פורטל:אמנות ישראלית/ערך נבחר/גלריה
ערך נבחר
לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
|
"נמרוד" הוא פסל העשוי מאבן חול שיצר הפסל הישראלי יצחק דנציגר בין בשנים 1938-1939. הפסל נחשב כאחת מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "הכנענים". דמותו של הצייד המקראי "נמרוד", המתואר בעירום, לא נימול ועל כתפו ניצב בז, מושפעת מאוד מפיסול מצרי יווני והודי עתיק.
במשך שנים רבות זכה הפסל למעמד קאנוני באמנות הישראלית. בעיתון "הבוקר", לדוגמה, נכתב בשנת 1965 כי "נמרוד אינו רק פסל. הוא סיכום של מעוף והעזה, של מנטאליות, של התמרדות נעורים. נמרוד הוא גם דמות וגם התמרדות: יש בו, עם כל התאפקותו הארכאית, מאותה חוצפת נעורים, המציינת דור שלם". במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 התפתח ויכוח אידאולוגי סביב תפיסת דמותו של נמרוד כמייצג אולטימטיבי של הישראליות. במשך השנים זכה הפסל לאזכורים ולציטוטים רבים ביצירות אמנות שונות, כגון בעבודתם של שלום סבא, יחיאל שמי, עדי נס ואחרים.
דודו גבע (14 במרץ 1950 – 15 בפברואר 2005). אמן, מאייר ומחבר ספרי קומיקס, קריקטוריסט והומוריסטן ישראלי. גבע פרסם לאורך שנים רצועות קומיקס סאטיריות ומדורים הומוריסטיים בעיתונות הארצית והמקומונית, שחלקן הגדול גם יצא לאור בעשרות ספריו. בשנותיו האחרונות פעל גבע גם מחוץ למסגרת העיתונות הממוסדת, והיה בין פעילי זירת הקומיקס האלטרנטיבית והתרבות המחתרתית.
הרמן שטרוּק (6 במרץ 1876, ברלין – 11 בינואר 1944, חיפה), צייר ואמן הדפסים יהודי וציוני. מחשובי האמנים היהודים בגרמניה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1922 והתיישב בחיפה.
שטרוק נודע בחייו כמומחה בתחום ההדפס ואף שימש כמורה וכמדריך לרבים מן האמנים בגרמניה באותה עת. ספרו "אמנות התחריט" היווה מדריך בסיסי לתחום זה במשך שנים רבות. שטרוק הרבה ליצור הדפסים בהשראת מסעותיו בעולם ובהם תיאר בעיקר את הנוף. קבוצה גדולה של עבודות הוקדשה לתיאור נושאים יהודיים וציוניים. מבין יצירותיו בנושא זה התפרסם "דיוקן תיאודור הרצל" (1903), שהפך לאחד מן הדימויים הקאנונים של המנהיג הציוני בתחילת המאה ה-20. בנוסף, שימש שטרוק כפעיל ציוני במסגרת תנועת המזרחי, השתתף במספר כינוסים של הקונגרס הציוני העולמי, היה חבר הוועד הפועל הציוני וכיהן כחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל.
יוסף זָרִיצְקִי (1 בספטמבר 1891 – 30 בנובמבר 1985) היה צייר ישראלי יליד אוקראינה, ממקדמי האמנות המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. במהלך שנות העשרים היה זריצקי מן האמנים המודרניסטים הבולטים שבתקופת מגדל דוד. יצירתו התנערה מסממנים אוריינטליים, שהיו פופולריים באותה עת. בשנת 1948 נמנה זריצקי עם מקימיה ומנהיגיה של קבוצת "אופקים חדשים". ביצירותיו יצר גרסה מקומית של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות הקבוצה. למרות אופיה האוניברסלי והמופשט של אמנותו הבשלה, יצירות כגון "יחיעם (הווי בקיבוץ)" (1951) או "נען, הצייר עם מודל" (1952) מכילות לצד היבטים ארס פואטיים גם ביטויי הזדהות עם המפעל הציוני. על יצירתו זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור.
יצחק דנציגר (26 ביוני 1916 – 11 ביולי 1977) היה פסל ואדריכל נוף ישראלי, יליד גרמניה. דנציגר היה ממייסדי "הסגנון הכנעני" בפיסול הישראלי וחבר בקבוצת אופקים חדשים. על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת תשכ"ח.
ליצירתו הפיסולית הייתה השפעה רבה על האמנות הישראלית החל משנות הארבעים של המאה העשרים. בעבודתו הוא הושפע מהאמנות הארכאית, אך שילב בה גם גישות מודרניסטיות. פסלו "נמרוד" הוא אחת היצירות הידועות והמוערכות ביותר באמנות הישראלית גם כיום.
תחושתו של דנציגר כי יש לשקם ולפייס את מערכת היחסים הפגועה בין האדם לסביבתו הובילה אותו בשנות ה-70 לתכנון פרויקטים סביבתיים המשלבים שיקום אתרים, אקולוגיה ותרבות. יצחק דנציגר נהרג בתאונת דרכים ליד רמלה, בשנת 1977.
משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס.
אברהם אופק (14 באוגוסט 1935 – 13 בינואר 1990) היה צייר, ופסל ישראלי יליד בולגריה. על אף השימוש בטכניקות שונות, אופק ביקש להתרכז במדיום של ציור קיר. ביצירות אלו, פרש אופק אפוסים רחבים העוסקים בנושא הגירה ובנושאי תרבות וחברה ישראליים. עד לשנות השמונים נתפשה יצירתו של אופק כאלטרנטיבה לזרם המרכזי של האמנות החזותית בישראל בעיסוקה בנושאים חברתיים, בשפה פיגורטיבית ובשימוש שעשתה בנושאים ובדימויים הלקוחים מן המסורת היהודית. על יצירתו זכה אופק בפרס ירושלים לציור בשנת 1969.
