פינלנד במשחקים האולימפיים
 | ||||||
 | ||||||
| המשלחת הפינית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | FIN | |||||
| שם | הוועד האולימפי הפיני | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| מדליות חורף | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
פינלנד השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת לונדון (1908) ומאז השתתפה ברציפות בכל שאר האולימפיאדות. לאורך השנים צברו הספורטאים הפינים 303 מדליות אולימפיות ובהן 101 מדליות זהב- מספר מדליות גבוה ביחס למספר תושביה של המדינה. הענפים הבולטים ביותר הם אתלטיקה (114 מדליות, בהן 48 זהב, הישג המציב אותה במקום הרביעי בכל הזמנים אחרי ארצות הברית, ברית המועצות ובריטניה) והיאבקות (83 מדליות, בהן 26 זהב, הישג המציב אותה במקום השלישי בכל הזמנים אחרי ברית המועצות ושוודיה). בתחום האתלטיקה מצטיינים הפינים במיוחד בריצות למרחקים ארוכים. עד שנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה פינלנד מעצמה אולימפית, אך הישגיה ירדו מאז, בפרט מסוף שנות ה-80.
באולימפיאדות החורף, בהן משתתפת פינלנד מאז היווסדן ב-1924, הישגיה של פינלנד גבוהים אף יותר. הספורטאים הפינים צברו במשחקים אלה 167 מדליות, בהן 43 מדליות זהב, ופינלנד מדורגת במקום העשירי בטבלת המדליות בכל הזמנים. שני ענפים בהם בולטים הפינים במיוחד הם סקי למרחקים (80 מדליות, בהן 21 מדליות זהב, הישג המציב אותה במקום הרביעי בענף זה אחרי נורווגיה, שוודיה וברית המועצות) וקפיצות סקי (22 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, הישג המעניק לה את המקום השני בטבלת המדליות בכל הזמנים בענף זה לאחר נורווגיה).
אירוח המשחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פינלנד אירחה את המשחקים האולימפיים פעם אחת, באולימפיאדת הלסינקי (1952). הלסינקי נבחרה בכינוס הוועד האולימפי הבינלאומי ה-40 שנערך בסטוקהולם ב-21 ביוני 1947, והועדפה על פני אמסטרדם, שיקגו, דטרויט, לוס אנג'לס, מיניאפוליס ופילדלפיה. עוד קודם לכן, הייתה אמורה הלסינקי לארח את אולימפיאדת הקיץ 1940. משחקים אלה היו אמורים להיערך בטוקיו, והועברו להלסינקי לאחר פרוץ מלחמת סין–יפן השנייה. בסופו של דבר בוטלו המשחקים לחלוטין, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
מספר ערים פיניות ביקשו לארח את אולימפיאדת החורף, אך לא נבחרו. לאהטי הגישה את מועמדותה שלוש פעמים. במכרז לאירוח אולימפיאדת 1964 קיבלה קול אחד בלבד, ודורגה במקום השלישי אחרי אינסברוק וקלגרי. גם בשני המכרזים דורגה במקום השלישי, אך זכתה לתמיכה גבוהה יותר. במכרז לאירוח אולימפיאדת 1968 דורגה אחרי גרנובל וקלגרי, ובמכרז לאירוח אולימפיאדת 1972, דורגה אחרי סאפורו ובאנף. טמפרה הגישה הצעה לארח את אולימפיאדת 1976 ודורגה אף היא במקום השלישי, אחרי דנוור וסיון. הלסינקי ביקשה לארח את אולימפיאדת 2006 אך לא נכללה ברשימת המועמדות הסופית של הוועד האולימפי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 1917 הייתה הדוכסות הגדולה של פינלנד ישות אוטונומית באימפריה הרוסית. אף על פי כן, התחרו הפינים במשחקים שנערכו עד אז בנפרד מהמשלחת הרוסית. באולימפיאדת לונדון (1908) סירבו חלק מהספורטאים הפינים לצעוד בטקס הפתיחה תחת דגל האימפריה הרוסית, וצעדו ללא דגל. באולימפיאדת סטוקהולם (1912) צעדו הפינים תחת דגל מועדון המתעמלות של הפיניות דוברות השוודית בהלסינקי.
באולימפיאדת לונדון (1908) השתתפו 67 ספורטאים פינים. הם זכו ב-5 מדליות, בהן מדליית זהב אחת. הענף בהם בלטו הפינים במיוחד היה היאבקות: ורנר וקמן זכה במדליית זהב, איריה סארלה זכה במדליית כסף וארוו לינדן זכה במדליית ארד. נבחרת ההתעמלות זכתה אף היא במדליית ארד, וכך גם זורק הדיסקוס ורנר יארווינן שזכה במדליית זהב באולימפיאדת אתונה (1906).
באולימפיאדת סטוקהולם (1912) זינקו הישגי הפינים ל-26 מדליות, מהן 9 מדליות זהב, והם דורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, שוודיה ובריטניה. הרמן סדרברג השתתף בתחוריות שחייה בפעם השנייה.
מחצית המדליות, בהן 6 ממדליות הזהב, הושגו באתלטיקה. הנס קולמיינן, שכונה "הפיני המעופף" זכה ב-3 מדליות זהב, בריצת 5000 מטר, בריצת 10000 מטר ובריצת שדה, וכן זכה במדליית כסף בתחרות ריצת השדה הקבוצתית. הוא עצמו סיים את המירוץ במקום הראשון, בעוד חבריו ילמארי אסקולה ואלבין סטנרוס סיימו במקומות הרביעי והשישי בהתאמה. סטנרוס זכה גם במדליית ארד בריצת 10000 מטר. אתלט פיני בולט נוסף היה ארמאס טאיפאלה, שזכה בשתי מדליות זהב, בזריקת דיסקוס ובזריקת דיסקוס בשתי ידיים. יוהו סאריסטו זכה במדליית זהב בהטלת כידון בשתי ידיים (תחרות בה כל זוכי המדליות היו פינים) ובמדליית כסף בהטלת כידון רגילה. אלמר ניקלנדר זכה אף הוא בשתי מדליות: מדליית כסף בזריקת דיסקוס בשתי ידיים ומדליית ארד בהדיפת כדור ברזל בשתי ידיים.
המתאבקים הפינים זכו ב-7 מדליות. שלושה מהם, קארלו קוסקלו, אמיל ורה ואיריה סארלה, זכו במדליות זהב. נבחרת ההתעמלות הפינית זכתה במדליית הכסף. מדליות נוספות הושגו בשיט ובקליעה. נבחרת הכדורגל סיימה במקום הרביעי. בשלב רבע הגמר גברה במשחק פיקנטי על נבחרת רוסיה, אך הובסה בחצי הגמר 4-0 לנבחרת בריטניה ובמשחק על מדליית הארד הובסה 9-0 בידי נבחרת הולנד.
