לדלג לתוכן

יחסי הודו–ונצואלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי הודו–ונצואלה
הודוהודו ונצואלהונצואלה
הודו ונצואלה
שטח (בקילומטר רבוע)
3,287,263 912,050
אוכלוסייה
1,456,341,691 28,452,167
תמ"ג (במיליוני דולרים)
3,549,919 482,359
תמ"ג לנפש (בדולרים)
2,438 16,953
משטר
רפובליקה סוציאליסטית פדרלית רפובליקה פדרלית

יחסי הודו–ונצואלה הם יחסי החוץ בין הרפובליקה של הודו לרפובליקה הבוליברית של ונצואלה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הדיפלומטיים בין הודו לוונצואלה כוננו ב-1 באוקטובר 1959.[1]

התקיימו מספר ביקורים של ראשי מדינות וממשל ופקידים אחרים בדרג גבוה בין המדינות. הנשיא הוגו צ'אווס ביקר בניו דלהי בתאריכים 4–7 במרץ 2005.[1] צ'אווס נפגש עם נשיא הודו עבדול קאלאם וראש הממשלה מאנמוהאן סינג. שתי המדינות חתמו על שישה הסכמים ובהם אחד להקמת ועדה משותפת לקידום היחסים הדו צדדיים ואחר בנושא שיתוף פעולה בתחום הפחמימנים. שר החוץ ניקולאס מדורו ביקר בהודו כדי להשתתף בפגישה הראשונה של ישיבת שרי החוץ של הודו–CELAC בניו דלהי ב-7 באוגוסט 2012.[2]

ועדת הבחירות של הודו והמועצה הלאומית לבחירות (CNE) של ונצואלה חתמו על הסכמה במהלך ביקורו של נציב הבחירות ההודי סמפט בקראקס בשנת 2012 שר המדינה לענייני תאגידים ביקר בוונצואלה כדי להשתתף בהלווייתו הממלכתית של הנשיא צ'אווס במרץ 2013.[2] נשיא וראש ממשלת הודו הביע תנחומים על מותו של צ'אווס. רג'יה סבהה, הבית העליון של הפרלמנט, ציין את מותו בדקת דומיה. השגרירה סמיטה פורושוטם ייצגה את הודו בטקס ההשבעה של יורשו של צ'אווס ניקולאס מאדורו ב-19 באפריל 2013.[3]

אזרחי ונצואלה זכאים למלגות במסגרת תוכנית שיתוף הפעולה הטכנית והכלכלית ההודית והמועצה ההודית ליחסי תרבות.[2][4]

יחסים כלכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו עלתה על סין כיבואנית האסייתית הגדולה ביותר של נפט גולמי מוונצואלה בשנת 2012.[5] ונצואלה היא המקור הרביעי בגודלו בהודו לנפט גולמי אחרי עיראק, ערב הסעודית ואיראן המהוות 12% מייבוא הנפט במדינה באפריל – נובמבר 2018.[6] בעשור הקודם הפכה הודו ליבואנית הנפט השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארצות הברית וסין. בעקבות התסיסה בדרום-מערב אסיה, מקור הנפט המסורתי שלה, חיפשה הודו לגוון את מקורות יבוא הנפט שלה. העלייה בייצור הנפט המקומי בארצות הברית הביאה לירידה של 49% ביבוא הנפט האמריקני מוונצואלה בשנת 2014, ויצרה הזדמנות להודו להגדיל את יבוא הנפט הגולמי מוונצואלה.[7][8][9]

מכיוון שיבוא נפט גולמי מהווה את עיקר המסחר הדו-צדדי, ערך המסחר הכולל תלוי במידה רבה במחירי הנפט הגולמי. הסחר הדו-צדדי בין הודו לוונצואלה הסתכם ב-5.83 מיליארד דולר בשנים 2015–2016. זה היה נמוך בהרבה מ-14.46 מיליארד דולר, 14.22 מיליארד דולר ו-11.99 מיליארד דולר שנרשמו בשנים 2012–2013, 2013–2014 ו-2014–2015 בהתאמה. בשנים 2015–2016 יצוא הנפט הגולמי מוונצואלה להודו עמד על 5.68 מיליארד דולר, ואילו יצוא שאינו נפט מוונצואלה היווה 23.18 מיליון דולר בלבד. מלבד נפט גולמי, הסחורות העיקריות האחרות שייבוא הודו מוונצואלה הן כדורי ברזל וכבלי חשמל.[2]

