אני חושב, משמע אני קיים

אני חושב, משמע אני קיים (מלטינית: Cogito ergo sum, קוֹגִיטוֹ אֶרְגוֹ סוּם, ובקיצור הקוגיטו) הוא משפט פילוסופי של הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-17, רנה דקארט, המבטא את הרעיון שאל מול החושים המתעתעים, החשיבה של האדם מעידה על קיומו.

תולדות המשפט

המשפט הופיע לראשונה, בצרפתית, בספר "מאמר על המתודה" שיצא ב-1637. הוא הוצג בלטינית בספרו "עקרונות הפילוסופיה" שיצא לאור ב-1644.

בשנת 1641, בספרו הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, הציג דקארט את המשפט בנוסח "אני חושב, אני קיים", כדי לבטא את נכונות המשפט ללא תלות בנכונות הלוגיקה.

למרות שנהוג לייחס את הטיעון לדקארט, הטיעון למעשה אינו מקורי. טיעון דומה מאוד, הכולל גם הוא שימוש ב"שד מתעתע", נכתב לפני כן על ידי הפילוסופית תרסה מאווילה, וסביר שדקארט נחשף אליו במהלך לימודיו והושפע ממנו.^[1]

לאחר דקארט היה הפילוסוף הצרפתי גסנדי שהציג את המשפט בנוסח "אני מטיל ספק, לכן אני חושב, לכן אני קיים", כדי להדגיש את אלמנט הטלת הספק.

בספר "מאמר על המתודה" בתרגומו של עירן דורפמן (הוצאת משכל, 2011) מופיעה הערה כדלקמן (עמוד 60): ”לחמש המילים הצרפתיות Je pense, donc je suis ושלוש הלטיניות Cogito ergo sum, ניתנו לאורך השנים ובמהלך התרגומים השונים יותר משמונה פירושים. גם בעברית אין תרגום אחד שישביע את רצון הכל. אלא שדווקא המילים donc ו- ergo, לפני שמעמיסים עליהן את כל הכבודה שנאספה עם דורות הפרשנות, הן פשוטות. הגיע אפוא הזמן לוותר על ה"משמע" בתרגום שהשתרש בעברית עד עכשיו - אני חושב, משמע אני קיים - ועל כן כתבנו "על כן".”

הרחבה

במסגרת עיסוקו של דקארט בספקנות מתודית, הוא ביקש למצוא נקודת מוצא ודאית שלא ניתן להטיל בה ספק. את תוצאות חקירתו הוא סיכם במשפט אני חושב - משמע אני קיים. בלטינית: cogito ergo sum, לכן מכנים משפט זה בקיצור הקוגיטו. משפט זה מבטא את טענתו של דקארט שמכיוון שהחושים יכולים לתעתע באדם, העדות האמינה היחידה לקיומו של האדם היא העובדה שהוא חושב, שכן אם אדם חושב, חייבת להיות ישות שהיא "אני שחושב את המחשבה". לטענתו, זה התחום היחיד בו ל"שד המתעתע" אין השפעה - שכן אינו יכול לגרום לנו להאמין כי אנו חושבים, בעוד איננו.

לדברי דקארט, ברגע שתודעת האדם מטילה ספק בעצם קיומה, היא מטילה ספק בעצם הטלת הספק (שכן הספק מוטל על ידי התודעה) וטענה זו היא בגדר פרדוקס. למעשה, גם אם אדם מטיל ספק בהטלת הספק, הוא מטיל ספק ועל כן בין כך ובין כך הוא חושב. בכך, למעשה, מוכיחה התודעה את קיומה.

ביקורות על הקוגיטו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. מאחר שחסרות ביקורות משמעותיות נוספות.

אחת הביקורות החשובות על הקוגיטו שאף נכתבה בזמנו של דקארט, טענה כי דקארט לא הטיל ספק בלוגיקה האנושית ואילו היה עושה זאת, היה מגיע למסקנה שההוכחה הלוגית שלו לוודאות האדם אינה נכונה, מכיוון שניתן להטיל ספק במושג "הוכחה לוגית". דקארט השיב לביקורת זו בטענה כי הקוגיטו אינו היסק אלא אינטואיציה פנימית שאמיתותה אינה מותנית בתורת ההיגיון, ומכאן שמביטולה של האחרונה אין נובעת שלילה של הקוגיטו עצמו.

הטענה השנייה, שאותה העלה קאנט, גורסת כי "אני קיים" הוא משפט חסר תכלית מכיוון שזו היא קביעה אנליטית שבה הנושא והנשוא של הקביעה מתלכדים.