אולימפיאדת אנטוורפן (1920)
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
באולימפיאדת אנטוורפן (1920) השתתפה פינלנד לראשונה כמדינה עצמאית. 63 ספורטאים פינים נטלו חלק במשחקים, והם זכו ב-34 מדליות, מהן 15 מדליות זהב, מספר שיא של מדליות זהב שפינלנד לא הצליחה לשחזר מאז. בטבלת המדליות דורגה פינלנד במקום הרביעי, אחרי ארצות הברית, שוודיה ובריטניה.
גם הפעם בלטו האתלטים הפינים, עם 16 מדליות, מהן 9 מדליות זהב. פאבו נורמי רשם הישגים דומים להישגיו של קולמיינן בסטוקהולם. הוא זכה במדליות זהב בריצת 10000 מטר, בריצת שדה ובריצת שדה קבוצתית, ובמדליית כסף בריצת 5000 מטר. בדומה לקולמיינן, גם בנורמי דבק הכינוי "הפיני המעופף". קולמיינן עצמו זכה במדליית זהב בריצת מרתון. אלמר ניקלנדר שיפר את הישגיו מסטוקהולם. הוא זכה במדליית זהב בזריקת דיסקוס ובמדליית כסף בהדיפת כדור ברזל. האלוף האולימפי היוצא בזריקס דיסקוס, ארמאס טאיפאלה, הסתפק במדליית הכסף. יוני מיירה זכה במדליית זהב בהטלת כידון, ארו להטונן עשה זאת בקרב חמש, וילהו טולוס בקפיצה משולשת ווילה פרהלה בהדיפת כדור ברזל.
בהיאבקות זכו הפינים ב-12 מדליות, בהן 5 מתוך 10 מדליות הזהב האפשריות. זוכי מדליות הזהב היו אמיל ורה ששמר על תוארו מסטוקהולם, אוסקרי פרימן, אדולף לינדפורס, קאלה אנטילה ואיינו ליינו. בני הזוג ולטר ולודוביקה יאקובסון זכו במדליית הזהב בהחלקה אומנותית (באותה העת עוד לא הונהגו משחקי החורף, ותחרויות החלקה אומנותית היו חלק ממשחקי הקיץ), ובכך הייתה לודוביקה יאקובסון לאישה הפינית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית. מדליות נוספות הושגו בקליעה ובשחייה.
אולימפיאדת פריז (1924)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת פריז (1924) זינק מספר המשתתפים הפינים ל-121. הם זכו ב-37 מדליות (המספר הגבוה ביותר בו זכתה משלחת פינית אי פעם), מהן 14 מדליות זהב, ודורגו במקום השני בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, שיא של כל הזמנים.
האתלטים הפינים זכו ב-17 מהמדליות, בהן 10 מדליות זהב. במיוחד בלטו הרצים בריצות הבינוניות והארוכות, שניצחו בכל המרוצים מסוג זה. פאבו נורמי זכה ב-4 מדליות זהב. הוא שמר על תואריו בריצת שדה וריצת שדה קבוצתית, והוסיף להם גם ניצחונות בריצת 1500 מטר, בריצת 5000 מטר ובריצת 3000 מטר קבוצתית, אך איבד את תוארו בריצת 10000 מטר לחברו לנבחרת, וילה ריטולה. ריטולה היה שותף לזכיות בריצות הקבוצתיות, זכה במדליית זהב רביעית בריצת 3000 מטר מכשולים ובשתי מדליות כסף, בריצת 5000 מטר ובריצת שדה. שותפם השלישי של נורמי וריטולה לריצת ה-3000 מטר הקבוצתית, אליאס כץ, זכה גם במדליית כסף בריצת 3000 מטר מכשולים. רץ נוסף למרחקים ארוכים, אלבין סטרנרוס, זכה אף הוא במדליית זהב, בריצת מרתון. בענפי השדה שמרו יוני מיירה וארו להטונן על תואריהם בהטלת כידון ובקרב חמש, בהתאמה.
המתאבקים הפינים זכו ב-16 מדליות. ארבעה מהם זכו במדליות זהב: אוסקרי פרימן וקאלה אנטילה זכו בפעם השנייה ברציפות (אנטילה התחרה באנטוורפן בסגנון חופשי, ובפריס בסגנון יווני-רומי), וכן זכו גם קוסטה פיחלאיאמקי ואדוורד וסטרלונד. מדליות נוספות הושגו בקליעה ובשיט.
אולימפיאדת אמסטרדם (1928)
[עריכת קוד מקור | עריכה]באולימפיאדת אמסטרדם (1928) ירד מספר הספורטאים הפינים ל-69. מספר המדליות ירד ל-25, מהן 8 מדליות זהב. פינלנד דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית וגרמניה.
באתלטיקה, זכו הפינים ב-14 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. פאבו נורמי זכה במדליית הזהב האולימפית התשיעית שלו, כשהחזיר לעצמו את התואר בריצת 10000 מטר, וגם זכה במדליות כסף בריצת 5000 מטר ובריצת 3000 מטר מכשולים. וילה ריטולה זכה במדליית זהב בריצת 5000 מטר ובמדליית כסף בריצת 10000 מטר. טויבו לואוקולה זכה במדליית הזהב בריצת 3000 מטר מכשולים, וגם הזוכה במדליית הארד במקצה זה היה פיני, אווה אנדרסן. הארי לארווה ניצח בריצת 1500 מטר ופאבו יריאולה זכה במדליית הזהב בקרב עשר. גם סגנו של יריאולה היה פיני, אקילס יארווינן. קופץ המשולשת וילהו טולוס זכה במדליה אולימפית שלישית, מדליית ארד.
המתאבקים זכו ב-9 מדליות, 3 מכל סוג. זוכי מדליות הזהב היו ויינה קוקינן, ארוו האוויסטו (שזכה בפריז בארד) וקארלו מקינן (שזכה בפריז במדליית כסף). פיחלאיאמקי ווסטרלנוד איבדו את תואריהם, אך זכו במדליות כסף וארד, בהתאמה. מדליות נוספות הושגו בקליעה ובשיט.
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה למדינות אחרות, צמצמה פינלנד את משלחתה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) בשל השפל הכלכלי הגדול, והיא מנתה 40 ספורטאים. הם זכו ב-25 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום השביעי בטבלת המדליות.