מיכל נאמן (נולדה ב-19 בנובמבר 1951) היא ציירת ישראלית. על יצירתה זכתה בשנת 2014 בפרס ישראל.
משנות ה-70 של המאה ה-20, מתאפיינות עבודותיה של נאמן בבחינת ערכי האמנות מתוך האמנות המושגית, ועוסקות בנושאים כגון מגבלות השפה והראייה, אפשרויות ייצוג ושאלות מגדר. תוך שימוש בטכניקת הקולאז', יצרה נאמן עבודות הבוחנות את התפיסה החזותית אל מול התפיסה המילולית. החל משנות ה-90 של המאה ה-20 היא יוצרת ציורים העושים שימוש במסקינטייפ כמצע לעבודות בעלות התייחסויות לפילוסופיה ולהיסטוריה.
יגאל תומרקין (נולד ב-23 באוקטובר 1933) הוא צייר ופסל ישראלי. במהלך שנות השישים יצר תומרקין בסגנון פיסול המבוסס על טכניקות של אסמבלאז', ששיקף את השפעת אמנות הפופ בת-התקופה והיווה חידוש משמעותי באמנות הישראלית. על אף שינויים סגנוניים, מצויים במרכז יצירות רבות של תומרקין ביטויים של מחאה אנטי-מלחמתית ותרבותית, המעידים על מעורבות עמוקה בתרבות הישראלית. על יצירתו זכה תומרקין בפרס ישראל לפיסול לשנת 2004.
סיגלית לנדאו (נולדה ב-1969) היא אמנית פיסול, ווידאו ומיצב ישראלית. יצירותיה, החל משנות ה-90 של המאה ה-20, עוסקות בנרטיבים של החברה הישראלית, תוך שימוש באלגוריות. סגנון הפיסול שלה מאופיין בשימוש בריבוי חומרים ובצורות אקספרסיביות. על עבודתה זכתה לנדאו בשנת 2004 בפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר.
גדעון גכטמן (17 בדצמבר 1942 – 27 בנובמבר 2008) היה אמן ופסל ישראלי יליד מצרים. יצירתו של גכטמן מנהלת דיאלוג עם נושא המוות ודנה בקשר שבין הביוגרפיה האישית של האמן לבין מעשה האמנות ואופן הצגתה.
"רחוב אגריפס" (1964) הוא ציור מאת האמן הישראלי אריה ארוך (1974-1908). הציור נחשב לאחת מיצירות האמנות הישראליות החשובות ביותר והיווה, החל מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, מוקד לפרשנויות רבות. הציור נמצא כיום בבעלות משותפת של מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון ישראל.
יגאל תומרקין (נולד ב-23 באוקטובר 1933) הוא צייר ופסל ישראלי יליד גרמניה. חשיבותו של תומרקין בהיסטוריה של האמנות ישראלית הייתה ביצירתו של פיסול וציור ששיקף את השפעת אמנות הפופ בשנות ה-60 של המאה ה-20, והתבסס על טכניקות כאסמבלאז'. ביצירתו הענפה יצר תומרקין עשרות פסלים ואנדרטאות שהוצבו במרחב הציבורי בישראל. על אף שינויים סגנוניים רבים שעברה יצירתו במהלך השנים, מצויים באמנותו ביטויים של מחאה תרבותית ואנטי-מלחמתית, המעידים על מעורבות עמוקה בתרבות הישראלית. תומרקין הרבה להציב מעבודותיו במרחב הציבור. על יצירותיו הידועות נמנים הפסל "הוא הלך בשדות" (1967) ו"אנדרטה לשואה ולתקומה" (1975). על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת 2004.
פנחס כהן גן (נולד ב-3 בנובמבר 1942) הוא אמן ישראלי יליד מרוקו. על יצירתו זכה בפרס סנדברג (1979), בפרס מפעל חיים (2005) מטעם משרד התרבות ובפרס ישראל לציור לשנת תשס"ח.
במהלך שנות השבעים יצר כהן גן שורה של "פעולות", חלקן בעלות אופי של מיצג כגון "פעולה במחנה הפליטים ביריחו" (1974), או "נגיעה בגבול" (1974). במחצית השנייה של שנות השבעים החל ליצור אמנות מסורתית יותר, שבמרכזה העימות שבין "אמנות" ל"מדע" ותיאור בדידותו של האדם והמהגר.
מיכל נאמן (נולדה ב-19 בנובמבר 1951, קבוצת כנרת) היא ציירת ישראלית. יצירותיה של נאמן, החל משנות ה-70 של המאה ה-20, מתאפיינות בבחינת ערכי האמנות מתוך האמנות המושגית. ביצירתה הייתה נאמן בין החלוצות בביטוי של נושאים פוסט מודרניים כגון מגבלות השפה והראייה, אפשרויות ייצוג ושאלות מגדר באמנות הישראלית. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 הייתה מזוהה עם סגנון "דלות החומר", בשל שימושה בטכניקת הקולאז', ובבחינת התפיסה החזותית אל מול התפיסה המילולית. החל משנות ה-90 החלה להתרכז במדיום הציור, בו היא עושה שימוש בנייר דבק לשם פעולה מושגית של כיסוי ועיטוף פני השטח של הציור. ביצירותיה היא משלבת התייחסויות שונות לפילוסופיה, לספרות ולתרבות המערבית. על יצירתה זכתה בשנת 2014 בפרס ישראל לאמנות פלסטית.
פורטל:אמנות ישראלית/מאמר נבחר/16
פורטל:אמנות ישראלית/מאמר נבחר/17
פורטל:אמנות ישראלית/מאמר נבחר/18
-->