סך הייצוא של הודו לוונצואלה בשנים 2015–2016 הסתכם ב-130.66 מיליון דולר, וירד מ-258.07 מיליון דולר בשנה שקדמה לה. הסחורות העיקריות שמייצאת הודו לוונצואלה הן תרופות, כימיקלים, טקסטיל, CPC, קלנועיות, ציוד ומכונות.[2]

פחמימנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא ונצואלה ניקולאס מאדורו, מנכ"ל ONGC נרנדרה קומאר ורמה, ונשיא PDVSA יולוג'יו דל פינו בקראקס; נובמבר 2016.

לדברי רג'ול קארים לסקר, חוקר מדיניות חוץ של הודו, ההיבט החשוב ביותר ביחסי הודו–ונצואלה מתייחס לפחמימנים.[10] בוונצואלה קיימת העתודה הגדולה בעולם של נפט גולמי, ואילו הודו היא היבואנית השלישית בגודלה בעולם של נפט גולמי.

במהלך ביקורו של הנשיא צ'אווס בהודו במרץ 2005, שתי המדינות חתמו על הסכם דו-צדדי בנושא שיתוף פעולה בתחום הפחמימנים והסכם זכאות למענק ONGC Videsh Ltd (OVL) לחיפושי נפט וגז בוונצואלה. לאחר מכן פתח OVL משרד בוונצואלה. באפריל 2008 הקימו OVL ו-PDVSA מיזם משותף בשם Petrolera IndoVenezolana SA לחיפוש ולייצור נפט בשדה סן קריסטובל. OVL מחזיקה 40% בחברה ואת 60% הנותרים מחזיקה PDVSA.[2] OVL סייע באישור עתודות נפט כבד בחגורת נהר אורינוקו בשנת 2010.[11][12]

בפברואר 2010 זכה קונסורציום בינלאומי כולל חברות נפט ממלכתיות הודיות בהצעה עולמית לתבוע 40% ממניות השווי 1.05 מיליארד דולר בשדה הנפט Carabobo-1, מה שהעניק להודו את היכולת לייצר 400,000 חביות נפט גולמי ליום.[13] שלוש חברות הודיות - OVL, Indian Oil Corporation (IOC), Oil India Ltd (OIL) - הן חלק מהקונסורציום, יחד עם רפסול מספרד ופטרונאס ממלזיה. שלוש החברות ההודיות מחזיקות יחד במניות של 18% בשדה הנפט קרינובו.[2]

הודו היא בין המדינות הבודדות עם היכולת לזקק נפט גולמי בוונצואלה. נפט גולמי בוונצואלה דורש עיבוד מיוחד בגלל איכותו הנחותה בהשוואה לנפט גולמי מהמזרח התיכון שכן הוא כבד יותר ומכיל יותר גופרית.[11][12] Reliance Industries Limited (RIL) השיגה חוזה אספקה גולמי למשך 15 שנים עם PDVSA לייבוא 400,000 חביות נפט ליום,[7] לעיבוד בבתי הזיקוק התאומים שלה בג'מנגאר, גוג'ראט.[14] אסר היא יבואנית גדולה נוספת של נפט מוונצואלה.[2]

הודו וונצואלה חתמו על הסכם להכפלת הייצור בשדה הנפט סן כריסטובל בנובמבר 2016.[15]

תרופות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה חברות תרופות הודיות כגון סאן פארמה, מעבדות ד"ר רדי, Glenmark, קלריס, ו-Cipla פועלות בוונצואלה.[2] ל-Cipla‏ 120 תרופות שאושרו לשיווק בוונצואלה החל משנת 2013, והכניסו כמעט 15 מיליון דולר בשנת 2006.[11] מחצית מכלל חולי ה-HIV בוונצואלה השתמשו לפחות בתרופה אחת של ציפלה בשנת 2006.[12]