האתלטים הפינים, שחסרו את פאבו נורמי, שהשתתפותו נאסרה בשל הפיכתו לספורטאי מקצועני, זכו ב-11 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בריצות הבינוניות בלט וולמארי איסו-הולו, שזכה במדליית זהב בריצת 3000 מטר מכשולים ובמדליית כסף בריצת 10000 מטר. לאורי להטינן זכה במדליית זהב בריצת 5000 מטר, ולאורי וירטנן זכה בשתי מדליות ארד, בריצת 5000 מטר ובריצת 10000 מטר. בהטלת כידון, היו כל שלושת העומדים על דוכן המנצחים פינים: מאטי יארווינן זכה בזהב, מאטי סיפאלה בכסף ואיינו פנטילה בארד. וילה פרהלה, ש-12 שנים קודם לכן זכה במדליית זהב בהדיפת כדור ברזל, זכה במדליית כסף ביידוי פטיש, ואקילס ירווינן זכה במדליית כסף שנייה ברציפות בקרב עשר.
בהיאבקות זכו הפינים ב-8 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. ויינה קוקינן זכה במדליית זהב שנייה ברציפות, אף שהחליף קטגוריית משקל, והרמני פיחליימקי זכה אף הוא במדליית זהב. איינו ליינו בן ה-41, שזכה במדליית זהב 12 שנים קודם לכן, זכה במדליית ארד, שהייתה המדליה האולימפית הרביעית שלו. נבחרת ההתעמלות זכתה במדליית ארד, ושניים מחבריה זכו גם במדליות בתחרויות האישיות: הייקי סאווליינן זכה במדליית כסף בתרגיל המתח ובמדליות ארד בקרב-רב ובתרגיל המקבילים, ואיינרי טקסווירטה זכה במדליית ארד בתרגיל המתח. המתאגרף ברונו אהלברג זכה במדליה ראשונה לזכות פינלנד בענף זה, מדליית ארד.
אולימפיאדת ברלין (1936)
[עריכת קוד מקור | עריכה]באולימפיאדת ברלין (1936) גדלה המשלחת הפינית ל-108 ספורטאים. הם זכו ב-19 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלת המדליות (ביחד עם צרפת), אחרי גרמניה, ארצות הברית, הונגריה ואיטליה.
באתלטיקה זכו הפינים ב-10 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בריצת 10000 מטר היו כל זוכי המדליות פינים: אילמארי סלמינן זכה בזהב, ארוו אסקולה בכסף, ווולמארי איסו-הולו בארד. איסו-הולו גם שמר על תוארו בריצת 3000 מטר מכשולים. זוכה מדליית הזהב השלישית היה גונאר הקרט, בריצת 5000 מטר. סגנו היה האלוף האולימפי היוצא, לאורי להטינן.
המתאבקים זכו בשש מדליות. קוסטה פיחליאמקי זכה במדליית זהב, 12 שנים לאחר שעשה זאת באולימפיאדת פריז, ולאורי קוסקלה זכה אף הוא במדליית זהב. הרמני פיחליאמקי איבד את תוארו, אך זכה במדליית כסף, ואילו היאלמר ניסטרם, שזכה במדליית כסף בלוס אנג'לס, בסגנון יווני-רומי, זכה במדליית ארד בסגנון חופשי. המתעמל אלקסנטרי סארוואלה זכה במדליית זהב בתרגיל המתח, ובמדליית ארד יחד עם הנבחרת הפינית בתחרות הקבוצתית. סטן סוביו היה למתאגרף הפיני הראשון בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב אולימפית.
אולימפיאדת לונדון (1948)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת לונדון (1948) נרשם שיא של 129 ספורטאים פינים שהשתתפו במשחקים. הם זכו ב-20 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ודורגו במקום השישי בטבלת המדליות.
לראשונה, לא האתלטיקה ולא ההיאבקות הניבו את ההישגים הרבים ביותר, אלא ההתעמלות - 10 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. בתרגיל על סוס הסמוכות אירע מקרה נדיר, שבו שלושה מתעמלים קיבלו אותו ניקוד, וזכו שלושתם במדליית הזהב. שלושת המתעמלים היו פינים - פאבו אלטונן, וייקו הוחטנן והייקי סבוליינן בן ה-41, שזכה במדליה האולימפית הראשונה שלו 20 שנה קודם לכן, באולימפיאדת אמסטרדם. שלושתם היו שותפים גם לזכייתה של הנבחרת במדליית הזהב בתחרות הקבוצתית. אלטונן זכה גם במדליית זהב בתרגיל הקפיצות ובמדליית ארד בקרב-רב. הוחטנן זכה גם במדליית זהב בקרב-רב, במדליית כסף בתרגיל המקבילים ובמדליית ארד בתרגיל המתח. שותף נוסף לזכייה בתחרות הקבוצתית, אולאווי רווה, זכה גם במדליית כסף בתרגיל הקפיצות.
האתלטים הפינים לא הצליחו לשחזר את הישגיהם מבעבר, והסתפקו ב-3 מדליות, אף לא אחת מהן בריצות הבינוניות והארוכות. טאפיו ראוטאווארה זכה במדליית זהב בהטלת כידון, ארקי קטאיה זכה במדליית כסף בקפיצה במוט, וקאיסה פארויאיינן הייתה לאתלטית הפינית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית, ולאישה הפינית הראשונה שעושה זאת מזה 28 שנים, כשזכתה במדליית כסף בהטלת כידון. גם המתאבקים רשמו הישגים נמוכים מבעבר. הם זכו ב-3 מדליות, אחת מכל סוג (בזהב זכה לנארט ויטאלה). לראשונה זכו חותרי קיאק פינים במדליות. קורט וירס זכה במדליית כסף במקצה היחידים ל-10,000 מטרים, והצמד תור אקסלסון ונילס ביירקלף זכה בשתי מדליות ארד, במקצי הזוגות ל-1,000 ול-10,000 מטרים. את תמונת המדליות השלים הקלע פאולי יאנהונן.
אולימפיאדת הלסינקי (1952)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדה היחידה שאירחה, פינלנד, אולימפיאדת הלסינקי (1952) השתתפו 258 ספורטאים, שיא של כל הזמנים. הם זכו ב-22 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, בתשעה ענפים שונים.
הענף המוביל במשחקים היה לראשונה קאנו/קיאק, עם 6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. קורט וירס ואיריה הייטנן זכו בשתי מדליות זהב, בשני מקצי הזוגות בקיאק, ל-1,000 ול-10,000 מטרים. חותר קיאק נוסף, תורוולד סטרומברג, זכה במדליית הזהב במקצה היחידים ל-10,000 מטרים ובמדליית הכסף במקצה ל-1,000 מטרים. סילבי סאימו זכתה במקצה היחידות ל-500 מטרים, וחותר הקאנו אולאווי אויאנפרה זכה במדליית הארד במקצה היחידים ל-1,000 מטרים.
