6] פורטוגל המשיכה להעניק לתושבי הודו הפורטוגזית לשעבר אזרחות פורטוגזית אוטומטית.[7] ב-1994 נפתחה בגואה קונסוליה פורטוגזית.[8]
יחסי סחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסחר הבילטרלי ההודי-פורטוגלי צמח מ-69 מיליון דולר בשנת 1991 ל-289.52 מיליון דולר בשנת 2005. יצוא הודו היווה מעל 70% מהמחזור. הייצוא ההודי כלל בעיקר מוצרים ימיים, כותנה וטקסטיל סינתטי, הנעלה, מוצרי עור ועורות, קפה, תה ותבלינים. במהלך המאה ה-21 היצוא מגוון וכולל פריטים כמו שטיחים, אבני חן ותכשיטים, מוצרי משי ומשי, טבק, מכונות חשמל וחלקים, מוצרי ברזל ופלדה, מוצרי צביעה ושיזוף וכימיקלים אורגניים. מיוצאים גם חלפים ורכיבים לרכב, תוכנת מחשב, אופניים, קלנועיות ושני גלגלים אחרים ואורז. הייצוא הפורטוגלי להודו היה ברובו מכונות וציוד כבד (44% בשנת 2006), כאשר השאר כלל בעיקר משעם ומוצרי פקק, מוצרי עיסת נייר, כימיקלים אורגניים ופלסטיקה.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הודו מחזיקה בפורטוגל שגרירות בליסבון.
- פורטוגל מחזיקה בהודו שגרירות בניו דלהי ו-4 קונסוליות בצ'נאי, גואה, קולקטה ומומבאי.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Devika Bhattacharya, Goa liberation: When Russia helped India defeat UN resolution backed by US, UK, India Today, 19 בדצמבר 2023
- ^ But Not Gone, TIME, 27 January 1967
- ^ The Territories and States of India, Tara Boland-Crewe, David Lea, Routledge, 2003, page 25
- ^ Asian Recorder, Volume 8, 1962, page 4490
- ^ Goa To Have An Exile Government, The Age, 5 January 1962
- ^ Treaty on Recognition of India's Sovereignty over Goa, Daman and Diu, Dadar and Nagar Haveli Amendment, 14 Mar 1975
- ^ 'Portuguese nationality is fundamental right by law', Times of India, 15 January 2014
- ^ Portuguese citizens cannot contest polls: Faleiro, The Hindu, 18 December 2013
- ^ אתר על יחסי מדינות