חברות התרופות ההודיות הצליחו לנצל את המחסור החמור בתרופות בסיסיות בוונצואלה, שעל פי הערכת התאחדות התרופות בוונצואלה היא כ-70%.[16][17] חברות הודיות ייצאו תרופות בשווי 140 מיליון דולר לוונצואלה בשנים 2014–2015. השוק בוונצואלה כל כך חשוב לחברות הודיות שהפוליטיקה הפנימית יכולה להשפיע על מחירי המניות שלהן. למשל, מניות גלנמרק וד"ר רדי צנחו ב-5% ו-2% בהתאמה בעקבות הבחירות הכלליות בשנת 2015 והציפייה לפיחות מטבע בוונצואלה. בשל פיקוח על המטבע שהוטלה על המשק על ידי ממשלת ונצואלה, חברות הודיות לא הצליחו להחזיר הכנסות מחברות הבת שלהן בוונצואלה מאז שנת 2013.[7][18][9] מעבדותיו של ד"ר רדי נאלצו למחוק 64.7 מיליון דולר ברבעון הרביעי של FY16 עקב מגבלות מטבע שהציבה ממשלת ונצואלה, והחברה הורשתה להחזיר 4 מיליון דולר רק לרבעון זה.[19]

יחסי תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האספה הלאומית של ונצואלה קיבלה החלטה פה אחד לכבוד סתיה סאי באבא בעקבות מותו.[2]

הודים בוונצואלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ליולי 2016 מתגוררות בוונצואלה כ-50 משפחות הודיות, מתוכן כ-35 מתגוררות בקראקס. האיגוד ההודי של ונצואלה, שהיה רדום מאז 1997, וקם לתחייה בשנת 2003, מארגן חגיגות לפסטיבלים הודים כמו דיפאוואלי והולי לבני הקהילה ההודית וכן לוונצואלים.[2] רוב הקהילה ההודית הם אנשי עסקים, עובדים של חברות נפט ואנשי מקצוע.[20]

נציגויות דיפלומטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הודו מחזיקה בוונצואלה שגרירות בקראקס.
  • ונצואלה מחזיקה בהודו שגרירות בניו דלהי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי הודו–ונצואלה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 "Diplomatic Relations". Embassy of Venezuela, New Delhi. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 "India-Venezuela Relations" (PDF). Ministry of External Affairs. ביולי 2016. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "India - Venezuela Relations" (PDF). Embassy of India, Caracas. 1 באוגוסט 2013. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "ITEC". Embassy of India, Caracas. אורכב מ-המקור ב-8 בינואר 2017. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Desai, Ronak D. "A New Era For India-Latin America Relations?". Forbes. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Possible rise in petrol, diesel prices? Here is how Venezuela crisis may impact oil prices in India". The Financial Express. 29 בינואר 2019. נבדק ב-30 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 Seshasayee, Hari. "India's Stake in What's Happening in Venezuela". The Wire. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Venezuela Oil Price Collapses to 11 Year Low". Latin American Herald Tribune. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 "The great Venezuelan crisis Will it impact India?". Business Economics. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Laskar, Rejaul Karim (23 במאי 2018). "India-Venezuela ties". Millennium Post. נבדק ב-11 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 "Hugo Chavez's Foreign Policies and International Relations". The World Reporter. נבדק ב-10 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 Sreeharsha, Vinod (25 בנובמבר 2006). "India and Venezuela: a success story". The Hindu. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "OVL team bags 40% in Venezuela oil block". The Economic Times. 12 בפברואר 2010. p. 2. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Correspondent, Special. "India seeks to step up ties with Venezuela". The Hindu. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ News, VOA. "Venezuela, India Sign Oil Deals Worth $1.45 Billion". VOA. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Lee, Brianna (14 באוגוסט 2015). "Venezuela Healthcare Crisis: Under Maduro, Medical Shortages Reaching Critical Level". International Business Times. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Venezuela seeks India's support in hour of crisis". The Pioneer. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Venezuela: A New Beginning?". Business Today. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Letter, The Pharma. "Dr Reddy's figures hit by Venezuela crisis". The Pharma Letter. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Indian Associations". Embassy of India, Caracas. אורכב מ-המקור ב-2017-08-18. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחסי_הודו–ונצואלה&oldid=38223851"