חמישה מתאגרפים פינים זכו במדליות. פנטי המליינן היה היחיד מהם שזכה במדליית זהב, בקטגוריית המשקל של עד 54 ק"ג. במדליית הזהב השישית זכה המתאבק קלפו גרנדאהל, ששיפר את הישגו מלונדון, בה זכה במדליית כסף. שלושה מתאבקים נוספים זכו במדליות כסף וארד. אתלט פיני בודד זכה במדליה אולימפית בהלסינקי, מטיל הכידון טויבו היטיינן, שזכה במדליית ארד. נבחרת ההתעמלות הפינית זכתה אף היא במדליית ארד. בין החברים בה היה הייקי סבולאינן בן ה-45, שהייתה לו זו המדליה האולימפית התשיעית. מדליות נוספות הושגו בקליעה, שיט, ולראשונה גם בחתירה ובקרב חמש מודרני.
אולימפיאדת מלבורן (1956)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת מלבורן (1956) השתתפו רק 64 ספורטאים פינים, המספר הנמוך ביותר מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס. הם זכו ב-15 מדליות, אך רק 3 מהן היו מדליות זהב, המספר הנמוך ביותר מאז אולימפיאדת לונדון (1908). לראשונה מאז אותם משחקים, נותרה פינלנד מחוץ לעשירייה הראשונה בטבלת המדליות.
ארבעה מתאבקים פינים זכו במדליות, שניים מהם במדליות זהב, ראונו מקינן וקייסט להטונן. במדליית הזהב השלישית זכה הקלע פנטי לינוסוואו, בירי מאקדח ל-50 מטרים. בקרב חמש מודרני זכתה הנבחרת הפינית במדליית הארד, ושניים מחבריה, אולאווי מאנונן וויינה קורהונן, זכו במדליות כסף וארד, בהתאמה, במקצי היחידים. שלושה אתלטים פינים זכו במדליות ארד: ווייטו הלסטן בריצת 400 מטר, וייקו קרוונן בריצת מרתון ויורמה ולקאמה בקפיצה לרוחק. נבחרת ההתעמלות הפינית זכתה אף היא במדליית ארד, בפעם השלישית ברציפות. מדליות נוספות הושגו באיגרוף ובחתירה.
שנות ה-60 וה-70
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת רומא (1960) סימנה את תום התקופה בה הייתה פינלנד מעצמה אולימפית. מספר המשתתפים זינק אמנם ל-117, אך הם זכו ב-5 מדליות בלבד. המתעמל אאוגן אקמן זכה במדליית הזהב היחידה, בתרגיל על סוס הסמוכות. הקלע פנטי לינוסוואו זכה במדליית כסף בירי מ-25 מטר, ושלושה ספורטאים נוספים זכו במדליות ארד: הקופץ במוט אלס לנדסטרם, המתאגרף יורמה לימונן, וצמד החותרים ולי להטלה וטוימי פיטקנן.
גם באולימפיאדת טוקיו (1964) זכו הפינים ב-5 מדליות, הפעם 3 מהן היו מדליות זהב. הקלעים ויינה מרקנן ופנטי לינוסוואו זכו במדליות זהב בירי מ-25 וב-50 מטרים, ובמדליית הזהב השלישית זכה מטיל הכידון פאולי נוואלה. המתאגרף פרטי פורהונן זכה במדליית ארד, וכך גם המתעמל האנו רנטקארי, בתרגיל הקפיצות.
באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) השתתפו 66 ספורטאים פינים. הם זכו בארבע מדליות. מרים המשקולות קארלו קנגסניימי זכה במדליית הזהב היחידה לזכות המשלחת. המתעמל אולי לאיהו זכה במדליית כסף בתרגיל על סוס הסמוכות, וכך גם מטיל הכידון יורמה קינונן. המתאגרף ארטו נילסון זכה במדליית ארד.
באולימפיאדת מינכן (1972) עלה מספר המשתתפים הפינים ל-96, והישגיהם השתפרו לכדי 8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. האתלטים הפינים שבו וזכו במדליות, כולן בריצות הבינוניות והארוכות. לאסה וירן, שבדומה לקודמיו משנות ה-20, כונה אף הוא "הפיני המעופף", ניצח הן בריצת 5000 מטר והן בריצת 10000 מטר. פקה וסאלה זכה במדליית הזהב בריצת 1500 מטר, וטאפיו קנטנן זכה במדליית ארד בריצת 3000 מטר מכשולים. המתאגרף ריימה וירטנן זכה במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו הנבחרת בקרב חמש מודרני, המתאבק ריסטו ביירלין והקשת קייסטי לאסונן.
באולימפיאדת מונטריאול (1976) השתתפו 83 ספורטאים פינים. הם זכו ב-6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. לאסה וירן היה לספורטאי היחיד בהיסטוריה שזכה פעמיים ברציפות במדליות זהב הן בריצת 5000 מטר והן בריצת 10000 מטר. וירן סיים גם במקום החמישי בריצת המרתון. שני אתלטים נוספים זכו במדליות כסף: אנטי קליומקי בקפיצה במוט והאנו סיטונן בהטלת כידון. בשתי מדליות הזהב האחרות זכו החותר פרטי קרפינן והמתאבק פרטי אוקולה.
שנות ה-80 וה-90
[עריכת קוד מקור | עריכה],_Tomi_Poikolainen_(Finland),_Giancarlo_Ferrari_(Italy)_on_the_victory_podium.jpg)
באולימפיאדת מוסקבה (1980) השתתפו 105 ספורטאים פינים. הם זכו ב-8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. הקשת טומי פויקוליינן היה הפיני הראשון שזוכה במדליית זהב בענף זה, והשייט אסקו רקהרדט, שהתחרה בדגם פין, היה השייט הפיני הראשון שרושם הישג כזה. החותר פטרי קרפינן שמר על תוארו וזכה במדליית זהב שנייה ברציפות. האתלט קארלו מאנינקה זכה במדליית כסף בריצת 10000 מטר ובמדליית ארד בריצת 5000 מטר. יתר הפינים שזכו במדליות ארד היו הקשתת פייבי מרילואוטו, המתאבק מיקו הוחטאלה ושייטי ה-470 גאורג טאלברג ויואוקו לינדגרן.
באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) השתתפו 86 ספורטאים פינים. הם זכו ב-12 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, ורשמו בכך את ההישג הגבוה ביותר של המשלחת הפינית מאז שנות ה-50. ארבעה אתלטים פינים זכו במדליות: יוהה טיאיינן זכה במדליית זהב ביידוי פטיש, Arto ארטו הרקנן עשה זאת בהטלת כידון, טינה לילאק זכתה במדליית כסף בהטלת כידון וארטו בריגארה זכה במדליית ארד בריצת 110 מטר משוכות, והיה לפיני הראשון שזוכה במדליה אולימפית בריצה קצרה. בהיאבקות זכו הפינים בשלוש מדליות, אחת מכל סוג: יואוקו סלומקי זכה בזהב, טאפיו סיפילה בכסף ויוקה ראוהאלה בארד. במדליית הזהב הרביעית זכה החותר פטרי קרפינן, שהיה לחותר השני בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב אולימפית בפעם השלישית ברציפות. ארבעה פינים נוספים זכו במדליות ארד: מרימי המשקולות פקה ניימי ויואוני גרנמן, המתאגרף יוני נימן והקלע ראונו בייס.
באולימפיאדת סיאול (1988) השתתפו 78 פינים, והישגיהם ירדו ל-4 מדליות בלבד. מטיל הכידון טאפיו קוריוס זכה במדליית זהב, ועמיתו סאפו רטי זכה במדליית הארד. המתאבק הארי קוסקלה זכה במדליית כסף, וחברו טאפיו סיפילה זכה במדליית ארד.
88 הפינים שהשתתפו באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכו ב-5 מדליות. חותר הקיאק מיקו קולהמיינן זכה במדליית הזהב היחידה, במקצה היחידים ל-500 מטרים. מטיל הכידון ספו רטי זכה במדליית כסף, וכך גם נבחרת הקשתים, שכללה את האלוף האולימפי ממוסקבה, טומי פויקוליינן. המתאגרף יורי קייל זכה במדליית ארד, כמו גם השחיין אנטי קאסביו, במשחה ל-200 מטר חופשי.
באולימפיאדת אטלנטה (1996) השתת]ו 76 ספורטאים פינים, שרשמו הישג דומה - 4 מדליות. מטילת הכידון הלי רנטנן זכתה במדליית הזהב היחידה, בעוד ספו רטי זכה במדליית ארד בתחרות המקבילה לגברים. הייתה זו המדליה האולימפית השלישית שלו. שני פינים נוספים זכו במדליות כסף: השחיין יאני סייבינן (במשחה ל-200 מטר מעורב אישי) והמתאבק מרקו אסל.
המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]באולימפיאדת סידני (2000) זכו הפינים ב-4 מדליות, ולראשונה מזה 16 שנים ביותר ממדליית זהב אחת. ארסי הריו זכה במדליית זהב בהדיפת כדור ברזל, וצמד שייטי ה-49er, תומאס יוהנסון ויורקי ירווי רשמו הישג דומה. הקלע יוהה הירווי זכה במדליית כסף והמתאבק מרקו אולי-האנוקסלה זכה במדליית ארד.
אולימפיאדת אתונה (2004) הייתה החלשה ביותר עבור המשלחת הפינית. לראשונה בהיסטוריה, אף ספורטאי פיני לא זכה במדליית זהב, והישגי המשלחת בת 62 הספורטאים הסתכמו בשתי מדליות כסף. המתאבק מרקו אולי-האנוקסלה שיפר את הישגו מסידני, והקלע מרקו קמפיינן היה הזוכה השני.
באולימפיאדת בייג'ינג (2008) הצטמצמה המשלחת הפינית לכדי 58 ספורטאים, אך הם שבו וזכו ב-4 מדליות. הקלעית סאטו מקלה-נומלה זכתה במדליית זהב, החותרות מינה ניימינן וסאנה סטן זכו במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו מטיל הכידון טרו פיטקמקי והקלע הנרי הקינן. ספורטאית בולטת נוספת, השחיינית האנה-מריה ספלה, סיימה במקום הרביעי במשחה ל-100 מטר חופשי.
באולימפיאדת לונדון (2012) שוב לא הצליח אף ספורטאי פיני לזכות במדליית זהב. הגולשת טולי פטאיה זכתה במדליית כסף בדגם ניל פרייד RS:X וצוות שייטות האליוט 6 מטר זכה במדליית ארד. צוות ה-49er וגולשת הלייזר רדיאל סארי מולטאטלה סיימה במקום השביעי. במדליה השלישית, מדליית כסף, זכה מטיל הכידון אנטי רוסקנן. טרו פיטקמקי סיים במקום הרביעי בתחרות זו. ספורטאים פינים נוספים שבלטו בלונדון כללו את לוחמת הטאקוונדו סובי מיקונן שסיימה במקום החמישי, חותרת הקיאק אנה ריקאלה שסיימה במקום השמיני במקצה ל-500 מטרים, והקלע קאי יאהנסון שסיים במקום השמיני בירי באקדח אוויר.
באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) נרשם שפל חדש בהישגי המשלחת הפינית, שהסתפקה במדליית ארד בודדת, בה זכתה המתאגרפת מירה פוטקונן. רק שני אתלטים העפילו לשלבי הגמר, אנטי רוסקנן סיים שישי בהטלת כידון ודוד סדרברג סיים במקום השמיני ביידוי פטיש. שייטת הלייזר רדיאל טולה טנקנן סיימה במקום החמישי.
משחקי החורף
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת החורף הראשונה, אולימפיאדת פריז (1924), הייתה אחת המוצלחות ביותר עבור המשלחת הפינית. המשלחת כללה 17 ספורטאים, שזכו ב-11 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. המשלחת דורגה במקום השני בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה. הספורטאי הבולט במשלחת היה קלאס תונברג, שזכה במדליה בכל אחד ממקצי ההחלקה המהירה: מדליות זהב במקצים ל-1500 מטר, 5000 מטר ובקרב-רב, מדליית כסף במקצה ל-10000 מטר ומדליית ארד במקצה ל-500 מטר. מחליק מהיר נוסף, יוליוס סקוטנאב, זכה במדליית זהב במקצה ל-10000 מטר, במדליית כסף במקצה ל-5000 מטר ובמדליית ארד בקרב-רב. המחליקים האומנותיים ולטר ולודוביקה יאקובסון, שזכו במדליית זהב באולימפיאדת אנטוורפן (1920) (כאשר תחרויות ההחלקה האומנותית עוד היו חלק ממשחקי הקיץ), הסתפקו הפעם במדליית כסף. נבחרת הפטרול הצבאי (ענף שממנו התפתח בהמשך הביאתלון) זכתה אף היא במדליית כסף, וגולש הסקי למרחקים טפאני ניקו זכה במדליית ארד במקצה ל-18 ק"מ.
באולימפיאדת סנט מוריץ (1928) ירדו הישגי המשלחת הפינית ל-4 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, והמשלחת דורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה, ארצות הברית ושוודיה. קלאס תונברג שמר על תוארו במירוץ ל-1500 מטר, וגם חלק את מדליית הזהב במירוץ ל-500 מטר עם הנורווגי ברנט אוונסן. יוליוס סקוטנאב זכה במדליית כסף במירוץ ל-5000 מטר, ויאקו פרימן זכה במדליית ארד במירוץ ל-500 מטר.
באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) השתתפו רק 7 ספורטאים פינים. הם זכו במדליה אחת מכל סוג, ודי היה בכך כדי שידורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, קנדה, נורווגיה ושוודיה. בניגוד לעבר, אף מדליה לא הושגה בהחלקה מהירה, וכולן הושגו בסקי למרחקים. ולי סארינן זכה במדליית זהב במירוץ ל-50 ק"מ ובמדליית ארד במירוץ ל-18 ק"מ, וויינה ליקנן זכה במדליית כסף במירוץ ל-50 ק"מ.
באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) עלה מספר הספורטאים הפינים ל-19. הם זכו ב-6 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה, גרמניה ושוודיה. נבחרת השליחים בסקי למרחקים זכתה במדליית הזהב היחידה, ומחליק נוסף בענף זה, פקה ניימי, זכה במדליית ארד במירוץ ל-18 ק"מ. המחליק המהיר בירגר וסניוס זכה ב-3 מדליות: מדליות כסף במרוצים ל-5000 ול-10000 מטר, ומדליית ארד במירוץ ל-1500 מטר. מחליק מהיר נוסף, אנטרו אויאלה, זכה במדליית ארד במירוץ ל-5000 מטר.
למשחקים הראשונים שנערכו לאחר מלחמת העולם השנייה, אולימפיאדת סנט מוריץ (1948), שלחה פינלנד את המשלחת הגדולה ביותר עד אז - 24 ספורטאים. הדומה למשחקי גרמיש פרטנקירכן, הם זכו ב-6 מדליות, מהן מדליית זהב אחת, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות. הייקי האסו זכה במדליית הזהב בסקי נורדי משולב, וסגנו היה מארטי הוחטלה. המחליקים המהירים לאסי פרקינן ופנטי לאמיו זכו במדליות הכסף והארד במירוץ ל-10000 מטר, ובסקי למרחקים זכתה נבחרת השליחים במדליית הכסף, ובנימין ואנינן זכה במדליית הארד במירוץ ל-50 ק"מ.
באולימפיאדת אוסלו (1952) הכפילה את עצמה המשלחת הפינית לכדי 50 ספורטאים. הם זכו ב-9 מדליות, בהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה וארצות הברית. 8 מתוך 9 המדליות הושגו בסקי למרחקים. במירוץ היחיד שנערך לנשים, ל-10 ק"מ, עמדו על הפודיום רק מתחרות פיניות. לידיה וידמן זכתה בזהב, מיריה הייטמייס בכסף וסירי רנטנן בארד. בקרב הגברים, זכה וייקו הקולינן במדליית הזהב במירוץ ל-50 ק"מ, וסגנו היה ארו קולמיינן. הנבחרת הפינית זכתה במדליית הזהב במירוץ השליחים, ושניים מחבריה גם זכו במדליות במירוץ ל-18 ק"מ: טאפיו מקלה זכה במדליית כסף ופאבו לונקילה במדליית ארד. חבר שלישי בנבחרת, הייקי האסו, זכה גם במדליית כסף בסקי נורדי משולב.
31 הפינים שהשתתפו באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) זכו ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, ודורגו שוב במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות ואוסטריה. גם הפעם הענף המוביל היה סקי למרחקים. וייקו הקולינן זכה במדליית הזהב במירוץ ל-30 ק"מ, במדליית הכסף במירוץ ל-50 ק"מ, ויחד עם נבחרת השליחים הפינית זכה במדליית כסף נוספת. נבחרת השליחות זכתה במדליית זהב. קופץ הסקי אנטי היוורינן זכה במדליית זהב בקפיצה מגבעה רגילה, וסגנו היה אאולי קלקורפי. מחליק מהיר בודד זכה במדליית ארד, טויבו סלונן, במירוץ ל-1500 מטרים.
באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) השתתפו 48 ספורטאים פינים. הם זכו ב-8 מדליות, מהן 2 מדליות זהב, ודורגו במקום השישי בטבלת המדליות. בדומה למשחקים הקודמים, ענף הסקי למרחקים הניב את מירב המדליות. קלווי המליינן זכה במדליית הזהב במירוץ ל-50 ק"מ וגם נבחרת השליחים זכתה במדליית זהב. אחד מחבריה היה וייקו הקולינן, שזכה גם במדליית כסף במירוץ ל-50 ק"מ ובמדליית ארד במירוץ ל-15 ק"מ. בכך הגיע הקולינן להישג של 7 מדליות אולימפיות ב-3 אולימפיאדות. נבחרת השליחות איבדה את תוארה, וזכתה במדליית ארד. יתר זוכי המדליות כללו את הביאתלט אנטי טורוויינן (מדליית כסף), קופץ הסקי נילו הלונן (מדליית כסף בקפיצה מגבעה רגילה) והמחליק המהיר אווי (Eevi) הוטונן (מדליית ארד במירוץ ל-3000 מטר).
52 הספורטאים הפינים שהשתתפו באולימפיאדת אינסברוק (1964) הגיעו למקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, אוסטריה ונורווגיה, עם 10 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. ארו מנטורנטה זכה בשתי מדליות זהב בסקי למרחקים, במרוצים ל-15 ול-30 ק"מ, וכן היה שותף לזכייה של נבחרת השליחים במדליית הכסף. חבר נוסף בנבחרת השליחים, ארטו טיאיינן, זכה במדליית ארד במירוץ ל-50 ק"מ. מיריה להטונן זכתה במדליית כסף במירוץ ל-5 ק"מ ובמדליית ארד בנבחרת השליחות. וייקו קנקונן היה קופץ הסקי הבולט במשלחת הפינית, עם מדליית זהב בקפיצה מגבעה רגילה ומדליית כסף בקפיצה מגבעה גבוהה. קאיה מוסטונן זכתה במדליית כסף בהחלקה מהירה ל-1500 מטר, ובמדליית ארד במקצה ל-1000 מטר.
גם באולימפיאדת גרנובל (1968) השתתפו 52 ספורטאים פינים, אך הישגיהם הצטמצמו לכדי 5 מדליות, מהן מדליית זהב אחת, והם דורגו במקום העשירי בטבלת המדליות, המיקום הנמוך ביותר שלהם עד אז. שני ספורטאים בלטו במשלחת במיוחדת. קאיה מוסטונן זכתה במדליית זהב בהחלקה מהירה ל-1500 מטר ובמדליית כסף בהחלקה מהירה ל-3000 מטר. ארו מנטורנטה איבד את תאריו בסקי למרחקים, אך זכה במדליית כסף במירוץ ל-15 ק"מ ובמדליות ארד במירוץ ל-30 ק"מ ובמירוץ השליחים.
אולימפיאדת סאפורו (1972) הייתה אולימפיאדת החורף הראשונה שבה אף ספורטאי פיני לא זכה במדליית זהב, ולראשונה נדחקה פינלנד מחוץ לעשירייה הראשונה בטבלת המדליות. מריאטה קאיוסמה, שהתחרתה בסקי למרחקים, הייתה הספורטאית הבולטת במשלחת. היא זכתה במדליות כסף במירוץ ל-5 ק"מ ועם נבחרת השליחות, ובמדליית ארד במירוץ ל-10 ק"מ. ראונו מייטינן זכה במדליית כסף בסקי נורדי משולב, ולהישג דומה הגיעה נבחרת השליחים בביאתלון.
באולימפיאדת אינסברוק (1976) השתפרו הישגי הפינים ל-7 מדליות, מהן 2 מדליות זהב, והם דורגו במקום השישי בטבלת המדליות. בענף הסקי למרחקים הובילה הלנה טקאלו, עם מדליית זהב במירוץ ל-5 ק"מ ומדליות כסף במירוץ ל-10 ק"מ ובמירוץ השליחות. השליחים זכו במדליית זהב, ואחד מהם, ארטו קויביסטו, זכה גם במדליית ארד במירוץ ל-15 ק"מ. הביאתלט הייקי איקולה זכה במדליית כסף במקצה ל-20 ק"מ, ובמדליית כסף נוספת עם הנבחרת במקצה השליחים.
באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) השתתפו 52 ספורטאים פינים. הם זכו ב-9 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, ודורגו במקום השביעי בטבלת המדליות. קופץ הסקי יואוקו טרמנן זכה במדליית הזהב היחידה, בקפיצה מגבעה גבוהה. קופץ סקי נוסף, יארי פויקונן, זכה במדליית ארד בקפיצה מגבעה רגילה. בסקי למרחקים בלטו במיוחד שני ספורטאים: יוהה מייטו והילקה ריהיוואורי. מייטו זכה במדליות כסף במרוצים ל-15 ול-50 ק"מ ובמדליית ארד במירוץ השליחים, ואילו ריהיוואורי זכתה במדליות כסף במרוצים ל-5 ול-10 ק"מ. הלנה טקאלו הסתפקה במדליית ארד במירוץ ל-10 ק"מ. במדליה התשיעית זכה יואוקו קריאליינן, מדליית כסף בסקי נורדי משולב.
אולימפיאדת סרייבו (1984) הייתה אולימפיאדת החורף המוצלחת ביותר בתולדות המשלחת הפינית. 45 ספורטאים היו חברים במשלחת הם זכו ב-13 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי גרמניה המזרחית, ברית המועצות וארצות הברית. 8 מהמדליות הושגו בסקי למרחקים, והספורטאית הבולטת במשלחת הייתה מריה-ליסה קירווסניימי. קירווסניימי זכתה במדליות זהב בכל שלושת מקצי היחידות לנשים - 5, 10 ו-20 ק"מ, ובמדליית ארד במירוץ השליחות. הישג זה הפך אותה לספורטאית המעוטרת ביותר לא רק בנבחרת הפינית, אלא באולימפיאדה כולה. בעלה, הארי קירווסניימי, זכה בשתי מדליות ארד, במירוץ ל-15 ק"מ ובמירוץ השליחים. חברו לנבחרת השליחים, אקי קרבונן, זכה גם במדליית כסף במירוץ ל-15 ק"מ ובמדליית ארד במירוץ ל-50 ק"מ. קופץ הסקי מתי ניקנן זכה במדליית זהב בקפיצה מגבעה גבוהה ובמדליית כסף בקפיצה מגבעה רגילה. יארי פויקונן זכה במדליית ארד בקפיצה מגבעה רגילה, ויוקה אוליפולי זכה במדליית ארד בסקי נורדי משולב.
באולימפיאדת קלגרי (1988) עלה מספר הספורטאים הפינים לשיא חדש - 53. הישגיהם הצטמצמו ל-7 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, אך הם שמרו על המקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית ושווייץ. קופץ הסקי מתי ניקנן ניצח בכל התחרויות בענף, וזכה ב-3 מדליות זהב: בקפיצה מגבעה גבוהה, בקפיצה מגבעה רגילה ובתחרות הקבוצתית. בסקי למרחקים בלטה מריו מאטיקיינן-קאלסטרם, שזכתה במדליית זהב במירוץ ל-5 ק"מ ובמדליות ארד במירוץ ל-10 ק"מ ובמירוץ השליחות. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליה האולימפית הראשונה בתולדותיה, לאחר שסיימה במקום השני בבית הגמר, אחרי ברית המועצות.
באולימפיאדת אלברוויל (1992) נרשם שיא נוסף במספר המשתתפים הפינים - 62. הם זכו ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות. קופץ הסקי טוני ניימינן זכה במדליות זהב בקפיצה מגבעה גבוהה ובתחרות הקבוצתית, ובמדליית ארד בקפיצה מגבעה רגילה. בסקי למרחקים זכתה מריוט לוקרינן במדליית זהב במירוץ ל-5 ק"מ ובמדליית כסף במירוץ ל-15 ק"מ. נבחרת הגברים זכתה במדליית ארד במירוץ השליחים. המדליסט הרביעי היה הביאתלט הארי אלורנטה, שזכה במדליית ארד במירוץ ל-10 ק"מ.
אולימפיאדת לילהאמר (1994) זכו 61 הספורטאים הפינים ב-6 מדליות, ובפעם השנייה בהיסטוריה אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. מיקה מולולה היה הספורטאי הבולט במשלחת. הוא זכה במדליית כסף במירוץ הסקי למרחקים ל-50 ק"מ ובמדליות ארד במירוץ ל-30 ק"מ ובמירוץ השליחים. מריה-ליסה קירווסניימי זכתה בשתי מדליות ארד, במרוצים ל-5 ול-30 ק"מ. גם נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת קנדה וגברה במשחק על המקום השלישי לנבחרת רוסיה.
.jpg)
באולימפיאדת נאגנו (1998) עלה מספר המשתתפים הפינים ל-85. הם זכו ב-12 מדליות, מהן 2 מדליות זהב. מיקה מולולה שיפר את הישגיו מלילהאמר. הוא זכה במדליית זהב במירוץ ל-30 ק"מ ובמדליות ארד במירוץ ל-10 ק"מ ובמירוץ השליחים. קופץ הסקי יאני סוינינן זכה במדליית זהב בקפיצה מגבעה רגילה ובמדליית כסף בקפיצה מגבעה גבוהה. סאמפה לאיונן זכה בשתי מדליות כסף בסקי נורדי משולב, במירוץ ל-15 ק"מ ובמירוץ השליחים. יאנה לאהטלה וסאמי מוסטונן זכו במדליות כסף וארד, בהתאמה, בסקי חופשי, והביאתלט וילה רייקנן זכה במדליית ארד במירוץ ל-10 ק"מ. נבחרת ההוקי קרח זכתה שוב במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת רוסיה, וגברה על נבחרת קנדה במשחק על המקום השלישי. גם נבחרת הנשים בהוקי קרח זכתה במדליית ארד, בטורניר האולימפי הראשון שנערך אי פעם. הנבחרת סיימה במקום השלישי בבית בן 6 נבחרות, וגברה על נבחרת סין במשחק על מדליית הארד.
באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) מנתה המשלחת הפינית 98 ספורטאים. הם זכו ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות. סאמפה לאיונן זכה במדליות זהב בכל תחרויות הסקי הנורדי המשולב שנערכו: בתחרות הספרינט, בתחרות היחידים ובתחרות הקבוצתית. חברו לנבחרת, יאקו טאלוס, זכה גם במדליית כסף בתחרות היחידים. יאנה לאהטלה זכה במדליית הזהב הרביעית, בסקי חופשי. קופץ הסקי מאטי האוטמקי זכה במדליית כסף בתחרות הקבוצתית ובמדליית ארד בקפיצה מגבעה גבוהה.
102 ספורטאים פינים השתתפו באולימפיאדת טורינו (2006). הם זכו ב-9 מדליות, אך אף לא במדליית זהב אחת. המדליות הושגו בלא פחות מ-8 ענפים שונים, בשלושה מהם הייתה זו זכייה ראשונה של ספורטאים פינים במדליות. הענף היחיד שבו זכו הפינים ביותר ממדליה אחת היה קפיצות סקי. מאטי האוטמקי זכה בשתי מדליות כסף, הן בקפיצה מגבעה רגילה והן בתחרות הקבוצתית. טניה פואוטיאיינן זכתה במדליית כסף בסקי אלפיני, בסלאלום ענק, והייתה לפינית הראשונה שעושה זאת. מיקו רונקיינן זכה אף הוא במדליית כסף, בסקי חופשי. וירפי קויטונן ואיינו-קאייסה סארינן היו הפיניות היחידות שזכו במדליה בסקי למרחקים, מדליית ארד במקצה הספרינט לזוגות. גולש השלג מרקו קוסקי זכה במדליית ארד והיה לפיני הראשון שזוכה במדליה אולימפית בענף, וגם נבחרת הגברים בסקי נורדי משולב זכתה במדליית ארד. נבחרת הגברים בהוקי קרח זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת רוסיה והפסידה לנבחרת שוודיה במשחק הגמר (הפסד שהיה ההפסד היחיד שלה בטורניר כולו). טמו סלאנה ואולי יוקינן הבקיעו כל אחד שישה שערים, יותר מכל שחקן אחר בטורניר, והשוער אנטרו ניטומקי היה המצטיין בטורניר. נבחרת הגברים בקרלינג זכתה אף היא במדליית כסף, שהייתה זכייה ראשונה בענף, לאחר שגברה בחצי הגמר על בריטניה והפסידה במשחק הגמר לנבחרת קנדה.
אולימפיאדת ונקובר (2010) הייתה מהחלשות שידעה המשלחת הפינית. 95 הספורטאים הפינים זכו ב-5 מדליות, ובפעם השנייה ברציפות איש מהם לא זכה במדליית זהב. פטו פירוינן רשם את ההישג הגבוה ביותר, מדליית כסף בגלישת שלג. איינו-קאייסה סארינן זכתה בשתי מדליות ארד בסקי למרחקים, במירוץ ל-30 ק"מ ובמירוץ השליחות. שתי נבחרות ההוקי קרח זכו אף הן במדליות ארד. נבחרת הנשים הפסידה בחצי הגמר לנבחרת קנדה וגברה, לאחר הארכה על נבחרת שוודיה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הגברים הפסידה לנבחרת ארצות הברית בחצי הגמר וגברה על נבחרת סלובקיה במשחק על המקום השלישי.
גם באולימפיאדת סוצ'י (2014) זכו הפינים ב-5 מדליות, אך לראשונה מזה 12 שנה, אחת מהן הייתה מדליית זהב, בה זכו ליבו ניסקאנן וסמי יאוהוירווי, במרוץ הסקי למרחקים הקבוצתי. במרוץ המקביל לנשים זכו אחותו הגדולה של ניסקאנן, קרטו, ואאינו קאיסה-סארינן. שתיהן זכו גם במדליית כסף במרוץ השליחות. במדליית כסף נוספת זכתה גולשת השלג אני רוקיירווי. נבחרת הגברים בהוקי קרח שוב זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה לנבחרת שוודיה בחצי הגמר, וגברה על נבחרת ארצות הברית במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים סיימה במקום החמישי.
באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) זכו הפינים בשש מדליות. ליבו ניסקאנן זכה במדליית הזהב היחידה בסקי למרחקים. קריסטה פמקוסקי זכתה במדליית כסף ובשתי מדליות ארד בסקי למרחקים, נבחרת הוקי קרח נשים זכתה במדליית ארד ואני רוקיירווי זכתה במדליית ארד בגלישת שלג.
מדליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
האתלט קארלו מאנינקה, שזכה בשתי מדליות באולימפיאדת מוסקבה -
מטילת הכידון טינה לילאק, זוכת מדליית הכסף באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) -
המחליק המהיר יוליוס סקוטנאב, שזכה ב-4 מדליות אולימפיות בשאמוני (1924) ובסנט מוריץ (1928) -
גולשת הסקי האלפיני טניה פואוטיאיינן, שזכתה במדליית כסף באולימפיאדת טורינו
לפי ענף
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
בענפי הקיץ:[2]
|
בענפי החורף:[2]
|
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
- ביאור
-
מטיל הכידון טרו פיטקמקי, שזכה במדליית ארד בבייג'ינג -
יאקו טאלוס, שזכה ב-3 מדליות בסקי נורדי משולב בסולט לייק סיטי ובטורינו
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-12 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 1 2 "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-12 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
| מדינות אירופה במשחקים האולימפיים | ||
|---|---|---|
|
